אני ששת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אני ששת
מכר
מאות
עותקים
אני ששת
מכר
מאות
עותקים

אני ששת

4.9 כוכבים (11 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • איור: אביאל בסיל
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: פברואר 2020
  • קטגוריה: ראשית קריאה, ילדים ונוער
  • מספר עמודים: 79 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 19 דק'

חנן פלד

חנן פלד נולד וגדל בתל אביב. בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הוא כתב תסריטים לתוכניות הטלוויזיה "זהו-זה", "רחוב סומסום", "חטף פתח" 23-אף-אם.", סדרת הטלוויזיה לילדים "קופיקו", "ייסורי אפרים", סדרת הטלוויזיה "ג'ינג'י" ועוד. כתב תסריטים עבור הסרטים "לא שם זין", "האינסטלטור", "השיבה מהודו", "War Zone" "טיפת מזל", "מחכים לסורקין" ו"מכתבים לאמריקה", אותו גם ביים. כתב לתיאטרון את המחזות: "חברה", "מלון מינסק", "חתן בהזמנה", "לילה בתל אביב", "גולף עם בחבוח" ו-"זהב טורקי". כתב את הספרים "תה ואורז" ו"חבקי אותי חזק".
ראיון "ראש בראש"

תקציר

מַפְחִיד‭ ‬מְאוֹד‭ ‬לְגַלּוֹת‭ ‬יוֹם‭ ‬אֶחָד‭ ‬שֶׁחַיַּת‭ ‬הַמַּחְמָד‭ ‬שֶׁלָּכֶם‭ ‬נֶעֶלְמָה.‭ ‬זֶה‭ ‬בְּדִיּוּק‭ ‬מָה‭ ‬שֶׁקּוֹרֶה‭ ‬לְאַיָּה,‭ ‬כְּשֶׁהַכֶּלֶב‭ ‬שֶׁלָּהּ‭ ‬שֵׁשֶׁת‭ ‬נִתְקָל‭ ‬בְּדֶלֶת‭ ‬פְּתוּחָה‭ ‬וּמַחְלִיט‭ ‬לָצֵאת‭ ‬לְטִיּוּל‭ ‬בַּשְּׁכוּנָה.‭ ‬שֵׁשֶׁת‭ ‬לֹא‭ ‬מִתְכַּוֵּן‭ ‬לְהִתְרַחֵק,‭ ‬אֲבָל‭ ‬בְּלִי‭ ‬לָשִׂים‭ ‬לֵב‭ ‬הוּא‭ ‬מוֹצֵא‭ ‬אֶת‭ ‬עַצְמוֹ‭ ‬בִּמְכוֹנִית‭ ‬שֶׁל‭ ‬אִישׁ‭ ‬זָר,‭ ‬עִם‭ ‬כַּוָּנוֹת‭ ‬לֹא‭ ‬כָּל‭ ‬כָּךְ‭ ‬טוֹבוֹת.‭ ‬בְּעוֹד‭ ‬אַיָּה‭ ‬הַמֻּדְאֶגֶת‭ ‬מְחַפֶּשֶׂת‭ ‬אֶת‭ ‬שֵׁשֶׁת‭ ‬בְּכָל‭ ‬פִּנָּה,‭ ‬עוֹבֵר‭ ‬הַכְּלַבְלַב‭ ‬שְׁלַל‭ ‬חֲוָיוֹת‭ ‬מַדְהִימוֹת, ‬שֶׁכּוֹלְלוֹת‭ ‬מַדְּעָן‭ ‬מְשֻׁגָּע,‭ ‬קוֹף‭ ‬קָשׁוּחַ,‭ ‬מִרְדְּפֵי‭ ‬מְכוֹנִיּוֹת‭ ‬וְגַם‭ ‬כִּבְשָׂה,‭ ‬תַּרְנְגוֹל‭ ‬וְצָב.‭

הִצְטָרְפוּ‭ ‬לְאַיָּה,‭ ‬לְשֵׁשֶׁת‭ ‬וּלְחַבְרֵיהֶם‭ ‬בְּהַרְפַּתְקָה‭ ‬מְשַׁעֲשַׁעַת,‭ ‬מוֹתַחַת‭ ‬וּמַפְתִּיעָה‭.‬

חָנָן‭ ‬פֶּלֶד‭ ‬הוּא‭ ‬סוֹפֵר‭ ‬וְתַסְרִיטַאי‭ ‬מֻעֲרָךְ (‭'‬זֶהוּ‭ ‬זֶה‭', '‬רְחוֹב‭ ‬סוּמְסוּם‭' ,'‬הַבַּיִת‭ ‬שֶׁל‭ ‬פִיסְטוּק‭' ,'‬קוֹפִיקוֹ‭'‬). הוּא‭ ‬נוֹלַד‭ ‬וְגָדַל‭ ‬בְּתֵל‭ ‬אָבִיב,‭ ‬וּמֵאָז‭ ‬וּמֵעוֹלָם‭ ‬אָהַב‭ ‬חַיּוֹת.‭ ‬עַד‭ ‬הַיּוֹם‭ ‬הָיוּ‭ ‬לוֹ‭ ‬שְׁלוֹשָׁה‭ ‬כְּלָבִים,‭ ‬אַרְבָּעָה‭ ‬חֲתוּלִים‭ ‬וְאוֹגֵר.‭ ‬"אֲנִי,‭ ‬שֵׁשֶׁת"‭ ‬הוּא‭ ‬סִפְרוֹ‭ ‬הָרִאשׁוֹן‭ ‬לִילָדִים‭.‬

אֲבִיאֵל‭ ‬בָּסִיל‭ ‬הוּא‭ ‬מְאַיֵּר‭ ‬וּמַרְצֶה,‭ ‬חֲתַן‭ ‬פְּרַס‭ ‬בֶּן‭ ‬יִצְחָק‭ ‬לְאִיּוּר.‭ ‬אַף‭ ‬שֶׁגָּדַל‭ ‬בַּמּוֹשָׁבָה‭ ‬מַזְכֶּרֶת‭ ‬בַּתְיָה,‭ ‬מֵעוֹלָם‭ ‬לֹא‭ ‬גִּדֵּל‭ ‬חַיּוֹת,‭ ‬מִלְּבַד‭ ‬צָב‭ ‬קָטָן‭ ‬שֶׁאִמֵּץ‭ ‬בְּיַלְדוּתוֹ‭.‬

פרק ראשון

שֵׁשֶׁת
 
זֹאת הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה בַּמַּעְבָּדָה שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר פֶּרְקְשׁוֹבִיץ'. כֻּלָּם הָלְכוּ חוּץ מִסֶרְגֵי הַשּׁוֹמֵר, שֶׁמִּלֵּא אֶת הַכְּלוּבִים שֶׁלָּנוּ בְּאֹכֶל, כִּבָּה אֶת הָאוֹר וְהִסְתַּלֵּק.
 
בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַכֹּל חָשׁוּךְ וְרֵיק, תָּמִיד הָיִיתִי עָצוּב. חָשַׁבְתִּי עַל הַחַיִּים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי, כְּשֶׁעוֹד הָיִיתִי חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁאָהַבְתִּי וְשֶׁדָּאֲגוּ לִי. עַכְשָׁו הָיִיתִי כָּלוּא עִם הַשְּׁכֵנִים שֶׁלִּי מֵהַכְּלוּבִים הַסְּמוּכִים.
 
הַשְּׁכֵנָה מִשְּׂמֹאל הָיְתָה חֲתוּלָה שֶׁשְּׁמָהּ חָמֵשׁ. כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְתַקְשֵׁר אִתָּהּ, הִיא הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינַיִם יְרֻקּוֹת זוֹהֲרוֹת וְקִמְּרָה אֶת גּוּפָהּ הַשָּׁחוֹר, כְּאִלּוּ הִיא עוֹמֶדֶת לְזַנֵּק עָלַי בְּצִפָּרְנַיִם שְׁלוּפוֹת. מַזָּל שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ קִיר סוֹרְגִים.
 
מִיָּמִין גָּר שֶׁבַע, קוֹף שִׁימְפַּנְזֶה צָעִיר וְעָצוּב. מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ זִכְרוֹנוֹת יֵשׁ לוֹ מֵהַג'וּנְגֶל שֶׁמִּמֶּנּוּ נֶחְטַף וְהוּבָא לְכָאן?
 
אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים: וּמִי אַתָּה?
 
אָז כָּכָה: קוֹרְאִים לִי שֵׁשֶׁת, וַאֲנִי כֶּלֶב. פְּרוֹפֶסוֹר פֶּרְקְשׁוֹבִיץ' קָרָא לִי שֵׁשׁ, לְפִי מִסְפַּר הַכְּלוּב שֶׁהָיִיתִי בּוֹ. לְכָל הַחַיּוֹת שֶׁמִּסְּבִיבִי הָיוּ שֵׁמוֹת מִסְפָּרִים. בְּאוֹתָם יָמִים בִּכְלָל לֹא זָכַרְתִּי שֶׁפַּעַם קָרְאוּ לִי שֵׁשֶׁת. שָׁכַחְתִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים. כַּנִּרְאֶה בִּגְלַל הַטִּפּוּל שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהַפְּרוֹפֶסוֹר. רַק אִם הִתְרַכַּזְתִּי וְהִתְאַמַּצְתִּי, עָלָה בְּמוֹחִי זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָשׁ שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁמַּחֲזִיקָה בַּקְבּוּק וַאֲנִי יוֹנֵק מִמֶּנּוּ. הָיָה שָׁם גַּם יֶלֶד קְצָת יוֹתֵר גָּדוֹל וְאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה הָאִמָּא שֶׁלָּהֶם. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בָּהֶם הִרְגַּשְׁתִּי דְּקִירָה בַּבֶּטֶן. הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלַּתְּחוּשָׁה הַזֹּאת קוֹרְאִים גַּעְגּוּעַ. לִפְעָמִים עָבְרָה בְּמוֹחִי מַחְשָׁבָה: הַאִם אֵלֶּה הָיוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, שֶׁבְּבֵיתָם חָיִיתִי? אוּלַי גַּם הֵם שָׁכְחוּ אוֹתִי? וְאוּלַי לֹא אֵצֵא מִכָּאן לְעוֹלָם?
 
רִגְעֵי הַזִּכָּרוֹן הָיוּ הַנֶּחָמָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי, אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְשָׁם.
 
יוֹם אֶחָד הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם עַל הַכָּרִית הָרַכָּה שֶׁהַיַּלְדָּה הִנִּיחָה בַּמִּטָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי. עָבַרְתִּי בַּמִּטְבָּח כְּדֵי לִבְדֹּק אִם יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱכֹל. תָּמִיד מָצָאתִי פֵּרוּר עוּגָה אוֹ חֲתִיכַת נַקְנִיק שֶׁנָּפְלָה מִסֶּנְדְוִיץ'. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה עִם הַלָּשׁוֹן, רָאִיתִי שֶׁדֶּלֶת הַבַּיִת פְּתוּחָה. מֵאַחַר שֶׁאֲנִי כֶּלֶב סַקְרָן, לֹא יָכֹלְתִּי לְפַסְפֵס אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. רַצְתִּי הַחוּצָה. אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ זֶה יִגָּמֵר, הָיִיתִי חוֹזֵר לִישֹׁן עַל הַכָּרִית שֶׁלִּי. אֲבָל לְכוּ תַּגִּידוּ אֶת זֶה לְכֶלֶב בֶּן שָׁנָה שֶׁרוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת הָעוֹלָם. בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, אִם לֹא הָיִיתִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת, גַּם לֹא הָיִיתִי הוֹפֵךְ לְמִי שֶׁאֲנִי הַיּוֹם.
 
פַּעֲמַיִם בְּיוֹם הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתִי הַחוּצָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁכְּלָבִים עוֹשִׂים, וּמִיָּד הָיִינוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה. הַפַּעַם הָיִיתִי לְבַד. קְצָת פָּחַדְתִּי, אֲבָל הַסַּקְרָנוּת רִגְּשָׁה אוֹתִי. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי אַף אֶחָד לֹא זֵרֵז אוֹתִי. הָיִיתִי חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר.
 
מִישֶׁהוּ רָכַב עַל אוֹפַנַּיִם, וַאֲנִי נָבַחְתִּי אֵלָיו בְּשִׂמְחָה. אַחַר כָּךְ פָּגַשְׁתִּי כַּלְבָּה חֲמוּדָה שֶׁזָּקְרָה זָנָב וְרִחְרְחָה אוֹתִי. כְּשֶׁגַּם הִיא הָלְכָה הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת. פָּנִיתִי יָמִינָה וְאָז שְׂמֹאלָה וְשׁוּב יָמִינָה, וְאָז שָׁמַעְתִּי חֲרִיקַת מְכוֹנִית שֶׁנֶּעֱצֶרֶת. גֶּבֶר קֵרֵחַ עִם זְקַנְקַן מְחֻדָּד וּמִשְׁקָפַיִם צָרִים עַל קְצֵה הָאַף יָרַד מֵהַמְּכוֹנִית וְנִגַּשׁ אֵלַי.
 
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה, חָמוּד?" הוּא שָׁאַל אוֹתִי.
 
 
 
 
 
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה מָה שֶׁהוּא אָמַר, כִּי אָז עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי אֶת שְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם. הָאִישׁ שָׁלַף מֵהַכִּיס חֲטִיף בְּצוּרַת עֶצֶם, וְהַזָּנָב שֶׁלִּי הִתְחִיל לָזוּז מִצַּד לְצַד בְּשִׂמְחָה. הָאִמָּא שֶׁל הַיְּלָדִים הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי חֲטִיף כָּזֶה, מַחֲזִיקָה אוֹתוֹ קְצָת מֵעָלַי, וַאֲנִי הָיִיתִי מְקַפֵּץ וְחוֹטֵף אוֹתוֹ מֵהַיָּד שֶׁלָּהּ. אַחַר כָּךְ הָיִיתִי רָץ לַפִּנָּה (אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלַי כְּשֶׁאֲנִי אוֹכֵל) וְלוֹעֵס אֶת הָעֶצֶם הַקְּטַנָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מִמֶּנָּה פֵּרוּר.
 
גַּם עַכְשָׁו קָפַצְתִּי, אֲבָל הַגֶּבֶר הַמְּזֻקָּן הִרְחִיק אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ וְלֹא הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס אֶת הַחֲטִיף.
 
"מִי הַבְּעָלִים שֶׁלְּךָ?" הוּא שָׁאַל. (אֲנִי חוֹשֵׁב...)
 
הַקֵּרֵחַ הַמְּזֻקָּן צָעַד לְאָחוֹר עִם הַחֲטִיף בְּיָדוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמְּכוֹנִית וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ.
 
הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַחֲטִיף וְנִכְנַסְתִּי לַמְּכוֹנִית. רַק שָׁם הוּא זָרַק אוֹתוֹ לְעֶבְרִי, וַאֲנִי תָּפַסְתִּי אֶת הָעֶצֶם הַקְּטַנָּה וּמִיָּד הִתְכַּנַּסְתִּי בְּפִנַּת הַמְּכוֹנִית וְשָׁקַעְתִּי בִּלְעִיסָה זְרִיזָה. רַק אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי לֶאֱכֹל הֵרַמְתִּי אֶת הַמַּבָּט וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי מִזְּמַן לֹא בָּרְחוֹב הַשָּׁקֵט שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּר. הַמְּכוֹנִית נָסְעָה עַכְשָׁו בִּרְחוֹב סוֹאֵן, מָלֵא מְכוֹנִיּוֹת וַאֲנָשִׁים וּמֻקָּף בְּבִנְיָנִים גְּבוֹהִים וּמִגְדָּלִים שֶׁלֹּא רָאִיתִי מִיָּמַי.
 
הַזָּנָב שֶׁלִּי הִתְכַּוֵּץ. אוּלַי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַחֲטִיף? הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי מֵבִין יוֹתֵר אֶת הָעוֹלָם, אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד שֶׁזֹּאת נְקֻדַּת הַחֻלְשָׁה שֶׁל כָּל כֶּלֶב: כְּשֶׁמַּצִּיעִים לוֹ מַשֶּׁהוּ טָעִים לֶאֱכֹל, הוּא שׁוֹכֵחַ הַכֹּל וְצוֹעֵד בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אֶל הַמַּעֲדָן שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ.
 
לֹא רַק כְּלָבִים מִתְפַּתִּים בְּקַלּוּת. אֵיךְ לְדַעְתְּכֶם גּוֹרְמִים לְאַרְיֵה בַּקִּרְקָס לְדַלֵּג לְתוֹךְ לוּלָאָה בּוֹעֶרֶת? אוֹ אֵיךְ מְשַׁכְנְעִים קוֹף לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם? בֵּינֵינוּ, אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לִקְפֹּץ מִבַּעַד לְחִשּׁוּק בּוֹעֵר בְּלִי סִבָּה. זֶה מְסֻכָּן! הֵם פָּשׁוּט יוֹדְעִים שֶׁאִם הֵם יַעֲשׂוּ אֶת זֶה, הֵם יְקַבְּלוּ חֲטִיף. אִם לֹא, אֵין חֲטִיף. אַגַּב, אִם רְאִיתֶם פִּרְסוֹמוֹת בַּטֶלֶוִיזְיָה, שֶׁמַּבְטִיחוֹת אשֶׁר אִם רַק תִּקְנוּ אֶת מָה שֶׁהֵן מְפַרְסְמוֹת, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם נְבוֹנִים וַחֲכָמִים מִתְפַּתִּים בְּקַלּוּת.
 
אֲבָל בּוֹאוּ נַחֲזֹר לַסִּפּוּר: עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַחֲטִיף כְּבָר הָיָה בַּבֶּטֶן שֶׁלִּי, הָיִיתִי שָׂבֵעַ, אֲבָל גַּם פָּחַדְתִּי קְצָת. לֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה אֲנִי וְלָמָּה אֲנִי פֹּה. הַמְּכוֹנִית נִכְנְסָה לְתוֹךְ חַנְיוֹן חָשׁוּךְ. חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁלִּי הֵבִיא לְאַפִּי גַּלִּים שֶׁל עֹבֶשׁ, דֶּלֶק וְגוּמִי שָׂרוּף. הִתְעַטַּשְׁתִּי כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַקֵּרֵחַ הַמְּזֻקָּן הִסְתַּכֵּל עָלַי בִּדְאָגָה.
 
הַקֵּרֵחַ הוֹצִיא מִתָּא הַמִּטְעָן כְּלוּב גָּדוֹל, תָּפַס אוֹתִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, הִכְנִיס אוֹתִי לַכְּלוּב וְסָגַר אוֹתוֹ. רָצִיתִי לְהַגִּיד: "פְּתַח בְּבַקָּשָׁה אֶת הַכְּלוּב וְתֵן לִי לַחֲזֹר לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי," אֲבָל לֹא אָמַרְתִּי אֶת זֶה, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ. בִּמְקוֹם זֶה נָבַחְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי כַּמָּה יְלָלוֹת, בְּעוֹד הַקֵּרֵחַ נוֹשֵׂא אֶת הַכְּלוּב בְּיָדָיו. נִכְנַסְנוּ לְחֶדֶר מַמָּשׁ קְטַנְטַן. הַקֵּרֵחַ לָחַץ עַל כַּפְתּוֹר, וְהַחֶדֶר הִתְחִיל לָזוּז. אַתֶּם בֶּטַח מְנַחֲשִׁים שֶׁזֹּאת הָיְתָה מַעֲלִית, אֲבָל אֲנִי הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּמַעֲלִית. הַבַּיִת שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ הָיָה בֶּן קוֹמָה אַחַת. נָבַחְתִּי בְּבֶהָלָה.
 
"תֵּרָגַע," אָמַר לִי הַקֵּרֵחַ.
 
הִגְבַּרְתִּי אֶת עָצְמַת הַנְּבִיחוֹת.
 
"אָמַרְתִּי לְךָ לְהֵרָגַע!" אָמַר הַקֵּרֵחַ שׁוּב.
 
הִמְשַׁכְתִּי לִנְבֹּחַ.
 
"מַסְפִּיק!!!" הוּא פִּתְאוֹם שָׁאַג.
 
הִשְׁתַּתַּקְתִּי. אֲפִלּוּ הַמַּעֲלִית נֶעֶצְרָה פִּתְאוֹם. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַשְּׁאָגָה, אֲבָל אַתֶּם מְבִינִים שֶׁהִיא פָּשׁוּט הִגִּיעָה לַקּוֹמָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת.
 
הַקֵּרֵחַ פָּתַח דֶּלֶת עָבָה וְחוּמָה וְנִכְנַס לְתוֹךְ חֶדֶר גָּדוֹל שֶׁהָיָה מוּאָר בְּאוֹר לָבָן. שְׁנֵי בַּחוּרִים בַּחֲלוּקִים לְבָנִים יָשְׁבוּ לְיַד מַכְשִׁירִים שֶׁהַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם מִיקְרוֹסְקוֹפִּים. הַבָּחוּר הַשְּׁלִישִׁי יָשַׁב מוּל צַג מַחְשֵׁב וְהִקְלִיד בְּמֶרֶץ. הַשְּׁלוֹשָׁה קָמוּ וְהִתְאַסְּפוּ סְבִיבִי. לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה מַגִּיעָה לִי כָּל תְּשׂוּמֶת הַלֵּב הַזֹּאת, אֲבָל זֶה הֶחְמִיא לִי. כִּשְׁכַּשְׁתִּי בַּזָּנָב וְקִפַּצְתִּי בַּכְּלוּב. הֵם צָחֲקוּ, וְזֶה עוֹדֵד אוֹתִי לְהַמְשִׁיךְ בַּמּוֹפָע. הִתְיַשַּׁבְתִּי, קַמְתִּי, נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַגַּב וְנִפְנַפְתִּי בָּרַגְלַיִם. כְּשֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה בַּבַּיִת, תָּמִיד הִגִּיעַ מִישֶׁהוּ לְדַגְדֵּג אוֹתִי בַּבֶּטֶן. אֵלֶּה הָיוּ רְגָעִים יָפִים וּמְהַנִּים.
 
תָּמִיד שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי מִי נֶהֱנֶה יוֹתֵר, הַמְּדַגְדֵּג אוֹ הַמְּדֻגְדָּג?
 

חנן פלד

חנן פלד נולד וגדל בתל אביב. בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הוא כתב תסריטים לתוכניות הטלוויזיה "זהו-זה", "רחוב סומסום", "חטף פתח" 23-אף-אם.", סדרת הטלוויזיה לילדים "קופיקו", "ייסורי אפרים", סדרת הטלוויזיה "ג'ינג'י" ועוד. כתב תסריטים עבור הסרטים "לא שם זין", "האינסטלטור", "השיבה מהודו", "War Zone" "טיפת מזל", "מחכים לסורקין" ו"מכתבים לאמריקה", אותו גם ביים. כתב לתיאטרון את המחזות: "חברה", "מלון מינסק", "חתן בהזמנה", "לילה בתל אביב", "גולף עם בחבוח" ו-"זהב טורקי". כתב את הספרים "תה ואורז" ו"חבקי אותי חזק".
ראיון "ראש בראש"
אני ששת חנן פלד
שֵׁשֶׁת
 
זֹאת הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה בַּמַּעְבָּדָה שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר פֶּרְקְשׁוֹבִיץ'. כֻּלָּם הָלְכוּ חוּץ מִסֶרְגֵי הַשּׁוֹמֵר, שֶׁמִּלֵּא אֶת הַכְּלוּבִים שֶׁלָּנוּ בְּאֹכֶל, כִּבָּה אֶת הָאוֹר וְהִסְתַּלֵּק.
 
בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהַכֹּל חָשׁוּךְ וְרֵיק, תָּמִיד הָיִיתִי עָצוּב. חָשַׁבְתִּי עַל הַחַיִּים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי, כְּשֶׁעוֹד הָיִיתִי חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁאָהַבְתִּי וְשֶׁדָּאֲגוּ לִי. עַכְשָׁו הָיִיתִי כָּלוּא עִם הַשְּׁכֵנִים שֶׁלִּי מֵהַכְּלוּבִים הַסְּמוּכִים.
 
הַשְּׁכֵנָה מִשְּׂמֹאל הָיְתָה חֲתוּלָה שֶׁשְּׁמָהּ חָמֵשׁ. כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְתַקְשֵׁר אִתָּהּ, הִיא הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינַיִם יְרֻקּוֹת זוֹהֲרוֹת וְקִמְּרָה אֶת גּוּפָהּ הַשָּׁחוֹר, כְּאִלּוּ הִיא עוֹמֶדֶת לְזַנֵּק עָלַי בְּצִפָּרְנַיִם שְׁלוּפוֹת. מַזָּל שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ קִיר סוֹרְגִים.
 
מִיָּמִין גָּר שֶׁבַע, קוֹף שִׁימְפַּנְזֶה צָעִיר וְעָצוּב. מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ זִכְרוֹנוֹת יֵשׁ לוֹ מֵהַג'וּנְגֶל שֶׁמִּמֶּנּוּ נֶחְטַף וְהוּבָא לְכָאן?
 
אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים: וּמִי אַתָּה?
 
אָז כָּכָה: קוֹרְאִים לִי שֵׁשֶׁת, וַאֲנִי כֶּלֶב. פְּרוֹפֶסוֹר פֶּרְקְשׁוֹבִיץ' קָרָא לִי שֵׁשׁ, לְפִי מִסְפַּר הַכְּלוּב שֶׁהָיִיתִי בּוֹ. לְכָל הַחַיּוֹת שֶׁמִּסְּבִיבִי הָיוּ שֵׁמוֹת מִסְפָּרִים. בְּאוֹתָם יָמִים בִּכְלָל לֹא זָכַרְתִּי שֶׁפַּעַם קָרְאוּ לִי שֵׁשֶׁת. שָׁכַחְתִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים. כַּנִּרְאֶה בִּגְלַל הַטִּפּוּל שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהַפְּרוֹפֶסוֹר. רַק אִם הִתְרַכַּזְתִּי וְהִתְאַמַּצְתִּי, עָלָה בְּמוֹחִי זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָשׁ שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁמַּחֲזִיקָה בַּקְבּוּק וַאֲנִי יוֹנֵק מִמֶּנּוּ. הָיָה שָׁם גַּם יֶלֶד קְצָת יוֹתֵר גָּדוֹל וְאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה הָאִמָּא שֶׁלָּהֶם. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בָּהֶם הִרְגַּשְׁתִּי דְּקִירָה בַּבֶּטֶן. הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלַּתְּחוּשָׁה הַזֹּאת קוֹרְאִים גַּעְגּוּעַ. לִפְעָמִים עָבְרָה בְּמוֹחִי מַחְשָׁבָה: הַאִם אֵלֶּה הָיוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, שֶׁבְּבֵיתָם חָיִיתִי? אוּלַי גַּם הֵם שָׁכְחוּ אוֹתִי? וְאוּלַי לֹא אֵצֵא מִכָּאן לְעוֹלָם?
 
רִגְעֵי הַזִּכָּרוֹן הָיוּ הַנֶּחָמָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי בַּמָּקוֹם הַהוּא, וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי, אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְשָׁם.
 
יוֹם אֶחָד הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם עַל הַכָּרִית הָרַכָּה שֶׁהַיַּלְדָּה הִנִּיחָה בַּמִּטָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי. עָבַרְתִּי בַּמִּטְבָּח כְּדֵי לִבְדֹּק אִם יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱכֹל. תָּמִיד מָצָאתִי פֵּרוּר עוּגָה אוֹ חֲתִיכַת נַקְנִיק שֶׁנָּפְלָה מִסֶּנְדְוִיץ'. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה עִם הַלָּשׁוֹן, רָאִיתִי שֶׁדֶּלֶת הַבַּיִת פְּתוּחָה. מֵאַחַר שֶׁאֲנִי כֶּלֶב סַקְרָן, לֹא יָכֹלְתִּי לְפַסְפֵס אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. רַצְתִּי הַחוּצָה. אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ זֶה יִגָּמֵר, הָיִיתִי חוֹזֵר לִישֹׁן עַל הַכָּרִית שֶׁלִּי. אֲבָל לְכוּ תַּגִּידוּ אֶת זֶה לְכֶלֶב בֶּן שָׁנָה שֶׁרוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת הָעוֹלָם. בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, אִם לֹא הָיִיתִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת, גַּם לֹא הָיִיתִי הוֹפֵךְ לְמִי שֶׁאֲנִי הַיּוֹם.
 
פַּעֲמַיִם בְּיוֹם הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתִי הַחוּצָה כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת מָה שֶׁכְּלָבִים עוֹשִׂים, וּמִיָּד הָיִינוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה. הַפַּעַם הָיִיתִי לְבַד. קְצָת פָּחַדְתִּי, אֲבָל הַסַּקְרָנוּת רִגְּשָׁה אוֹתִי. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי אַף אֶחָד לֹא זֵרֵז אוֹתִי. הָיִיתִי חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר.
 
מִישֶׁהוּ רָכַב עַל אוֹפַנַּיִם, וַאֲנִי נָבַחְתִּי אֵלָיו בְּשִׂמְחָה. אַחַר כָּךְ פָּגַשְׁתִּי כַּלְבָּה חֲמוּדָה שֶׁזָּקְרָה זָנָב וְרִחְרְחָה אוֹתִי. כְּשֶׁגַּם הִיא הָלְכָה הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת. פָּנִיתִי יָמִינָה וְאָז שְׂמֹאלָה וְשׁוּב יָמִינָה, וְאָז שָׁמַעְתִּי חֲרִיקַת מְכוֹנִית שֶׁנֶּעֱצֶרֶת. גֶּבֶר קֵרֵחַ עִם זְקַנְקַן מְחֻדָּד וּמִשְׁקָפַיִם צָרִים עַל קְצֵה הָאַף יָרַד מֵהַמְּכוֹנִית וְנִגַּשׁ אֵלַי.
 
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה, חָמוּד?" הוּא שָׁאַל אוֹתִי.
 
 
 
 
 
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה מָה שֶׁהוּא אָמַר, כִּי אָז עוֹד לֹא הֵבַנְתִּי אֶת שְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם. הָאִישׁ שָׁלַף מֵהַכִּיס חֲטִיף בְּצוּרַת עֶצֶם, וְהַזָּנָב שֶׁלִּי הִתְחִיל לָזוּז מִצַּד לְצַד בְּשִׂמְחָה. הָאִמָּא שֶׁל הַיְּלָדִים הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי חֲטִיף כָּזֶה, מַחֲזִיקָה אוֹתוֹ קְצָת מֵעָלַי, וַאֲנִי הָיִיתִי מְקַפֵּץ וְחוֹטֵף אוֹתוֹ מֵהַיָּד שֶׁלָּהּ. אַחַר כָּךְ הָיִיתִי רָץ לַפִּנָּה (אֲנִי לֹא אוֹהֵב שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלַי כְּשֶׁאֲנִי אוֹכֵל) וְלוֹעֵס אֶת הָעֶצֶם הַקְּטַנָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מִמֶּנָּה פֵּרוּר.
 
גַּם עַכְשָׁו קָפַצְתִּי, אֲבָל הַגֶּבֶר הַמְּזֻקָּן הִרְחִיק אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ וְלֹא הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס אֶת הַחֲטִיף.
 
"מִי הַבְּעָלִים שֶׁלְּךָ?" הוּא שָׁאַל. (אֲנִי חוֹשֵׁב...)
 
הַקֵּרֵחַ הַמְּזֻקָּן צָעַד לְאָחוֹר עִם הַחֲטִיף בְּיָדוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמְּכוֹנִית וְנִכְנַס לְתוֹכָהּ.
 
הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַחֲטִיף וְנִכְנַסְתִּי לַמְּכוֹנִית. רַק שָׁם הוּא זָרַק אוֹתוֹ לְעֶבְרִי, וַאֲנִי תָּפַסְתִּי אֶת הָעֶצֶם הַקְּטַנָּה וּמִיָּד הִתְכַּנַּסְתִּי בְּפִנַּת הַמְּכוֹנִית וְשָׁקַעְתִּי בִּלְעִיסָה זְרִיזָה. רַק אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי לֶאֱכֹל הֵרַמְתִּי אֶת הַמַּבָּט וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי מִזְּמַן לֹא בָּרְחוֹב הַשָּׁקֵט שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּר. הַמְּכוֹנִית נָסְעָה עַכְשָׁו בִּרְחוֹב סוֹאֵן, מָלֵא מְכוֹנִיּוֹת וַאֲנָשִׁים וּמֻקָּף בְּבִנְיָנִים גְּבוֹהִים וּמִגְדָּלִים שֶׁלֹּא רָאִיתִי מִיָּמַי.
 
הַזָּנָב שֶׁלִּי הִתְכַּוֵּץ. אוּלַי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַחֲטִיף? הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי מֵבִין יוֹתֵר אֶת הָעוֹלָם, אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד שֶׁזֹּאת נְקֻדַּת הַחֻלְשָׁה שֶׁל כָּל כֶּלֶב: כְּשֶׁמַּצִּיעִים לוֹ מַשֶּׁהוּ טָעִים לֶאֱכֹל, הוּא שׁוֹכֵחַ הַכֹּל וְצוֹעֵד בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אֶל הַמַּעֲדָן שֶׁמְּחַכֶּה לוֹ.
 
לֹא רַק כְּלָבִים מִתְפַּתִּים בְּקַלּוּת. אֵיךְ לְדַעְתְּכֶם גּוֹרְמִים לְאַרְיֵה בַּקִּרְקָס לְדַלֵּג לְתוֹךְ לוּלָאָה בּוֹעֶרֶת? אוֹ אֵיךְ מְשַׁכְנְעִים קוֹף לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם? בֵּינֵינוּ, אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לִקְפֹּץ מִבַּעַד לְחִשּׁוּק בּוֹעֵר בְּלִי סִבָּה. זֶה מְסֻכָּן! הֵם פָּשׁוּט יוֹדְעִים שֶׁאִם הֵם יַעֲשׂוּ אֶת זֶה, הֵם יְקַבְּלוּ חֲטִיף. אִם לֹא, אֵין חֲטִיף. אַגַּב, אִם רְאִיתֶם פִּרְסוֹמוֹת בַּטֶלֶוִיזְיָה, שֶׁמַּבְטִיחוֹת אשֶׁר אִם רַק תִּקְנוּ אֶת מָה שֶׁהֵן מְפַרְסְמוֹת, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁגַּם בְּנֵי אָדָם נְבוֹנִים וַחֲכָמִים מִתְפַּתִּים בְּקַלּוּת.
 
אֲבָל בּוֹאוּ נַחֲזֹר לַסִּפּוּר: עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַחֲטִיף כְּבָר הָיָה בַּבֶּטֶן שֶׁלִּי, הָיִיתִי שָׂבֵעַ, אֲבָל גַּם פָּחַדְתִּי קְצָת. לֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה אֲנִי וְלָמָּה אֲנִי פֹּה. הַמְּכוֹנִית נִכְנְסָה לְתוֹךְ חַנְיוֹן חָשׁוּךְ. חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁלִּי הֵבִיא לְאַפִּי גַּלִּים שֶׁל עֹבֶשׁ, דֶּלֶק וְגוּמִי שָׂרוּף. הִתְעַטַּשְׁתִּי כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַקֵּרֵחַ הַמְּזֻקָּן הִסְתַּכֵּל עָלַי בִּדְאָגָה.
 
הַקֵּרֵחַ הוֹצִיא מִתָּא הַמִּטְעָן כְּלוּב גָּדוֹל, תָּפַס אוֹתִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, הִכְנִיס אוֹתִי לַכְּלוּב וְסָגַר אוֹתוֹ. רָצִיתִי לְהַגִּיד: "פְּתַח בְּבַקָּשָׁה אֶת הַכְּלוּב וְתֵן לִי לַחֲזֹר לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי," אֲבָל לֹא אָמַרְתִּי אֶת זֶה, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ. בִּמְקוֹם זֶה נָבַחְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי כַּמָּה יְלָלוֹת, בְּעוֹד הַקֵּרֵחַ נוֹשֵׂא אֶת הַכְּלוּב בְּיָדָיו. נִכְנַסְנוּ לְחֶדֶר מַמָּשׁ קְטַנְטַן. הַקֵּרֵחַ לָחַץ עַל כַּפְתּוֹר, וְהַחֶדֶר הִתְחִיל לָזוּז. אַתֶּם בֶּטַח מְנַחֲשִׁים שֶׁזֹּאת הָיְתָה מַעֲלִית, אֲבָל אֲנִי הֲרֵי אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי בְּמַעֲלִית. הַבַּיִת שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ הָיָה בֶּן קוֹמָה אַחַת. נָבַחְתִּי בְּבֶהָלָה.
 
"תֵּרָגַע," אָמַר לִי הַקֵּרֵחַ.
 
הִגְבַּרְתִּי אֶת עָצְמַת הַנְּבִיחוֹת.
 
"אָמַרְתִּי לְךָ לְהֵרָגַע!" אָמַר הַקֵּרֵחַ שׁוּב.
 
הִמְשַׁכְתִּי לִנְבֹּחַ.
 
"מַסְפִּיק!!!" הוּא פִּתְאוֹם שָׁאַג.
 
הִשְׁתַּתַּקְתִּי. אֲפִלּוּ הַמַּעֲלִית נֶעֶצְרָה פִּתְאוֹם. חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַשְּׁאָגָה, אֲבָל אַתֶּם מְבִינִים שֶׁהִיא פָּשׁוּט הִגִּיעָה לַקּוֹמָה הַמְּבֻקֶּשֶׁת.
 
הַקֵּרֵחַ פָּתַח דֶּלֶת עָבָה וְחוּמָה וְנִכְנַס לְתוֹךְ חֶדֶר גָּדוֹל שֶׁהָיָה מוּאָר בְּאוֹר לָבָן. שְׁנֵי בַּחוּרִים בַּחֲלוּקִים לְבָנִים יָשְׁבוּ לְיַד מַכְשִׁירִים שֶׁהַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם מִיקְרוֹסְקוֹפִּים. הַבָּחוּר הַשְּׁלִישִׁי יָשַׁב מוּל צַג מַחְשֵׁב וְהִקְלִיד בְּמֶרֶץ. הַשְּׁלוֹשָׁה קָמוּ וְהִתְאַסְּפוּ סְבִיבִי. לֹא הֵבַנְתִּי לָמָּה מַגִּיעָה לִי כָּל תְּשׂוּמֶת הַלֵּב הַזֹּאת, אֲבָל זֶה הֶחְמִיא לִי. כִּשְׁכַּשְׁתִּי בַּזָּנָב וְקִפַּצְתִּי בַּכְּלוּב. הֵם צָחֲקוּ, וְזֶה עוֹדֵד אוֹתִי לְהַמְשִׁיךְ בַּמּוֹפָע. הִתְיַשַּׁבְתִּי, קַמְתִּי, נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַגַּב וְנִפְנַפְתִּי בָּרַגְלַיִם. כְּשֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה בַּבַּיִת, תָּמִיד הִגִּיעַ מִישֶׁהוּ לְדַגְדֵּג אוֹתִי בַּבֶּטֶן. אֵלֶּה הָיוּ רְגָעִים יָפִים וּמְהַנִּים.
 
תָּמִיד שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי מִי נֶהֱנֶה יוֹתֵר, הַמְּדַגְדֵּג אוֹ הַמְּדֻגְדָּג?