פרק 1
תעלומה עם ריח רע
אייל מספר:
יווווווו! אף פעם לא הייתה לנו תעלומה כזאת מבהילה ומלחיצה...
התעלומה הפעם ממש הכתה בי, טלטלה ושינתה אותי.
רגע לפני שאני מתחיל, אני אייל קורן, תלמיד בכיתה ו', ואני ראש "חבורת כוח המוח". אולי חלק מכם חושבים שחבורה זה ילדותי. אבל לדעתי, לארגן חבורה של ילדים שיש להם מטרה טובה משותפת, זה אדיר! כשאני יודע שיש לי חבורה שמלווה אותי, גם בווטסאפ, גם בזום, אני מרגיש פחות לבד. במיוחד בתקופות כמו עכשיו, שיש נגיף קורונה באוויר וכולנו מסתגרים רוב הזמן בבתים.
החבורה כל כך חשובה לי, שלפעמים בשביל האחדות והשקט, אני מתפשר. כמו למשל הפעם. ליטל ביקשה לעמוד בראש החבורה, היא אמרה שהגיע תורן של הבנות להוכיח לעולם שהן מנהיגות טובות כמו הבנים, ואולי אפילו קצת יותר מהם.
הסכמתי, והחלטנו שנהיה יחד. חצי-חצי, ועכשיו אני קצת חושש שעשיתי טעות.
הכול התחיל בערך שבוע לפני שפרצה לחיי כולם —
הקורונה. המגיפה שהתחילה בסין והתפשטה אל כל העולם.
שבוע לפני שהיא הגיעה ולפני שסגרו את בתי הספר, עוד למדנו ודמיינו את מסיבות פורים, למה נתחפש ולאיזו מסיבה נלך. שוחחנו על כך עם כוכבה המחנכת, בשיעור חברה, כשלפתע ריח נורא התפשט באוויר.
"איכס! מי עשה את זה?"
"זה כמו ריח של ביצה מקולקלת, איכסה..."
"זה אתה, אוראל?"
"אליאן, זאת את?"
הילדים סתמו את האף, ובכיתה התחילה מהומה.
"ששש... שקט בבקשה, תכף הריח יעלם." כוכבה ניסתה להרגיע אותנו אך ללא הצלחה.
כולם המשיכו להביע מחאה על הריח הנורא.
"הידעתם?" שאלה כוכבה.
כשכוכבה אומרת 'הידעתם', כולם לרוב משתתקים, כי ידוע לנו שזה הולך להיות קצר ומעניין.
כוכבה ניצלה את רגע השקט ומיהרה לומר, "לגבי הריח הזה, שנוצר מחיידקי המעיים וגורם לנפיחות..."
הילדים צחקקו.
"היא מתכוונת לפליצות!" נשמעו קולות וגיחוכים.
"דעו לכם, שלהריח ולנשום את הריח הזה במינון סביר, מסייע להאריך חיים ולמנוע מחלות."
"מה? אבל זה מסריח המורה, איכסה!" קרא עידן, סתם את האף והתחיל לדבר בקול מוזר.
"נכון, הריח ממש מוגזם ומחניק, המורה..." אמרה תמר.
"תוציאי בבקשה את מי שעשה את זה, דחוף!" ביקשה נעמה מכוכבה.
"כשנושמים את זה יותר מדי, זה עלול להיות רעיל, אבל במינון נכון..." המשיכה כוכבה, ולפתע הפנתה ראשה לעבר דלת הכניסה.
כולנו הבטנו לכיוון.
נחיל של מים חומים התגנב לכיתה, נחיל מסריח מאוד.
"איכס, זה זה! הריח בא מהמים האלה, מה זה?!" צעק ניב.
"אייל, צא בבקשה לבדוק!" תמיד כשיש צרה, כוכבה ישר פונה אליי.
בדרך כלל אין לי בעיה, אבל הפעם לא התחשק לי. הריח הזכיר את הטיטול של אחי הקטן אור, בן החצי שנה.
ליטל, המהממת שאני אוהב, שמה לב להיסוס שלי ואמרה, "אני אצא, המורה."