כילדים קטנים השתתפותנו בעבודות המשק הייתה דבר מובן מאליו. כשהייתי בת שנתיים כבר ליוויתי את אחותי למרעה. מניחות היינו לכבשים ולעיזים להסתובב בשדה לחפש עשב ראוי ואנו שיחקנו עם הילדים בכל מיני משחקים, בקפיצה על חבל או ב"דג מלוח" או ב"חמור חדש", ולרוב שיחקנו ב"אימא ואבא, ילדים ובית ספר". פעם אחת, בעודנו שקועים במשחק, נשלחתי על ידי "אימא" לקניות ב"צרכנייה". הגעתי ל"צרכנייה" וביקשתי מ"המוכר" קילוגרם סוכר ושני קילוגרמים קמח, כשלפתע מישהו צעק "אנגלים! אנגלים!". כל הילדים ברחו, ורק אני, שהייתי הקטנה מכולם, נפלתי במהלך המנוסה משום שרגליי הסתבכו בשמלה הארוכה שאימא תפרה לי. החיילים, כנראה מהמחנה הצבאי הסמוך (מחנה חסה), היו במהלך אימונים כשנתקלנו בהם, לבושים היו מכנסי חקי שהגיעו עד הברכיים, לראשם כובע ברט, ואלה ביד (נראו כמו הבריטים מהסרטים, שיצאו לספארי באפריקה). הם קפצו תוך שהם מרימים את הברכיים עד המותניים וקראו קריאות "הופ הופ". אחד החיילים ניסה לתת לי שוקולד אך אני סגרתי את הפה חזק חזק, כי הילדים אמרו שהאנגלים מחלקים סוכריות עם רעל וצריך להיזהר ולא לקחת מהם ממתקים. התפלשתי בקרקע וסירבתי לקחת מהם שוקולד. איכשהו הצלחתי להתרומם ולחמוק מידיהם, רצתי אחרי הילדים הגדולים שברחו. בעת מנוסתי הרגשתי שדרכתי על משהו שגרם לי לתחושה מוזרה בשקע כף הרגל, כאילו דרכתי על צמיג חלק. חזרתי אחורה לבדוק על מה דרכתי, ולתדהמתי ראיתי נחש שחור גדול מקופל כצינור מגולגל, שדריכתי עליו גרמה לו לזוע. כל כך נבהלתי כי דרכתי על הנחש ולכן רצתי כחמישים מטר קדימה, חלצתי את הנעל והתחלתי לשפשף את הרגל במקום שחשתי בו את המגע הצמיגי. אחר כך נעלתי את הנעל ורצתי בוכייה בשדה החיטה היבשה והמוכנה לקציר כדי להדביק את הילדים שברחו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
