מה לא אמרו עליו על הביטקוין? אמרו שזו ההשקעה הכי טובה שיש. המטבע הוירטואלי הזה שערכו עמד ב-2013 על סנטים בודדים וב-2017 כבר חג סביב ה-2800 דולר.
יש אנליסטים הסבורים כי יגיע בשנת 2022 לשווי של מעל 20 אלף דולר לביטקוין בודד.
אמרו שזה הזהב החדש. מצד שני, יש כאלה שאומרים שמדובר בפירמידה אחת גדולה ברעיון שלא יצליח, תרמית בשיטת פונזי, בהזיה, שממש בקרוב המטבע הזה מתרסק ביחד עם כל מי שהשקיע בו.
ממשלות מסוימות הפכו את המטבע לחוקי, ממשלות אחרות לא מכירות בו. רשויות המס מפחדות ממנו. האקרים מסביב לעולם דורשים רק אותו ככופר.
המקטרגים תוהים — אם הוא כסף מדוע אינו מוחשי? המסנגרים טוענים שככה זה בעולם החדש. הכסף דיגיטלי. שורת קוד ארוכה. לא נייר, לא מתכת יקרה. שורת מספרים ואותיות במחשב וזהו.
הוא אינו שייך לאף מדינה, אבל כל אחד יכול להחזיק בו.
הוא לא נשמר בכספות, אינו מוחזק בבנקים, אלא על גבי מחשבים אישיים, ברשת או בטלפון החכם.
הוא עצמאי אבל ערכו מתורגם לדולרים.
הוא עולה ויורד, נע ונד. בשנת 2013 קנו פיצה אחת תמורת עשרת אלפים ביטקוין. אז הפיצה עלתה 41 דולר. כיום עשרת אלפים ביטקוין שווים 90 מיליון שקלים (!)
הוא אנונימי, שקט, נמוג כעשן ואינו משאיר סימנים אצל הקונים והמוכרים, וככזה הוא מסקרן, מפחיד, מעניק חופש ומסתורי.
עשור אחרי שהוא פרץ לחיינו כבר אי אפשר להתעלם ממנו. הגיע הזמן ללמוד על מה המהומה ולנסות להבין — האם כאן טמונה ההזדמנות שתהפוך אותך לעשיר בעתיד דרך ההשקעה או האם זו דרך חדשה להפסיד כסף?
פרק ראשון
עבר הווה עתיד
עבר
לא תמיד היה כאן כסף כמו שאנחנו מכירים אותו היום.
פעם אנשים החליפו ביניהם מוצרים. מי שגידל עגבניות החליף אותן (עם מי שגידל פרות) תמורת חלב. אולם ככל שהמסחר התפתח העסק הפך להיות מסורבל יותר. כדי להמחיש לך איך זה עבד בעבר, כתבתי עבורך תסריט עם מצבים מהתקופה שבה לא היו אמצעי תשלום אחרים מלבד החלפת סחורות:
בעיירה אחת חיו בשלום ובשלווה זה לצד זה חקלאי שגידל תפוחי אדמה, רועה צאן שגידל כבשים, חרש ברזל שהכין כלי חפירה משובחים, נפח שהכין סירים גדולים, תופרת שתפרה בגדים, מורה שלימד את ילדי העיירה ובעלי מקצוע נוספים שאפיינו את התקופה — החל מבוני כרכרות ועד למכשפים.
כל אחד מאנשים אלה היה צריך לייצר משהו, לגדל משהו או לתת שירות כלשהו ששאר אנשי העיירה צריכים, אחרת היה הופך לעני מרוד שמתקיים מתרומות. במשך שנים התפתח בין אנשי העיירה סחר חליפין במוצרים השונים. מאחר שלא ניתן היה להעריך בדיוק מה שוויו של כל מוצר, היו תושבי העיירה מחליפים את המוצרים ביניהם על־פי היצע וביקוש, ומתחשבנים ביניהם לאורך זמן. מורה העיירה היה מלמד את ילדי העיירה ובנו של החקלאי היה מביא לו ירקות עבור הלימודים. בנה של התופרת היה מביא למורה חולצה חדשה אחת למספר חודשים, ובעל הכרכרה היה מסיע את המורה לבקר את משפחתו בעיירה הסמוכה בתמורה לשיעורים שהעביר לבתו.
הנפח היה נוהג באותה שיטה. הוא היה מכין סירים לרועה הצאן והיה מקבל תמורתם גדי. כלי מטבח נוספים היה מכין לתופרת ומקבל ממנה מעיל משובח שהגן עליו בימות החורף, ולמורה היה משלם בספלים ממתכת ובקערות למרק עשויות פח.
כלומר, כל מי שהיה לו מה להציע היה מחליף את מרכולתו עם האחר. כל אחד על־פי מה שידע לעשות. אולם, עם הזמן נוצרו חיכוכים בין אנשי העיירה.
המורה שחגג אירוע רב משתתפים לרגל נישואי בנו, אירח את כל משפחתו מהכפר הסמוך. לשם כך הוא ביקש מרועה הצאן 5 כבשים, מהנפח 10 סירים וסכו"ם רב, מהחקלאי 3 שקים של תפוחי אדמה ומהנגר שלו, שאין לו בכלל ילדים, ביקש לבנות שולחן ארוך על־מנת שכולם יוכלו להסב לשולחן יחד ולחגוג. גם מהאופה ביקש המורה להכין עוגת כלה גדולה, וזאת בתמורה לכך שלימד בעבר את ילדיו של האופה שגדלו ובגרו וסיימו זה מכבר את לימודיהם.
בעלי המקצוע השונים התרעמו על דרישותיו המופרזות של המורה. באסיפה שהתקיימה בכיכר העיר שאל רועה הצאן כמה שעות לימוד הן שוות ערך ל-5 כבשים אותם מבקש המורה. האופה שאל האם עליו להכין עוגה גם לאחר שילדיו סיימו כבר מזמן את לימודיהם, מה עוד שבזמן הלימודים של ילדיו דאג להעביר בכל יום למורה לחמניות טריות וחמות עבור השיעורים שהעביר. הנגר הכריז כי אין בכוונתו להכין שולחן עבור המורה מאחר שאינו זקוק
כלל לשירותיו של המורה. אם רוצה המורה בשולחן, יבקש ממגדל הסוסים שילדיו לומדים אצל המורה להעביר אליו בתמורה סוס חזק בתמורה לשולחן. בו במקום הכריז מגדל הסוסים שאין לו שום עסק עם הנגר ושהוא לא מוכן לעשות זאת.
כפי שאתה כבר מבין, נוח זה לא היה. תושבי העיירה הבינו במהלך השנים כי הפתרון הטוב ביותר הוא מציאת מוצר אחד שכולם צריכים, וכך יוכלו לבצע ביניהם החלפות עם המוצר הדרוש לכולם. לאחר דיונים רבים הגיעו למסקנה כי השיטה הטובה ביותר היא ליצור מוצר כזה שיהיה קל לנוע עמו ממקום למקום, שכולם רוצים בו, כולם מכירים בו וכל אחד יהיה מוכן לתת תמורתו את הסחורה שלו או את השירותים שהוא נותן.
למוצר זה הם החליטו לקרוא "כסף" וכך הוא נולד ופתר את כל הבעיות של תושבי העיירה בפרט ושל העולם בכלל.
כמה פשוט.
הווה
היום, כאשר אתה מגיעים לשיעור ספרות, אין צורך להביא למורה לחמניות, תרנגולות או בגדים. את המשכורת מקבל המורה בצורת כסף בדיוק כמו כל בעל מקצוע אחר ובעזרתו הוא רוכש את מה שהוא זקוק לו.
אז אילו אמצעי תשלום יש היום וכיצד נכון להשתמש בהם? נתחיל במזומן. יש הטוענים כי אין חבר נאמן כמו כסף מזומן.
כסף מזומן:
כסף מזומן הוא הכסף אותו כולנו מכירים מחיי היום יום.
כסף מזומן הם שטרות הכסף והמטבעות הזמינים והמוכרים לנו בישראל בצורת שקלים. מדובר במוצר פיזי שניתן לחוש אותו, להחזיק אותו ואף להריח אותו. בכל רכישה הוא יתקבל תמיד בברכה על־ידי כל מוכר. ניתן לממש בעזרת כסף מזומן כל קנייה ואף לקבל הנחות גדולות ומפליגות עבור תשלום באמצעות כסף מזומן. עבור שימוש באמצעי תשלום אחרים נדרשים בעלי העסקים לשלם עמלות שונות בבנקים ולכן הם יעדיפו לקבל כסף מזומן, נזיל, זמין ובטוח.
במדינת ישראל נהוג להשתמש בשקלים, אולם גם מטבע זר, ובמיוחד דולרים ובאירו, יתקבלו בברכה.
הכסף המזומן בו אנו משתמשים הוא אמצעי תשלום אחד מיני רבים. ישנן לא מעט עסקאות המתבצעות באמצעי תשלום אחרים שהם שווי ערך לכסף, ובמעמד העסקה מועברים בין הקונה למוכר אמצעי תשלום אחרים עליהם נלמד בהמשך.
המחאה:
המחאה היא למעשה אישור בכתב שאתה מתיר לפקיד הבנק שלך לקחת כסף מחשבון הבנק שלך ולהעבירו לאדם אחר.
המחאה, הנקראת גם צ'ק או שיק, היא למעשה מסמך עליו ניתן לכתוב את הסכום אותו אתה מעוניין לשלם. אם, לדוגמה, אתה מבקש לרכוש מחשב חדש שעלותו עומדת על 3,500 שקלים, תוכל לגשת לחנות המחשבים עם פנקס ההמחאות שלך, לרשום את הסכום המדויק על ההמחאה ולהעביר אותה כתשלום למוכר. פעולה זו חוסכת ממך לגשת לבנק ולמשוך אלפי שקלים במזומן. לתשלום בהמחאה יש יתרונות על כסף מזומן ובחלק לא קטן מהעסקאות המתבצעות במשק להמחאות יש תפקיד חשוב.
כרטיסי אשראי:
כרטיס אשראי הולך ותופס את מקום ההמחאות והכסף המזומן.
נוחות השימוש בכרטיס גורמת לעוד ועוד צרכנים לבצע פעולות בכרטיס אשראי. כל אחד שהוא מעל גיל 16 יכול להחזיק כרטיס כזה באישור ההורים או מעל גיל 18 ללא אישור. כרטיס האשראי הוא כרטיס פלסטיק עליו מוטבע סרט מגנטי, המכיל בצורה מוצפנת נתונים אישיים של בעל הכרטיס. בעת רכישת מוצר או שירות, מעביר נותן השירות או המוכר את כרטיס האשראי במכשיר מיוחד הקורא את פרטי בעל הכרטיס ומקבל תוך שניות בודדות אישור לביצוע העסקה מחברת כרטיסי האשראי, אותה חברה שהנפיקה את הכרטיס. למעשה, בעת ביצוע הרכישה, מקבל בעל העסק אישור דרך מסוף המחשבים כי יקבל את הכסף בגין עסקה זו דרך חברת האשראי. חברת האשראי היא גורם מתווך בין הקונה לבין המוכר, כך שהיא מבטיחה למוכר תמורה מצד אחד ומצד שני תגרע מחשבון בעל הכרטיס את הסכום.
מה מרוויחה חברת האשראי מכל זה? עמלות — כמו הבנקים.
מה מרוויח המוכר מכך? קנייה בטוחה. בניגוד להמחאות שלא פעם מוחזרות למוכר בגלל היעדר כיסוי בחשבון הקונה, קנייה באמצעות כרטיס אשראי שאושר, בטוחה יותר.
מה מרוויח הקונה מכך?
אפשרות ביצוע רכישה בסכומים נמוכים וגבוהים מבלי להיות מצויד במזומנים, יכולת לפרוס את הקנייה לתשלומים נוחים והחיוב יעשה אחת לחודש — בתאריך שנקבע מראש ונבחר על־ידי בעל הכרטיס.
את כרטיס האשראי מקבלים דרך הבנק בו מנוהל חשבונך וניתן להזמין אחד כזה כבר בעת פתיחת החשבון.
Paypal
שיטת תשלום המבוססת על כרטיס אשראי. בעל הכרטיס מזין את פרטיו בחברת Paypal ומקבל סיסמה, דרכה יוכל לבצע את עסקיו ברשת האינטרנט ללא חשש. השיטה באה לשבור את מחסום הפחד של קונים רבים לפני עשור משיטת הקניה החדשה יחסית ברשת האינטרנט. Paypal מאפשרת לא לחשוף את הכרטיס מול הספקים מסביב לעולם, מעניקה מעין ביטוח להזמנה ויוצרת אצל הלקוח את רשת הביטחון שהוא זקוק לה כדי לבצע עסקאות ברשת. מאז הושקה השיטה העסקים באינטרנט קיבלו דחיפה אדירה.
עתיד
את העתיד איש אינו יכול לומר בוודאות אבל עתידני בטוח שכן.
ביטקוין (Bitcoin) הוא מטבע עתידני ואחריו הגיעו עוד כ-700 מטבעות וירטואליים אחרים עם מודלים ורעיונות דומים ושונים. העולם של הכסף הדיגיטלי ממציא את עצמו בימים אלה וכדאי מאד להיות קשוב להתרחשויות.
