מעשה קְסמים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מעשה קְסמים

מעשה קְסמים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

אוריה שביט

אוריה שביט (נולד ב-22 ביוני 1975) הוא חוקר חברות איסלאמיות, סופר ישראלי ופרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב. שביט חיבר שישה ספרי ילדים: "משחק הזיכרון" (2002), "דני וקרמבו" (2007), "הילד שקרא מחשבות" (2010), "מעשה קסמים" (2012), "המשאלה השלישית" (2017) ו"סבתא מכשפה" (2020). שלושה מספריו נבחרו ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך. בין השנים 1997 ל-2008 מילא שביט שורת תפקידים עיתונאיים בכירים. בין השאר היה עורך ופרשן חדשות חוץ בעיתון "הארץ", בעל הטורים "אטלס" ו"כדורי" בגיליון יום שישי של "הארץ", כתב חוקר של מוסף "הארץ", עורך מוספי סוף השבוע של "מעריב" ושל "מקור ראשון", בהם שימש גם כפובליציסט, ובעל טור לביקורת ספרים ב"ידיעות אחרונות".

מספריו: שחר של יום ישן, אויבי, מורי: הציונות וישראל במשנתם של אסלאמיסטים וליברלים ערבים, האיש המת, ורוניקה

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/eadknbf7

תקציר

כמאל הוא ילד ביישן ובעל דמיון שגר בעכו ומתקשה להשתלב ב"משחקי הגבורה" של חבריו. אביו רופא מנתח, אמו עובדת סוציאלית, ואחיו פהמי, סטודנט לרפואה, הוא קוסם חובב. חבריו הטובים, בוריס ויסמין, נסעו מחוץ לעיר בחופש הגדול. חופשת הקיץ המשעממת שלו מקבלת תפנית לאחר שהמצלמה היקרה שקנו לו הוריו נעלמת. כמאל מוצא מעטפות ובהן מכתבי חידה ומשימות. אם יפתור את החידות ויבצע את המשימות תחזור אליו, אולי, המצלמה האבודה. התעלומה הגדולה מכולן היא מי מטיל עליו את המשימות, שכל אחת ואחת מהן מאלצת אותו להתגבר על חששותיו, על פחדיו ועל ביישנותו.

מעשה קסמים הוא סיפור התבגרות מרתק, מותח ומלא הומור – וייחודי על מדף הספרים העברי: הספר מתאר בטבעיות, באמינות ובאמפתיה חיים של ילד ערבי בעיר מעורבת בחודש הרמדאן, ואגב כך, ללא שמץ של דידקטיות, מכיר לקורא מושגי יסוד בדת האסלאם ובתרבות הערבית. בין השאר מציע הספר הצצה-דרך-הרפתקה להיסטוריה של עכו ושל יפו בתקופה העות'מאנית; חושף טפח מהספרות הערבית המודרנית ומערוצי הלוויין הערביים; ומציג את המושגים הדתיים הבאים: צום הרמדאן (ובכלל זה מועדי הצום, הגיל שבו צמים והלכות ה'תיסיר'); תפילה; מצוות כיבוד אב ואם. העלילה מאירה על מנעד התפיסות ביחס לדת בחברה הערבית, ובוחנת ברגישות את מרקם היחסים בין ערבים ליהודים בעיר.

ממש מעשה קסמים מומלץ!

ד"ר אוריה שביט מרצה בחוג לערבית ולאסלאם באוניברסיטת תל-אביב. זהו ספרו השלישי לקוראים צעירים בסדרת קריאת כיף. קדמו לו 'דני וקרמבו' ו'הילד שקרא מחשבות', שנבחר למצעד הספרים, וזכה לאהבת הקוראים הצעירים.

אבי א. כ"ץ – מאייר צעיר וכישרוני (ששמו כשמו של המאייר הוותיק והמוכר אבי כץ)  תורם ברישומי השחור לבן שלו לאווירת הסיפור המתרחשת בעכו וביפו.

פרק ראשון

תִּקְפֹּץ!

 

 

 

לְכָל סִפּוּר צְרִיכָה לִהְיוֹת הַתְחָלָה. אֲבָל מָה הַהַתְחָלָה שֶׁל הַסִּפּוּר הַזֶּה - אֲנִי לֹא בָּטוּחַ. אוּלַי כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא קָנוּ לִי אֶת הַמַּצְלֵמָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. אוּלַי כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב הַמִּסְתּוֹרִי הָרִאשׁוֹן בַּמַּעֲטָפָה הַכְּחֻלָּה. אוּלַי כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הָאִישׁ בְּמַסֵּכַת הָאַרְיֵה רָץ לִקְרָאתִי בַּחֲשֵׁכָה. בְּעֶצֶם, הֲכִי טוֹב שֶׁאַתְחִיל בָּרֶגַע הַזֶּה:

סְפְּלֶאשׁ!

בָּסָאם נִתֵּר מֵהַחוֹמָה בְּרַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת, שָׁלַח אֶת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה וְאֶת הָרַגְלַיִם בִּתְנוּעַת מִסְפֶּרֶת וְצָלַל עָמֹק לַיָּם. עָנָן שֶׁל קֶצֶף לָבָן צָף בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָחַת. אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הָרֹאשׁ הָרָטֹב שֶׁלּוֹ הֵצִיץ וְהוּא שָׂחָה בִּתְנוּעוֹת חֲתִירָה לְכִוּוּן מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן.

"עַכְשָׁו אֲנִי," צָעַק אַחְמֶד. הוּא פָּשַׁט אֶת הַחֻלְצָה, חָלַץ אֶת הַנַּעֲלַיִם, צָעַד שְׁלֹשָה צְעָדִים לְאָחוֹר, וְאָז רָץ קָדִימָה בִּמְהִירוּת, קָפַץ, וְשָׁקַע בַּמַּיִם כְּמוֹ אֶבֶן.

בָּסָאם קָרָא לְעֶבְרוֹ: "נִרְאֶה אוֹתְךָ מַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת מִסְפֶּרֶת כָּמוֹנִי, סְתָם לִפֹּל זוֹ לֹא חָכְמָה."

גַּם חָאמֶד פָּשַׁט אֶת הַחֻלְצָה וְהִתְכּוֹנֵן לִקְפֹּץ.

סְפִינַת תַּיָּרִים שָׁטָה לְכִוּוּן הַחוֹף. הַתַּיָּרִים חָבְשׁוּ כּוֹבָעִים לְבָנִים וְהִרְכִּיבוּ מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלִים. הֵם הִצְבִּיעוּ עַל הַחוֹמָה בְּהִתְפַּעֲלוּת וְתִקְתְּקוּ בַּמַּצְלֵמוֹת. בַּעַל הַסְּפִינָה הִנְמִיךְ אֶת הַמּוּזִיקָה שֶׁבָּקְעָה מֵהָרַמְקוֹלִים וְעוֹדֵד אֶת חָאמֶד לִקְפֹּץ בִּמְחִיאַת כַּף. "נוּ, תַּרְאֶה לָהֶם שֶׁגַּם אַתָּה גֶּבֶר," צָעַק לוֹ. "תַּרְאֶה לַתַּיָּרִים שֶׁבְּעַכּוֹ גְּדֵלִים קוֹפְצִים אוֹלִימְפִּיִּים. מִגֹּבַהּ שֶׁל עֲשָׂרָה מֶטְרִים אַתֶּם קוֹפְצִים בְּלִי בְּעָיָה." הוּא דִּבֵּר בַּעֲרָבִית, אֲבָל יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת שֶׁהַתַּיָּרִים מְבִינִים לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן. הֵם הִתְקָרְבוּ לְדֹפֶן הַסִּפּוּן וְכִוְּנוּ אֶת הַמַּצְלֵמוֹת אֶל חָאמֶד, שֶׁדָּפַק עַל הֶחָזֶה בְּאֶגְרוֹפָיו וְאָז קָפַץ.

סְפְּלֶאשׁ!

בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לָלֶכֶת לָעִיר הָעַתִּיקָה בְּאוֹתוֹ יוֹם. הָלַכְתִּי רַק מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הַשִּׁעֲמוּם. זֶה הָיָה הַשָּׁבוּעַ הָרְבִיעִי שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. כְּבָר הֵכַנְתִּי אֶת כָּל הַשִּׁעוּרִים. יָמִים שְׁלֵמִים שִׂחַקְתִּי בַּמַּחְשֵׁב, גָּלַשְׁתִּי בָּאִינְטֶרְנֶט וְצָפִיתִי בִּסְרָטִים מְצֻיָּרִים בָּ'אֶם־בִּי־סִי 3' וּבַ'סְּפֵּיסְטוּן'. שְׁבוּעַיִם קֹדֶם לָכֵן בּוֹרִיס, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי, נָסַע לְסַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ בְּיָפוֹ עַד סוֹף הַחֹפֶשׁ. הוּא גָּר בַּבִּנְיָן שֶׁלִּי, קוֹמָה מִתַּחְתֵּינוּ, וְיֵשׁ לוֹ פְּלֵיסְטֵישְׁן וְגַם ווִי. יַסְמִין, הַחֲבֵרָה הַשְּׁנִיָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, נָסְעָה כְּבָר בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ לַדּוֹדִים בְּקָנָדָה. נִשְׁאַרְתִּי לְבַד. בּוֹרִיס הִבְטִיחַ שֶׁיַּזְמִין אוֹתִי אֵלָיו. אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּיָפוֹ וּבְתֵל־אָבִיב, וּמְאֹד רָצִיתִי, אֲבָל הוּא לֹא הִתְקַשֵּׁר וְגַם לֹא כָּתַב לִי בַּפֵיסְבּוּק. אוּלַי הוּא אִבֵּד אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלִּי וּלְסַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ אֵין אִינְטֶרְנֶט בַּדִּירָה? וְאוּלַי הוּא הִכִּיר חֲבֵרִים חֲדָשִׁים?

לְכֻלָּם הָיוּ רַעֲיוֹנוֹת בִּשְׁבִילִי, אֵיךְ לֹא לְהִשְׁתַּעֲמֵם. אַבָּא אָמַר: "אַתָּה יָכוֹל לְהַתְחִיל לִלְמֹד מֵהַסְּפָרִים שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. אֵיךְ אַתָּה חוֹשֵׁב נִהְיֵיתִי מְנַתֵּחַ מֻמְחֶה, מִמִּשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב? לֹא. לָמַדְתִּי, לָמַדְתִּי וְלָמַדְתִּי." אִמָּא שָׁאֲלָה: "כָּמָאל, אוּלַי תִּכְתֹּב אֶת אַחַד הַסִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּרֹאשׁ? הֵם כָּל כָּךְ יָפִים. אוֹ שֶׁתָּכִין אֶת עִתּוֹן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁאַתָּה תָּמִיד מְדַבֵּר עָלָיו? זֶה רַעֲיוֹן מְקוֹרִי וְיִהְיֶה מַזְכֶּרֶת נֶחְמָדָה לְכֻלָּנוּ." דּוֹד עוֹמָר אָמַר: "לָמָּה שֶׁלֹּא תִּלְמַד לָדוּג?" יָאסִין, אָחִי הַגָּדוֹל, הִצִּיעַ בַּטֶּלֶפוֹן: "תַּעֲזֹר קְצָת בַּבַּיִת. זוֹ מִצְוָה. אַתָּה יָכוֹל לְמָשָׁל לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה בַּבֹּקֶר." וּפַהְמִי, אָחִי הָאֶמְצָעִי, שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי טוֹב יוֹתֵר מִכֻּלָּם, תָּפַס לִי אֶת הַסַּנְטֵר: "אַל תְּחַכֶּה שֶׁבּוֹרִיס יִתְקַשֵּׁר אֵלֶיךָ, תִּתְקַשֵּׁר אַתָּה אֵלָיו. אוֹ, הֲכִי טוֹב, תֵּצֵא הַחוּצָה וְתַכִּיר חֲבֵרִים חֲדָשִׁים. לֹא טוֹב שֶׁיֵּשׁ לְךָ רַק חָבֵר אֶחָד, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא לוֹמֵד בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ." הוּא אָמַר אֶת זֶה כְּאִלּוּ שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם יַסְמִין חֲבֵרָה שֶׁלִּי, וּכְאִלּוּ כָּל כָּךְ קַל לְהַכִּיר חֲבֵרִים חֲדָשִׁים.

בְּאוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה וְנִמְאַס לִי לָשֶׁבֶת לְיַד הַטֶּלֶפוֹן וּלְחַכּוֹת שֶׁיְּצַלְצֵל, הִכְנַסְתִּי אֶת הַמַּצְלֵמָה הַחֲדָשָׁה לְתִיק הַגַּב, לָקַחְתִּי אֶת הָאוֹפַנַּיִם וְרָכַבְתִּי לָעִיר הָעַתִּיקָה. יָדַעְתִּי שֶׁבָּסָאם, אַחְמֶד וְחָאמֶד יִהְיוּ שָׁם. בָּסָאם הוּא מֶלֶךְ הַכִּתָּה. הוּא הֲכִי חָזָק וַהֲכִי טוֹב בְּכַדּוּרֶגֶל. אַחְמֶד וְחָאמֶד תָּמִיד הוֹלְכִים אַחֲרָיו וְעוֹשִׂים מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. זוֹ מָסֹרֶת בְּעַכּוֹ, שֶׁבִּימֵי הַקַּיִץ הַבָּנִים הוֹלְכִים לַחוֹמָה וְקוֹפְצִים מִמֶּנָּה לַמַּיִם. הַמְבֻגָּרִים אוֹמְרִים שֶׁמְּסֻכָּן לִקְפֹּץ, כֵּיוָן שֶׁמַּסְפִּיקָה תְּנוּעָה אַחַת לֹא נְכוֹנָה וַעֲלוּלִים לְהִתְנַגֵּשׁ בְּסֶלַע וּלְהִפָּצַע קָשֶׁה. מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר אֲפִלּוּ הִזְהִיר בָּאֲסֵפָה, שֶׁאִם הוּא יִשְׁמַע עַל יֶלֶד שֶׁקָּפַץ הוּא יַעֲנִישׁ בְּחֻמְרָה. אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהוֹרִים שְׂמֵחִים לִשְׁמֹעַ שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם קָפַץ. זֶה כְּמוֹ שֶׁהֵם תָּמִיד אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהַרְבִּיץ, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ מַכּוֹת בַּשְּׁכוּנָה הֵם מְקַוִּים שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם יְנַצֵּחַ.

הָיָה חַם מְאֹד. הַשֶּׁמֶשׁ יָשְׁבָה בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ הֵם שַׁיָּכִים רַק לָהּ וְהַקַּרְנַיִם שֶׁלָּהּ צָרְבוּ בַּגּוּף כְּמוֹ עֲקִיצוֹת שֶׁל נְמָלִים. כְּשֶׁרָכַבְתִּי עַל הָאוֹפַנַּיִם לְכִוּוּן הַחוֹמָה הַחֻלְצָה שֶׁלִּי נִדְבְּקָה לַגַּב. נִזְכַּרְתִּי שֶׁמָּחֳרָתַיִם מַתְחִיל צוֹם הָרָמָדָאן, וְחָשַׁבְתִּי כַּמָּה קָשֶׁה יִהְיֶה לַמְבֻגָּרִים לֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר עַד הָעֶרֶב.

לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לִקְפֹּץ לַמַּיִם. אַף פַּעַם לֹא קָפַצְתִּי מִגָּבוֹהַּ וְאַף פַּעַם לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה. הַתִּקְוָה שֶׁלִּי הָיְתָה שֶׁבָּסָאם יִתְפַּעֵל מֵהַמַּצְלֵמָה וְאוּלַי אֲשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁנְּצַלֵּם בְּיַחַד סֶרֶט. לְאַף אֶחָד בְּבֵית הַסֵּפֶר אֵין מַצְלֵמָה כְּמוֹ שֶׁלִּי! קִבַּלְתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי חֹדֶשׁ לְיוֹם הֻלֶּדֶת תֵּשַׁע. יוֹם הַהֻלֶּדֶת יָצָא בְּדִיּוּק בַּיּוֹם שֶׁחִלְּקוּ אֶת תְּעוּדוֹת סוֹף הַשָּׁנָה, וְאַבָּא אָמַר: "זֹאת תְּעוּדָה מְצֻיֶּנֶת, מַגִּיעָה לְךָ מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת."

הַמּוֹכֵר בַּחֲנוּת יָרָה הַרְבֵּה מִלִּים בְּקוֹל זָרִיז: רֶזוֹלוּצְיָה שֶׁל מִקְצוֹעָנִים. פִּיקְסֶלִים. פוֹקוּס אוֹטוֹמָטִי חַדְשָׁנִי. פְלֶשׁ מֻבְנֶה. שְׁנָתַיִם אַחֲרָיוּת. מַה שֶּׁמָּצָא חֵן בְּעֵינַי בִּמְיֻחָד בַּמַּצְלֵמָה זֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְצַלֵּם בָּהּ גַּם תְּמוּנוֹת רְגִילוֹת וְגַם סִרְטֵי וִידֵיאוֹ.

כְּשֶׁהוֹצֵאתִי אֶת הַמַּצְלֵמָה מֵהָאֲרִיזָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִיא נָפְלָה לָרִצְפָּה. לֹא קָרָה לָהּ כְּלוּם, חוּץ מֵאֲשֶׁר שְׂרִיטָה מְכֹעֶרֶת מֵאָחוֹר. הֶחְזַרְתִּי אוֹתָהּ לָאָרוֹן וְהִתְכַּוַּנְתִּי לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם רַק בְּסוֹף הַחֹפֶשׁ, כְּשֶׁנִּסַּע לְבַקֵּר אֶת יָאסִין בְּיַרְדֵּן. רַק שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק. יָדַעְתִּי שֶׁהַמַּצְלֵמָה הִיא הַסִּכּוּי הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי לְהִתְחַבֵּב עַל בָּסָאם.

הִגַּעְתִּי לַחוֹמָה. הָאוֹפַנַּיִם שֶׁל בָּסָאם, שֶׁל אַחְמֶד וְשֶׁל חָאמֶד הָיוּ מֻנָּחִים בַּעֲרֵמָה לְיַד עַמּוּד חַשְׁמַל. הִנַּחְתִּי גַּם אֶת הָאוֹפַנַּיִם שֶׁלִּי בָּעֲרֵמָה, הוֹרַדְתִּי אֶת הַתִּיק מֵהַגַּב וְתָלִיתִי אוֹתוֹ עַל הַכִּידוֹן. הִתְקָרַבְתִּי אֲלֵיהֶם. אַחֲרֵי שֶׁחָזְרוּ מֵהַקְּפִיצוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הֵם שָׂמוּ לֵב אֵלַי. הַגַּב שֶׁלָּהֶם הָיָה רָטֹב מֵהַמַּיִם וּבָהַק בַּשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ הֶבְזֵק שֶׁל תְּאוּרָה בַּחֹשֶךְ.

"תִּרְאוּ, כָּמָאל בָּא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ," אָמַר אַחְמֶד בְּלַעַג. "אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי שֶׁאַתָּה מִתְכַּוֵּן לִקְפֹּץ?"

 

"כָּמָאל לֹא יָעֵז לִקְפֹּץ," אָמַר חָאמֶד. "הוּא הֲכִי פַּחְדָן בַּכִּתָּה, הֲכִי פַּחְדָן בַּשְּׁכוּנָה, הֲכִי פַּחְדָן בָּעוֹלָם. אַתֶּם לֹא זוֹכְרִים אֵיךְ הוּא רָעַד כְּשֶׁבְּשִׁעוּר הִתְעַמְּלוּת טִפַּסְנוּ עַל חֲבָלִים?"

"כְּמוֹ נְקֵבָה," סִנֵּן אַחְמֶד, "בְּדִיּוּק כְּמוֹ נְקֵבָה."

שַׂמְתִּי לֵב שֶׁבָּסָאם שׁוֹתֵק וְזֶה נָתַן לִי תִּקְוָה. "לֹא בָּאתִי לִקְפֹּץ... הַיּוֹם," אָמַרְתִּי. "רָצִיתִי שֶׁתִּרְאוּ אֶת הַמַּצְלֵמָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי. הִיא מְשֻׁכְלֶלֶת מְאֹד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי נְצַלֵּם בְּיַחַד סֶרֶט."

"לֹא בָּאתִי לִקְפֹּץ... הַיּוֹם," חִקָּה אוֹתִי חָאמֶד בְּקוֹל מְאַנְפֵּף. אֲנִי בִּכְלָל לֹא מְדַבֵּר כָּכָה. "תָּמִיד אַתָּה כָּזֶה חַכְמוֹלוֹג. תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת: אַתָּה פַּחְדָן!"

"כְּמוֹ נְקֵבָה," סִנֵּן שׁוּב אַחְמֶד. "אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֲפִלּוּ לָדוּג הוּא מְפַחֵד? נִשְׁבָּע לָכֶם, אֲנִי לֹא מַמְצִיא אֶת זֶה. הוּא מְפַחֵד לָדוּג. וּמְפַחֵד לִשְׂחוֹת. וּמְפַחֵד לְהַעֲבִיר פְּתָקִים בַּשִּׁעוּר. וּמְפַחֵד לָרֶדֶת עִם הָאוֹפַנַּיִם בַּמַּדְרֵגוֹת. מִכָּל דָּבָר הוּא מְפַחֵד."

רָצִיתִי לְהַגִּיד לָהֶם שֶׁמְּסֻכָּן לִקְפֹּץ; תְּנוּעָה אַחַת לֹא נְכוֹנָה וְאַתָּה מִתְנַגֵּשׁ בַּסְּלָעִים. וְגַם רָצִיתִי לְהַסְבִּיר אֶת מַה שֶּׁאִמָּא הִסְבִּירָה לְפַהְמִי כְּשֶׁלֹּא הִסְכַּמְתִּי לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר הַקָּטָן בַּלַּיְלָה: "כָּמָאל לֹא פַּחְדָן, פָּשׁוּט יֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן עָשִׁיר, וְהוּא רוֹאֶה דְּבָרִים שֶׁיְּלָדִים אֲחֵרִים לֹא רוֹאִים." אֲבָל פָּחַדְתִּי שֶׁאִם אֹמַר אֶת זֶה, אַחְמֶד יִתְפֹּס בַּחֻלְצָה שֶׁלִּי וְיִזְרֹק אוֹתִי לַמַּיִם.

הֵם דִּבְּרוּ בְּקוֹל רָם, וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ בַּסְּבִיבָה הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ. בְּאוֹתָם רְגָעִים הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם הֶחְלִיט לְבַלּוֹת אֶת הַצָּהֳרַיִם בָּעִיר הָעַתִּיקָה. הַתַּיָּרִים שֶׁיָּרְדוּ מֵהַסְּפִינָה הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ. הַבְּעָלִים שֶׁל דּוּכַן הַמִּיצִים, שֶׁיָּצָא לְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה, הִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ. נָאסֶר, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁל יָאסִין, חָלַף בָּאוֹפַנַּיִם וְהִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ. עָאִישָׁה וְנוּר מֵהַכִּתָּה, שֶׁהִגִּיעוּ פִּתְאֹם לַחוֹמָה, הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ. גְּבֶרֶת יַעֲקֹבִי, הַשְּׁכֵנָה שֶׁגָּרָה מוּל הַדִּירָה שֶׁל בּוֹרִיס וְתָמִיד צוֹעֶקֶת עַל בּוֹרִיס וְעָלַי שֶׁנִּהְיֶה קְצָת בְּשֶׁקֶט, הִנִּיחָה אֶת הַסַּלִּים שֶׁלָּהּ עַל הַמִּדְרָכָה וְהִסְתַּכְּלָה עָלֵינוּ. לְצִדָּהּ נֶעֱצַר כֶּלֶב הַפּוּדֶל הַזָּעִיר שֶׁלָּהּ, שְׁנוֹרְקֶל, שֶׁהִתְחִיל לִנְבֹּחַ בְּעַצְבָּנוּת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ נוֹרָא וְנִהְיֶה קָטָן יוֹתֵר מֵרֶגַע לְרֶגַע. כְּמוֹ קַרְטִיב שֶׁמְּטַפְטֵף בַּשֶּׁמֶשׁ וְנוֹזֵל עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

"אֲנִי פָּשׁוּט מְצֻנָּן הַיּוֹם," אָמַרְתִּי, וְהַקּוֹל שֶׁלִּי רָעַד, "אָז אָסוּר לִי לְהִכָּנֵס לַמַּיִם. וְגַם, וְגַם, אֵין לִי בֶּגֶד יָם."

"בֶּטַח מְצֻנָּן. עוֹד אֶלֶף שָׁנָה אַתָּה לֹא תִּקְפֹּץ," אַחְמֶד צָחַק.

"גַּם לָנוּ אֵין בֶּגֶד יָם," חָאמֶד הִצְבִּיעַ עַל מִכְנְסֵי הַהִתְעַמְּלוּת הָרְטֻבִּים שֶׁלָּבַשׁ. "אָז מָה?"

"לֹא הֲיִיתֶם רוֹצִים לְצַלֵּם בְּיַחַד סֶרֶט?" שָׁאַלְתִּי. הַקּוֹל שֶׁלִּי כְּבָר רָעַד קְצָת. "הַמַּצְלֵמָה שֶׁלִּי הִיא כְּמוֹ שֶׁל מִקְצוֹעָנִים. אֶפְשָׁר לְצַלֵּם אִתָּהּ סֶרֶט אֲמִתִּי."

בָּסָאם סִמֵּן בַּיָּד לִשְׁנֵי הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ לִשְׁתֹּק. כֻּלָּנוּ חִכִּינוּ לִשְׁמֹעַ מַה הוּא יַגִּיד.

"אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר כָּאן, אַתָּה צָרִיךְ לִקְפֹּץ," אָמַר. "אִם לֹא - תִּסְתַּלֵּק."

"שָׁמַעְתָּ?" צָעַק חָאמֶד בַּקּוֹל הֲכִי רָם שֶׁאֶפְשָׁר. "אוֹ שֶׁתִּקְפֹּץ אוֹ שֶׁתִּסְתַּלֵּק."

"אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, גַּם עוֹד אֶלֶף שָׁנָה הוּא לֹא יִקְפֹּץ," צָחַק אַחְמֶד.

לֹא הִתְוַכַּחְתִּי אִתָּם. הִסְתּוֹבַבְתִּי לַעֲרֵמַת הָאוֹפַנַּיִם. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַפָּנִים שֶׁלִּי אֲדֻמִּים כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה. יָדַעְתִּי שֶׁמַּה שֶּׁאַחְמֶד אָמַר נָכוֹן; גַּם עוֹד אֶלֶף שָׁנָה אֲנִי לֹא אָעֵז לִקְפֹּץ. כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי הָיָה לַעֲלוֹת עַל הָאוֹפַנַּיִם, לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה, לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הַחֶדֶר, לְהוֹרִיד אֶת הַתְּרִיסִים וְלִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ בַּכָּרִית בַּחֹשֶךְ.

אֲבָל אָז גִּלִּיתִי צָרָה גְּדוֹלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר: תִּיק הַצַּד שֶׁלִּי, שֶׁבְּתוֹכוֹ הָיְתָה הַמַּצְלֵמָה, נֶעֱלַם.

אוריה שביט

אוריה שביט (נולד ב-22 ביוני 1975) הוא חוקר חברות איסלאמיות, סופר ישראלי ופרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב. שביט חיבר שישה ספרי ילדים: "משחק הזיכרון" (2002), "דני וקרמבו" (2007), "הילד שקרא מחשבות" (2010), "מעשה קסמים" (2012), "המשאלה השלישית" (2017) ו"סבתא מכשפה" (2020). שלושה מספריו נבחרו ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך. בין השנים 1997 ל-2008 מילא שביט שורת תפקידים עיתונאיים בכירים. בין השאר היה עורך ופרשן חדשות חוץ בעיתון "הארץ", בעל הטורים "אטלס" ו"כדורי" בגיליון יום שישי של "הארץ", כתב חוקר של מוסף "הארץ", עורך מוספי סוף השבוע של "מעריב" ושל "מקור ראשון", בהם שימש גם כפובליציסט, ובעל טור לביקורת ספרים ב"ידיעות אחרונות".

מספריו: שחר של יום ישן, אויבי, מורי: הציונות וישראל במשנתם של אסלאמיסטים וליברלים ערבים, האיש המת, ורוניקה

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/eadknbf7

מעשה קְסמים אוריה שביט

תִּקְפֹּץ!

 

 

 

לְכָל סִפּוּר צְרִיכָה לִהְיוֹת הַתְחָלָה. אֲבָל מָה הַהַתְחָלָה שֶׁל הַסִּפּוּר הַזֶּה - אֲנִי לֹא בָּטוּחַ. אוּלַי כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא קָנוּ לִי אֶת הַמַּצְלֵמָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. אוּלַי כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב הַמִּסְתּוֹרִי הָרִאשׁוֹן בַּמַּעֲטָפָה הַכְּחֻלָּה. אוּלַי כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הָאִישׁ בְּמַסֵּכַת הָאַרְיֵה רָץ לִקְרָאתִי בַּחֲשֵׁכָה. בְּעֶצֶם, הֲכִי טוֹב שֶׁאַתְחִיל בָּרֶגַע הַזֶּה:

סְפְּלֶאשׁ!

בָּסָאם נִתֵּר מֵהַחוֹמָה בְּרַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת, שָׁלַח אֶת הַיָּדַיִם לְמַעְלָה וְאֶת הָרַגְלַיִם בִּתְנוּעַת מִסְפֶּרֶת וְצָלַל עָמֹק לַיָּם. עָנָן שֶׁל קֶצֶף לָבָן צָף בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָחַת. אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת הָרֹאשׁ הָרָטֹב שֶׁלּוֹ הֵצִיץ וְהוּא שָׂחָה בִּתְנוּעוֹת חֲתִירָה לְכִוּוּן מַדְרֵגוֹת הָאֶבֶן.

"עַכְשָׁו אֲנִי," צָעַק אַחְמֶד. הוּא פָּשַׁט אֶת הַחֻלְצָה, חָלַץ אֶת הַנַּעֲלַיִם, צָעַד שְׁלֹשָה צְעָדִים לְאָחוֹר, וְאָז רָץ קָדִימָה בִּמְהִירוּת, קָפַץ, וְשָׁקַע בַּמַּיִם כְּמוֹ אֶבֶן.

בָּסָאם קָרָא לְעֶבְרוֹ: "נִרְאֶה אוֹתְךָ מַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת מִסְפֶּרֶת כָּמוֹנִי, סְתָם לִפֹּל זוֹ לֹא חָכְמָה."

גַּם חָאמֶד פָּשַׁט אֶת הַחֻלְצָה וְהִתְכּוֹנֵן לִקְפֹּץ.

סְפִינַת תַּיָּרִים שָׁטָה לְכִוּוּן הַחוֹף. הַתַּיָּרִים חָבְשׁוּ כּוֹבָעִים לְבָנִים וְהִרְכִּיבוּ מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלִים. הֵם הִצְבִּיעוּ עַל הַחוֹמָה בְּהִתְפַּעֲלוּת וְתִקְתְּקוּ בַּמַּצְלֵמוֹת. בַּעַל הַסְּפִינָה הִנְמִיךְ אֶת הַמּוּזִיקָה שֶׁבָּקְעָה מֵהָרַמְקוֹלִים וְעוֹדֵד אֶת חָאמֶד לִקְפֹּץ בִּמְחִיאַת כַּף. "נוּ, תַּרְאֶה לָהֶם שֶׁגַּם אַתָּה גֶּבֶר," צָעַק לוֹ. "תַּרְאֶה לַתַּיָּרִים שֶׁבְּעַכּוֹ גְּדֵלִים קוֹפְצִים אוֹלִימְפִּיִּים. מִגֹּבַהּ שֶׁל עֲשָׂרָה מֶטְרִים אַתֶּם קוֹפְצִים בְּלִי בְּעָיָה." הוּא דִּבֵּר בַּעֲרָבִית, אֲבָל יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת שֶׁהַתַּיָּרִים מְבִינִים לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן. הֵם הִתְקָרְבוּ לְדֹפֶן הַסִּפּוּן וְכִוְּנוּ אֶת הַמַּצְלֵמוֹת אֶל חָאמֶד, שֶׁדָּפַק עַל הֶחָזֶה בְּאֶגְרוֹפָיו וְאָז קָפַץ.

סְפְּלֶאשׁ!

בִּכְלָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לָלֶכֶת לָעִיר הָעַתִּיקָה בְּאוֹתוֹ יוֹם. הָלַכְתִּי רַק מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הַשִּׁעֲמוּם. זֶה הָיָה הַשָּׁבוּעַ הָרְבִיעִי שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. כְּבָר הֵכַנְתִּי אֶת כָּל הַשִּׁעוּרִים. יָמִים שְׁלֵמִים שִׂחַקְתִּי בַּמַּחְשֵׁב, גָּלַשְׁתִּי בָּאִינְטֶרְנֶט וְצָפִיתִי בִּסְרָטִים מְצֻיָּרִים בָּ'אֶם־בִּי־סִי 3' וּבַ'סְּפֵּיסְטוּן'. שְׁבוּעַיִם קֹדֶם לָכֵן בּוֹרִיס, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי, נָסַע לְסַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ בְּיָפוֹ עַד סוֹף הַחֹפֶשׁ. הוּא גָּר בַּבִּנְיָן שֶׁלִּי, קוֹמָה מִתַּחְתֵּינוּ, וְיֵשׁ לוֹ פְּלֵיסְטֵישְׁן וְגַם ווִי. יַסְמִין, הַחֲבֵרָה הַשְּׁנִיָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, נָסְעָה כְּבָר בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ לַדּוֹדִים בְּקָנָדָה. נִשְׁאַרְתִּי לְבַד. בּוֹרִיס הִבְטִיחַ שֶׁיַּזְמִין אוֹתִי אֵלָיו. אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּיָפוֹ וּבְתֵל־אָבִיב, וּמְאֹד רָצִיתִי, אֲבָל הוּא לֹא הִתְקַשֵּׁר וְגַם לֹא כָּתַב לִי בַּפֵיסְבּוּק. אוּלַי הוּא אִבֵּד אֶת הַמִּסְפָּר שֶׁלִּי וּלְסַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ אֵין אִינְטֶרְנֶט בַּדִּירָה? וְאוּלַי הוּא הִכִּיר חֲבֵרִים חֲדָשִׁים?

לְכֻלָּם הָיוּ רַעֲיוֹנוֹת בִּשְׁבִילִי, אֵיךְ לֹא לְהִשְׁתַּעֲמֵם. אַבָּא אָמַר: "אַתָּה יָכוֹל לְהַתְחִיל לִלְמֹד מֵהַסְּפָרִים שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. אֵיךְ אַתָּה חוֹשֵׁב נִהְיֵיתִי מְנַתֵּחַ מֻמְחֶה, מִמִּשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב? לֹא. לָמַדְתִּי, לָמַדְתִּי וְלָמַדְתִּי." אִמָּא שָׁאֲלָה: "כָּמָאל, אוּלַי תִּכְתֹּב אֶת אַחַד הַסִּפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּרֹאשׁ? הֵם כָּל כָּךְ יָפִים. אוֹ שֶׁתָּכִין אֶת עִתּוֹן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁאַתָּה תָּמִיד מְדַבֵּר עָלָיו? זֶה רַעֲיוֹן מְקוֹרִי וְיִהְיֶה מַזְכֶּרֶת נֶחְמָדָה לְכֻלָּנוּ." דּוֹד עוֹמָר אָמַר: "לָמָּה שֶׁלֹּא תִּלְמַד לָדוּג?" יָאסִין, אָחִי הַגָּדוֹל, הִצִּיעַ בַּטֶּלֶפוֹן: "תַּעֲזֹר קְצָת בַּבַּיִת. זוֹ מִצְוָה. אַתָּה יָכוֹל לְמָשָׁל לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה בַּבֹּקֶר." וּפַהְמִי, אָחִי הָאֶמְצָעִי, שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי טוֹב יוֹתֵר מִכֻּלָּם, תָּפַס לִי אֶת הַסַּנְטֵר: "אַל תְּחַכֶּה שֶׁבּוֹרִיס יִתְקַשֵּׁר אֵלֶיךָ, תִּתְקַשֵּׁר אַתָּה אֵלָיו. אוֹ, הֲכִי טוֹב, תֵּצֵא הַחוּצָה וְתַכִּיר חֲבֵרִים חֲדָשִׁים. לֹא טוֹב שֶׁיֵּשׁ לְךָ רַק חָבֵר אֶחָד, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא לוֹמֵד בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ." הוּא אָמַר אֶת זֶה כְּאִלּוּ שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם יַסְמִין חֲבֵרָה שֶׁלִּי, וּכְאִלּוּ כָּל כָּךְ קַל לְהַכִּיר חֲבֵרִים חֲדָשִׁים.

בְּאוֹתוֹ יוֹם, כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה אַחַת־עֶשְׂרֵה וְנִמְאַס לִי לָשֶׁבֶת לְיַד הַטֶּלֶפוֹן וּלְחַכּוֹת שֶׁיְּצַלְצֵל, הִכְנַסְתִּי אֶת הַמַּצְלֵמָה הַחֲדָשָׁה לְתִיק הַגַּב, לָקַחְתִּי אֶת הָאוֹפַנַּיִם וְרָכַבְתִּי לָעִיר הָעַתִּיקָה. יָדַעְתִּי שֶׁבָּסָאם, אַחְמֶד וְחָאמֶד יִהְיוּ שָׁם. בָּסָאם הוּא מֶלֶךְ הַכִּתָּה. הוּא הֲכִי חָזָק וַהֲכִי טוֹב בְּכַדּוּרֶגֶל. אַחְמֶד וְחָאמֶד תָּמִיד הוֹלְכִים אַחֲרָיו וְעוֹשִׂים מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. זוֹ מָסֹרֶת בְּעַכּוֹ, שֶׁבִּימֵי הַקַּיִץ הַבָּנִים הוֹלְכִים לַחוֹמָה וְקוֹפְצִים מִמֶּנָּה לַמַּיִם. הַמְבֻגָּרִים אוֹמְרִים שֶׁמְּסֻכָּן לִקְפֹּץ, כֵּיוָן שֶׁמַּסְפִּיקָה תְּנוּעָה אַחַת לֹא נְכוֹנָה וַעֲלוּלִים לְהִתְנַגֵּשׁ בְּסֶלַע וּלְהִפָּצַע קָשֶׁה. מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר אֲפִלּוּ הִזְהִיר בָּאֲסֵפָה, שֶׁאִם הוּא יִשְׁמַע עַל יֶלֶד שֶׁקָּפַץ הוּא יַעֲנִישׁ בְּחֻמְרָה. אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהוֹרִים שְׂמֵחִים לִשְׁמֹעַ שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם קָפַץ. זֶה כְּמוֹ שֶׁהֵם תָּמִיד אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהַרְבִּיץ, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ מַכּוֹת בַּשְּׁכוּנָה הֵם מְקַוִּים שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם יְנַצֵּחַ.

הָיָה חַם מְאֹד. הַשֶּׁמֶשׁ יָשְׁבָה בַּשָּׁמַיִם כְּאִלּוּ הֵם שַׁיָּכִים רַק לָהּ וְהַקַּרְנַיִם שֶׁלָּהּ צָרְבוּ בַּגּוּף כְּמוֹ עֲקִיצוֹת שֶׁל נְמָלִים. כְּשֶׁרָכַבְתִּי עַל הָאוֹפַנַּיִם לְכִוּוּן הַחוֹמָה הַחֻלְצָה שֶׁלִּי נִדְבְּקָה לַגַּב. נִזְכַּרְתִּי שֶׁמָּחֳרָתַיִם מַתְחִיל צוֹם הָרָמָדָאן, וְחָשַׁבְתִּי כַּמָּה קָשֶׁה יִהְיֶה לַמְבֻגָּרִים לֹא לִשְׁתּוֹת וְלֹא לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר עַד הָעֶרֶב.

לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לִקְפֹּץ לַמַּיִם. אַף פַּעַם לֹא קָפַצְתִּי מִגָּבוֹהַּ וְאַף פַּעַם לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה. הַתִּקְוָה שֶׁלִּי הָיְתָה שֶׁבָּסָאם יִתְפַּעֵל מֵהַמַּצְלֵמָה וְאוּלַי אֲשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁנְּצַלֵּם בְּיַחַד סֶרֶט. לְאַף אֶחָד בְּבֵית הַסֵּפֶר אֵין מַצְלֵמָה כְּמוֹ שֶׁלִּי! קִבַּלְתִּי אוֹתָהּ לִפְנֵי חֹדֶשׁ לְיוֹם הֻלֶּדֶת תֵּשַׁע. יוֹם הַהֻלֶּדֶת יָצָא בְּדִיּוּק בַּיּוֹם שֶׁחִלְּקוּ אֶת תְּעוּדוֹת סוֹף הַשָּׁנָה, וְאַבָּא אָמַר: "זֹאת תְּעוּדָה מְצֻיֶּנֶת, מַגִּיעָה לְךָ מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת."

הַמּוֹכֵר בַּחֲנוּת יָרָה הַרְבֵּה מִלִּים בְּקוֹל זָרִיז: רֶזוֹלוּצְיָה שֶׁל מִקְצוֹעָנִים. פִּיקְסֶלִים. פוֹקוּס אוֹטוֹמָטִי חַדְשָׁנִי. פְלֶשׁ מֻבְנֶה. שְׁנָתַיִם אַחֲרָיוּת. מַה שֶּׁמָּצָא חֵן בְּעֵינַי בִּמְיֻחָד בַּמַּצְלֵמָה זֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְצַלֵּם בָּהּ גַּם תְּמוּנוֹת רְגִילוֹת וְגַם סִרְטֵי וִידֵיאוֹ.

כְּשֶׁהוֹצֵאתִי אֶת הַמַּצְלֵמָה מֵהָאֲרִיזָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִיא נָפְלָה לָרִצְפָּה. לֹא קָרָה לָהּ כְּלוּם, חוּץ מֵאֲשֶׁר שְׂרִיטָה מְכֹעֶרֶת מֵאָחוֹר. הֶחְזַרְתִּי אוֹתָהּ לָאָרוֹן וְהִתְכַּוַּנְתִּי לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם רַק בְּסוֹף הַחֹפֶשׁ, כְּשֶׁנִּסַּע לְבַקֵּר אֶת יָאסִין בְּיַרְדֵּן. רַק שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק. יָדַעְתִּי שֶׁהַמַּצְלֵמָה הִיא הַסִּכּוּי הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי לְהִתְחַבֵּב עַל בָּסָאם.

הִגַּעְתִּי לַחוֹמָה. הָאוֹפַנַּיִם שֶׁל בָּסָאם, שֶׁל אַחְמֶד וְשֶׁל חָאמֶד הָיוּ מֻנָּחִים בַּעֲרֵמָה לְיַד עַמּוּד חַשְׁמַל. הִנַּחְתִּי גַּם אֶת הָאוֹפַנַּיִם שֶׁלִּי בָּעֲרֵמָה, הוֹרַדְתִּי אֶת הַתִּיק מֵהַגַּב וְתָלִיתִי אוֹתוֹ עַל הַכִּידוֹן. הִתְקָרַבְתִּי אֲלֵיהֶם. אַחֲרֵי שֶׁחָזְרוּ מֵהַקְּפִיצוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הֵם שָׂמוּ לֵב אֵלַי. הַגַּב שֶׁלָּהֶם הָיָה רָטֹב מֵהַמַּיִם וּבָהַק בַּשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ הֶבְזֵק שֶׁל תְּאוּרָה בַּחֹשֶךְ.

"תִּרְאוּ, כָּמָאל בָּא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ," אָמַר אַחְמֶד בְּלַעַג. "אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי שֶׁאַתָּה מִתְכַּוֵּן לִקְפֹּץ?"

 

"כָּמָאל לֹא יָעֵז לִקְפֹּץ," אָמַר חָאמֶד. "הוּא הֲכִי פַּחְדָן בַּכִּתָּה, הֲכִי פַּחְדָן בַּשְּׁכוּנָה, הֲכִי פַּחְדָן בָּעוֹלָם. אַתֶּם לֹא זוֹכְרִים אֵיךְ הוּא רָעַד כְּשֶׁבְּשִׁעוּר הִתְעַמְּלוּת טִפַּסְנוּ עַל חֲבָלִים?"

"כְּמוֹ נְקֵבָה," סִנֵּן אַחְמֶד, "בְּדִיּוּק כְּמוֹ נְקֵבָה."

שַׂמְתִּי לֵב שֶׁבָּסָאם שׁוֹתֵק וְזֶה נָתַן לִי תִּקְוָה. "לֹא בָּאתִי לִקְפֹּץ... הַיּוֹם," אָמַרְתִּי. "רָצִיתִי שֶׁתִּרְאוּ אֶת הַמַּצְלֵמָה הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי. הִיא מְשֻׁכְלֶלֶת מְאֹד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי נְצַלֵּם בְּיַחַד סֶרֶט."

"לֹא בָּאתִי לִקְפֹּץ... הַיּוֹם," חִקָּה אוֹתִי חָאמֶד בְּקוֹל מְאַנְפֵּף. אֲנִי בִּכְלָל לֹא מְדַבֵּר כָּכָה. "תָּמִיד אַתָּה כָּזֶה חַכְמוֹלוֹג. תַּגִּיד אֶת הָאֱמֶת: אַתָּה פַּחְדָן!"

"כְּמוֹ נְקֵבָה," סִנֵּן שׁוּב אַחְמֶד. "אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֲפִלּוּ לָדוּג הוּא מְפַחֵד? נִשְׁבָּע לָכֶם, אֲנִי לֹא מַמְצִיא אֶת זֶה. הוּא מְפַחֵד לָדוּג. וּמְפַחֵד לִשְׂחוֹת. וּמְפַחֵד לְהַעֲבִיר פְּתָקִים בַּשִּׁעוּר. וּמְפַחֵד לָרֶדֶת עִם הָאוֹפַנַּיִם בַּמַּדְרֵגוֹת. מִכָּל דָּבָר הוּא מְפַחֵד."

רָצִיתִי לְהַגִּיד לָהֶם שֶׁמְּסֻכָּן לִקְפֹּץ; תְּנוּעָה אַחַת לֹא נְכוֹנָה וְאַתָּה מִתְנַגֵּשׁ בַּסְּלָעִים. וְגַם רָצִיתִי לְהַסְבִּיר אֶת מַה שֶּׁאִמָּא הִסְבִּירָה לְפַהְמִי כְּשֶׁלֹּא הִסְכַּמְתִּי לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר הַקָּטָן בַּלַּיְלָה: "כָּמָאל לֹא פַּחְדָן, פָּשׁוּט יֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן עָשִׁיר, וְהוּא רוֹאֶה דְּבָרִים שֶׁיְּלָדִים אֲחֵרִים לֹא רוֹאִים." אֲבָל פָּחַדְתִּי שֶׁאִם אֹמַר אֶת זֶה, אַחְמֶד יִתְפֹּס בַּחֻלְצָה שֶׁלִּי וְיִזְרֹק אוֹתִי לַמַּיִם.

הֵם דִּבְּרוּ בְּקוֹל רָם, וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ בַּסְּבִיבָה הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ. בְּאוֹתָם רְגָעִים הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם הֶחְלִיט לְבַלּוֹת אֶת הַצָּהֳרַיִם בָּעִיר הָעַתִּיקָה. הַתַּיָּרִים שֶׁיָּרְדוּ מֵהַסְּפִינָה הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ. הַבְּעָלִים שֶׁל דּוּכַן הַמִּיצִים, שֶׁיָּצָא לְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה, הִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ. נָאסֶר, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁל יָאסִין, חָלַף בָּאוֹפַנַּיִם וְהִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ. עָאִישָׁה וְנוּר מֵהַכִּתָּה, שֶׁהִגִּיעוּ פִּתְאֹם לַחוֹמָה, הִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ. גְּבֶרֶת יַעֲקֹבִי, הַשְּׁכֵנָה שֶׁגָּרָה מוּל הַדִּירָה שֶׁל בּוֹרִיס וְתָמִיד צוֹעֶקֶת עַל בּוֹרִיס וְעָלַי שֶׁנִּהְיֶה קְצָת בְּשֶׁקֶט, הִנִּיחָה אֶת הַסַּלִּים שֶׁלָּהּ עַל הַמִּדְרָכָה וְהִסְתַּכְּלָה עָלֵינוּ. לְצִדָּהּ נֶעֱצַר כֶּלֶב הַפּוּדֶל הַזָּעִיר שֶׁלָּהּ, שְׁנוֹרְקֶל, שֶׁהִתְחִיל לִנְבֹּחַ בְּעַצְבָּנוּת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ נוֹרָא וְנִהְיֶה קָטָן יוֹתֵר מֵרֶגַע לְרֶגַע. כְּמוֹ קַרְטִיב שֶׁמְּטַפְטֵף בַּשֶּׁמֶשׁ וְנוֹזֵל עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

"אֲנִי פָּשׁוּט מְצֻנָּן הַיּוֹם," אָמַרְתִּי, וְהַקּוֹל שֶׁלִּי רָעַד, "אָז אָסוּר לִי לְהִכָּנֵס לַמַּיִם. וְגַם, וְגַם, אֵין לִי בֶּגֶד יָם."

"בֶּטַח מְצֻנָּן. עוֹד אֶלֶף שָׁנָה אַתָּה לֹא תִּקְפֹּץ," אַחְמֶד צָחַק.

"גַּם לָנוּ אֵין בֶּגֶד יָם," חָאמֶד הִצְבִּיעַ עַל מִכְנְסֵי הַהִתְעַמְּלוּת הָרְטֻבִּים שֶׁלָּבַשׁ. "אָז מָה?"

"לֹא הֲיִיתֶם רוֹצִים לְצַלֵּם בְּיַחַד סֶרֶט?" שָׁאַלְתִּי. הַקּוֹל שֶׁלִּי כְּבָר רָעַד קְצָת. "הַמַּצְלֵמָה שֶׁלִּי הִיא כְּמוֹ שֶׁל מִקְצוֹעָנִים. אֶפְשָׁר לְצַלֵּם אִתָּהּ סֶרֶט אֲמִתִּי."

בָּסָאם סִמֵּן בַּיָּד לִשְׁנֵי הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ לִשְׁתֹּק. כֻּלָּנוּ חִכִּינוּ לִשְׁמֹעַ מַה הוּא יַגִּיד.

"אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר כָּאן, אַתָּה צָרִיךְ לִקְפֹּץ," אָמַר. "אִם לֹא - תִּסְתַּלֵּק."

"שָׁמַעְתָּ?" צָעַק חָאמֶד בַּקּוֹל הֲכִי רָם שֶׁאֶפְשָׁר. "אוֹ שֶׁתִּקְפֹּץ אוֹ שֶׁתִּסְתַּלֵּק."

"אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, גַּם עוֹד אֶלֶף שָׁנָה הוּא לֹא יִקְפֹּץ," צָחַק אַחְמֶד.

לֹא הִתְוַכַּחְתִּי אִתָּם. הִסְתּוֹבַבְתִּי לַעֲרֵמַת הָאוֹפַנַּיִם. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַפָּנִים שֶׁלִּי אֲדֻמִּים כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה. יָדַעְתִּי שֶׁמַּה שֶּׁאַחְמֶד אָמַר נָכוֹן; גַּם עוֹד אֶלֶף שָׁנָה אֲנִי לֹא אָעֵז לִקְפֹּץ. כָּל מַה שֶּׁרָצִיתִי הָיָה לַעֲלוֹת עַל הָאוֹפַנַּיִם, לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה, לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הַחֶדֶר, לְהוֹרִיד אֶת הַתְּרִיסִים וְלִטְמֹן אֶת הָרֹאשׁ בַּכָּרִית בַּחֹשֶךְ.

אֲבָל אָז גִּלִּיתִי צָרָה גְּדוֹלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר: תִּיק הַצַּד שֶׁלִּי, שֶׁבְּתוֹכוֹ הָיְתָה הַמַּצְלֵמָה, נֶעֱלַם.