ספר הקיץ

טובה ינסון

זהו ספר חסר חשיבות. לא קשור לכלום. הסיפור, אם יש כזה, מתרחש מזמן, על אי קטנטן בפינלנד והוא רלוונטי לחיים שלכם בדיוק כמו אי קטנטן בפינלנד. בדיוק משום כך הוא חשוב. האם האסקפיסט הוא זה המתחמק משטף החדשות, או זה המסיט עיניו מפחדיו, מתשוקותיו ומהיותו בן תמותה ובוחר להתעניין בהרכב הממשלה הנוכחית? מיהו זה שמישיר מבט אל העולם? 'ספר הקיץ' הוא אכן הבריחה המושלמת ממרקחת המרשתת, מהבלי העולם הזה. אם תתנו לו, הוא ייקח אתכם מ"החיים עצמם" אל החיים עצמם.

עשרים ואחד פרקים, סיפורים קצרים וצלולים העומדים בפני עצמם, חלקם נושאים כמעט אופי של משל, המגוללים קיץ אחד על האי בארכיפלג פלינגה שבפינלנד, שאליו נסעה הסופרת עם משפחתה מאז שהייתה ילדה. גיבורות הספר הן סבתא וילדה - דמות הסבתא נשענת על אמה של המחברת, סיגנה המרס - טן-ינסון, שהייתה מאיירת שוודית מצליחה, ונכדתה סופיה היא בת דמותה של בת אחיה של המחברת.

טובה ינסון ידועה כמובן בזכות סדרת ספרי המומינים שכתבה ואיירה לילדים, אבל היא כתבה גם לא מעט רומנים למבוגרים. 'ספר ‭ ,'הקיץ‬ שיצא ‭ ,1972-ב‬ הוא אחד מהם, אך זה אינו "ספר מבוגרים" קלאסי: השפה בהירה, העלילות אינן כרוכות במין או באלימות או בשאר נושאים "של גדולים‭,"‬ ויש בו אפילו איורים נפלאים מאת הסופרת, שכידוע החלה את דרכה כאמנית. לאיזה גיל הוא מיועד? האם הוא לילד שבתוכך? אולי לזקן שתהיה? התשובה היא ככל הנראה, לאדם שבתוכך. לנקודה הבהירה יותר שבך. זו שבה אתה מפוחד כילד מהבלתי ידוע ומפוחד כק - שיש מהידוע. זו שבה אתה מצליח, כבשני הקצוות של החיים - להשתאות על עצם קיומם.

הגיבורות ושאר האנשים בספר אחרים מאיתנו. אופיים חושל על ידי מזג אוויר. בישראל, שבה האדם שולט בטבע ומכניע אותו בנשיפה, אין משמעות לעונות השנה, פרט לעלייה במכירות המז - גנים. הקיץ אינו שפע ואשדי אור, והחורף הממתין אינו נושא עימו את האיום הסימבולי נוסח 'משחקי הכס' ‭ .WINTER IS COMING -‬ כך, האי עצמו, הטבע וכוחותיו הם דמויות מפתח ב'ספר ‭ ,'הקיץ‬ ונו - שאים אקולוגיים רבים משורגים בין דפיו. אבל ינסון, כמאסטר-זן הסוטר לנזירו ההוגה במשמעות החיים, מונעת מאיתנו להצטעף בהאדרת טבע מזויפת. כבר בעמוד הראשון, בין השיחים, בטבע הלח והשופע של האי הפיני, בין "הפרחים הזדוניים‭,"‬ מסתתרות, מכל הדברים בעולם, שיניים תותבות. בדומה לאוזן הכרותה המתגלה בדשא בסצנת הפתיחה של הסרט 'קטיפה כחולה' ומעידה על הרוע הרוחש מתחת לשלוות הפרווורים, השיניים התותבות הן האמת שמחכה מתחת לקלישאות על הטבע. הגרמפיות של הסבתא ונכדתה- שלעיתים משחקות יחד ולעיתים נוהמות זו על זו בבוטות - היא חלק מהטבע. גם הטבע הוא גרמפי. סבתא פורצת לביתו של השכן החדש, אתם מכירים אותו: זה שקבע את ביתו על קו החוף, בלב הנוף של כולם, זה ש"כל מה שיש לו גדול מדי‭." ‬ דרך דמותו היא מבחינה בין אנשי הטבע לאוהבי הטבע. אנשי הטבע לא מתעסקים ברגשותיהם כלפיו, הם חיים בו. רק אלו הבאים מן החוץ מסוגלים לספר שהם נמשכים "אל הטבע הבתולי‭,"‬ הפרימיטיבי, אל "השממה והבדידות‭."‬ ינסון חומקת מכל סוג של התייפייפות נפש. אפילו בית השכן, המחריד את הנוף, נעשה כר להרהורים ול- מחשבות, ככל הפרעה אחרת.

כביש חדש נסלל לפתע ביער הטחוב, ומחליף את השביל הישן והנפתל. סופיה, הנכדה, צועדת כעת בכביש החדש "שנראה ארוך בהרבה מהישן‭."‬ הבחנה כל כך דקה ומושלמת על קדמה - על כל מה שעשה האדם כדי לקצר את הדרכים, כדי לקרב את המרחק וכדי לייצר עוד זמן, ואיך, באורח פלא, התוצאה כפי שהיא מורגשת בפועל - הפוכה. הדרכים הסלולות נחוות כארוכות יותר, וערימות הזמן הפנוי שצריכות היו להיות לנו בזכות כל המצאותינו המשוכללות – נעלמות באורח פלא.

ינסון חכמה, מצחיקה ודווקאיסטית כרונית (כאותו סגול מרגיז בשמה שהופך אותה, עבור הקורא הישראלי, מטובָה לטובֶה) ותכונותיה אלו נוכחות בכל עמוד כמעט, למשל בקביעה של סבתא: "אף אדם מחונך אינו יורד לחוף אי של אדם אחר כשזה אינו בבית. אך אם הוא תולה כרזה, בכל זאת יורדים, כי זאת קריאת תיגר‭."‬ או בתיאורו של אריקסון כאדם ש"כשדיברו עליו או חשבו עליו, אך טבעי היה לשאת עיניים ולהשקיף לים‭."‬

 המוות - הן מות אמה של סופיה שמוזכר בשורה אחת, והן מותה הקרב של סבתא - מרחף מעל הספר כמו נתז ערפילי. במהלך פגישה עם חבר ותיק, מצטערת סבתא על כך שמעולם לא ניהלו שיחה אינטליגנטית על המוות, מכיוון ש"תמיד היו או צעירים מדי או שהיו זקנים מדי או שלא היה להם זמן‭."‬ נראה שהקביעה הזו נכונה גם לגבי קריאה ב'ספר הקיץ' עצמו.

שרון קנטור

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"