אז איך נוצרו החיים שאלה הילדה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אז איך נוצרו החיים שאלה הילדה
הוספה למועדפים

אז איך נוצרו החיים שאלה הילדה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

מזל חופי

מזל חופי גדלה ולמדה במושב עולים מתימן, סיימה תואר ראשון בביולוגיה ואחר כך תואר שני ושלישי בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. פוסט דוקטורט עשתה במכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית בבתסדה שבמרילנד ובמכון ויצמן במחלקה לנוירולוגיה, המשיכה להוראת ביולוגיה בבתי ספר וחזרה למחקר באימונולוגיה באוניברסיטת בר אילן. במסגרת עבודתה המדעית פרסמה מאמרים רבים שזכו לציטוטים רבים בספרות המדעית.

תקציר

"הייתי בשבת חתן. הנשים היו בחדר אחד והגברים בחדר אחר. הם ישבו ופטפטו ופתאום נכנסה אישה ופרשה לפני הקהל סדין לבן ועליו כתמי דם. שאלתי את אימא שלי, "מה זה?" היא אמרה שזו ההוכחה שהכלה הייתה בתולה. ואז היא סיפרה לי מה עשו בתימן לְכלות שהתגלה שלא היו בתולות, איך היו גוררים אותן ברחוב למען יראו וייראו. שאלתי אותה, "ומה עשו בחורות במושב ששכבו עם החבר שלהן לפני החתונה? איך הן הוכיחו שהיו בתולות?" אימא ענתה שאולי שפכו יין אדום על הסדין כדי להראות כאילו היו בתולות. באותו רגע אמרתי לה שאני לעולם, אבל לעולם, לא אתחתן לפני גיל שלושים."

הספר מגולל את סיפורה של ילדה קטנה הגדֵלה בבית דתי במושב עולים מתימן בשנותיה הראשונות של המדינה, תקופה שמאופיינת בעליות המוניות ובתחושה של ימות משיח, ובה נקבצים יהודים מארבע כנפות תבל בארץ ישראל. המחסור והחדירות היומיומיות של פדאיונים מעזה מחייבים את התגייסות כל בני המשפחה להתמודדות עם הקשיים. המבוגרים עובדים בשדה ובשמירה לילית, והילדים הקטנים מוציאים את הצאן למרעה.

באווירה זו ילדה קטנה בוחנת את הנורמות החברתיות והאמוניות בסביבתה וחולמת להקים מעבדה משלה כשתגדל, ולחקור בה איך ולמה נוצרו החיים. שאלות אלה ילוו אותה עד לשיעור כימיה אוניברסיטה בנושא  הרזוננס, שפתח צוהר לעולם האטומים, ומאז היא מתלבטת כיצד הכוחות בין הפרוטונים לאלקטרונים באטומים יצרו את מורכבות החיים.

מזל חופי גדלה ולמדה במושב עולים מתימן, סיימה תואר ראשון בביולוגיה ואחריו תואר שני ותואר שלישי בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. עשתה פוסט-דוקטורט במכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית בבתסדה שבמרילנד ובמכון ויצמן במחלקה לנוירולוגיה, המשיכה להוראת ביולוגיה בבתי ספר וחזרה למחקר באימונולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. במסגרת עבודתה המדעית פרסמה מאמרים רבים שזכו לציטוטים רבים בספרות המדעית.

פרק ראשון

כילדים קטנים השתתפותנו בעבודות המשק הייתה דבר מובן מאליו. כשהייתי בת שנתיים כבר ליוויתי את אחותי למרעה. מניחות היינו לכבשים ולעיזים להסתובב בשדה לחפש עשב ראוי ואנו שיחקנו עם הילדים בכל מיני משחקים, בקפיצה על חבל או ב"דג מלוח" או ב"חמור חדש", ולרוב שיחקנו ב"אימא ואבא, ילדים ובית ספר". פעם אחת, בעודנו שקועים במשחק, נשלחתי על ידי "אימא" לקניות ב"צרכנייה". הגעתי ל"צרכנייה" וביקשתי מ"המוכר" קילוגרם סוכר ושני קילוגרמים קמח, כשלפתע מישהו צעק "אנגלים! אנגלים!". כל הילדים ברחו, ורק אני, שהייתי הקטנה מכולם, נפלתי במהלך המנוסה משום שרגליי הסתבכו בשמלה הארוכה שאימא תפרה לי.  החיילים, כנראה מהמחנה הצבאי הסמוך (מחנה חסה), היו במהלך אימונים כשנתקלנו בהם, לבושים היו מכנסי חקי שהגיעו עד הברכיים, לראשם כובע ברט, ואלה ביד (נראו כמו הבריטים מהסרטים, שיצאו לספארי באפריקה). הם קפצו תוך שהם מרימים את הברכיים עד המותניים וקראו קריאות "הופ הופ". אחד החיילים ניסה לתת לי שוקולד אך אני סגרתי את הפה חזק חזק, כי הילדים אמרו שהאנגלים מחלקים סוכריות עם רעל וצריך להיזהר ולא לקחת מהם ממתקים. התפלשתי בקרקע וסירבתי לקחת מהם שוקולד. איכשהו הצלחתי להתרומם ולחמוק מידיהם, רצתי אחרי הילדים הגדולים שברחו. בעת מנוסתי הרגשתי שדרכתי על משהו שגרם לי לתחושה מוזרה בשקע כף הרגל, כאילו דרכתי על צמיג חלק. חזרתי אחורה לבדוק על מה דרכתי, ולתדהמתי ראיתי נחש שחור גדול מקופל כצינור מגולגל, שדריכתי עליו גרמה לו לזוע. כל כך נבהלתי כי דרכתי על הנחש ולכן רצתי כחמישים מטר קדימה, חלצתי את הנעל והתחלתי לשפשף את הרגל במקום שחשתי בו את המגע הצמיגי. אחר כך נעלתי את הנעל ורצתי בוכייה בשדה החיטה היבשה והמוכנה לקציר כדי להדביק את הילדים שברחו.

מזל חופי

מזל חופי גדלה ולמדה במושב עולים מתימן, סיימה תואר ראשון בביולוגיה ואחר כך תואר שני ושלישי בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. פוסט דוקטורט עשתה במכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית בבתסדה שבמרילנד ובמכון ויצמן במחלקה לנוירולוגיה, המשיכה להוראת ביולוגיה בבתי ספר וחזרה למחקר באימונולוגיה באוניברסיטת בר אילן. במסגרת עבודתה המדעית פרסמה מאמרים רבים שזכו לציטוטים רבים בספרות המדעית.

עוד על הספר

אז איך נוצרו החיים שאלה הילדה מזל חופי

כילדים קטנים השתתפותנו בעבודות המשק הייתה דבר מובן מאליו. כשהייתי בת שנתיים כבר ליוויתי את אחותי למרעה. מניחות היינו לכבשים ולעיזים להסתובב בשדה לחפש עשב ראוי ואנו שיחקנו עם הילדים בכל מיני משחקים, בקפיצה על חבל או ב"דג מלוח" או ב"חמור חדש", ולרוב שיחקנו ב"אימא ואבא, ילדים ובית ספר". פעם אחת, בעודנו שקועים במשחק, נשלחתי על ידי "אימא" לקניות ב"צרכנייה". הגעתי ל"צרכנייה" וביקשתי מ"המוכר" קילוגרם סוכר ושני קילוגרמים קמח, כשלפתע מישהו צעק "אנגלים! אנגלים!". כל הילדים ברחו, ורק אני, שהייתי הקטנה מכולם, נפלתי במהלך המנוסה משום שרגליי הסתבכו בשמלה הארוכה שאימא תפרה לי.  החיילים, כנראה מהמחנה הצבאי הסמוך (מחנה חסה), היו במהלך אימונים כשנתקלנו בהם, לבושים היו מכנסי חקי שהגיעו עד הברכיים, לראשם כובע ברט, ואלה ביד (נראו כמו הבריטים מהסרטים, שיצאו לספארי באפריקה). הם קפצו תוך שהם מרימים את הברכיים עד המותניים וקראו קריאות "הופ הופ". אחד החיילים ניסה לתת לי שוקולד אך אני סגרתי את הפה חזק חזק, כי הילדים אמרו שהאנגלים מחלקים סוכריות עם רעל וצריך להיזהר ולא לקחת מהם ממתקים. התפלשתי בקרקע וסירבתי לקחת מהם שוקולד. איכשהו הצלחתי להתרומם ולחמוק מידיהם, רצתי אחרי הילדים הגדולים שברחו. בעת מנוסתי הרגשתי שדרכתי על משהו שגרם לי לתחושה מוזרה בשקע כף הרגל, כאילו דרכתי על צמיג חלק. חזרתי אחורה לבדוק על מה דרכתי, ולתדהמתי ראיתי נחש שחור גדול מקופל כצינור מגולגל, שדריכתי עליו גרמה לו לזוע. כל כך נבהלתי כי דרכתי על הנחש ולכן רצתי כחמישים מטר קדימה, חלצתי את הנעל והתחלתי לשפשף את הרגל במקום שחשתי בו את המגע הצמיגי. אחר כך נעלתי את הנעל ורצתי בוכייה בשדה החיטה היבשה והמוכנה לקציר כדי להדביק את הילדים שברחו.