הרמטכ"לים

ראש המטה הכללי של צה"ל, המכונה בקיצור רמטכ"ל, הוא המפקד הצבאי העליון וממונה על פי חוק על ידי ממשלת ישראל לאחר שזו מקבלת את המלצתו של שר הביטחון.¹ מקום המדינה ועד עתה פיקדו על צה"ל 22 רמטכ"לים ופועלם משולב באופן הדוק בקורותיה ובעיצובה מן ההיבטים הביטחוני, הכלכלי והחברתי. הרמטכ"ל נמנה עם הצמרת הביטחונית, מהווה דמות מפתח בשיח בין הדרג המדיני ובין הדרג הצבאי, והשפעתו על גיבוש האסטרטגיה הכוללת ניכרת. מתוקף תפקידו הרמטכ"ל אמון על הכנתו של צה"ל למלחמה תוך התבססות על חמש אבני היסוד של בניין הכוח (הכשרות ואימונים, תורת לחימה, אמצעי לחימה, כוח אדם, ותכנון וארגון) ועל הפעלת הכוח בביטחון השוטף ובמלחמה. יחד עם זאת, בשל מעמדו של צה"ל בהוויה הישראלית מראשית ימיה של המדינה, הן ככוח המגן שלה והן ככור ההיתוך של מרכיביה, ובשל היות הרמטכ"ל מפקדו, תפקידו חורג מההגדרה הקלאסית של מצביא. הרמטכ"ל נדרש להקפיד על ממלכתיות ועל מקצועיות ולהימנע מלהיגרר לסוגיות שנויות במחלוקת. הפרופיל התקשורתי הגבוה לו זוכה מוסד הרמטכ"לות למול הצורך לשמור על תדמית החפה מהטיה פוליטית ומשיח מפלג מחייבים אפוא הליכה על חבל דק, החיונית כל כך לרכישת אמון הציבור בצה"ל, בעומד בראשו ובצדקת הדרך להשגת ביטחון.

חרף התפקיד המרכזי שלהם בקורות המדינה, הספרות הקיימת בשפה העברית העוסקת בדמותם של רמטכ"לי צה"ל לדורותיו לוקה באופן מפתיע בחסר. תשעה מתוך 22 הרמטכ"לים שהיו לצה"ל לא זכו עד כה לספר המתאר את מלוא פועלם² בעוד הספרות על אודות ה-13 האחרים בדרך כלל מתחלקת לשני סוגים — ביוגרפיה³ ואוטוביוגרפיה,⁴ כאשר רק שלושה מתוכם — משה דיין, יצחק רבין ואהוד ברק⁵ — חולקים בשניהם. אמנם בשנת ⁶2003 התפרסם ספר בפורמט אלבום על אודות ראשי המטה הכללי עד לאותה נקודת זמן, אך הוא נעדר נופך אקדמי ובוודאי אינו מעודכן בספרות הצבאית הענפה שראתה אור בשני העשורים האחרונים. יחד עם זאת, נראה כי בשנים האחרונות חלה תפנית מסוימת במחקר ודומה כי ההתעניינות בתפקיד הרמטכ"ל ובדמותו זוכה לעדנה. הדבר בא לידי ביטוי בשנת 2016 בפרסום ביוגרפיה על הרמטכ"ל ה-13 דן שומרון⁷ ובהפקת סדרה בת חמישה פרקים על הרמטכ"לים ששודרה בשנת 2017 על ידי מחלקת התעודה של הערוץ הראשון. בנוסף, פורסם בשנת 2018 ספר שבחן את עשייתם של חלק מהרמטכ"לים במבט השוואתי על בסיס שישה מקרי בוחן, שבהם נבדקו כמה מרכיבי תפקוד כגון: יכולתם של הרמטכ"לים לזהות שינויים ולהתאים את צה"ל למציאות המתהווה, היכרותם עם חיל האוויר, פיקוד על צבא בתקופת משבר, הובלת שינויים בתחום בניין הכוח והממשק שלהם עם הדרג המדיני.⁸

הספר שלפניכם הוא כרך ראשון מתוך סדרה, הבאה לספר את קורות חייהם של רמטכ"לי צה"ל, ולעמוד על תרומתם לבניין עוצמתה הצבאית של מדינת ישראל ולחוסנה הכלכלי והחברתי מיום הקמתה. היוזמה לסדרה הייתה של לשכת הרמטכ"ל בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט. הוא מצא לנכון לתת מקום של כבוד לקודמיו, אשר בחלקם לא זכו כאמור לביוגרפיה שתלמד על עשייתם רבת־השנים הן בשירותם הצבאי והן בחייהם האזרחיים, ולמלא לקונה זו. עם פנייתו של עוזרו האישי, אלוף־משנה רונן מנליס, אליי נעניתי בחדווה ולקחתי על עצמי משימה חשובה זו.

הכרך הראשון עוסק בששת הרמטכ"לים הראשונים אשר פיקדו על צה"ל בשנים 1963-1948. בפרק זמן זה — 15 השנים הראשונות של המדינה — עמד צה"ל בפני אתגרים מרחיקי לכת, הן בהיבטי בניין הכוח והן בדרכי הפעלתו. צה"ל הוקם בעיצומה של התמודדות מכרעת עם צבאות ערב הסדירים שפלשו לארץ ישראל, נבנה והצטייד תוך כדי לחימה מתמדת וניצח את אויביו במספר חזיתות שהתנהלו בו־זמנית. בהמשך היה עליו להגן על קווי הגבול ששורטטו בסוף מלחמת העצמאות, תחילה נגד גלי מסתננים ולאחר מכן נגד מחבלים שקיבלו הכוונה ותמיכה מבחוץ, ואשר היו מהגורמים אשר הובילו למערכת סיני 1956. בתום סיבוב המלחמה השני ידעו צה"ל והמדינה שנים ארוכות של שקט יחסי אשר נוצל להתעצמות ולבניין כוח הרתעה משמעותי.

לששת הרמטכ"לים הראשונים החולקים את הכרך הראשון בסדרה כמה קווים משותפים שניתן להבחין בהם. בראש ובראשונה מונו כולם על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון, אשר שיחק תפקיד מכריע בעיצוב קורות חייהם והיה לגורם שקידם אותם לראש הפירמידה הצבאית. בחלק מהמקרים, כגון אלה של משה דיין ושל חיים לסקוב, אף ידע בן־גוריון לחלצם משגרת עיסוק אפורה וחסרת מעוף, שנראתה בשעתה כדרך ללא מוצא. בהבנתו החדה ומרחיקת הראות הוא ידע להציבם בתפקידי מפתח אשר הלמו את כישוריהם ואת שאיפותיהם, ולימים שינו את פניו של צה"ל, איש־איש לפי אופיו וחזונו. במקרים אחרים, הוא היה בבחינת אבן שואבת למי מהרמטכ"לים, שבחרו להיכנס לקלחת הפוליטית ולחבור למפלגתו, הגם אם בחלקם לזמן קצר, כגון יעקב דורי, משה דיין וצבי צור. קו נוסף העובר כחוט השני בין השישה נוגע לעשייתם בתקופה שלאחר שירותם הצבאי ולתרומתם הניכרת לבניינה של המדינה. יעקב דורי ויגאל ידין תרמו רבות ליוקרתה של ישראל בעולם מן הבחינה המדעית והאקדמית בזכות הפיכת הטכניון למוסד מוביל בתחום המדעים המדויקים ובשל מחקר ארכאולוגי פורץ דרך. מרדכי מקלף, חיים לסקוב וצבי צור ניהלו מפעלים וחברות אשר שינו את פניה של הארץ, הכניסו כסף רב לקופת המדינה והטביעו את חותמם על כלכלתה. משה דיין ויגאל ידין, אשר כיהנו כשרים, תרמו לקידום המשק והחברה והניעו רפורמות מבניות שהשפעתן על אוכלוסיית המדינה ניכרת גם כיום. זאת ועוד, השניים היו חברים בכירים בממשלתו הראשונה של מנחם בגין ומילאו תפקיד חשוב בהשגת הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים התקף עד היום.

כרך זה, כשאר כרכי הסדרה, נועד לפרוס בפני קהל הקוראים יריעה רחבה על פועלם של הרמטכ"לים בצבא ובאזרחות. יתרונו הגדול נובע מן ההתעדכנות בספרות המקצועית הענפה שנכתבה בעשורים האחרונים, והמבוססת על חומרים ראשוניים השופכים אור על עשייה, שחלקים ממנה היו בעבר נסתרים מן העין. זאת ועוד, כרך זה בא למלא חלקים חסרים בספרות הצבאית העברית, שנעדרה עד כה ביוגרפיות מקיפות על רמטכ"לים דוגמת יגאל ידין וצבי צור, ולהניח תשתית מוצקה בפני מי שיבקש לכתוב מחקרי עומק גם על רמטכ"לים מאוחרים יותר שטרם קיבלו את המקום הראוי להם.

לסיום, ספר זה לא היה רואה אור ללא המחלקה להיסטוריה בצה"ל שהיא עבורי משום בית שני ומקום יקר מפז שתפקידו ומקצועיותו חשובים לאין שיעור ומן הראוי לשומרם מכל משמר. תודתי נתונה לעומד בראשה, תת־אלוף (במיל') ד"ר יגאל אייל, אשר תמך בי ועודד אותי בכתיבתי ועמד על חשיבותו של מיזם זה לתיעוד עשייתם של הרמטכ"לים לדורותיהם, הן עבור המשרתים בצה"ל והן עבור הציבור. חובה נעימה להודות גם לאלוף־משנה (במיל') בֹעז זלמנוביץ, מוקד ידע בתחום ההיסטוריה הצבאית, שעבר בדקדקנות על כתב היד והעיר את הערותיו המועילות. תודה מיוחדת מגיעה לגברת קרן כהן־אברמוב, העורכת הלשונית של הספר, אשר ליטשה בקפדנות ובמקצועיות רבה את כתב היד והפכה אותו לטוב יותר.

בנוסף, אני שמח להודות למר משה אסולין, ראש היחידה להוצאה לאור במשרד הביטחון, אשר כתמיד מגלה פתיחות, יעילות ונמרצות בכל תהליך ההפקה; לאנשי ארכיון צה"ל ובראשם לגברת אילנה אלון, למר אבי צדוק ולגברת אורנה זוהר שסייעו באיתור התמונות לספר; ולמר יאיר לינדנברג על כישרונו הגרפי בעיצוב השערים הפנימיים של הספר. ולבסוף, נתונה תודתי לאנה רעייתי ולנדב בני, אשר הם כל עולמי.

 

גיא אביעד