החותם העשירי - אליהו דובקין
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
החותם העשירי - אליהו דובקין
הוספה למועדפים

החותם העשירי - אליהו דובקין

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

נאור הוא חוקר וסופר פורה, ובספרייה הלאומית בירושלים אצורים כ-200 כרכים משלו: ספרים שכתב, ספרים שהיה שותף לכתיבתם, ספרים שערך, קטלוגים לתערוכות, וכן רומן אחד וכמה ספרי סיפורים לבני הנעורים. בנוסף, הוא משמש כיועץ וכאוצר מוזיאונים, כגון מוזיאון הרעות במצודת כ"ח (נבי יושע), אתר רכבת העמק בכפר יהושע, מוזיאון ההגנה בתל אביב ובית ראשונים בהרצליה. 
זכה בפרס חיפה לשנת 1990, בשנת 2002 זכה בפרס סוקולוב על מפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה, בפרס הרצל בשנת 2006, בפרס בן-גוריון בשנת 2007, בפרס נשיא המדינה ע"ש זלמן שזר בשנת 2012 ובפרס יצחק שדה (ציון מיוחד) בשנת 2013.

תקציר

סיפור חייו של אליהו דובקין משרטט אדם מרתק, שהניח יסודות רבים בארץ הזאת - בתחומי העלייה, ההתיישבות, התרבות והאמנות.

דובקין נמנה במשך שנים רבות עם דור המנהיגים, שהובילו את היישוב היהודי אל "המדינה שבדרך" ואחר-כך אל המדינה עצמה. בימי היישוב הוא כיהן, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, כ"שר העלייה" והיה מעורב במבצעי עלייה והעפלה רבים, לרבות הבאתם לארץ של "ילדי טהרן", ילדים שניצלו מהשואה והגיעו מרוסיה, דרך איראן ארצה, בשנת 1943.

לא היו גולה או ריכוז יהודי, לרבות בגרמניה הנאצית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שדובקין לא הגיע אליו - שמע, עודד וסייע למבצעי עלייה ברשות ושלא-ברשות. אחרי כיבוש גרמניה על-ידי בעלות הברית היה המנהיג הראשון שהגיע למחנות המוות שזה עתה שוחררו, כשהוא לבוש במדי גנרל אמריקאי.

לאחר הקמת המדינה היה בין הראשונים שהגיע לגולת מרוקו וסייע לעליית יהודיה ארצה.

הוא נמנה עם 37 חברי מועצת המדינה הזמנית וחתום על מגילת העצמאות, עשירי לאחר בן-גוריון, ומכאן שם הספר.

עשרים שנה, מ-1948 ואילך, עמד בראש מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית והיה יושב-ראש הנהלת קרן היסוד.

שלא כרוב המנהיגים ואישי הציבור פיתח אליהו דובקין גם קריירה אמנותית מרשימה. הוא היה יושב-ראש מועצת המנהלים של בית הספר לאמנות "בצלאל" וחבר ההנהלה של מוזיאון ישראל. ביתו בירושלים היה בחזקת מוזיאון, בעיקר בשל אוסף כלי הזכוכית העתיקים שלו, שנחשב לאחד הגדולים בעולם. האוסף נתרם בחייו למוזיאון ישראל, שבו הוא מוצג בביתן מיוחד ויש בו כלים נדירים מהאלף השני לפני הספירה ואילך.

בין אליהו דובקין, גיבורו של הספר "החותם העשירי" לבין יהודה דקל, שעל שמו קרויה "ספריית יהודה דקל", יש קשר כפול: יהודה נישא לביתו הבכורה של דובקין, נחמה, והצטרף למשפחה השורשית הזאת. בנוסף, בפעילותם הציונית-חלוצית של השניים, הם השלימו זה את זה: דובקין, שר העלייה, הביא עולים לארץ, ממזרח וממערב, ודקל יישב אותם על הקרקע, בחבל לכיש, בגליל ובנגב, במסגרת עבודתו כמנכ"ל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית.

יהודה דקל, יליד 1929, בן לראשוני הרצליה, לוחם פלמ"ח מהגדוד השלישי בחטיבת יפתח, חבר הכשרת הצופים דפנה וממקימי קיבוץ יראון בגליל. לחם במלחמות ישראל וסיים שרותו במילואים כסגן אלוף. מג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים.

בוגר מקווה ישראל ומוסמך למדעי החקלאות של האוניברסיטה העברית. איש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות. מבוני חבל לכיש, ממתכנני הנגב, ממפתחי חבל ירושלים, גוש עציון והבקעה, הוביל את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות, יזם הקמת מערכת מחקר ופיתוח חקלאיים ושימש כמנכ"ל המחלקה להתיישבות בשנים 1981-1989 שבהן ניצח על מפעל ההתיישבות הכפרית בארץ. כיהן כיו"ר הועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

מחבר הספר "מצודת כח - רעות תחת אש", המתעד את קרבות נבי יושע במלחמת העצמאות, מקום בו נפלו רבים מרעיו. ממדליקי המשואות של יום העצמאות תשס"ו-2006, לכבוד מפתחי הנגב והגליל. יהודה דקל נפטר בינואר 2008 לאחר התמודדות אמיצה עם מחלה קשה.

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו - "ספריית יהודה דקל".

"אליהו דובקין - החותם העשירי" מהווה חוליה נוספת בשרשרת הפרסומים של הספרייה לזכרו אל יהודה דקל, אוהב ארץ-ישראל ומבוניה המרכזיים.

פרק ראשון

מבוא


לפנינו סיפור חייו של אדם מרתק, שהניח יסודות רבים בארץ הזאת - בתחומי העלייה, ההתיישבות, התרבות והאמנות.

אליהו דובקין (1976-1898) נמנה במשך שנים רבות עם דור המנהיגים, שהובילו את היישוב היהודי אל "המדינה שבדרך" ואחר-כך אל המדינה עצמה, שהוקמה בתש"ח-1948. בימי היישוב הוא כיהן, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, כ"שר העלייה" והיה מעורב במבצעי עלייה והעפלה רבים, לרבות הבאתם לארץ של "ילדי טהרן", ילדים שניצלו מהשואה והגיעו מרוסיה, דרך איראן ארצה, בשנת 1943.

דובקין החל בפעילות ציונית וחלוצית בגיל צעיר והיה מראשוני תנועת "החלוץ" ברוסיה ולאחר מכן בפולין. הוא היה המזכיר הכללי של תנועת "החלוץ" העולמית והעלה לארץ-ישראל אלפי חלוצים. ב-1932 עלה בעצמו יחד עם אשתו ובתם הקטנה.

לא היו גולה או ריכוז יהודי, לרבות בגרמניה הנאצית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שדובקין לא הגיע אליהם - שמע, עודד וסייע למבצעי עלייה ברשות ושלא-ברשות. אחרי כיבוש גרמניה על-ידי בעלות הברית היה המנהיג הראשון שהגיע למחנות המוות שזה עתה שוחררו, כשהוא לבוש במדי גנרל אמריקאי.

לאחר קום המדינה היה בין הראשונים שהגיע לגולת מרוקו וסייע לעליית יהודיה ארצה.

במלחמת העצמאות היה דובקין מראשי היישוב היהודי בירושלים הנצורה. שבועות ארוכים, ותחת הפגזות קשות, טיפל בבעיות מזון, מיגון, ביצורים וחסד אחרון לנופלים בירושלים ובסביבותיה.

בן-גוריון כתב ב"יומן המלחמה" שלו ב-8 ביוני 1948: "שני האנשים הנושאים בעול בירושלים הם ב. ג'וסף [דב יוסף] ואליהו דובקין".

הוא נמנה עם 37 חברי מועצת המדינה הזמנית וחתום על מגילת העצמאות, עשירי לאחר

בן-גוריון, ומכאן שם הספר.

לאחר קום המדינה עמד עשרים שנה בראש מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית והיה יושב-ראש הנהלת קרן היסוד. את "טביעות האצבעות" שלו ניתן למצוא במאות היישובים שקרן היסוד סייעה בהקמתם ובביסוסם, ובמבצעי העלאתם לארץ של אלפי חלוצים מארצות הרווחה.

דובקין, שלא כרוב המנהיגים ואישי הציבור פיתח גם קריירה אמנותית מרשימה. הוא היה יושב-ראש מועצת המנהלים של בית הספר לאמנות "בצלאל" וחבר ההנהלה וממייסדיו החשובים של מוזיאון ישראל. ביתו בירושלים היה בחזקת מוזיאון, בעיקר בשל אוסף כלי הזכוכית העתיקים שלו, שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם. האוסף נתרם בחייו למוזיאון ישראל, שבו הוא מוצג קבע בביתן מיוחד הנושא את שמו ויש בו כלים נדירים מהאלף השני לפני הספירה ואילך.

הספר "החותֵם העשירי" יוצא לאור במסגרת "ספריית יהודה דקל". יהודה דקל היה חתנו של אליהו דובקין, בעלה של בתו נחמה. דובקין נהג להצטרף למסעותיו של יהודה דקל, איש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית (ובשנים 1989-1981 - מנכ"ל המחלקה), להתבשם מנופי הארץ ולהתרשם מיישוביה, שלרבים מהם סייע בהקמה, בביסוס ובתגבור של חלוצים מארצות התפוצה.

 

ד"ר מרדכי נאור

ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

נאור הוא חוקר וסופר פורה, ובספרייה הלאומית בירושלים אצורים כ-200 כרכים משלו: ספרים שכתב, ספרים שהיה שותף לכתיבתם, ספרים שערך, קטלוגים לתערוכות, וכן רומן אחד וכמה ספרי סיפורים לבני הנעורים. בנוסף, הוא משמש כיועץ וכאוצר מוזיאונים, כגון מוזיאון הרעות במצודת כ"ח (נבי יושע), אתר רכבת העמק בכפר יהושע, מוזיאון ההגנה בתל אביב ובית ראשונים בהרצליה. 
זכה בפרס חיפה לשנת 1990, בשנת 2002 זכה בפרס סוקולוב על מפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה, בפרס הרצל בשנת 2006, בפרס בן-גוריון בשנת 2007, בפרס נשיא המדינה ע"ש זלמן שזר בשנת 2012 ובפרס יצחק שדה (ציון מיוחד) בשנת 2013.

עוד על הספר

החותם העשירי - אליהו דובקין מרדכי נאור

מבוא


לפנינו סיפור חייו של אדם מרתק, שהניח יסודות רבים בארץ הזאת - בתחומי העלייה, ההתיישבות, התרבות והאמנות.

אליהו דובקין (1976-1898) נמנה במשך שנים רבות עם דור המנהיגים, שהובילו את היישוב היהודי אל "המדינה שבדרך" ואחר-כך אל המדינה עצמה, שהוקמה בתש"ח-1948. בימי היישוב הוא כיהן, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, כ"שר העלייה" והיה מעורב במבצעי עלייה והעפלה רבים, לרבות הבאתם לארץ של "ילדי טהרן", ילדים שניצלו מהשואה והגיעו מרוסיה, דרך איראן ארצה, בשנת 1943.

דובקין החל בפעילות ציונית וחלוצית בגיל צעיר והיה מראשוני תנועת "החלוץ" ברוסיה ולאחר מכן בפולין. הוא היה המזכיר הכללי של תנועת "החלוץ" העולמית והעלה לארץ-ישראל אלפי חלוצים. ב-1932 עלה בעצמו יחד עם אשתו ובתם הקטנה.

לא היו גולה או ריכוז יהודי, לרבות בגרמניה הנאצית לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שדובקין לא הגיע אליהם - שמע, עודד וסייע למבצעי עלייה ברשות ושלא-ברשות. אחרי כיבוש גרמניה על-ידי בעלות הברית היה המנהיג הראשון שהגיע למחנות המוות שזה עתה שוחררו, כשהוא לבוש במדי גנרל אמריקאי.

לאחר קום המדינה היה בין הראשונים שהגיע לגולת מרוקו וסייע לעליית יהודיה ארצה.

במלחמת העצמאות היה דובקין מראשי היישוב היהודי בירושלים הנצורה. שבועות ארוכים, ותחת הפגזות קשות, טיפל בבעיות מזון, מיגון, ביצורים וחסד אחרון לנופלים בירושלים ובסביבותיה.

בן-גוריון כתב ב"יומן המלחמה" שלו ב-8 ביוני 1948: "שני האנשים הנושאים בעול בירושלים הם ב. ג'וסף [דב יוסף] ואליהו דובקין".

הוא נמנה עם 37 חברי מועצת המדינה הזמנית וחתום על מגילת העצמאות, עשירי לאחר

בן-גוריון, ומכאן שם הספר.

לאחר קום המדינה עמד עשרים שנה בראש מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית והיה יושב-ראש הנהלת קרן היסוד. את "טביעות האצבעות" שלו ניתן למצוא במאות היישובים שקרן היסוד סייעה בהקמתם ובביסוסם, ובמבצעי העלאתם לארץ של אלפי חלוצים מארצות הרווחה.

דובקין, שלא כרוב המנהיגים ואישי הציבור פיתח גם קריירה אמנותית מרשימה. הוא היה יושב-ראש מועצת המנהלים של בית הספר לאמנות "בצלאל" וחבר ההנהלה וממייסדיו החשובים של מוזיאון ישראל. ביתו בירושלים היה בחזקת מוזיאון, בעיקר בשל אוסף כלי הזכוכית העתיקים שלו, שנחשב לאחד הגדולים והחשובים בעולם. האוסף נתרם בחייו למוזיאון ישראל, שבו הוא מוצג קבע בביתן מיוחד הנושא את שמו ויש בו כלים נדירים מהאלף השני לפני הספירה ואילך.

הספר "החותֵם העשירי" יוצא לאור במסגרת "ספריית יהודה דקל". יהודה דקל היה חתנו של אליהו דובקין, בעלה של בתו נחמה. דובקין נהג להצטרף למסעותיו של יהודה דקל, איש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית (ובשנים 1989-1981 - מנכ"ל המחלקה), להתבשם מנופי הארץ ולהתרשם מיישוביה, שלרבים מהם סייע בהקמה, בביסוס ובתגבור של חלוצים מארצות התפוצה.

 

ד"ר מרדכי נאור