יהדותון כל מה שרצית לדעת על שבת קודש

השבת

רקע
"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". במילים היסטוריות אלו חותמת התורה את הסיפור המופלא ביותר בתנ"ך: בריאת העולם.
בבריאת העולם שהתרחשה לפני קרוב לששת אלפים שנה, ברא השם את השמים והארץ, הים והיבשה, עולם הצומח על כל סוגיו ומיניו, השמש, הירח והכוכבים, עולם החי על כל ברואיו וכמובן... את בני האדם הראשונים - אדם וחוה.
כל מה שמרכיב את היקום המדהים שלנו נברא תוך שישה ימים בלבד של 'עבודה', בהם גילה הבורא מעט מכוחו העצום ויצר יצירת מופת: בריאה של חיים חדשים "יֵשׁ מֵאַיִן" - העולם שבו אנו חיים כיום.
להלן סיפור הבריאה בקיצור נמרץ:
ביום הראשון, עושה השם סדר ראשוני ב'תוהו ובוהו' ששורר כאן, ובורא את השמים, את הארץ ואת האור. העולם עדיין מכוסה במים.
ביום השני השם בורא את הרקיע ומבדיל בין המים העליונים למים התחתונים.
ביום השלישי חושף השם את היבשה ובורא את הצמחים, העצים ואת כל עולם הצומח.
ביום הרביעי יוצר השם את השמש, הירח והכוכבים.
ביום החמישי בורא השם את הדגים והעופות.
ביום השישי בורא השם את שאר בעלי החיים, ולבסוף את 'נזר הבריאה' הלוא הוא האדם הראשון.
לאחר סיום בריאת העולם בסוף היום השישי, נח הבורא כביכול ממלאכת הבריאה למשך יממה שלמה, שובת ממעשיו, מברך את היום השביעי ו'שותל' בו קדושה מיוחדת.
הבורא מייעד את היום השביעי ליום של מנוחה, קדושה והתעלות. יום שבו ברואיו האהובים יוכלו להכיר בו - בבורא שלהם, להזדכך מעט מגשמיותם ומחומריותם ולחיות - לפחות במשך יום אחד בשבוע - חיים רוחניים, עדינים ומזוככים יותר.
כזכר למעשה הבריאה, אנו מצווים בתורה לכבד את היום השביעי בשבוע, לנוח בו ולא לעשות בו מלאכה.

מה נקרא 'לנוח' ומה נקראת 'מלאכה'?
- על כך נפרט ונרחיב בהמשך החוברת.

מקור השם "שַׁבָּת"
השם "שַׁבָּת" הוא הכינוי היהודי לַיום השביעי של השבוע. במספרו הסידורי ('היום השביעי') הוא נזכר לראשונה בסיום סיפור בריאת העולם בספר בראשית: "וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה".
באותו פסוק, משתמשת התורה במילה הבאה: "כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת". זהו המקור הראשוני לשם "שַׁבָּת", הנגזר מן הפועל לשבות ('שביתה') שפירושו בלשון המקרא הוא - הפסקה ממעשה, עבודה או מלאכה.

מהות השבת
מהותה של השבת היא למעשה - מנוחה.
יום השבת מזכיר לנו את שביתתו של הבורא ממלאכת בריאת העולם במשך השבוע, ונותן לנו תזכורת קבועה שעלינו להקדיש את היום השביעי ל"שַׁבָּת" - שביתה ממלאכת החולין ומשגרת היומיום, עבור קדושה והתעלות רוחנית.
מצוות שמירת השבת מופיעה ב"עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת" שניתנו לעם ישראל ישירות מאת בורא העולם בשעת מעמד הר סיני, לאחר יציאת מצרים: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי - שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ".
באותם פסוקים, ממש בהמשך ישיר, מסבירה לנו התורה את הרקע ל'יום המנוחה' היהודי: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
יום השבת מעניק לנו את המודעות שהעולם איננו 'שלנו', וכי אין אנו יכולים לעשות בו מה שאנו רוצים, היות ועולמנו הוא יצירתו הקדושה של הבורא.

יום של מנוחה
יום השבת עוצר את שגרת היומיום, את טרדות ועמל הפרנסה ואת מעשי החולין, וממקם אותנו במקום גבוה יותר, נעלה יותר ורוחני יותר.
כל מי ששומר שבת מכיר את התחושה הנפלאה ששוררת באוויר כשמגיע יום שישי. במשך היום אנו עושים שינוי ו'מעבירים הילוך' מעולם החול והחולין לעולם אחר לגמרי: עולם המנוחה, השלווה והקדושה. סוגרים את העסק, מסיימים לעבוד מוקדם יותר, מניחים בצד את הדאגות והטרדות, את המחשבות על 'כיצד להרוויח עוד שקל' ואת ההרהורים כיצד לשפר את הצד החומרי והגשמי של חיינו.
פעם בשבוע, במשך כ-25 שעות, העולם ה'חיצון' עומד מלכת, פשוטו כמשמעו: העסק סגור, המכונית נשארת בחניה, הטלפון, הרדיו והמחשב נשארים כבויים, הנייד ה'חכם' שלנו 'הולך לנוח' ואיתו גם כל העולם הוירטואלי שלא מרפה את אחיזתו מאיתנו במשך כל שעות היממה...
הלחצים והדאגות של החיים נסוגים אל מאחורי מסך של שכחה זמנית. אנו עוצרים כל מעורבות יצירתית בעולם הפיזי ומבטנו מופנה פנימה - לעולם הרוחני, עולם הרגש והמחשבה, עולם פנימי ושקט.
יש לנו יותר זמן איכות להקדיש למשפחה, לחברים (כן, מרוב קשרים וירטואליים כבר אין כמעט זמן היום לדבר פנים אל פנים), ובעיקר לעצמנו, לנשמה שלנו.

"נְשָׁמָה יְתֵרָה"
על פי הקבלה, בעת כניסת השבת חודרת לגוף היהודי הארה רוחנית וקדוּשה מיוחדת יותר מאשר בימות החול. קְדֻשָּׁה 'שבתית' זו מכונה בשם "נְשָׁמָה יְתֵרָה", והיא מעניקה לאדם את תחושת הקדושה המיוחדת והמרוממת של השבת. אם אדם ינסה לשבות ממלאכה ביום שני למשל, ויתנהג כאילו היום שבת - הוא לא יחוש את אותה תחושה 'שבתית' מיוחדת.
נשמה יתרה זו, 'מתארחת' אצלנו במשך כל השבת, ומיד בצאת השבת היא פורחת לה והולכת. אגב, זו הסיבה שמברכים על צמחים ריחניים ומריחים אותם בעת ה"הַבְדָּלָה" במוצאי שבת, משום שאנו רוצים לְרַצות את הנפש ה'יומיומית' שלנו שנותרה לבדה...

"שָׁמוֹר וְזָכוֹר"
בתורה אנו מוצאים שתי התייחסויות שונות ליום השבת: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" ו"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". אנו מְצֻוִּים, הן לזכור את יום השבת והן לשמור אותו.
ההבדל הוא פשוט:
מהציווי לזכור את יום השבת, אנו למדים לעשות פעולות חיוביות שֶׁיְּיַחֲדוּ את היום המיוחד הזה, כמו להדליק נרות שבת, לעשות קידוש, לערוך סעודות מכובדות ולהתפלל את תפילות השבת המיוחדות.
הציווי לשמור את יום השבת, עוסק באותם דברים שאסור לעשות אותם במהלך השבת. אנו 'שומרים' את השבת וכאילו 'מגינים' עליה שלא תיפגע ממעשי החולין ה'ארציים'. אנו מפסיקים מעשיית מלאכה, מהעיסוק במסחר או בקניות ואף נמנעים מלדבר דיבורים סתמיים.
שני הציווים הללו כמו משלימים אחד את השני. אנו זוכרים לשמור את יום השבת, ועל ידי שאנו שומרים את השבת אנו למעשה גם זוכרים אותה. כשהשבת נמצאת אצלנו בתודעה, ממילא קל יותר לשמור עליה.

כללי ההתנהגות בשבת
חכמינו זכרונם לברכה קבעו לנו כמה 'קודים התנהגותיים' שיעזרו לנו להרגיש את קדושתה של השבת גם בזמן שאנו לא מתפללים או נמצאים בבית הכנסת. 'קודים' אלו מכניסים אותנו אוטומטית לאווירה 'שבתית' מיוחדת, השונה ונבדלת במהותה מימי החול הרגילים:
הליכה: לא הולכים באותה צורה כמו ביום חול, כלומר: אין לפסוע פסיעות גדולות, ללכת במהירות או לרוץ.
עבודה: מניחים בצד את כל מה שקשור לעניני העבודה, הלימודים ושאר הפעילויות ותחומי העשייה שנושאים אופי של חולין, למרות שאין בעשייתם חילול שבת מבחינה 'טכנית'.
דיבור: לא מדברים באותו סגנון כמו ביום חול. יש להימנע מפטפוט ודיבור על נושאי חולין, כמו עסקים, פוליטיקה, ספורט, כלכלה וכדומה.

השבת - עבר הווה ועתיד!
בהיסטוריה היהודית אנו מוצאים פעמים רבות התנגדות עזה ושנאה מתפרצת מצד שונאי עם ישראל דווקא בקשר ליום השבת. שונאינו הבינו היטב כי השבת אינה סתם 'עוד יום' של מנוחה. הם היטיבו להבין ששמירת השבת היא ההוכחה הניצחת לנוכחותו של אלוקים בתוך הבריאה. הנה, עַם שלם מחזיק בכל הכוח במסורת אבותיו, מאמין בכל תוקף בבורא העולם, מפרסם בגלוי את העובדה שהעולם שלנו נברא על ידי הקדוש ברוך הוא, ומקדיש עבור הבורא יום שלם מתוך השבוע.
למרות הגזירות, האיומים, החרמות וההוצאות להורג, נלחמו אבותינו ואבות אבותינו במסירות ובחירוף נפש עבור שמירת השבת. הם ידעו היטב כי השבת היא ה'עוגן' המרכזי שבו ניתן להיאחז, והיא 'עורק החיים' המחזיק אותם, ובלעדיה - גם כל שאר ימות השבוע יהיו 'מתים', 'יבשים' וחסרי נוכחות אלוקית.
יהודים מעולם לא ראו בסגירת העסק בשבת הַקְרָבָה מיוחדת, גם בתקופות בהן שמירת השבת היתה כרוכה בקשיים. הם הבינו שחילול השבת הוא צעד לא חכם, לא רק מפני שהכסף שירויחו אז יהיה חסר ערך, אלא גם משום שזה ימנע את ברכת השם מכל ימות השבוע הבא.

שמירת יום השבת כהלכה היא אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן אנו 'מְמַמְּשִׁים' את יהדותנו שלנו, ומעבירים אותה הלאה לילדינו ולנכדינו.
נַסּוּ אֶת זֶה בַּבַּיִת!