פרולוג
בנובמבר 2019 אותר בעיר ווהאן הנמצאת בחבל חוביי אשר בסין, החולה הראשון בנגיף חדש, שנודע מאוחר יותר בשם "קורונה", או בשם המקצועי יותר SARS-COV-2.
התפשטות הנגיף המדבק ברחבי העולם הייתה יכולה אולי להימנע בדיעבד, אך באותם חודשיים בהם שמי העולם עדיין נותרו פתוחים עבור הנשאים שלו ועבורו, הפיכתו לפנדמיה — מגיפה כלל עולמית — הייתה בלתי נמנעת.
במשך יותר משנה הילך הנגיף אימים על האנושות. כמות המתים בשלושת גלי המגיפה שפקדו את העולם הגיעה במצטבר למיליון וחצי בני אדם, הרבה פחות מאשר במגיפות שפקדו את האנושות בעבר, אך הנזק לכלכלה בכל המדינות היה אדיר, וכמעט בלתי הפיך.
פעילותם של סקטורים שלמים בכלכלת המדינות צנחה בהרף עין ממאה לאפס. כל תחום הקשור לתרבות הפנאי — תיירות, בילוי במרכזי קניות, מסעדות, ספורט — כאילו וקפא במקומו. מאות מיליוני אנשים איבדו את פרנסתם, והפכו באחת לנזקקים לחסדי המדינה ולתרומות של ארגוני סיוע למיניהם.
אבל בסופו של דבר האנושות צולחת גם אירועים כאלה. ההתאוששות ארכה שנתיים, והמאיץ העיקרי לתהליך היה פיתוח חיסון יעיל, אשר הבטיח מניעת התפרצויות נוספות.
כפי שהשפעת הפכה לתופעה שהמין האנושי הסתגל לקיומה, כך קרה גם עם הקורונה. אופן ההתמודדות היה דומה: כמו לנגיף השפעת, גם לנגיף החדש נוצרו מעת לעת מוטציות חדשות, שהחיסונים הקיימים לא יכלו להן. אך לאחר הפתוח והייצור ההמוני של החיסון הראשון, התאמת חיסון למוטציה חדשה הייתה מהירה, והתפרצויות חדשות דוכאו ביעילות.
לכאורה, העולם היה צפוי לחכות עוד זמן רב עד שייקרה בפניו אתגר השקול בעוצמתו לזה שהציבה בפניו הקורונה.
אבל רק לכאורה.
1
יום 'חולה אפס'
"שלושים ושמונה נקודה שתיים," פסק השומר בפתח הבניין, מקמט את מצחו.
"אתה לא יכול להיכנס היום, מצטער. תרגיש טוב, אדוני."
גבריאל שניידר חש הבוקר שהגוף שלו אינו מתנהג כתמול שלשום, אבל ניסה להדחיק את העניין.
מאז 'ימי הקורונה' פיתח אובססיה לבדיקה קבועה של תקינות המערכות בגופו, אבל זו דעכה בחודשים האחרונים, בעיקר לאחר שקיבל בעבור סכום לא מבוטל את זריקת החיסון הכי עדכנית לנגיף. לנה אשתו הייתה מאושרת לראות שמינון החרדות שלו פחת מאז באופן משמעותי.
"אתה לא חם קצת?" שאלה כשנישקה אותו על שפתיו לפני צאתו למשרד.
"נראה לי שלא, זה בטח הקפה," ענה, "אחזור בסביבות חמש וחצי."
עכשיו עמד חסר אונים בפתח בניין ריג'ס במרכז ז'נווה. במגדל המשרדים של מרכז הקניות, מעל קומת החנויות, היה ממוקם משרד חברת הפינטק המצליחה בה עבד כרואה חשבון. הוא תהה לרגע מה עליו לעשות, ואז פנה חזרה אל המעלית היורדת אל קומות החניונים.
כשנכנס למעלית גבריאל הרגיש מסוחרר מעט. יחד אתו נכנסו עוד שניים. הוא לחץ על הכפתור לחניון מינוס שלוש.
כעבור שניה הרגיש דחף חזק להשתעל. התקנה המחייבת שימוש במסכה כירורגית במקומות ציבוריים בוטלה לפני חודשיים, והוא השתעל למרפק, פעולה שהפכה לטבע שני לכל האנושות מאז התפרצות הקורונה.
השיעול נשמע לו מוזר, כאילו הדהד לו בתוך הראש. השניים שירדו אתו במעלית הביטו אליו במבט חשדני, נצמדו לקיר המעלית ומהרו לצאת ממנה בשנייה שבה היא עצרה.
גבריאל הלך בכיוון הרכב שלו, רגליו נשמעות לו בקושי. פרץ השיעול הבא היה יותר ממושך מהקודם, מלווה בצריבה קלה בחזהו.
הוא שקע בכבדות במושב המרופד של הסיטרואן, מנסה להסדיר את נשימתו ולא להיכנע לפרץ החרדה שאיים לשטוף אותו.
גבריאל החליט מה עליו לעשות. הוא התקשר ללנה.
"היי, קרה משהו?" שמע את קולה ברמקול הרכב.
הוא לא רצה להדאיג את לנה, אבל היה חייב לעדכן אותה.
"תקשיבי, אני לא מרגיש כל כך טוב ... בבדיקה בכניסה לבניין הסתבר שיש לי חום ...". על השיעול החליט לא לספר.
"אני נוסע למיון של בית החולים HUG, הוא קרוב לכאן," הוסיף.
"בית חולים? כמה חום יש לך?" שאלה לנה, והוא שמע את הדאגה בקולה.
"לא יודע, אבל את מכירה את החרדתיות שלי," ניסה להתבדח ולהרגיע אותה. "אבדוק שהכול בסדר ואגיע הביתה לנוח."
"טוב ... אבל תתקשר ברגע שיגידו לך מה המצב שלך," אמרה לנה, והוא הבין מקולה שניסיונו להפיג את חששותיה לא צלח.
"אוקיי, נדבר. יהיה בסדר."
הוא הניע את הרכב ונסע בכיוון היציאה.
***
לנה הרימה בעצבנות את הטלפון והביטה במספר שעל הצג. בארבע השעות האחרונות חיכתה לעדכון מגבריאל, וזה בושש לבוא.
היא לא זיהתה את המספר.
"גברת שניידר?" שאל הקול הנשי מעברו השני של הקו.
"כן," ענתה לנה, קולה רועד מחשש.
"אני דוקטור גראף. לפני זמן קצר אשפזנו את גבריאל, הוא ביקש שניצור איתך קשר," אמרה האישה.
"למה הוא לא התקשר בעצמו?" שאלה לנה, מחזיקה את שפת השולחן כדי לא ליפול.
"הוא לא היה במצב פיזי כל כך טוב ... יש לו חום גבוה והוא משתעל מאוד."
"אבל אני בטוחה שהוא יתאושש," ניסתה הרופאה שבטלפון להרגיע.
"אני באה להיות אתו," אמרה לנה בנחישות, "באיזה מחלקה הוא מאושפז?"
"גברת שניידר, לא נעים לי לומר לך, אבל לא נראה לי שתוכלי לבקר אותו בזמן הקרוב ... אני באמת מצטערת. לאור מצבו והסימפטומים שלו אשפזנו אותו במחלקת הקורונה, במתחם המבודד שהשארנו בכוננות מאז האשפוז האחרון שהיה בה לפני כשנה."
