חיי קרל הגדול

בפתח המהדורה המעודכנת

חמש־עשרה שנים עברו מאז פורסם לראשונה התרגום העברי לחיי קרל הגדול של איינהרד כנספח לקורס ראשיתה של אירופה של האוניברסיטה הפתוחה. מאז פרסומו זכה התרגום העברי לחיים משלו, וקראו אותו מאות סטודנטים וסטודנטיות באוניברסיטאות השונות וחובבי היסטוריה רבים, שביקשו להרחיב את ידיעותיהם על ימי הביניים המוקדמים, תרבותם וייחודם. המהדורה השנייה שונה אך במעט מהמהדורה הראשונה. שגיאות שהשתרבבו למהדורה הראשונה תוקנו, ועדכונים ביבליוגרפיים התאימו את הערות השוליים והדיונים למחקר העכשווי. תודותיי להוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה על שבחרה לכלול את חיי קרל הגדול בסדרה החדשה "קלאסיקה מתורגמת", ולפרופ׳ איריס שגריר על שיזמה את המהלך. מי ייתן ומנהיגי ההווה יקראו את הביוגרפיה שחיבר איינהרד לפני 1,200 שנים, וילמדו מה הופך מדינאי ל״גדול״.

יצחק חן, 2021

הקדמה

ימי הביניים המוקדמים זכו בעשורים האחרונים לעניין מוגבר במחקר ההיסטורי. מקורות חדשים שהתגלו, ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו ותיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות סייעו להיסטוריונים לפרש טוב יותר את התהליכים שהובילו להתפוררות האימפריה הרומית ולעליית הממלכות הברבריות בשלהי העת העתיקה ובראשית ימי הביניים. המבט המתנשא על ימי הביניים המוקדמים, שהכתיבו אנשי תקופת הרנסנס, נזנח זה כבר ואת מקומו תופסת בשנים האחרונות גישה ביקורתית המבקשת לעמוד על מורכבותה ועל ייחודה של התקופה. העניין המוגבר בימי הביניים לא פסח גם על חוקרים ומלומדים דוברי עברית וכותבי עברית. יצירות חשובות, דוגמת ההיסטוריה הכנסייתית של אוסביוס או הווידויים של אוגוסטינוס, תורגמו לעברית; מחקרים חדשים על העלייה לרגל לארץ ישראל או על נזירות מדבר יהודה בתקופה הביזנטית ראו אור בשנים האחרונות; קורס של האוניברסיטה הפתוחה - ראשיתה של אירופה - יוחד לימי הביניים המוקדמים; וחוברת של כתב העת זמנים העתידה להתפרסם בקרוב תוקדש למגמות חדשות בחקר ימי הביניים המוקדמים. כל אלה מלמדים על העיסוק המחקרי הפורה בימי הביניים המוקדמים בישראל. תרגום הביוגרפיה של קרל הגדול שחיבר איינהרד בראשית המאה התשיעית מצטרף אל מדף תרגומי היצירות הקלאסיות של ימי הביניים, וכולי תקווה שיעורר עניין בקורא ויוליך אותו גם אל ספרות המחקר.

חובה נעימה וזכות גדולה היא להודות לכל אותם עמיתים וידידים שסייעו בהכנת התרגום ובכתיבת המבוא והנספחים: פרופ' שולמית שחר, פרופ' אורה לימור ופרופ' איריס שגריר, שקראו את כתב היד והעירו הערות חשובות ומועילות; פרופ' דיוויד גנץ, שהעמיד לרשותי את מחקריו טרם פרסומם ותמיד היה נכון לענות על שאלותי בכל הנוגע לאיינהרד וליצירתו; ד״ר מרי גריסון וד״ר רוב מיינס, שעימם שוחחתי ארוכות על איינהרד ועל קרל הגדול; פרופ' רוזמונד מקיטריק ופרופ' מייקה דה־יונג, שתמכו בי ועודדו את עבודתי המחקרית לאורך השנים; ומוריי מן העבר הרחוק, פרופ' חנה כותן ופרופ' אמנון לינדר, שהחדירו בי את אהבת הספרות הלטינית וההיסטוריה של ימי הביניים המוקדמים. לצוות האוניברסיטה הפתוחה, ובראשם פרופ' אורה לימור, אני חב תודות רבות על שהביעו נכונות לפרסם את התרגום, וליוו במקצועיות ובמסירות את הפקתו של הספר. לבסוף, תודות (והרבה מעבר לכך) מגיעות למשפחתי, ובמיוחד לרחלי ולנדב, על תמיכתם ואהבתם.

מבוא

לפחות מימיו של המלומד האיטלקי פטררקה (1374-1304) - המכונה ״אבי ההומניזם הנוצרי״ - נתפסה תקופת המעבר בין העת העתיקה לימי הביניים כתקופה של כאוס פוליטי ודעיכה תרבותית. לא אחת ראו היסטוריונים בעליית הנצרות ובפלישות העמים הברברים את הגורמים לנפילת האימפריה הרומית המפוארת ולשקיעתם של אירופה ואגן הים התיכון בדלות ובבערות. ״עידן החושך״ (The Dark Ages) נקראה התקופה בפי מלומדים, על כל המשמעויות השליליות שטומן בחובו מונח ויקטוריאני זה.

תפיסה מזלזלת זו של שלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים - מן המאה השלישית ועד למאה התשיעית - נקשרת בדרך כלל, ובצדק, בשמו של ההיסטוריון הבריטי אדוארד גיבון (1794-1737). בשנת 1776 פרסם גיבון את הכרך הראשון של חיבורו המונומנטלי שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית. חלק ניכר מן החיבור הוקדש לעליית הנצרות, לאמונות הבל ותופעות על־טבעיות, לאלימות ושחיתות במנגנוני השלטון של האימפריה הרומית, ולפלישת הברברים חסרי התרבות.¹ לדידו של גיבון, שקיעתה ונפילתה של האימפריה הרומית פתחו תקופה חדשה בהיסטוריה האירופית - ימי הביניים - ומאפייניה המרכזיים הם ״ניצחון הברבריות והדת״.² אף שעם פרסומו זכה ספרו של גיבון לביקורת נוקבת, השפעתו על מלומדים בעבר ובהווה היא עצומה, בראש ובראשונה מכיוון שהוא טבע את המונחים שאנו משתמשים בהם עד היום כדי לנתח ולתאר את קריסתה של האימפריה הרומית ואת ראשיתם של ימי הביניים.³

יותר ממאה שנים חלפו עד שהצליחו ההיסטוריונים להשתחרר מצילו של גיבון.4 רק בראשית המאה ה־20, באוסטריה ובבלגיה, פיתחו אלפונס דופש ואנרי פירן תיאוריות חדשות שקראו תיגר על גיבון ועל דעותיו.5 גם דופש וגם פירן הסיטו את מרכז הדיון ההיסטורי ממהלכים פוליטיים וצבאיים לנושאים תרבותיים וכלכליים, וטענו שפלישות הברברים והתיישבותם במערב אירופה במהלך המאות ה־5 וה־6 כמעט לא פגעו בחיי התרבות והכלכלה במרבית הפרובינקיות של האימפריה הרומית. לפיכך, המשכיות ולא ״שקיעה ונפילה״ היא שאפיינה את המעבר מן העת העתיקה לימי הביניים. שתי התיאוריות עוררו ויכוחים ופתחו שורה ארוכה של דיונים על אופי התרבות והכלכלה בימי הביניים המוקדמים, וכך הונח היסוד לבחינה חדשה של תקופת המעבר מהעת העתיקה לימי הביניים, בחינה המשוחררת מהדעות הקדומות ומהקיבעון המחשבתי של ההומניסטים אנשי תקופת הרנסנס וממשיכיהם.

מחקריהם החלוציים של דופש ושל פירן עוררו עניין רב בתמורות שאפיינו את התפוררות האימפריה הרומית ואת צמיחתן של הממלכות הברבריות, והתוצאות המחקריות של עניין זה הובילו להבנה משופרת של ההיסטוריה הפוליטית, החברתית והתרבותית של שלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים. היום מקובל על מרבית החוקרים שהאימפריה הרומית לא קרסה בגלל פלישות הברברים במאות ה־5 וה־6, שהעמים הברברים התיישבו בשטחי האימפריה הרומית בידיעת השלטון הרומי וביוזמתו, ושהם לא היו שבטים, אלא התארגנויות של לוחמים לצורכי מלחמה בפיקודו של מצביא.⁶ שלא כמו גיבון, בשלושים השנים האחרונות מדגישים חוקרים דווקא את הדינמיות שבמעבר מהעת העתיקה לימי הביניים, ומרבית המלומדים, אם לא כולם, מסכימים שלא הייתה נקודת שבר, אלא תהליך איטי של שינוי ותמורה, עם ממד חשוב של המשכיות ואימוץ מורשת העבר, והוא שאפיין את צמיחת אירופה של ימי הביניים על חורבותיה של האימפריה הרומית.⁷

קרל הגדול ותקופתו תפסו חלק חשוב בדיונים על מאפייני תקופת המעבר מהעת העתיקה לימי הביניים. בעבור המלומד הבלגי אנרי פירן סימלה ממלכתו של קרל הגדול את ראשיתם של ימי הביניים. בשורת מאמרים ובספרו מוחמד וקרל הגדול, שיצא לאור זמן קצר אחרי מותו, טען פירן, בניגוד לדעת קודמיו, שהאחדות שאפיינה את העולם הים־תיכוני באימפריה הרומית הוסיפה להתקיים באין מפריע גם לאחר שממלכות ברבריות קמו במערב. לטענתו, רק במאה השביעית, עם תחילת הכיבוש המוסלמי, החלה אחדות זו להיסדק. התבססות המוסלמים במזרח אגן הים התיכון, בצפון אפריקה, באיי הים התיכון (סרדיניה, קורסיקה וסיציליה) ובספרד היא ששמה קץ לאחדות הים־תיכונית; המסחר בנמלים דעך, דרכי המסחר בין המזרח לאירופה המערבית ננטשו, והתוצאה הייתה צמצום הפעילות העירונית באירופה.⁸ בלא מוחמד (כלומר בלא עליית האסלאם והתפשטותו), טען פירן, לא היה קרל הגדול, שממלכתו מסמלת לדידו של פירן את הניתוק מהעבר הרומי ומן האחדות הים־תיכונית שאפיינה את התקופה הרומית. אין ספק שממלכתו של קרל הגדול הייתה שונה מהאימפריה הרומית של אוגוסטוס (קיסר בשנים 27 לפסה״נ - 14 לסה״נ) וגם מהאימפריה של ספטימיוס סוורוס (קיסר בשנים 193-211). ואולם אין פירושו של דבר שהניתוק שפירן דיבר עליו היה כה חד־משמעי, ושהאימפריה הקרולינגית שהקים קרל הגדול היא אכן המבשרת של ימי הביניים במערב. עיון במקורות מן התקופה מלמד שממלכתו של קרל הגדול דווקא שימרה את המורשת הרומית של שלהי האימפריה בהרבה מאוד תחומים, אלא שקרל הגדול ובני דורו השכילו להתאים מורשת זו לצורכיהם ולמציאות המשתנה. בזה הייתה גדולתם, ובכך הניחו את היסוד לעיצוב מורשתה התרבותית, הכלכלית והפוליטית של אירופה בימי הביניים.

1 Edward Gibbon, The History of the Decline and Fall of the Roman Empire, 6 vols., London 1789–1776

2 על גיבון ודעותיו ראו: Roy Porter, Gibbon. Making History, London 1988; Edward Gibbon and the Decline and Fall of the Roman Empire, ed. G.W. Bowersock, J. Clive and S.R. Graubad, Cambridge MA 1977; Historische Forschung im 18. Jahrhundert, ed. K. Hammer and J. Voss, Paris 1988; Edward Gibbon and Empire, ed. Rosamond McKitterick and Roland Quinault, Cambridge 1997

3 מן הראוי לציין שאת המונח ״ימי הביניים״ טבע ההיסטוריון האיטלקי ג׳ובני די בוסי בספרו ההיסטוריות העתיקות ואלה של ימי הביניים, שהתפרסם בשנת 1469. גיבון קיבל מונח זה בירושה ממלומדי הרנסנס. על המונח ״ימי הביניים״ ראו בקצרה: יצחק חן, סוף האלף הראשון: דת, חברה ותרבות במאה העשירית, תל אביב 2000, עמ' 15-17. ראו גם: Paolo Delogu, An Introduction to Medieval History, trans. Matthew Moran, London 2002, pp. 13–58

4 המונח ״צילו של גיבון״ שאול מ: Peter Brown, "In Gibbon's Shade", New York Review of Books 23 (1976), pp. 14–18 [rep. in: Peter Brown, Society and the Holy in Late Antiquity, Berkeley, Los Angeles and Oxford 1982, pp. 49–62]

5 Alphons Dopsch, Wirtschaftliche und soziale Grundlagen der europäischen Kulturentwicklung aus der Zeit von Caesars bis auf Karl den Großen, 2nd ed., Wien 1923–1924; Henri Pirenne, Mahomet et Charlemagne, 2nd ed., Brussels and Paris 1937 [English version: Mohammed and Charlemagne, trans. B. Miall, New York 1954]

6 על הברברים ראו: יצחק חן, הברברים, בתוך: ראשיתה של אירופה, תל אביב 2003, כרך א. ראו גם: Herwig Worlfram, The Roman Empire and Its Germanic Peoples, trans. Thomas Dunlap, Berkeley, Los Angeles and London 1997; Guy Halsall, Barbarian Migrations and the Roman West, 376–568, Cambridge 2007

7 ראו את סדרת הספרים שהתפרסמה בהוצאת Brill במסגרת הפרויקט The Transformation of the Roman World שהתקיים בחסות ה־European Science Foundation. על הפרויקט ראו: Ian Wood, "Report: The European Science Foundation's Program on the Transformation of the Roman World and the Emergence of Early Medieval Europe", Early Medieval Europe 6 (1997), pp. 217–227. ראו גם: Yitzhak Hen, "Before Mohammed and Charlemagne: New Studies on the Transformation of the Roman World", Scripta Classica Israelica 19 (2000), pp. 235–249; Yitzhak Hen, "Neither Simple, Nor Obvious: Power and the Transformation of the Roman World", Scripta Classica Israelica 22 (2003), pp. 297–304

8 על התיאוריה של פירן ראו: הים התיכון במעבר מהעת העתיקה לימי הביניים: דיון בתזה של פירן, איריס שגריר (עורכת), בתוך: ראשיתה של אירופה, כרך ד; כמו כן ראו: Bonnie Effros, "The Enduring Attraction of the Pirenne Thesis", Speculum 92 (2017), pp. 184–203