תהליכי חילון בתרבות היהודית - כרך א
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תהליכי חילון בתרבות היהודית - כרך א
הוספה למועדפים

תהליכי חילון בתרבות היהודית - כרך א

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

תקציר

הספר תהליכי חילון בתרבות היהודית מציג התבוננות רבת פנים על המחשה והתרבות החילונית ועל תהליכי החילון. הנחת היסוד היא שלא ניתן להגדיר את החילון או החילוניות בהגדרות חד-משמעיות, ומשום כך החוקרים המשתתפים בספר מציגים נקודות מבט שונות, הרואות בחילון התהוות ועיצוב של מחשבה חופשית, אך גם חוויה אישית וקולקטיבית.
 
"המפגש של החברה היהודית עם החילון הוא אולי המפגש הדרמטי והמעורר ביותר בתולדות היהודים מאז מעמד הר סיני. הספר מציג קליידוסקופ מרהיב של גילויים של המפגש הזה, בצורה מעמיקה ובהירה. קריאת חובה לכל מי שמתעניין במדפים העתידיים של ארון הספרים היהודי".
הסופר חיים באר
 
"סקירה מכל זווית אפשרית של תהליכי החילון בתרבות היהודית במאתיים השנים האחרונות. זהו מפעל אדיר, מופתי וראוי לכל שבח, שיהיה ללא ספק ספר יסוד לכל קורא המבקש להבין את הזרמים והכוחות שפעלו בחברה היהודית ושינו כליל את פניה. הצד האנליטי יוצא דופן באיכותו. כל אחד מהפרקים נכתב בידי חוקר מומחה להיבט המסוים שבו הוא דן – סוציולוגיה, פילוסופיה, ספרות ועוד – וכל זאת בשפה נהירה ובלוויית דוגמאות מאירות־עיניים. לבד מהניתוחים המעולים והיסודיים, מובאים בספר אף סיפורים אישיים של גברים ונשים המתארים את חוויית המסע מהעולם המסורתי אל דרכי חשיבה אחרות ואל מנהגים חדשים. זהו סיפור ייחודי ומרתק – והוא מוצג בפעם הראשונה באופן השלם והמעמיק ביותר. אין שום חיבור מקביל בשפה אחרת, שמצליח לתאר את תופעת החילון בתרבות המערב באותו אופן ממצה, מעמיק וכולל, על כל היבטיה – צמיחתם של מוסדות חדשים, חילון השפה העברית, דעיכתם של מנהגים ישנים, מאבקים, משברים ומהפכות רגשיות".
פרופ' מירי אליאב-פלדון | אוניברסיטת ת"א
 
"תהליכי החילון הם נושא מרכזי בהיסטוריה היהודית המודרנית, אך עד לאחרונה לא זכו להצגה שיטתית ראויה. והנה בעשור האחרון הושלם החסר. תחילה בא הילקוט האנציקלופדי "זמן יהודי חדש", ועכשיו הספר הזה, המציע מחקר ממצה בהיבטים השונים של הנושא, נזהר מכל דוגמטיות ומשקף את הרבגוניות העצומה של החילון. בקוראך את שני הכרכים אתה חש היטב שהמדובר אינו בעבר היסטורי "מת" שחלף מן העולם אלא בדרמה הנמשכת גם בהווה, שאת עתידותיה אין לשער".
פרופ' מנחם ברינקר |האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת שיקגו, חתן פרס ישראל לחקר הספרות
 
 
פרקי הספר ומחברים: מבוא - שמעון דובנוב ואיטה קלאיש: שני סיפורים אישיים של חילון / הולדת החילוניות מתוך הפילוסופיה: שי פרוגל / הסוציולוגיה של החילון: זאב סוקר, נסים ליאון / ראשיתם של תהליכי החילון ביהדות אירופה: שמואל פיינר / החילון אצל יהודי ארצות האסלאם: אבריאל בר-לבב / לכתוב חילוניות: הספרות העברית המתחדשת ותהליכי החילון: מיכל ארבל / יהודיותו של ברנר: מנחם ברינקר / השכלה וחילון בספרות של יהודי ארצות האסלאם: ליטל לוי
 
ההשכלה העברית בצפון? אפריקה בסוף המאה המאה התשע-עשרה: יוסף שיטרית / יהודי אירופה בסבך הפוליטי: בין חילון מבולל לחילון מבדל: דניס שרביט / דת החילונית בציונות הסוציאליסטית ובקיבוץ: זאב סוקר / דת, מסורת וחילון אצל ישראלים מרקע מזרחי: יצחק דהן / פולמוסים ומתחים בשאלת התרבות היהודית החילונית: רון מרגולין, גדעון כ"ץ
 
בעטיפה: מפגש דמיוני (בלתי אפשרי) בין שלושה מגיבורי הספר – יוסף חיים ברנר, ז'קלין כהנוב ואיטה קאליש.
 
 
כרך ראשון
 
פתח דבר 
מבוא: שני סיפורים אישיים של חילון במפנה המאות התשע–עשרה והעשרים / אבריאל בר–לבב, רון מרגולין, שמואל פיינר \
א. הקדמה ; ב. "באבוד לי האמונה הישנה רכשתי לי אמונה חדשה": תהליך החילון של שמעון דובנוב;  ג. "תססה בי ערגה לעולם הרחב הנעול בפני": תהליך החילון של איטה קאליש ; ד. סיכום 
 
חלק א: רקע פילוסופי
הולדת החילוניות מתוך הפילוסופיה / שי פרוגל 
הקדמה 
פרק ראשון: רנה דקארט: אני חושב משמע יש אלוהים 
פרק שני: ברוך שפינוזה: אלוהים או הטבע? 
פרק שלישי: דיויד יום: היש אלוהים? 
פרק רביעי: עמנואל קאנט: אלוהים של התבונה 
פרק חמישי: פרידריך ניטשה: "מות האלוהים" 
פרק שישי: אלבר קאמי: "אדם ללא אלוהים" 
פרק שביעי: משה מנדלסון ויוסף חיים ברנר: מיהודי נאור ליחיד עברי 
א. משה מנדלסון: יהודי נאור; ב. יוסף חיים ברנר: יחיד עברי;  ג.חתימה פסיכולוגית: התסביך (הדתי) ופשרו
הסוציולוגיה של החילון / זאב סוקר, נסים ליאון 
א. הקדמה; ב. גישות מרכזיות בסוציולוגיה של הדת; 1. הגישה הפונקציונליסטית; 2. גישת הקונפליקט; 3. הגישה הפרשנית ; ג. גישות מרכזיות בסוציולוגיה של החילו; 1. הגדרות; 2. תזת החילון; 3. דת חילונית; 4. מחילון לפוסט–חילוניות — מגמות עדכניות במחקר
 
חלק ב: מבט היסטורי
ראשיתם של תהליכי החילון ביהדות אירופה / שמואל פיינר 
פרק ראשון: הפרספקטיבה — החילון במפנה המאות התשע–עשרה והעשרים 
א. "משבר הדת" בעיני עגנון; ב. "הנוכחות הדתית בנסיגה או בעמדת נחיתות"; ג. "משולש ברמודה" היהודי; 1. "לא ניתן כלל לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש" — תיאודור הרצל; 2. "בובות עתיקות חסרות ראשים" — פרנץ קפקא; 3. "הענקנו לעולםאת המונותיאיזם הצרוף" — גרשם שלום; 4. "המחנה שלנו מתפורר" — יהודי מזרח אירופה; 5. מיליון זוגות תפילין במצולות האוקיינוס — ההגירה לאמריקה; 6. "חופשיים" ו"לא–דתיים" — תמונת החילון בעיני הסוציולוג רופין
פרק שני: תירבות וביקורת הדת בעת החדשה המוקדמת
א. איטליה בתקופת הרנסנס — משמעותה של שאילה תרבותית; ב. הטרודוקסיה בפזורה הספרדית– המערבית במאה השבע–עשרה 
פרק שלישי: תירבות והשכלה במאה השמונה–עשרה 
א. "מנהגי הפוקרים" — תענוגות ומשמעותם 240 ; ב. המהפכה החילונית של אליטת המשכילים; ג. רדיקליזציה וניכור בשלהי המאה השמונה–עשרה 
פרק רביעי: תהליכי החילון ביהדות המאה התשע–עשרה 
א. הדיאלקטיקה של החילון בגרמניה 264 ; ב. תירבות ומלחמת תרבות במזרח אירופה 
החילון אצל יהודי ארצות האסלאם / אבריאל בר–לבב 
א. הקדמה: חילון מאוחר בהקשר קולוניאלי ; ב. גורמי מודרניזציה ; ג. יהודי ארצות האסלאם:
חלוקה אזורית ; ד. משמעות החלוקה האזורית ; ה. "כאח כרע יתהלך החרד עם החופשי":
דמשק בתחילת המאה העשרים ; ו. סעודה באלכסנדריה ; ז. סלוניקי בתחילת המאה העשרים; ח. תלונות של רבנים בארצות האסלאם כנגד החילון; ט. בתי הספר של אליאנס והחילון;
י. מפגשים עם אישים מן המערב; יא. ז'קלין כהנוב — בין שני עולמות; נספח
 
חלק ג: ספרות
לכתוב חילוניות: הספרות העברית המתחדשת ותהליכי החילון / מיכל ארבל
פרק ראשון: ראשית הדברים: ספרות ההשכלה 
א. הקדמה ; ב. השכלה ודת בכפיפה אחת — י"ל גורדון, "אחרית שמחה תוגה"; 1. יהודה לייב גורדון; 2. "אחרית שמחה תוגה"; ג. השכלה ונטישת הדת — "העצמות היבשות" לי"ל גורדון ו"חטאות–נעורים" למ"ל ליליינבלום; 1. י"ל גורדון, "העצמות היבשות"; 2. מ"ל ליליינבלום, "חטאות–נעורים"; (א) משה לייב ליליינבלום; (ב) "חטאות–נעורים"; ד. צער אבדנו של עולם המסורת — "מעלות ומורדות" ליל"ג ו"בעמק הבכא" למנדלי; 1. י"ל גורדון, "מעלות ומורדות"; 2. ש"י אברמוביץ, "בעמק הבכא"; (א) שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) 386 ; (ב) "בעמק הבכא" 
פרק שני: סופרי "התחייה": מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ומרדכי זאב פייארברג 
א. הקדמה; 1. מהשכלה ללאומיות; 2. הדמות הספרותית: עיצובו של עולם נפשי; ב. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי: "מעבר לנהר", "מחניים"; 1. מיכה יוסף ברדיצ'בסקי; 2. "הקרע שבלב" וייצוגיו ביצירת ברדיצ'בסקי; 3. דחפים סותרים ויישובם הרעיוני: הקריאה ל"שינוי ערכים"; 4. "גרשיים": ייצוג ספרותי של אבדן האמונה; 5. "מעבר לנהר"; 6. "מחניים"; ג. מרדכי זאב פייארברג: "לאן?"; 1. "הצללים"; 2. "לאן?" 
פרק שלישי: יוסף חיים ברנר, "בחורף"
א. יוסף חיים ברנר; יהודיותו של ברנר / מנחם ברינקר; ב. "בחורף"; 1. הקדמה; 2. הווידוי: "רטוריקה של כנות"; 3. האב שבשמים והאב שעל הארץ: חילון והדרמה האדיפאלית; 4. סיומו של "בחורף"
השכלה וחילון בספרות של היהודים בארצות האסלאם / ליטל לו
א. הקדמה; ב. קווי המתאר של כתיבה יהודית מודרנית במזרח ; ג. בין־תרבותיות יהודית־ערבית:
ההשכלה והנהצ'ה; ד. יהודים בגדאדים ומודרניות תרבותית
ההשכלה העברית בצפון־אפריקה בסוף המאה התשע־עשרה / יוסף שיטרית
א. לבירורה של תופעת ההשכלה העברית בצפון־אפריקה ; ב. חוגי ההשכלה העברית בשירות המודרניזציה בצפון־אפריקה; ג. תפוצתה ודפוסיה של ההשכלה העברית בצפון־אפריקה; ד. להערכת רישומה של ההשכלה העברית בקרב יהדות צפון־אפריקה

פרק ראשון

פתח דבר
 
 
הספר שלפניכם עוסק בתרבות היהודית החילונית בעת החדשה ובתהליכים פנימיים וחיצוניים שהביאו ליצירתה ולעיצובה. החילון מוצג כאן בתור אחת מן התגובות לאתגרים שעמדו בפני היהודים בזמן החדש. הספר אינו עוסק בתגובות אחרות לאותם אתגרים — למשל באורתודוקסיה, ברפורמה או בתנועה הקונסרבטיבית.1 הספר מתמקד בעיקר בתחילתם של התהליכים האלה ובהתגבשותם, אם כי הוא דן גם בקיצור בחלק מהביטויים המאוחרים יותר. המבט שהספר מציע הוא כולל, אולם מטבע הדברים העורכים והמחברים בחרו נקודות מוקד אחדות, בלא ניסיון להקיף את התהליך ברחבי העולם היהודי כולו, ובלא יומרה לעסוק בחברה היהודית כולה, ואף לא בכל ביטויי החילון המשמעותיים שלה. כך למשל, הספר אינו דן בחילון היהודי בצפון אמריקה ובדרום אמריקה. הספר עוקב אחר הרעיונות החדשים והזהויות החדשות שעיצבו יהודים קודם כל בגרמניה, ואחר כך במערב אירופה, במזרחה, בארצות האסלאם ובארץ ישראל. היתה זו מהפכה ערכית וחברתית, והספר מנתח ומציג פנים שונים שלה.
 
כתבו את הספר חוקרים מתחומים שונים — היסטוריה, פילוסופיה, מחשבת ישראל, ספרות עברית, מדע המדינה, וגם סוציולוגיה, אך עיקרו של הספר (ושל הקורס באוניברסיטה הפתוחה שהספר הוא חלק ממנו) נכתב מתוך פרספקטיבה של מדעי הרוח, וליתר דיוק — מדעי היהדות. תחום זה, מדעי היהדות, הוא ביסודו אחד המייצגים של הגישה החילונית לתרבות היהודית, בגלל העמדה העקרונית הביקורתית שהוא נוקט כלפי מושא המחקר שלו — התרבות היהודית; על כך מרחיב בחלק השני של הספר שמואל פיינר.
 
בספר זה נעסוק גם בקבוצה חשובה שהעדויות עליה מעטות — הנשים. העדויות והמחקרים על הגברים בתהליך החילון הם רבים, ואילו העדויות והמחקרים על נשים הם עדיין מעטים. בשל אילוצים אלה גם בספר הזה העיסוק בגברים הוא רב יותר, אף על פי שהמחברים מודעים למקומן החשוב של הנשים והשתדלו לשלב גם אותן בספר ככל שעלה בידם.
 
בפרק על הרקע הפילוסופי לחילון מגדיר שי פרוגל את חילון המחשבה בתור "הסרת מעמד הקדושה מכל מושאי המחשבה של האדם ופתיחתם לחשיבה חופשית וביקורתית" (להלן, עמ' 71). אפשר לשאול מהי הקדושה שאותה או את מעמדה מסירים, אך עולה מן ההגדרה, שהחילון מנוגד לקדושה וקרוב יותר לפתיחות ולביקורת. בפתח החלק ההיסטורי שכתב שמואל פיינר על ראשיתם של תהליכי החילון ביהדות אירופה הוא מגדיר את הנושא כך (להלן, עמ' 187):
 
 
תהליך החילון במובנו ההיסטורי, ובשונה מפיתוח תורה פילוסופית המבקרת את הדת או מִצמיחת אידיאולוגיה המעמידה לה חלופה, בא לידי ביטוי בחוויה אישית וקבוצתית של אבדן האמונה, בוויתור על פרקטיקות דתיות ובכרסום במעמד הדת, מוסדותיה וכוהניה בחברה. בהיסטוריה היהודית למן המאה השבע־עשרה נשא עמו תהליך החילון גם מטען רגשי לא מבוטל ומשמעויות תרבותיות מקוטבות שנעו בין התלהבות לקראת התחדשות תרבותית, השתחררות ממגבלות וחציית גבולות, לבין חרדות ותודעה של משבר עמוק.
 
 
הגדרות או מאפיינים נוספים לחילון מציג ירמיהו יובל, המדגיש שהחילון הוא מקבץ של תהליכים, ולא תוצאה סטאטית.2 המאפיינים העיקריים בתיאורו של יובל לתהליכי החילון הם אלה: אבדן המקום המרכזי של הדת במרחב החיים האישיים; היחלצות של תחומי חיים מרכזיים, כמו פוליטיקה, כלכלה ומדע, מן הפיקוח הדתי; התפוגגות של חוויית הקדושה הזורמת מעולם אחר; משבר אמון בגורמי התיווך המסורתיים, כגון כתבי הקודש או אנשי הדת; ספקות ודעיכה של האמונה הדתית; ואישור עצמי של האישיות בתור בעלת כוח בחירה ושיפוט. יש לציין שישנן גם גישות שלפיהן שורשיו של תהליך החילון בתרבות היהודית קדומים יותר ופנימיים.3
 
נעיר עוד על תולדותיו של המונח "חילון" בלשון העברית. המונח "חילון" הוא בעיקרו מודרני, גם במשמעותו וגם מבחינה זו שהוא אינו נמצא ברבדים הקדומים של הלשון העברית. כך מסבירה אותו הבלשנית מיכל אפרת:
 
 
המונח "חילון" הוא שם פעולה של בניין פיעל בשורש התנייני חל"ן. מסכת חולין העוסקת בשחיטת חולין (שחיטה שלא לקרבנות) מצויה בסדר קדשים. הפועל "לחלל" מתועד ומשמש בלשון המקרא. במערכת השם מצוי "חֹל" למן לשון מקרא: "ולהבדיל בין הקֹדש ובין החֹל" (ויקרא י, י. וראו גם יחזקאל כב, כו; מב, כ; וכהסבר בן־יהודה, עמ' 1551, "ההפך מן קדש, מה שאינו קדוש". ראו גם: קדרי 2006, עמ' 301). עדויות למונח "חילוני" מצויות בויקרא רבא (קדושים, פרשה כד סימן ז). גרוס (תשנ"ד, עמ' 164) סבור כי המילה "חילוני" היא פרי יצירה עברית־ארמית: עברית לפי תוכנה וצורתה, וארמית לפי הקורפוס הלשוני שבו היא מתועדת וזמן יצירתה (מדרש רבא וארמית התרגומים).4 בין כך ובין כך משמעה בארמית ובלשון חז"ל הוא 'מי שאינם כהנים' (ראו גם: קוטשר 1961, עמ' 100). הדסה קנטור (2006, עמ' 400-399) מפרשת את המעבר בעברית החדשה מהשימוש בצמד התארים "אדוק/חופשי" לצמד "דתי/חילוני" ברב־המשמעות של הצמד הראשון. במאמרה (1989) משתמשת קנטור במונחים "תהליך חילון" ו"תופעת חילון" לחלופין, ובתיאור "שימוש לקודש ולחול".5
 
 
כשם שהמונח "חילון" הוא חדש יחסית בעברית, כך גם המונח המקביל הלועזי הקודם לו, secularization, שאף הוא מודרני.6 חילון בעברית קשור לחול או לחולין, הנבדלים מן הקודש, והוא מנוגד לדת. "חילוני" החליף את המונח הקודם לו, "חופשי", משום שהשדה הסמנטי של "חופשי" רחב יותר, עד כדי כך שמשמעו בהקשר חילוניות יכול להיטשטש. הזכרנו את ההקשר הלשוני של המונח, אבל כמובן שמשמעותו התוכנית היא זו שמעניינת אותנו במיוחד.
 
ההתבוננות על המחשבה והתרבות החילונית ועל תהליכי החילון היא מגוונת ורבת היבטים. הקוראים יוכלו להיעזר במפתח השמות ובמפתח העניינים שבסוף הספר כדי לדלות דיונים מקבילים. אחת מהנחות היסוד בספר זה היא, שלא ניתן להגדיר את החילון או את החילוניות בהגדרות חד־משמעיות, ואכן אחד־עשר החוקרים והחוקרות שמשתתפים בספר מציגים נקודות מבט שונות. כך למשל, מוצג החילון כהתהוותה ועיצובה של מחשבה חופשית על ידי שורה של הוגי דעות, ומצד אחר כחוויה אישית וקולקטיבית. אחרי המבוא, החלק הראשון עוסק ביסודות החילון בפילוסופיה המערבית, ובסופו פרק כללי על הסוציולוגיה של החילון. החלק השני עוסק בהיסטוריה של החילון היהודי בעת החדשה במזרח אירופה ובמרכזה, ובארצות האסלאם. החלק השלישי מתאר את ייצוגם של תהליכי החילון בספרות העברית המתחדשת, גם בשל עצם קיומה וגם באמצעות תכניה וערכיה. החלק הרביעי מתמקד בחילון אצל יהודי מערב אירופה ובמיוחד בצרפת עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, וכולל פרק על החילון בקיבוץ ואצל ישראלים מרקע מזרחי. החלק החמישי והאחרון בוחן במסגרת תולדות ההגות היהודית את הפולמוסים והמתחים שעלו בקשר לשאלת התרבות היהודית החילונית, מראשית הציונות ועד לשואה.
 
החילון מתואר בספר באופן פוליפוני, הוא אינו אחיד ואינו חד־ממדי. יש לו משמעויות אישיות, חברתיות, מעמדיות, פוליטיות, מגדריות, לשוניות ועוד. אפשר להבחין בין חילון קשה — אידיאולוגי, לעתים עוין כלפי תפיסות דתיות — לבין חילון רך, אישי יותר, שבו הדת מאבדת את מעמדה הסמכותי אך מתוך בחירה אישית ומעשית של סגנון חיים מועדף, לא תמיד תוך מתן דין וחשבון עקרוני. שני סוגי החילון האלה משתקפים בספר. תהליכי החילון התרחשו באופן שונה בארצות שונות ובאזורי תרבות שונים, ובהתאם לכך הספר מתאר פנים של החילון בארצות שונות — גרמניה, צרפת, רוסיה, ארצות האסלאם ועוד. העיסוק בחברה הישראלית בספר זה מועט יחסית, אולם היא מופיעה ברקע של רבים מהדיונים. בנוסף לפרקים שנכתבו במיוחד לספר הזה, שילבנו בו גם טקסטים של ז'קלין כהנוב, וייבדלו לחיים ארוכים פרופ' מנחם ברינקר ופרופ' יוסף שיטרית.
 
 
 
*
 
 
 
ספר זה נולד ביוזמתה של קרן פוזן וזכה לעזרתה הנדיבה. תודתנו לראשי הקרן, מר פליקס פוזן ומר דניאל פוזן, על היוזמה ועל הליווי הנאמן.
 
זכינו לתמיכתם של ראשי האוניברסיטה הפתוחה, פרופ' גרשון בן־שחר, פרופ' חגית מסר־ירון, פרופ' אורה לימור, פרופ' יהודית גל־עזר ופרופ' תמר הרמן. חברים ועמיתים רבים סייעו בעצה ובתגובה ותודתנו אף להם: פרופ' נחם אילן, גב' רונית גרוסמן, ד"ר תמר הס, ד"ר מנשה ענזי, גב' רתם פרגר־וגנר, פרופ' אמנון רז־קרקוצקין, פרופ' אלחנן ריינר, ד"ר יעל שנקר.
 
תודה לאסיסטנטים יוחאי בן־גדליה, נועם גלזר ואביגיל בן־שמחון על עבודתם המקצועית והנעימה. תודה לאנשי יחידת הפיתוח באוניברסיטה הפתוחה: פרופ' יואב יאיר, פרופ' שרה גורי־רוזנבליט, ד"ר אילן בן־עמי, ד"ר מילי פרי וגב' דינה נוסבאום. תודה גם לגב' נאוה סגל, מנהלת מדור זכויות יוצרים, ולצוות היעיל והמסור של בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה: למנהלת גב' יונה לשד־רובינשטיין, למנהלות המחלקות הגברות ראומה שחור, רות שלם ועדנה רובין, למתקינה נילי ברנר ולסדרים דני גרבר ושוש רוחלין ולגרפיקאית אילנה ברויטמן־אקסלרוד.
 
תודה מקרב לב למשה שפרבר.
 
העורכים
תהליכי חילון בתרבות היהודית - כרך א עורכים שונים
פתח דבר
 
 
הספר שלפניכם עוסק בתרבות היהודית החילונית בעת החדשה ובתהליכים פנימיים וחיצוניים שהביאו ליצירתה ולעיצובה. החילון מוצג כאן בתור אחת מן התגובות לאתגרים שעמדו בפני היהודים בזמן החדש. הספר אינו עוסק בתגובות אחרות לאותם אתגרים — למשל באורתודוקסיה, ברפורמה או בתנועה הקונסרבטיבית.1 הספר מתמקד בעיקר בתחילתם של התהליכים האלה ובהתגבשותם, אם כי הוא דן גם בקיצור בחלק מהביטויים המאוחרים יותר. המבט שהספר מציע הוא כולל, אולם מטבע הדברים העורכים והמחברים בחרו נקודות מוקד אחדות, בלא ניסיון להקיף את התהליך ברחבי העולם היהודי כולו, ובלא יומרה לעסוק בחברה היהודית כולה, ואף לא בכל ביטויי החילון המשמעותיים שלה. כך למשל, הספר אינו דן בחילון היהודי בצפון אמריקה ובדרום אמריקה. הספר עוקב אחר הרעיונות החדשים והזהויות החדשות שעיצבו יהודים קודם כל בגרמניה, ואחר כך במערב אירופה, במזרחה, בארצות האסלאם ובארץ ישראל. היתה זו מהפכה ערכית וחברתית, והספר מנתח ומציג פנים שונים שלה.
 
כתבו את הספר חוקרים מתחומים שונים — היסטוריה, פילוסופיה, מחשבת ישראל, ספרות עברית, מדע המדינה, וגם סוציולוגיה, אך עיקרו של הספר (ושל הקורס באוניברסיטה הפתוחה שהספר הוא חלק ממנו) נכתב מתוך פרספקטיבה של מדעי הרוח, וליתר דיוק — מדעי היהדות. תחום זה, מדעי היהדות, הוא ביסודו אחד המייצגים של הגישה החילונית לתרבות היהודית, בגלל העמדה העקרונית הביקורתית שהוא נוקט כלפי מושא המחקר שלו — התרבות היהודית; על כך מרחיב בחלק השני של הספר שמואל פיינר.
 
בספר זה נעסוק גם בקבוצה חשובה שהעדויות עליה מעטות — הנשים. העדויות והמחקרים על הגברים בתהליך החילון הם רבים, ואילו העדויות והמחקרים על נשים הם עדיין מעטים. בשל אילוצים אלה גם בספר הזה העיסוק בגברים הוא רב יותר, אף על פי שהמחברים מודעים למקומן החשוב של הנשים והשתדלו לשלב גם אותן בספר ככל שעלה בידם.
 
בפרק על הרקע הפילוסופי לחילון מגדיר שי פרוגל את חילון המחשבה בתור "הסרת מעמד הקדושה מכל מושאי המחשבה של האדם ופתיחתם לחשיבה חופשית וביקורתית" (להלן, עמ' 71). אפשר לשאול מהי הקדושה שאותה או את מעמדה מסירים, אך עולה מן ההגדרה, שהחילון מנוגד לקדושה וקרוב יותר לפתיחות ולביקורת. בפתח החלק ההיסטורי שכתב שמואל פיינר על ראשיתם של תהליכי החילון ביהדות אירופה הוא מגדיר את הנושא כך (להלן, עמ' 187):
 
 
תהליך החילון במובנו ההיסטורי, ובשונה מפיתוח תורה פילוסופית המבקרת את הדת או מִצמיחת אידיאולוגיה המעמידה לה חלופה, בא לידי ביטוי בחוויה אישית וקבוצתית של אבדן האמונה, בוויתור על פרקטיקות דתיות ובכרסום במעמד הדת, מוסדותיה וכוהניה בחברה. בהיסטוריה היהודית למן המאה השבע־עשרה נשא עמו תהליך החילון גם מטען רגשי לא מבוטל ומשמעויות תרבותיות מקוטבות שנעו בין התלהבות לקראת התחדשות תרבותית, השתחררות ממגבלות וחציית גבולות, לבין חרדות ותודעה של משבר עמוק.
 
 
הגדרות או מאפיינים נוספים לחילון מציג ירמיהו יובל, המדגיש שהחילון הוא מקבץ של תהליכים, ולא תוצאה סטאטית.2 המאפיינים העיקריים בתיאורו של יובל לתהליכי החילון הם אלה: אבדן המקום המרכזי של הדת במרחב החיים האישיים; היחלצות של תחומי חיים מרכזיים, כמו פוליטיקה, כלכלה ומדע, מן הפיקוח הדתי; התפוגגות של חוויית הקדושה הזורמת מעולם אחר; משבר אמון בגורמי התיווך המסורתיים, כגון כתבי הקודש או אנשי הדת; ספקות ודעיכה של האמונה הדתית; ואישור עצמי של האישיות בתור בעלת כוח בחירה ושיפוט. יש לציין שישנן גם גישות שלפיהן שורשיו של תהליך החילון בתרבות היהודית קדומים יותר ופנימיים.3
 
נעיר עוד על תולדותיו של המונח "חילון" בלשון העברית. המונח "חילון" הוא בעיקרו מודרני, גם במשמעותו וגם מבחינה זו שהוא אינו נמצא ברבדים הקדומים של הלשון העברית. כך מסבירה אותו הבלשנית מיכל אפרת:
 
 
המונח "חילון" הוא שם פעולה של בניין פיעל בשורש התנייני חל"ן. מסכת חולין העוסקת בשחיטת חולין (שחיטה שלא לקרבנות) מצויה בסדר קדשים. הפועל "לחלל" מתועד ומשמש בלשון המקרא. במערכת השם מצוי "חֹל" למן לשון מקרא: "ולהבדיל בין הקֹדש ובין החֹל" (ויקרא י, י. וראו גם יחזקאל כב, כו; מב, כ; וכהסבר בן־יהודה, עמ' 1551, "ההפך מן קדש, מה שאינו קדוש". ראו גם: קדרי 2006, עמ' 301). עדויות למונח "חילוני" מצויות בויקרא רבא (קדושים, פרשה כד סימן ז). גרוס (תשנ"ד, עמ' 164) סבור כי המילה "חילוני" היא פרי יצירה עברית־ארמית: עברית לפי תוכנה וצורתה, וארמית לפי הקורפוס הלשוני שבו היא מתועדת וזמן יצירתה (מדרש רבא וארמית התרגומים).4 בין כך ובין כך משמעה בארמית ובלשון חז"ל הוא 'מי שאינם כהנים' (ראו גם: קוטשר 1961, עמ' 100). הדסה קנטור (2006, עמ' 400-399) מפרשת את המעבר בעברית החדשה מהשימוש בצמד התארים "אדוק/חופשי" לצמד "דתי/חילוני" ברב־המשמעות של הצמד הראשון. במאמרה (1989) משתמשת קנטור במונחים "תהליך חילון" ו"תופעת חילון" לחלופין, ובתיאור "שימוש לקודש ולחול".5
 
 
כשם שהמונח "חילון" הוא חדש יחסית בעברית, כך גם המונח המקביל הלועזי הקודם לו, secularization, שאף הוא מודרני.6 חילון בעברית קשור לחול או לחולין, הנבדלים מן הקודש, והוא מנוגד לדת. "חילוני" החליף את המונח הקודם לו, "חופשי", משום שהשדה הסמנטי של "חופשי" רחב יותר, עד כדי כך שמשמעו בהקשר חילוניות יכול להיטשטש. הזכרנו את ההקשר הלשוני של המונח, אבל כמובן שמשמעותו התוכנית היא זו שמעניינת אותנו במיוחד.
 
ההתבוננות על המחשבה והתרבות החילונית ועל תהליכי החילון היא מגוונת ורבת היבטים. הקוראים יוכלו להיעזר במפתח השמות ובמפתח העניינים שבסוף הספר כדי לדלות דיונים מקבילים. אחת מהנחות היסוד בספר זה היא, שלא ניתן להגדיר את החילון או את החילוניות בהגדרות חד־משמעיות, ואכן אחד־עשר החוקרים והחוקרות שמשתתפים בספר מציגים נקודות מבט שונות. כך למשל, מוצג החילון כהתהוותה ועיצובה של מחשבה חופשית על ידי שורה של הוגי דעות, ומצד אחר כחוויה אישית וקולקטיבית. אחרי המבוא, החלק הראשון עוסק ביסודות החילון בפילוסופיה המערבית, ובסופו פרק כללי על הסוציולוגיה של החילון. החלק השני עוסק בהיסטוריה של החילון היהודי בעת החדשה במזרח אירופה ובמרכזה, ובארצות האסלאם. החלק השלישי מתאר את ייצוגם של תהליכי החילון בספרות העברית המתחדשת, גם בשל עצם קיומה וגם באמצעות תכניה וערכיה. החלק הרביעי מתמקד בחילון אצל יהודי מערב אירופה ובמיוחד בצרפת עד למחצית הראשונה של המאה העשרים, וכולל פרק על החילון בקיבוץ ואצל ישראלים מרקע מזרחי. החלק החמישי והאחרון בוחן במסגרת תולדות ההגות היהודית את הפולמוסים והמתחים שעלו בקשר לשאלת התרבות היהודית החילונית, מראשית הציונות ועד לשואה.
 
החילון מתואר בספר באופן פוליפוני, הוא אינו אחיד ואינו חד־ממדי. יש לו משמעויות אישיות, חברתיות, מעמדיות, פוליטיות, מגדריות, לשוניות ועוד. אפשר להבחין בין חילון קשה — אידיאולוגי, לעתים עוין כלפי תפיסות דתיות — לבין חילון רך, אישי יותר, שבו הדת מאבדת את מעמדה הסמכותי אך מתוך בחירה אישית ומעשית של סגנון חיים מועדף, לא תמיד תוך מתן דין וחשבון עקרוני. שני סוגי החילון האלה משתקפים בספר. תהליכי החילון התרחשו באופן שונה בארצות שונות ובאזורי תרבות שונים, ובהתאם לכך הספר מתאר פנים של החילון בארצות שונות — גרמניה, צרפת, רוסיה, ארצות האסלאם ועוד. העיסוק בחברה הישראלית בספר זה מועט יחסית, אולם היא מופיעה ברקע של רבים מהדיונים. בנוסף לפרקים שנכתבו במיוחד לספר הזה, שילבנו בו גם טקסטים של ז'קלין כהנוב, וייבדלו לחיים ארוכים פרופ' מנחם ברינקר ופרופ' יוסף שיטרית.
 
 
 
*
 
 
 
ספר זה נולד ביוזמתה של קרן פוזן וזכה לעזרתה הנדיבה. תודתנו לראשי הקרן, מר פליקס פוזן ומר דניאל פוזן, על היוזמה ועל הליווי הנאמן.
 
זכינו לתמיכתם של ראשי האוניברסיטה הפתוחה, פרופ' גרשון בן־שחר, פרופ' חגית מסר־ירון, פרופ' אורה לימור, פרופ' יהודית גל־עזר ופרופ' תמר הרמן. חברים ועמיתים רבים סייעו בעצה ובתגובה ותודתנו אף להם: פרופ' נחם אילן, גב' רונית גרוסמן, ד"ר תמר הס, ד"ר מנשה ענזי, גב' רתם פרגר־וגנר, פרופ' אמנון רז־קרקוצקין, פרופ' אלחנן ריינר, ד"ר יעל שנקר.
 
תודה לאסיסטנטים יוחאי בן־גדליה, נועם גלזר ואביגיל בן־שמחון על עבודתם המקצועית והנעימה. תודה לאנשי יחידת הפיתוח באוניברסיטה הפתוחה: פרופ' יואב יאיר, פרופ' שרה גורי־רוזנבליט, ד"ר אילן בן־עמי, ד"ר מילי פרי וגב' דינה נוסבאום. תודה גם לגב' נאוה סגל, מנהלת מדור זכויות יוצרים, ולצוות היעיל והמסור של בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה: למנהלת גב' יונה לשד־רובינשטיין, למנהלות המחלקות הגברות ראומה שחור, רות שלם ועדנה רובין, למתקינה נילי ברנר ולסדרים דני גרבר ושוש רוחלין ולגרפיקאית אילנה ברויטמן־אקסלרוד.
 
תודה מקרב לב למשה שפרבר.
 
העורכים