פרק 1
הדוד תום והארי הקטן נמכרים
לפני שנים רבות בארצות הברית, היה נהוג שלאנשים עשירים יהיו אנשים אחרים בבעלותם. אנשים שיעבדו בשבילם וישרתו אותם. לאנשים אלה קראו עבדים.
לעבדים לא היו זכויות, לא היה להם רכוש והם לא קיבלו שכר.
לעיתים תכופות קיבלו העבדים מהבעלים שלהם רק מעט מזון כדי להתקיים וסמרטוטים ללבוש. את העבדים היה ניתן לקנות בשוק מיוחד כאילו היו פירות וירקות בדוכן, ומחירם היה משתנה לפי גילם וחזותם.
לפעמים קנו את העבדים אנשים טובי לב, שהתייחסו לעבדים בהגינות וכיבדו אותם ולכן העבדים שירתו אותם באהבה. אך לעיתים קרובות היו בעלי העבדים אנשים אכזריים, שהתנהגו באלימות וברוע. אומנם היום אין זה מקובל ואף אסור באיסור חמור להתנהג כך לבן אדם אחר, אך באותה תקופה התנהגות זו הייתה מקובלת.
עבדים היו נסחרים בשווקים כמו כל רכוש אחר, ופעמים רבות היו משפחות מופרדות — האב היה נמכר לאדון אחד והאם והילדים לאדון אחר. היו מקרים שבהם גם ילד הופרד מאמו. כשדבר כה נורא התרחש, כאב המשפחה היה כה עמוק, כאילו אחד מבני המשפחה נפטר ולא ישוב עוד לעולם. העבדים היו בני אדם כמוך וכמוני, המרגישים רגשות אהבה וכאב כמו כל אדם אחר, אך האדונים והסוחרים לא חשבו כך, הם התייחסו אל העבדים כאילו לא היו בני אדם אלא חפצים, ולכן לא ראו בהפרדת ילד מאמו דבר פסול.
הדוד תום היה עבד. הוא היה אדם הגון וישר, ולכן אדונו, מר שלבי, התייחס אליו היטב. לתום הייתה רעיה, דודה קלואי היה שמה. היא הייתה הטבחית הראשית בביתו של מר שלבי ונודעה כמבשלת נפלאה. כולם ידעו שאין אוכל טעים יותר מהפשטידות והמרקים שהכינה דודה קלואי.
תום וקלואי גרו בבקתת עץ קטנה ונאה סמוך לביתו של מר שלבי. על קירותיה החיצוניים של הבקתה לבלבו ורדים מטפסים, ובגינתם פרחו פרחי נוי בשלל צבעים ועצי פרי מילאו את האוויר בניחוח מרענן. תום וקלואי חיו בבקתה זו שנים רבות בשלום ובאושר.
בכל בוקר יצא הדוד תום לעבוד בשדה, ודודה קלואי עבדה במטבח שבבית משפחת שלבי. בסוף יום העבודה שבו שניהם אל הבקתה ובילו את הערב בנעימים עם ילדיהם.
בבית משפחת שלבי היו עבדים נוספים, בינהם אלייזה שהייתה המשרתת האישית של הגברת שלבי. לבעלה של אלייזה קראו ג'ורג' וגם הוא היה עבד כמוה. ג'ורג' לא היה שייך למר שלבי, אלא היה עבד של אדם אחר, בעל אחוזה סמוכה.
מכיוון שלא היו שייכים לאותו אדון, לא יכלו אלייזה וג'ורג' לגור יחד תחת קורת גג אחת, כפי שנוהגים זוגות נשואים, והם התראו לעיתים רחוקות בלבד. לג'ורג' ואלייזה נולדו שני בנים שנפטרו סמוך ללידתם. ג'ורג' ואלייזה היו מאוד עצובים עד שאלייזה הרתה בשלישית וילדה בן בריא. התינוק שנולד — הארי — היה ילד יפה תואר, ואלייזה טיפחה אותו ושמרה עליו מכל משמר.
אדונו של ג'ורג' היה אדם רשע ולא הרשה לג'ורג' לבקר את אלייזה. הוא היה כה רע לב והכה את ג'ורג' בצורה כה אכזרית, עד שג'ורג' החליט שאינו יכול לשאת זאת עוד, וגמלה בלבו ההחלטה להימלט, למרות שידע שאם ייתפס הוא עלול לשלם על כך בחייו.
באחד הימים הוא הגיע כדי לספר לאשתו אלייזה על כוונתו.
אומנם מר שלבי היה אדם ישר והגון שהתייחס בכבוד לעבדיו (תום, קלואי, אלייזה ואחרים), אך הוא לא התנהל בחוכמה ובזבז כסף יותר מכפי יכולתו. יום אחד גילה מר שלבי שהונו הרב אזל, והוא נאלץ ללוות כסף מאדם בשם האלי.
מר שלבי קיווה להחזיר את ההלוואה ללא בעיות, אך למרבה הצער לא הצליח לשלם את התשלומים במועד, ולמלווה מר האלי נגמרה הסבלנות.
מר האלי איים על מר שלבי: "אם לא תחזיר לי את הכסף שאתה חייב לי, אקח ממך את האחוזה שלך ואת כל החפצים שבה, ואתה תישאר בלי כלום!"
מר שלבי ניסה למכור כל מה שניתן מחפציו, והתאמץ לאסוף כסף מכל מקור אפשרי, אך למרות כל מאמציו הסכום שגייס לא הספיק כדי לכסות את חובו למר האלי.
"תן לי את עבדך הדוד תום, הוא בעל ערך רב!" אמר האלי למר שלבי.
מר שלבי הכיר את מר האלי וידע שאינו אדם הגון. הוא ידע שמר האלי אינו מעוניין בתום כמשרת בביתו, ולמעשה בכוונתו למכרו שוב על מנת להרוויח כסף, ולכן ענה: "לא, אינני יכול לעשות זאת. אין בכוונתי למכור איש מעבדי ובפרט לא את תום, שהיה עמי מאז היה ילד קטן".
"טוב, אם כך", אמר האלי, "אמכור את ביתך ואדמותיך, כפי שאמרתי לך שאעשה".
מר שלבי לא יכול היה לשאת את המחשבה שביתו ואדמותיו יילקחו ממנו, ונאלץ להסכים לדרישתו של האלי לתת לו את תום. עם זאת, דרש מר שלבי, שהאלי יבטיח לו שימכור את תום לאדון טוב לב בלבד.
"בסדר", השיב מר האלי, "אבל תום אינו מספיק ואני צריך עבד נוסף".
בדיוק באותו רגע נכנס בריצה ילד קטן אל החדר שבו שוחחו שני האדונים. היה זה ילד יפה ועליז, בנה של אלייזה, המשרתת של גברת שלבי.
"הנה", אמר האלי, "תן לי את הבחורון הזה ואת תום, ובכך נשכח את החוב שאתה חייב לי."
"אינני יכול", אמר מר שלבי, "רעייתי מאוד מחבבת את אלייזה, ולעולם לא תסכים למכור את הארי".
"טוב, אם כך", חזר האלי על דבריו, "אאלץ למכור את הבית שלך".
ושוב נאלץ מר שלבי להיכנע, ומר האלי יצא לדרכו לאחר שהובטח לו שלמחרת בבוקר הדוד תום והארי הקטן יימסרו לידיו ויהפכו לעבדים שלו.
