היפה בת הרוח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
היפה בת הרוח

היפה בת הרוח

עוד על הספר

אליהו אגסי

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991). היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות. אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך. בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק. ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית. 

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/58cjbrju

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

הספר "היפה בת הרוח" הוא מהדורה חדשה של השלישי בסדרה בת ארבעה ספרים, המחזיקים מבחר סיפורי־עם מפי יהודי בבל, היא עיראק של ימינו, אותם ליקט, תרגם ועיבד הסופר אליהו אגסי ז"ל. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1980.

כך כתב המחבר בהקדמה לספר: "הסיפורים המוגשים בספר זה הם מכלל הסיפורים שדורות של יהודי בבל האזינו להם, נהנו מהם, ולמדו מהם מה שלמדו: הם למדו שיש גורל, אבל יש גם שכל, שהשימוש הנכון בו עשוי לקבוע רבות בחיי אדם...; הם למדו שמעשים טובים רצויים לבורא ולבריות, ושכרם בצידם; הם למדו שמצבים של קיצוניות, כגון קמצנות, בורות או תמימות, הם מקור להפסד או לגיחוך; הם למדו שהאדם, בהיותו שבוי בידי יצרים עזים, הופך להיות קורבנם...; ובראש וראשונה למדו שיש לדבּוֹק בטוב ולהתרחק מן הרע."

הספר כתוב בשפה עברית ספרותית, מתובל בפתגמים הלקוחים מארון הספרים היהודי ומהסביבה המוסלמית בה סופרו הסיפורים. המהדורה החדשה הזו של הספר מופיעה בעברית מנוקדת בניקוד מסורתי ובאותיות גדולות, והיא מכילה ביאורים לביטויים ולמושגים העשירים בהם השתמש המחבר.

כך כתב המבקר הספרותי של עיתון "מעריב" על סיפורי־העם של המחבר:
"דורות רבים של יהודי בבל האזינו לסיפורים המקובצים בספר זה ובקודמיו. אלה הם סיפורים, לדברי המחבר בהקדמתו, שאינם נופלים ביופים ובערכם מסיפורי 'שלגיה', 'כיפה אדומה', 'החתול במגפיים',
'עמי ותמי' ודומיהם. בקובץ שלישי זה מגיש המחבר ממיטב הסיפורים הללו לילדי ישראל, למען ישאבו
מהם הנאה וחכמה של דורות. הקובץ מרחיב את מפעלו של המחבר ומעשיר את ספרייתנו בסיפורת פולקלוריסטית רבת דמיון וחכמת חיים."

פרק ראשון

בַּת הֶעָנִי וְהַהֵלֶךְ הַזָּר וְהַמּוּזָר


מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי בַּגְדָּד שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן נָעִים וְנֶחְמָד. וְלֶעָשִׁיר אָח עָנִי, מְתַקֵּן נַעֲלַיִם, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ בַּת יָפָה וְזוֹהֶרֶת שֶׁתֹּאמַר לַלְּבָנָה "שִׁקְעִי וַאֲנִי אָאִיר בִּמְקוֹמֵךְ"1. וְהַבֵּן גָּדַל וַיִּיף וַיְהִי לְבָחוּר צָעִיר וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בְּכַלָּה יָפָה כָּמוֹהוּ. גַּם בַּת אָחִיו גָּדְלָה וַתִּיף שִׁבְעָתַיִם וְכָל רוֹאֶיהָ חָשְׁקוּ בָּהּ.

מֶה עָשָׂה הָאָב הֶעָשִׁיר? נָתַן לְאִשְׁתּוֹ טַבַּעַת וְאָמַר לָהּ שֶׁתַּעֲנֹד אוֹתָהּ לְכָל בַּת הָרְאוּיָה לִהְיוֹת כַּלָּה לִבְנָם, וְהַבַּת הָאַחַת אֲשֶׁר הַטַּבַּעַת תַּהֲלֹם אֶת אֶצְבָּעָהּ הִיא הַבַּת אֲשֶׁר יֹעֲדָה לַבֵּן לְאִשָּׁה.

עָשְׂתָה הָאִשָּׁה כְּמִצְוַת בַּעְלָהּ, הִגִּישָׁה אֶת הַטַּבַּעַת לְכָל בַּת אֲשֶׁר הַשַּׁדְּכָנִים הִצִּיעוּ לָהּ, הִגִּישָׁה אוֹתָהּ לְכָל אַחַת מִבְּנוֹת הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְפִרְקָן, וְלֹא הָלְמָה הַטַּבַּעַת אֶלָּא אֶת בִּתּוֹ שֶׁל הָאָח הֶעָנִי. שָׂמְחָה הָאֵם וְשָׂמְחוּ כָּל הַקְּרוֹבִים וְהַמַּכָּרִים וְצִפּוּ לַחֲתֻנָּה מְפֹאֶרֶת. אַךְ הָאָב הֶעָשִׁיר לֹא חָשַׁב לוֹ לְכָבוֹד שֶׁבְּנוֹ יִשָּׂא אֶת בִּתּוֹ שֶׁל מְתַקֵּן נַעֲלַיִם, עַל אַף שֶׁהוּא אָחִיו, וְתָבַע מֵאִשְׁתּוֹ בְּמַפְגִּיעַ, שֶׁתֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאָח וְתִקַּח אֶת הַטַּבַּעַת מֵאֵת הַבַּת. הִתְבַּיְּשָׁה הָאֵם מֵעֲשׂוֹת כְּמִצְוַת הָאָב, אַךְ הוּא הִתְעַקֵּשׁ וְעָמַד עַל דְּרִישָׁתוֹ, וְלָאִשָּׁה לֹא הָיָה מָנוֹס2 מִלְּמַלֵּא אַחַר דְּבָרוֹ וְהִיא הָלְכָה בְּלִי חֵפֶץ וְלָקְחָה אֶת הַטַּבַּעַת.

נֶעֶצְבָה הַבַּת אֶל לִבָּהּ, וְרָגַז אָבִיהָ מְאֹד, כִּי הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּמִצְוַת אָחִיו פָּגַע בּוֹ וּבִכְבוֹד הַבַּת. אֵי לְכָךְ הוּא נָדַר וְנִשְׁבַּע לְהִזְדָּרֵז לְהַשִּׂיאָהּ בּוֹ בַּיּוֹם לַבָּחוּר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִקָּרֶה בְּדַרְכּוֹ3, כִּי חָשַׁשׁ פֶּן תּוּצָא שְׁמוּעָה בְּכָל הָעִיר שֶׁהַבַּת לֹא נִמְצְאָה כְּשֵׁרָה לְנִשּׂוּאִין, וְתִשָּׁאֵר עֲרִירִית4 כָּל יָמֶיהָ.

הָיְתָה זוֹ שְׁעַת עַרְבַּיִם וְהָאִישׁ יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ וּפָגַע5 בְּהֵלֶךְ זָר. מִיָּד הִזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ, וְצִוָּה עַל בִּתּוֹ לַעֲמֹד עָלָיו לְשָׁרְתוֹ. וְהִיא חִמְּמָה לְמַעֲנוֹ מַיִם וְרָחַץ, הֵכִינָה אֹכֶל וְסָעַד אֶת לִבּוֹ, הִגִּישָׁה מַשְׁקֶה וְשָׁתָה, וְכָל אוֹתָהּ עֵת לֹא גָּרַע עֵינוֹ מִיָּפְיָהּ שֶׁל הַבַּת. וְהַבַּת אַף הִיא הָלְכָה שְׁבִי אַחֲרֵי הַהֵלֶךְ כִּי הָיָה חָסֹן כָּאֶרֶז וְנֶחְמָד לְמַרְאֶה. כְּכַלּוֹתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלָנוּחַ גִּלָּה לוֹ הָאָב אֶת דְּבַר נִדְרוֹ וּשְׁבוּעָתוֹ, וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ בְּמַפְגִּיעַ6 שֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.

סִימָנֵי הַפְתָּעָה נִרְאוּ בִּפְנֵי הַהֵלֶךְ בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, אַךְ מִיָּד נִתְחַלְּפוּ בְּחִיּוּךְ שֶׁל רָצוֹן טוֹב, וְהוּא נָתַן הַסְכָּמָתוֹ לָשֵׂאת אֶת הַבַּת הַחִנָּנִית לְאִשָּׁה. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּהִתְעוֹרֵר הָאָב וְהַבַּת מִשְּׁנָתָם גִּלּוּ לְהַפְתָּעָתָם שֶׁהַהֵלֶךְ נֶעְלַם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו צְרוֹר שֶׁל דִּינְרֵי זָהָב. תָּמַהּ הָאָב וְתָמְהָה הַבַּת וְשָׁאֲלָה: “מַה יִּהְיֶה עַתָּה?” אָמַר לָהּ אָבִיהָ: "נַמְתִּין עַד הָעֶרֶב וְנִרְאֶה.”

וּבָעֶרֶב בָּא הַהֵלֶךְ וְהִתְאָרַח שֵׁנִית בְּבֵית הַסַּנְדְּלָר הֶעָנִי, וּבַבֹּקֶר שׁוּב נֶעְלַם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו צְרוֹר שֶׁל דִּינְרֵי זָהָב, וְכָךְ עָשָׂה גַּם בָּעֶרֶב הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי, וּבְכָל עֶרֶב חָזַר עַל הַבְטָחָתוֹ לָשֵׂאת אֶת הַבַּת בַּשָּׁעָה הַנְּאוֹתָה. בֵּינְתַיִם רָוַח לִמְתַקֵּן הַנַּעֲלַיִם וּלְבִתּוֹ, וְהֵמָּה בָּנוּ לָהֶם בַּיִת נָאֶה וְרִהֲטוּהוּ בְּרָהִיטִים נָאִים, וְחָיוּ בְּשַׁלְוָה מְהוּלָה בְּסָפֵק: ‘הַאֻמְנָם יְקַיֵּם הַהֵלֶךְ אֶת הַבְטָחָתוֹ לָשֵׂאת אֶת הַבַּת?’

בֵּינְתַיִם נִמְצְאָה כַּלָּה מַתְאִימָה לַבֵּן שֶׁל הָאָח הַצָּעִיר, וְהוֹרָיו עָרְכוּ טֶקֶס אֵרוּסִין מְפֹאָר, וְהִזְמִינוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַקְּרוֹבִים וְאֶת כָּל הַיְדִידִים, וְגַם אֶת הָאָח הֶעָנִי וְאֶת בִּתּוֹ הִזְמִינוּ. רָאָה בֶּן הֶעָשִׁיר אֶת בַּת דּוֹדוֹ כִּי יָפָה הִיא מִכָּל בְּנוֹת הָאָרֶץ, סֵרֵב לְהִתְאָרֵס, הִמְרָה אֶת פִּי אָבִיו, וְהִגִּיעַ אִתּוֹ לִידֵי רִיב וּדְבָרִים וְאַף הֵעֵז וְהֵרִים עָלָיו יָד. נִתְרַתַּח הָאָב עַל בְּנוֹ הַסּוֹרֵר וּקְרָאוֹ לְדִין בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ הֶאֱזִין לְקֻבְלָנָתוֹ שֶׁל הָאָב, וְשָׁמַע מִפִּי הַבֵּן מַה מְּנִיעוֹ לְסָרֵב לְאָבִיו, וְאַחַר חָשַׁב וְאָמַר: “תְּחִלָּה נִקְרָא לַבַּת וְנִשְׁאַל אֶת פִּיהָ אִם תֵּאוֹת7 לְהִנָּשֵׂא לְךָ, אִם לָאו.”

הָלְכוּ אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְהִבְהִילוּ8 אֶת הַבַּת, וּבְהִתְיַצְּבָהּ לְפָנָיו פָּנָה אֵלֶיהָ בִּשְׁאֵלָה וְאָמַר: "הִנֵּה בֶּן דּוֹדֵךְ חוֹשֵׁק בָּךְ וְרוֹצֶה לְשֵׂאתֵךְ לְאִשָּׁה, וְהוּא מוּכָן אֲפִלּוּ לְהַמְרוֹת אֶת פִּי אָבִיו בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ הָעַזָּה אֵלַיִךְ – הֲתֵאוֹתִי לְהִנָּשֵׂא לוֹ?” אָמְרָה הַבַּת: “אָמְנָם בֶּן דּוֹדִי הוּא, וְהוּא חָבִיב עָלַי, אַךְ לִבִּי אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרָיו אֶלָּא אַחֲרֵי הֵלֶךְ זָר שֶׁהִתְוַדַּעְנוּ אֵלָיו בְּבֵיתֵנוּ, וְהוּא מַשְׂאַת נַפְשִׁי וְכָל חֶפְצִי בּוֹ.”

הִתְרָאָה הַמֶּלֶךְ כְּמִשְׁתָּאֶה9 (אַךְ בְּלִבּוֹ שָׂמַח) וְהֵחֵל לְדַבֵּר עַל לֵב הַבַּת לְבַל תַּעְדִּיף הֵלֶךְ זָר וּבִלְתִּי מֻכָּר עַל בֶּן דּוֹדָהּ הֶעָשִׁיר, אַךְ הִיא נִשְׁאֲרָה בְּשֶׁלָּהּ. אָז שִׁלַּח הַמֶּלֶךְ אֶת הַבֵּן וְאֶת אָבִיו מֵעַל פָּנָיו, וְהוּא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ בִּקֵּשׁ אֶת יַד הַבַּת וְהִצִּיעַ לָהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה. אַךְ גַּם הַפַּעַם נִשְׁאֲרָה הַבַּת בְּשֶׁלָּהּ: אֶת הַהֵלֶךְ הַזָּר הִיא אוֹהֶבֶת וְלוֹ הִיא גַּם אֲסִירַת תּוֹדָה, וְלָכֵן לֹא תֹּאבֶה10 לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר.

אָז גִּלָּה לָהּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא הוּא הַהֵלֶךְ הַזָּר, וְהִיא נָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְטָמְנָה רֹאשָׁהּ בְּחֵיקוֹ וּבָכְתָה מֵרֹב הִתְפָּעֲמוּת11 וְשִׂמְחָה, וְהַמֶּלֶךְ הֱרִימָהּ וּנְשָׁקָהּ עַל מִצְחָהּ, וְצִוָּה, וְזִמְּנוּ אֶת אָבִיהָ וּבִשְּׂרוּ לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַגְּדוֹלָה, וּבוֹ בַּמָּקוֹם קָבְעוּ מוֹעֵד לַחֲתֻנָּה. וַתִּשְׁמַע כָּל הָעִיר, וַתִּתְפַּלֵּא עַל גִּלְגּוּלֵי הַגּוֹרָל שֶׁזִּמֵּן לְנַעֲרָה עֲנִיָּה חָתָן לֹא פָּחוֹת נִכְבָּד וְעָשִׁיר וְנָאֶה מִן הַמֶּלֶךְ, וְכָל הָעִיר הִשְׁתַּתְּפָה בְּשִׂמְחַת הַכְּלוּלוֹת, וְהַמֶּלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ רָאוּ בְּטוֹב וּבְאֹשֶׁר כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.

1. “...וַאֲנִי אָאִיר בִּמְקוֹמֵךְ” – אֲמִירָה הַבָּאָה לְהַבִּיעַ יֹפִי וְזֹהַר הַגְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה שֶׁל הַיָּרֵחַ.

2. לֹא הָיָה מָנוֹס – לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה.

3. יִקָּרֶה בְּדַרְכּוֹ – יוֹפִיעַ בְּאַקְרַאִי, יִזְדַּמֵּן (שמות ג’, פסוק י”ח).

4. עֲרִירִי – בּוֹדֵד (בראשית ט”ו, פסוק ב’).

5. פָּגַע – פָּגַשׁ (שמות ה’, פסוק כ’).

6. בְּמַפְגִּיעַ – בְּתַקִּיפוּת (איוב ל”ו, פסוק ל”ב).

7. תֵּאוֹת – תַּסְכִּים (מלכים ב’, פרק י”ב, פסוק ט’).

8. הִבְהִילוּ – הֵבִיאוּ בִּמְהִירוּת (אסתר ו’, פסוק י”ד).

9. הִתְרָאָה הַמֶּלֶךְ כְּמִשְׁתָּאֶה – עָשָׂה עַצְמוֹ מִתְפַּלֵּא (בראשית כ”ד, פסוק כ”א).

10. תֹּאבֶה – תִּרְצֶה (בראשית כ”ד, פסוק ה’).

11. הִתְפָּעֲמוּת – הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה (בראשית מ”א, פסוק ח’).

אליהו אגסי

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991). היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות. אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך. בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק. ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית. 

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/58cjbrju

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

היפה בת הרוח אליהו אגסי

בַּת הֶעָנִי וְהַהֵלֶךְ הַזָּר וְהַמּוּזָר


מַעֲשֶׂה בְּאִישׁ אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי בַּגְדָּד שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן נָעִים וְנֶחְמָד. וְלֶעָשִׁיר אָח עָנִי, מְתַקֵּן נַעֲלַיִם, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ בַּת יָפָה וְזוֹהֶרֶת שֶׁתֹּאמַר לַלְּבָנָה "שִׁקְעִי וַאֲנִי אָאִיר בִּמְקוֹמֵךְ"1. וְהַבֵּן גָּדַל וַיִּיף וַיְהִי לְבָחוּר צָעִיר וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בְּכַלָּה יָפָה כָּמוֹהוּ. גַּם בַּת אָחִיו גָּדְלָה וַתִּיף שִׁבְעָתַיִם וְכָל רוֹאֶיהָ חָשְׁקוּ בָּהּ.

מֶה עָשָׂה הָאָב הֶעָשִׁיר? נָתַן לְאִשְׁתּוֹ טַבַּעַת וְאָמַר לָהּ שֶׁתַּעֲנֹד אוֹתָהּ לְכָל בַּת הָרְאוּיָה לִהְיוֹת כַּלָּה לִבְנָם, וְהַבַּת הָאַחַת אֲשֶׁר הַטַּבַּעַת תַּהֲלֹם אֶת אֶצְבָּעָהּ הִיא הַבַּת אֲשֶׁר יֹעֲדָה לַבֵּן לְאִשָּׁה.

עָשְׂתָה הָאִשָּׁה כְּמִצְוַת בַּעְלָהּ, הִגִּישָׁה אֶת הַטַּבַּעַת לְכָל בַּת אֲשֶׁר הַשַּׁדְּכָנִים הִצִּיעוּ לָהּ, הִגִּישָׁה אוֹתָהּ לְכָל אַחַת מִבְּנוֹת הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְפִרְקָן, וְלֹא הָלְמָה הַטַּבַּעַת אֶלָּא אֶת בִּתּוֹ שֶׁל הָאָח הֶעָנִי. שָׂמְחָה הָאֵם וְשָׂמְחוּ כָּל הַקְּרוֹבִים וְהַמַּכָּרִים וְצִפּוּ לַחֲתֻנָּה מְפֹאֶרֶת. אַךְ הָאָב הֶעָשִׁיר לֹא חָשַׁב לוֹ לְכָבוֹד שֶׁבְּנוֹ יִשָּׂא אֶת בִּתּוֹ שֶׁל מְתַקֵּן נַעֲלַיִם, עַל אַף שֶׁהוּא אָחִיו, וְתָבַע מֵאִשְׁתּוֹ בְּמַפְגִּיעַ, שֶׁתֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאָח וְתִקַּח אֶת הַטַּבַּעַת מֵאֵת הַבַּת. הִתְבַּיְּשָׁה הָאֵם מֵעֲשׂוֹת כְּמִצְוַת הָאָב, אַךְ הוּא הִתְעַקֵּשׁ וְעָמַד עַל דְּרִישָׁתוֹ, וְלָאִשָּׁה לֹא הָיָה מָנוֹס2 מִלְּמַלֵּא אַחַר דְּבָרוֹ וְהִיא הָלְכָה בְּלִי חֵפֶץ וְלָקְחָה אֶת הַטַּבַּעַת.

נֶעֶצְבָה הַבַּת אֶל לִבָּהּ, וְרָגַז אָבִיהָ מְאֹד, כִּי הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּמִצְוַת אָחִיו פָּגַע בּוֹ וּבִכְבוֹד הַבַּת. אֵי לְכָךְ הוּא נָדַר וְנִשְׁבַּע לְהִזְדָּרֵז לְהַשִּׂיאָהּ בּוֹ בַּיּוֹם לַבָּחוּר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִקָּרֶה בְּדַרְכּוֹ3, כִּי חָשַׁשׁ פֶּן תּוּצָא שְׁמוּעָה בְּכָל הָעִיר שֶׁהַבַּת לֹא נִמְצְאָה כְּשֵׁרָה לְנִשּׂוּאִין, וְתִשָּׁאֵר עֲרִירִית4 כָּל יָמֶיהָ.

הָיְתָה זוֹ שְׁעַת עַרְבַּיִם וְהָאִישׁ יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ וּפָגַע5 בְּהֵלֶךְ זָר. מִיָּד הִזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ, וְצִוָּה עַל בִּתּוֹ לַעֲמֹד עָלָיו לְשָׁרְתוֹ. וְהִיא חִמְּמָה לְמַעֲנוֹ מַיִם וְרָחַץ, הֵכִינָה אֹכֶל וְסָעַד אֶת לִבּוֹ, הִגִּישָׁה מַשְׁקֶה וְשָׁתָה, וְכָל אוֹתָהּ עֵת לֹא גָּרַע עֵינוֹ מִיָּפְיָהּ שֶׁל הַבַּת. וְהַבַּת אַף הִיא הָלְכָה שְׁבִי אַחֲרֵי הַהֵלֶךְ כִּי הָיָה חָסֹן כָּאֶרֶז וְנֶחְמָד לְמַרְאֶה. כְּכַלּוֹתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלָנוּחַ גִּלָּה לוֹ הָאָב אֶת דְּבַר נִדְרוֹ וּשְׁבוּעָתוֹ, וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ בְּמַפְגִּיעַ6 שֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה.

סִימָנֵי הַפְתָּעָה נִרְאוּ בִּפְנֵי הַהֵלֶךְ בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, אַךְ מִיָּד נִתְחַלְּפוּ בְּחִיּוּךְ שֶׁל רָצוֹן טוֹב, וְהוּא נָתַן הַסְכָּמָתוֹ לָשֵׂאת אֶת הַבַּת הַחִנָּנִית לְאִשָּׁה. לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּהִתְעוֹרֵר הָאָב וְהַבַּת מִשְּׁנָתָם גִּלּוּ לְהַפְתָּעָתָם שֶׁהַהֵלֶךְ נֶעְלַם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו צְרוֹר שֶׁל דִּינְרֵי זָהָב. תָּמַהּ הָאָב וְתָמְהָה הַבַּת וְשָׁאֲלָה: “מַה יִּהְיֶה עַתָּה?” אָמַר לָהּ אָבִיהָ: "נַמְתִּין עַד הָעֶרֶב וְנִרְאֶה.”

וּבָעֶרֶב בָּא הַהֵלֶךְ וְהִתְאָרַח שֵׁנִית בְּבֵית הַסַּנְדְּלָר הֶעָנִי, וּבַבֹּקֶר שׁוּב נֶעְלַם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו צְרוֹר שֶׁל דִּינְרֵי זָהָב, וְכָךְ עָשָׂה גַּם בָּעֶרֶב הַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי, וּבְכָל עֶרֶב חָזַר עַל הַבְטָחָתוֹ לָשֵׂאת אֶת הַבַּת בַּשָּׁעָה הַנְּאוֹתָה. בֵּינְתַיִם רָוַח לִמְתַקֵּן הַנַּעֲלַיִם וּלְבִתּוֹ, וְהֵמָּה בָּנוּ לָהֶם בַּיִת נָאֶה וְרִהֲטוּהוּ בְּרָהִיטִים נָאִים, וְחָיוּ בְּשַׁלְוָה מְהוּלָה בְּסָפֵק: ‘הַאֻמְנָם יְקַיֵּם הַהֵלֶךְ אֶת הַבְטָחָתוֹ לָשֵׂאת אֶת הַבַּת?’

בֵּינְתַיִם נִמְצְאָה כַּלָּה מַתְאִימָה לַבֵּן שֶׁל הָאָח הַצָּעִיר, וְהוֹרָיו עָרְכוּ טֶקֶס אֵרוּסִין מְפֹאָר, וְהִזְמִינוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַקְּרוֹבִים וְאֶת כָּל הַיְדִידִים, וְגַם אֶת הָאָח הֶעָנִי וְאֶת בִּתּוֹ הִזְמִינוּ. רָאָה בֶּן הֶעָשִׁיר אֶת בַּת דּוֹדוֹ כִּי יָפָה הִיא מִכָּל בְּנוֹת הָאָרֶץ, סֵרֵב לְהִתְאָרֵס, הִמְרָה אֶת פִּי אָבִיו, וְהִגִּיעַ אִתּוֹ לִידֵי רִיב וּדְבָרִים וְאַף הֵעֵז וְהֵרִים עָלָיו יָד. נִתְרַתַּח הָאָב עַל בְּנוֹ הַסּוֹרֵר וּקְרָאוֹ לְדִין בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ הֶאֱזִין לְקֻבְלָנָתוֹ שֶׁל הָאָב, וְשָׁמַע מִפִּי הַבֵּן מַה מְּנִיעוֹ לְסָרֵב לְאָבִיו, וְאַחַר חָשַׁב וְאָמַר: “תְּחִלָּה נִקְרָא לַבַּת וְנִשְׁאַל אֶת פִּיהָ אִם תֵּאוֹת7 לְהִנָּשֵׂא לְךָ, אִם לָאו.”

הָלְכוּ אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְהִבְהִילוּ8 אֶת הַבַּת, וּבְהִתְיַצְּבָהּ לְפָנָיו פָּנָה אֵלֶיהָ בִּשְׁאֵלָה וְאָמַר: "הִנֵּה בֶּן דּוֹדֵךְ חוֹשֵׁק בָּךְ וְרוֹצֶה לְשֵׂאתֵךְ לְאִשָּׁה, וְהוּא מוּכָן אֲפִלּוּ לְהַמְרוֹת אֶת פִּי אָבִיו בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ הָעַזָּה אֵלַיִךְ – הֲתֵאוֹתִי לְהִנָּשֵׂא לוֹ?” אָמְרָה הַבַּת: “אָמְנָם בֶּן דּוֹדִי הוּא, וְהוּא חָבִיב עָלַי, אַךְ לִבִּי אֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרָיו אֶלָּא אַחֲרֵי הֵלֶךְ זָר שֶׁהִתְוַדַּעְנוּ אֵלָיו בְּבֵיתֵנוּ, וְהוּא מַשְׂאַת נַפְשִׁי וְכָל חֶפְצִי בּוֹ.”

הִתְרָאָה הַמֶּלֶךְ כְּמִשְׁתָּאֶה9 (אַךְ בְּלִבּוֹ שָׂמַח) וְהֵחֵל לְדַבֵּר עַל לֵב הַבַּת לְבַל תַּעְדִּיף הֵלֶךְ זָר וּבִלְתִּי מֻכָּר עַל בֶּן דּוֹדָהּ הֶעָשִׁיר, אַךְ הִיא נִשְׁאֲרָה בְּשֶׁלָּהּ. אָז שִׁלַּח הַמֶּלֶךְ אֶת הַבֵּן וְאֶת אָבִיו מֵעַל פָּנָיו, וְהוּא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ בִּקֵּשׁ אֶת יַד הַבַּת וְהִצִּיעַ לָהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה. אַךְ גַּם הַפַּעַם נִשְׁאֲרָה הַבַּת בְּשֶׁלָּהּ: אֶת הַהֵלֶךְ הַזָּר הִיא אוֹהֶבֶת וְלוֹ הִיא גַּם אֲסִירַת תּוֹדָה, וְלָכֵן לֹא תֹּאבֶה10 לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר.

אָז גִּלָּה לָהּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא הוּא הַהֵלֶךְ הַזָּר, וְהִיא נָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְטָמְנָה רֹאשָׁהּ בְּחֵיקוֹ וּבָכְתָה מֵרֹב הִתְפָּעֲמוּת11 וְשִׂמְחָה, וְהַמֶּלֶךְ הֱרִימָהּ וּנְשָׁקָהּ עַל מִצְחָהּ, וְצִוָּה, וְזִמְּנוּ אֶת אָבִיהָ וּבִשְּׂרוּ לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַגְּדוֹלָה, וּבוֹ בַּמָּקוֹם קָבְעוּ מוֹעֵד לַחֲתֻנָּה. וַתִּשְׁמַע כָּל הָעִיר, וַתִּתְפַּלֵּא עַל גִּלְגּוּלֵי הַגּוֹרָל שֶׁזִּמֵּן לְנַעֲרָה עֲנִיָּה חָתָן לֹא פָּחוֹת נִכְבָּד וְעָשִׁיר וְנָאֶה מִן הַמֶּלֶךְ, וְכָל הָעִיר הִשְׁתַּתְּפָה בְּשִׂמְחַת הַכְּלוּלוֹת, וְהַמֶּלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ רָאוּ בְּטוֹב וּבְאֹשֶׁר כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.

1. “...וַאֲנִי אָאִיר בִּמְקוֹמֵךְ” – אֲמִירָה הַבָּאָה לְהַבִּיעַ יֹפִי וְזֹהַר הַגְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה שֶׁל הַיָּרֵחַ.

2. לֹא הָיָה מָנוֹס – לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה.

3. יִקָּרֶה בְּדַרְכּוֹ – יוֹפִיעַ בְּאַקְרַאִי, יִזְדַּמֵּן (שמות ג’, פסוק י”ח).

4. עֲרִירִי – בּוֹדֵד (בראשית ט”ו, פסוק ב’).

5. פָּגַע – פָּגַשׁ (שמות ה’, פסוק כ’).

6. בְּמַפְגִּיעַ – בְּתַקִּיפוּת (איוב ל”ו, פסוק ל”ב).

7. תֵּאוֹת – תַּסְכִּים (מלכים ב’, פרק י”ב, פסוק ט’).

8. הִבְהִילוּ – הֵבִיאוּ בִּמְהִירוּת (אסתר ו’, פסוק י”ד).

9. הִתְרָאָה הַמֶּלֶךְ כְּמִשְׁתָּאֶה – עָשָׂה עַצְמוֹ מִתְפַּלֵּא (בראשית כ”ד, פסוק כ”א).

10. תֹּאבֶה – תִּרְצֶה (בראשית כ”ד, פסוק ה’).

11. הִתְפָּעֲמוּת – הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה (בראשית מ”א, פסוק ח’).