אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמֵנוּ מָה הַטַּעַם בַּסֵּפֶר הַזֶּה אוֹ בִּסְפָרִים בִּכְלָל.
בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא רָאִינוּ חֲלֻקָּה שֶׁל סְפָרִים לְסוּגֵיהֶם. כְּלוֹמַר רָאִינוּ. אֲבָל לֹא רָאִינוּ חֲלֻקָּה נְכוֹנָה. מָה הַטַּעַם לְחַלֵּק אֶת הַסְּפָרִים לְסִפְרֵי בְּדָיָה אוֹ סִפְרֵי הָגוּת, לְמָשָׁל, כְּשֶׁהַבְּדָיָה כְּרוּכָה בְּהָגוּת וְהֶהָגוּת כָּל כֻּלָּהּ בְּדָיָה?
אוֹ קְחוּ לְמָשָׁל סִפְרֵי מַדָּע. אֵלּוּ אֵינָם סִפּוּרִים? נְכוֹנִים. אֲבָל סִפּוּרִים. אוֹ הַחֲלֻקָּה לְבִּיוֹגְרַפְיוֹת וְרוֹמַנִים. יֶשְׁנָהּ בִּיוֹגְרַפְיָה שֶׁאֵינֶנָּה רוֹמַן? אוֹ רוֹמַן שֶׁאֵינֶנּוּ סִפּוּר חַיִּים?
[...]
אַתֶּם צְרִיכִים לְהַעֲמִיד זֶה כְּנֶגֶד זֶה רוֹמַן כָּזֶה וְעוֹרֵב. אוֹ אִם תִּרְצוּ, צָב.
פַּעַם עוֹרֵב נִכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת הָרָאשִׁית וְעָמַד עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח. תְּחִלָּה הוּא נִקֵּר בְּפֵרוּרֵי לֶחֶם וְאַחַר כָּךְ קָפָא בִּמְקוֹמוֹ וְהִבִּיט בָּנוּ.
מִפְּנֵי זֶה אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מַה שֶּׁהוּא רָאָה כְּשֶׁהִבִּיט, אִלּוּ יָדַעְנוּ הָיִינוּ מְגַלִּים זֹאת לַקּוֹרְאִים בִּמְקוֹם הַסֵּפֶר הַזֶּה. אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים וְכוֹתְבִים.
יואל הופמן
יואל הופמן, מצבי רוח (ירושלים: כתר, 2010), 114; 154.
כיבדתי את רצפת המטבח. אחר כך התכופפתי ומחיתי בסחבה רטובה את טיפות הקפה שהובילו בקו ישר והחלטי מן המטבח אל המרפסת. עשיתי זאת כדי שלא אוכל למצוא את הדרך חזרה הביתה. רק אחר כך התיישבתי לכתוב ובכל זאת על אצבעי המורה נותר מעט אבק.
אמודאי הנחלים
Cinclus cinclus
ציפור שיר שמקננת לצדי נחלים רדודים באזורים גבוהים, לעתים מאחורי מפלים. מעדיפה פלגים שוצפים מהירי זרימה עם סלעים חשופים המשמשים כעמדות תצפית. לוכדת חסרי חוליות בגדות, בין הסלעים ובתוך המים בצלילה. מסוגלת לשחות מתחת לפני המים ואף להלך על הקרקעית. נעלמה מנחלים שמימיהם הזדהמו, נעכרו או הפכו חומציים כתוצאה מנטיעת יערות אורן או גשם חומצי.
המילה משומד, למי שהמיר את דתו, מקורה בשורש ש.מ.ד. אך יש שגורסים כי המילה קשורה לפועל א.מ.ד., במשמעות של לצלול או להטביל לנצרות.
תחילת יולי, חם. יום ההליכה הרביעי במסלול הצליינים קמינו דה סנטיאגו, מגיע לסיומו במלון קטן לצדו של גשר קטן מעל אחד היובלים של Ibaia Arga (נהר ארגה בבסקית). אני טובלת בצל בגדת הנחל. צלילי המים פורטים על אבנים עגולות וסלעים שטוחים. קריאות שלדג גמדי. צבעיהם של חלוקי נחל. רטט צילם של עלי אשור וערבה. משב רוח קל בעורי.
תנועה במים. יצור קטן מתקדם, עטוף בקרום כסוף של בועות אוויר, ואז יוצא ונעמד על סלע שטוח. ציפור! נוצותיה יבשות. עפה מסלע לסלע. קדה קידות. פוסעת על אבן נטויה וממשיכה בהליכה אל תוך המים, עוברת מתווך לתווך כדבר שבשגרה. צפה למעלה ומניחה לזרם לגרוף אותה, מביטה סביבה. כמו פינגווין קטן צוללת ושוחה נגד כיוון הזרם בחבטות כנף. יוצאת מן המים. ממצמצת תכופות, מעפעפת בעפעפיה בסדרת הבזקים לבנים. סינורה הלבן בוהק. יושבת לצד הפלג משך כל אחר הצהריים, באה והולכת, אוכלת פאייה עם דגים ושותה בירה צוננת, לא קוראת בספר שהבאתי. גם אמודאי הנחלים בא והולך, מתעופף וחוזר, צולל וצד, רץ ומשתחווה אפיים ארצה. קריאתו מצלצלת, גבוהה, נמשכת מעל לרעש הלבן של שאון הזרימה.
אָמוֹדַאי צוֹלֵל
הַפֶּלֶג מַמְשִׁיךְ לִזְרֹם
עָף וְנֶעֱלָם
