ספר זה עוסק במשנתם ובְפָעוֹליהם של זאב ז'בוטינסקי ושל מנחם בגין, והוא ספר חובה לכול חברי תנועת הליכוד ואוהדיה, שכן הוא מקור חשוב לתולדות שני אישים אלה. בעברית קלילה מובאים בספר מחקרים רבים, ובין אלה על היחסים שבין ז'בוטינסקי לבין בגין, על השקפת ז'בוטינסקי אודות הבעיה הערבית בא"י, על מכלול יצירתו הרוחנית של ז'בוטינסקי, על הפילוג ב"הגנה" והקמת האצ"ל, ועל מנחם בגין כמפקד האצ"ל. בספר גם פרקים על מחתרת לח"י ועל ראשיה.
בהרבה מפרקי הספר מתפלמס המחבר, אף בטונים גבוהים, עם אישים ובהם אורי אבנרי, מיכאל בר-זוהר, פרופ' יוסף גורני, שבתי טבת, נתן ילין-מור, הלל קוק ופרופ' יעקב שביט, בשל דברים שפרסמו על תנועת ז'בוטינסקי ועל אישיה. חלק מהפולמוסים הם בעניינים משכבר הימים, ובהם הקונגרס הציוני הי"ז (1931), פרשת רצח חיים ארלוזורוב (1933), הפילוג באצ"ל והקמת הלח"י (1940), האונייה "אלטלנה" (1948) ועניין השילומים מגרמניה (1952).
מחבר הספר, ד"ר אפרים אבן, מכהן כיו"ר מועצת חטיבת ה"מייסדים" ב"ליכוד". הוא חניך תנועות הצופים ובית"ר, ובנעוריו השתייך לפלוגות הנוער של האצ"ל בירושלים. בשנים 1964 עד 1966 היה נציג בית"ר וההנהלה העולמית של תנועת החירות-הצה"ר בקנדה. אחר כך כיהן כיו"ר הוועד הפועל הציוני, כעורך הרבעון "האומה" שבהוצאת המסדר על-שם זאב ז'בוטינסקי וכיו"ר ברית חיילי האצ"ל בא"י. אבן הוא בוגר החוגים למדע-המדינה וללשון עברית ומוסמך החוג ליהדות-זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת חיפה.
