קונצ'רטו בארוקי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קונצ'רטו בארוקי

קונצ'רטו בארוקי

ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Concierto Barroco
  • תרגום: ליאו קורי
  • הוצאה: אוניברסיטת תל-אביב
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 193 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 13 דק'

אלחו קרפנטייר

אלחו קרפנטייר אי ואלמונט (בספרדית: Alejo Carpentier y Valmont; ‏ 1904 – 1980) היה סופר קובני, מסאי, ומוזיקולוג שהשפיע רבות על הספרות הלטינו אמריקאית במהלך התקופה הידועה בשם הבום הלטינו-אמריקאי. יליד לוזאן, קרפנטייה גדל בהוואנה, קובה, ולמרות היותו יליד שווייץ, הוא הגדיר עצמו כקובני לאורך כל חייו. הוא נסע רבות בעולם, בעיקר בצרפת, דרום אמריקה ומקסיקו, שם פגש חברים בולטים בקהילה התרבותית והאמנותית של אמריקה הלטינית. קרפנטייר התעניין מאוד בפוליטיקה של אמריקה הלטינית והתייצב לעיתים קרובות לצד תנועות מהפכניות, כמו המהפכה הקומוניסטית בקובה של פידל קסטרו באמצע המאה העשרים. קרפנטייר נכלא והוגלה מארצו בשל העמדות הפוליטיות - פילוסופיות, שמאלניות שלו.

תקציר

מקסיקאי עשיר ממוצא איברי ומשרתו הקובני, צאצא לעבדים אפריקאים; שלושה מוזיקאים עליזים, מענקי הבארוק האירופי; נהרות של יין, הגיגים וזימה; קונצ‘רטו שהופך ל“ג‘אם סשן“ עם תיפופים אפרו-קובניים סוערים; ואופרה בכיכוב קיסר אצטקי וקונקיסטדור ספרדי – בקונצ‘רטו בארוקי עוטף הסופר והמסאי הקובני הגדול אלחו קרפנטייר את מפגש העולמות ההיסטורי במקסיקו במאה ה-16, במפגש בדיוני המתרחש בוונציה במאה ה-18. זוהי נובלה מבריקה שהופכת את כיווני התנועה המקובלים בספרות המסעות המערבית, ומגדירה מחדש את ההיררכיות ואת היחסים התרבותיים בין אמריקה הלטינית ואירופה.

למהדורה העברית נוספו שתי מסות מפתח שבהן פורש קרפנטייר את משנתו האסתטית-אידיאולוגית רבת ההשפעה.

סדרת נוּאסְטרה אמריקה, הקרויה על שם מאמרו המכונן של איש הרוח הקובני חוֹסֶה מרטי “אמריקה שלנו“, פותחת בפני קוראי העברית את מחוזותיה התיעודיים והעיוניים של ספרות אמריקה הלטינית, ישנים כחדשים, כדי שיוכלו להכירה היכרות שלמה יותר, במילותיה שלה וברוח חזונו של מרטי המדגיש את אחדותה הרב–גונית, מקוריותה ונועזותה. עורך הסדרה: ד"ר אורי פרויס

לוגו הסדרה: איור פרי מכחולו של הצייר הפרואני חוֹסֶה סַבּוֹגַל (Sabogal), שהופיע על שער הגיליון הראשון של כתב העת האוונגרדי “אמאוּטה“ (Amauta ,משכיל או מורה, בשפת הקצ‘ואה; 1926-1930) ,שיצא לאור בפרו ושהרבה לעסוק בסוגיות כלל-לטינו-אמריקאיות.

הצילום שעל העטיפה: הזמר הקובני בֵּני מוֹרה (1963-1919 ;Moré)

פרק ראשון

הסכינים הדקים עשויים כסף, וגם המזלגות העדינים; מכסף הצלחות שעץ הכסף החקוק בקרקעית הכסף שלהן ניקז אליו את מיציו של צלי הבשר; מכסף קערות הפרי, שלושה טסים עגולים שרימון כסף מכתיר מִמָּעַל; מכסף כדי היין הרקועים בידי צורפי כסף; מכסף צלחות הדגים המעוטרות דג נפוח על סבכה של אצות; המלחיות מכסף, מפצחי האגוזים מכסף, הגביעים מכסף, מכסף הכפיות המעוטרות בראשי תיבות… וכל המטען הזה הלך ונישא בלאט ובמקצב קבוע, בהקפדה רבה שהכסף לא יקיש בכסף, אל עבר האפלולית החרישית של ארגזי העץ, של הקופסאות המצפות, של תיבות בעלות מנעולים רבי עוצמה, תחת השגחתו של האדון הלבוש חלוק, שהרעיש בַכסף רק כאשר השתין, מדי פעם, ברוב אמנות ובזרם מדויק, שופע ומצלצל, אל תוך סיר לילה עשוי כסף שתחתיתו מעוטרת בעין שובבה רקועה בכסף, אשר התעוורה לפתע מקצף שהכסף השתקף בו עד שגם הוא נראה כסוף… "לכאן כל מה שנשאר," אמר האדון, "ולשם כל מה שהולך". ובין החפצים שנועדו ללכת היה גם מעט כסף – מערכת כלים קטנה, ערכת כוסות, וכמובן אותו סיר לילה עטור עין-כסף – אבל בעיקר חולצות משי, תחתוני משי, גרבי משי, מצעי משי מסין, חרסינה מיפן – כלים לארוחת הבוקר אשר, לך תדע, תיערך אולי בחברה נעימה ביותר – וגם רדידים שנארגו בְּמַנילה ועשו את דרכם בַיַם מבוא-השמש רחב הידיים. פְרָנְסִיסְקִיוֹ – פניו קשורות, כצרור בגדים, ברדיד כחול המצמיד תערובת עלים משככי כאבים ללחיו השמאלית, שהתנפחה מכאבים בַטוחנות – חיקה את אדונו והשתין לקצב השתנתו, אם כי לא אל תוך סיר כסף, אלא אל תוך פנכת חרס פשוטה, והתהלך אף הוא בין החצר לבין מסדרון הקשתות, בין המבואה לבין הטרקלינים, כשהוא מזמר לעצמו כבשעת המיסה בכנסיה: "לכאן כל מה שנשאר ולשם כל מה שהולך". ולעת שקיעה הייתה כל התכולה מאוחסנת כַיאֶה – הצלחות וכלי הכסף, הבדים הסינים והכלים היפנים, הרדידים ובדי המשי, כולם ארוזים לקראת שינה הגונה בין פתיתי נסורת, או מוכנים למסע הארוך הצפוי – ולפיכך האדון, עודו לבוש חלוק ומצנפת בשעה שראוי היה לו ללבוש לְבוּש הדור יותר (אבל ממילא כבר לא צפויים היום ביקורי פרידה רשמיים), הזמין את שַרתו לחלוק עמו קנקן יין, בראותו כי כל הארגזים, הקופסאות, התיבות והמזוודות סגורים ומסוגרים כהלכה.

אלחו קרפנטייר

אלחו קרפנטייר אי ואלמונט (בספרדית: Alejo Carpentier y Valmont; ‏ 1904 – 1980) היה סופר קובני, מסאי, ומוזיקולוג שהשפיע רבות על הספרות הלטינו אמריקאית במהלך התקופה הידועה בשם הבום הלטינו-אמריקאי. יליד לוזאן, קרפנטייה גדל בהוואנה, קובה, ולמרות היותו יליד שווייץ, הוא הגדיר עצמו כקובני לאורך כל חייו. הוא נסע רבות בעולם, בעיקר בצרפת, דרום אמריקה ומקסיקו, שם פגש חברים בולטים בקהילה התרבותית והאמנותית של אמריקה הלטינית. קרפנטייר התעניין מאוד בפוליטיקה של אמריקה הלטינית והתייצב לעיתים קרובות לצד תנועות מהפכניות, כמו המהפכה הקומוניסטית בקובה של פידל קסטרו באמצע המאה העשרים. קרפנטייר נכלא והוגלה מארצו בשל העמדות הפוליטיות - פילוסופיות, שמאלניות שלו.

עוד על הספר

  • שם במקור: Concierto Barroco
  • תרגום: ליאו קורי
  • הוצאה: אוניברסיטת תל-אביב
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 193 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 13 דק'
קונצ'רטו בארוקי אלחו קרפנטייר

הסכינים הדקים עשויים כסף, וגם המזלגות העדינים; מכסף הצלחות שעץ הכסף החקוק בקרקעית הכסף שלהן ניקז אליו את מיציו של צלי הבשר; מכסף קערות הפרי, שלושה טסים עגולים שרימון כסף מכתיר מִמָּעַל; מכסף כדי היין הרקועים בידי צורפי כסף; מכסף צלחות הדגים המעוטרות דג נפוח על סבכה של אצות; המלחיות מכסף, מפצחי האגוזים מכסף, הגביעים מכסף, מכסף הכפיות המעוטרות בראשי תיבות… וכל המטען הזה הלך ונישא בלאט ובמקצב קבוע, בהקפדה רבה שהכסף לא יקיש בכסף, אל עבר האפלולית החרישית של ארגזי העץ, של הקופסאות המצפות, של תיבות בעלות מנעולים רבי עוצמה, תחת השגחתו של האדון הלבוש חלוק, שהרעיש בַכסף רק כאשר השתין, מדי פעם, ברוב אמנות ובזרם מדויק, שופע ומצלצל, אל תוך סיר לילה עשוי כסף שתחתיתו מעוטרת בעין שובבה רקועה בכסף, אשר התעוורה לפתע מקצף שהכסף השתקף בו עד שגם הוא נראה כסוף… "לכאן כל מה שנשאר," אמר האדון, "ולשם כל מה שהולך". ובין החפצים שנועדו ללכת היה גם מעט כסף – מערכת כלים קטנה, ערכת כוסות, וכמובן אותו סיר לילה עטור עין-כסף – אבל בעיקר חולצות משי, תחתוני משי, גרבי משי, מצעי משי מסין, חרסינה מיפן – כלים לארוחת הבוקר אשר, לך תדע, תיערך אולי בחברה נעימה ביותר – וגם רדידים שנארגו בְּמַנילה ועשו את דרכם בַיַם מבוא-השמש רחב הידיים. פְרָנְסִיסְקִיוֹ – פניו קשורות, כצרור בגדים, ברדיד כחול המצמיד תערובת עלים משככי כאבים ללחיו השמאלית, שהתנפחה מכאבים בַטוחנות – חיקה את אדונו והשתין לקצב השתנתו, אם כי לא אל תוך סיר כסף, אלא אל תוך פנכת חרס פשוטה, והתהלך אף הוא בין החצר לבין מסדרון הקשתות, בין המבואה לבין הטרקלינים, כשהוא מזמר לעצמו כבשעת המיסה בכנסיה: "לכאן כל מה שנשאר ולשם כל מה שהולך". ולעת שקיעה הייתה כל התכולה מאוחסנת כַיאֶה – הצלחות וכלי הכסף, הבדים הסינים והכלים היפנים, הרדידים ובדי המשי, כולם ארוזים לקראת שינה הגונה בין פתיתי נסורת, או מוכנים למסע הארוך הצפוי – ולפיכך האדון, עודו לבוש חלוק ומצנפת בשעה שראוי היה לו ללבוש לְבוּש הדור יותר (אבל ממילא כבר לא צפויים היום ביקורי פרידה רשמיים), הזמין את שַרתו לחלוק עמו קנקן יין, בראותו כי כל הארגזים, הקופסאות, התיבות והמזוודות סגורים ומסוגרים כהלכה.