אברהם דורון הוא מורה, עמית ושותף למחקר ולעשייה חברתית לשנינו. על כן שמחנו מאוד על ההזדמנות לקבץ באסופה זו מבחר ממאמריו, אשר פורסמו החל משנת 2000. קריאת המאמרים סיפקה לנו אפשרות לחזור לסוגיות אשר מעסיקות אותו ואותנו, וליהנות שוב מהידע, מיכולות הניתוח, מהמקוריות ומהמחויבות הערכית אשר מאפיינים את כתיבתו של אברהם דורון.
זאת ההזדמנות להודות לפרופ' מימי אייזנשטדט, דיקנית בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית על שם פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים, על סיועה במימוש פרויקט זה. פרופ' דורון מכהן כחבר סגל בבית הספר זה יותר מחמישה עשורים ומילא תפקידים מרכזיים בו, ועל כן מעורבות בית הספר בפרסום ספר זה היא אות הכרה על תרומתו הרבה לפיתוחו ושגשוגו של בית הספר.
אנחנו מבקשים גם להודות לבני משפחתו של אברהם דורון, ובמיוחד לילדיו, רוחל'ה וישראל (איסי), על תמיכתם וסיועם בפרויקט. מהרגע שהתגבש לראשונה הרעיון לערוך את הספר ועד לפרסומו, זכינו לעידודם המלא.
תודתנו מסורה גם לכתבי העת שבהם פורסמו המאמרים לראשונה ולעורכיהם על כך שהסכימו באדיבותם לפרסום המאמרים באסופה זו. מראי המקום של מאמרים אלו מובאים בסיום האסופה.
בעבודת ההכנה של כתב היד סייעה רבות אפרת לסטר קידר, היום דוקטורנטית באוניברסיטה העברית וחוקרת מדיניות חברתית ומוגבלות. אנחנו מאחלים לה הצלחה רבה בהמשך הקריירה האקדמית שלה. הוצאת רסלינג, על עורכיה ואנשי צוותה, הכירה בחשיבות פרסום אסופה זו, ניאותה לפרסם את האסופה ללא שהות והקלה מאוד על תהליך העריכה וההוצאה. בהקשר זה, תודות לעורכת הלשונית של הספר, יעל לקסמן־בהט, על הערותיה המועילות ועריכתה הקפדנית. אנחנו משוכנעים שרסלינג משמשת לספר אכסניה ראויה ומודים להוצאה על כך.
המסר הבסיסי שעולה מספר זה ומפעילותו המדעית והציבורית ארוכת השנים של אברהם דורון הוא שמדינת הרווחה היא אמצעי רב־חשיבות לקידום צדק חברתי. אנחנו שותפים לדעה זו ומקווים שהספר אכן ישמש את העוסקים בחקר וביישום מדיניות חברתית, אשר ימצאו בו עניין והשראה.
1
אברהם דורון ומדינת הרווחה הישראלית
אבישי בניש וג'וני גל
כיום אנחנו נוטים לקבל כמובן מאליו את קיומן של מערכות ציבוריות לרווחה ולביטחון סוציאלי, שמטרתן לענות על צורכי האוכלוסייה ולהתמודד עם אי־שוויון. לעיתים אפילו נדמה שהוויכוח על אודות המערכות הללו מצטמצם לשאלות כגון: מה ההיקף הרצוי של המענים? מה עלותם? כיצד הם יסופקו? האם הם יעילים? אולם הרעיון שלמדינה המודרנית יש אחריות לדאוג לרמת חייהם של תושביה ולצמצם את הפערים החברתיים ביניהם, ושיש לה את היכולות לעשות זאת, הוא תולדה של העידן המודרני. ניצניו החלו להופיע רק בשלהי המאה ה-19, ומימושו, הלכה למעשה (ועדיין במיעוט בקרב מדינות העולם), החל רק במחצית השנייה של המאה ה-20. הסוציולוג הבריטי ט"ה מרשל (Marshall and Bottomore, 1991) קרא לרעיון זה "הזכויות החברתיות של האזרחות", ובכך הוא ביטא תפיסה חדשה באשר למערכת יחסי הגומלין בין הפרט לבין החברה והבנה חדשה לגבי היכולות של המדינה בעידן התעשייתי. מדינת הרווחה היא הביטוי המוסדי של רעיון זה, ובמהלך העשורים מאז סיום מלחמת העולם השנייה, מדינת הרווחה הפכה למוסד מרכזי בחייהם של אזרחי המדינות המתועשות. היא מספקת להם הגנה מפני סיכוני השוק החופשי באמצעות יצירת מערכות לביטוח והגנה חברתית מפני אובדן הכנסה ומערכות לאספקת שירותים חברתיים בתחומים כגון חינוך, בריאות, דיור ורווחה אישית. ביטוי מוחשי להיקפה של מערכת זו הוא ההוצאה החברתית של המדינות הללו, אשר מהווה בממוצע כרבע סך התוצר שלהן (OECD, 2016).
הקמת מדינת הרווחה ועיצוב דמותה הם תולדה של תהליכים כלכליים וחברתיים ארוכים (Flora and Heidenheimer, 1981). תהליכי התיעוש והעיור, צמיחתם של משקים קפיטליסטיים מתקדמים ושוקי עבודה משוכללים, התייצבותן של ביורוקרטיות ממשלתיות מורכבות, היווצרותן של מעמדות חברתיים מובחנים והדמוקרטיזציה הנרחבת שחלה בחברות המתועשות תרמו תרומה מכרעת לצמיחת מדינת הרווחה. אולם לא פחות מכך, מוסד זה הוא תוצר של מאבקים פוליטיים אינטנסיביים, ומרים לעיתים, על אודות עצם קיומה של מדינת הרווחה ועל דמותה. המאבק על הצדקת קיומה של מדינת הרווחה, ובוודאי על מאפייניה, ליווה וממשיך ללוות את המדינות המפותחות, והוא היה לחלק אינטגרלי מהשיח הפוליטי, החברתי והכלכלי במשך כל תקופה זו (Taylor-Gooby, 2016).
לצד הנמנים עם כוחות פוליטיים, איגודים מקצועיים, אנשי מקצוע וארגוני החברה האזרחית, תפסו אינטלקטואלים מקום מרכזי במאבק למען מדינת הרווחה והרחבתה במדינות השונות. הנמנים עם קבוצה זו שילבו מחקר שנועד לזהות את מקורותיהם של בעיות חברתיות ולהבין את מדיניות הרווחה, שהתמודדה עם המצוקות הללו, לצד מעורבות ציבורית ישירה ומתמשכת שביקשה לעצב מערכות חברתיות ראויות. עוד בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה פעלו אינטלקטואלים על מנת לקדם את ביצורן המוסדי של זכויות חברתיות. חוקרי מדינת הרווחה החלו להתגבש לכדי קבוצה בעלת השפעה של ממש בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. תהליך זה בלט במיוחד בבריטניה (Donnison, 2000). היה ברור לנמנים עם קבוצה זו שניתן - ואף מתבקש - לשלב בין מחקר מתקדם וביקורתי לבין מעורבות הלכה למעשה בתהליכי עיצוב מדיניות, אם כשותפים לשחקני מדיניות חוץ־ממסדיים ואם כחלק ממי שהופקדו על ניסוח מדיניות חברתית ויישומה (אביזוהר, 1975; Banting, 1979). כותרת ספרו של ריצ'רד טיטמוס, אחד מהבולטים באינטלקטואלים של מדינת הרווחה בתקופה זו, "מחויבות לרווחה" (Titmuss, 1968), משקף היטב את רוח התקופה. רוח זו כללה הנחת היסוד שהמדינה כישות חייבת לשמש גורם מכריע בתיקון עוולות השוק החופשי ושיש בידיה, יותר מכל גורם אחר, את היכולות לקדם צדק חברתי. זאת באמצעות יצירת מערכות רווחה וביטחון סוציאלי מתקדמות, אשר יופעלו על אנשי מקצוע בעלי מחויבות וכישורים מתאימים.
תהליך צמיחתה של מדינת הרווחה בישראל התרחש מאוחר יותר מאשר ברוב מדינות הרווחה, וזאת בשל עיתוי הקמת המדינה ונסיבות הקמתה. כך הדבר גם לגבי אינטלקטואלים החוקרים ומעורבים בגיבושה. אולם בעשורים האחרונים צמחה גם בישראל קבוצה של אנשי מחקר העוסקים בחקר מדינת הרווחה והמבקשים להשפיע על עיצובה (גל והולר, 2015). אברהם דורון הוא החלוץ שהניח את היסודות להיווצרותה של קבוצה זו, והוא היה הדמות המרכזית בה במשך עשורים. במובנים רבים, דורון מגלם את דמות החוקר "המחויב לרווחה" של טיטמוס, וספק אם יש אדם אחר אשר כה מזוהה עם מדינת הרווחה הישראלית כמוהו. אברהם דורון ליווה את הקמת מדינת הרווחה בישראל והתעצבותה כעובד סוציאלי, כחוקר וכמחנך, וכשותף פעיל בתהליכי מדיניות בצמתים המכריעים של מערכת זו. הוא הניח את היסודות לחקר מדינת הרווחה כתחום מחקר, הכשיר רבים מהחוקרים אותה, והפנים בחוקרים הללו את אותה מחויבות לרווחה, שביטויה הוא שילוב שבין מחקר ומעורבות פעילה בעיצוב דמותה של מדינת הרווחה.
אברהם דורון החל את דרכו כעובד סוציאלי בראשית שנות ה-50, בעת התגבשותן הראשונית של מערכות הרווחה הממלכתיות בישראל והתאמת מערכות הסעד והביטחון הסוציאלי של תקופת היישוב למציאות של מדינה המתמודדת עם עלייה המונית ועם צרכים חברתיים רבים וחריפים. לאחר שסיים את לימודי העבודה הסוציאלית שלו בירושלים, דורון נמנה עם ראשוני עובדי המוסד לביטוח לאומי, אשר קם בשנת 1954.
בעקבות לימודי המוסמך שלו באחד מבתי הספר לעבודה סוציאלית המובילים בעולם, בית הספר למִנהל חברתי באוניברסיטת שיקגו, דורון השתלב בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שזה עתה הוקם. כבר אז הוא ביקש לשלב הוראה ומחקר ביקורתי, החושף את הבעיות החברתיות החמורות של מדינת ישראל, עם מעורבות פעילה בעיצוב מדיניות רווחה, אשר נועדה להתמודד עם המצוקות הללו. כך למשל, במאמרו פורץ הדרך ומעורר הפולמוס "עוני בישראל" (דורון, 1964), דורון תיעד לראשונה את היקף המצוקה הכלכלית הקיימת בחברה הישראלית. הוא התריע על כך ש"הפער הכלכלי בין השכבות השונות במדינה הולך ומתרחב. אולם יותר משמדאיגה עובדה זו, מדאיג חוסר הרצון להכיר בעצם עובדת קיומה של המצוקה בתוכנו והנטייה להמשיך ולנוח על זרי הדפנה של הישגי העבר" (שם: 13). במקביל דורון כיהן כחבר בוועדה לקביעת צרכיו של נזקק, אשר הוקמה על ידי שר הסעד דאז יוסף בורג, על מנת לקבוע את היקף הסיוע הנדרש למי שחיים בעוני (בלום ומילוא, 1967).
לימודי הדוקטורט של אברהם דורון ב-London School of Economics באמצע שנות ה-60 היוו בעבורו הזדמנות נדירה להימצא במוקד של הפעילות האקדמית והציבורית של חוקרי מדינת הרווחה המובילים בעולם, דוגמת ריצ'רד טיטמוס, בריאן אייבל־סמית, דויד דוניסון ופיטר טאונסנד, אשר התקבצו אז בלונדון. עם חזרתו לארץ ושובו לאוניברסיטה העברית, דורון פעל ביתר שאת על מנת להביא להקמת מדינת רווחה מתקדמת בישראל, ליישם בה את התובנות של המחקר והשיח במדינות רווחה מובילות, ובמקביל לבסס מסד מוצק לחקר מדיניות חברתית ולהוראת הנושא. במהלך שנות ה-70, שבהן הוקמה הלכה למעשה מדינת רווחה בישראל, דורון שיתף פעולה עם אגף המחקר במוסד לביטוח לאומי ועם ראשי משרד הסעד (ולאחר מכן - משרד העבודה והרווחה), וערך מחקרים בתחום סבסוד שכרם של בעלי שכר נמוך (דורון ורוטר, 1976), ועדות ערר בשירותי הסעד (דורון, 1970), אחריות קרובים במערכת הסעד (דורון ורוזנטל, 1971) ועוד. בתקופה זו הוא היה גם שותף בפרויקטים של מחקר בין־לאומי משווה עם טובי חוקרי מדינת הרווחה בעולם (למשל Doron, 1976). במקביל דורון היה מעורב בהנחת היסודות לחוליה המרכזית שחסרה למדינת הרווחה הישראלית באותה העת - רשת ביטחון חברתית בדמות תוכנית הבטחת הכנסה. הוא הכין תוכנית מפורטת לכך בעבור המוסד לביטוח לאומי (דורון וזיסקינד, תשל"ח), וזו אומצה ועמדה בבסיס חקיקת חוק הבטחת הכנסה זמן קצר לאחר מכן. נדמה שבתקופה זו דורון גם גיבש עוד יותר את תפיסתו לגבי מאפייניה הרצויים של מדינת הרווחה הישראלית: אוניברסלית בעיקרה (לצדה רשת ביטחון סלקטיבית ראויה בעבור הנזקקים לה); מקיפה בתחומי פעילותה; מבטיחה את ביטחונם הסוציאלי של כל אזרחיה, אך גם בעלת ממדים ברורים של חלוקה מחדש; מופעלת על ידי עובדי מדינה שהם אנשי מקצוע; נגישה לתובעים את שירותיה; ומבטאת אחריות הדדית באמצעות דפוסי מימונה.
אין זה מפליא אפוא שמגמות התכווצות מדינת הרווחה בשנות ה-80, עם עלייתן של השקפות ופרקטיקות ניאו־ליברליות בקביעת המדיניות החברתית־כלכלית בישראל, הניסיונות לערער על יסודותיה האוניברסליים, להפריט את שירותיה ולפגוע בזכויות הנזקקים לה, הציבו את אברהם דורון במעמד המתריע בשער. בהוראתו באוניברסיטה, במאמריו האקדמיים, בהתערבויותיו בשיח הציבורי בתקופה זו, ובשיתופי הפעולה שלו עם דור חוקרי מדינת הרווחה שהוא טיפח, דורון ביקש להזהיר מפני ההשלכות ההרסניות של תהליכים אלה. הוא הצביע על הנזקים שנגרמו לקבוצות המודרות בחברה הישראלית ולממדי הסולידריות שבה (ראו למשל דורון, 1988א; דורון, 1988ב; דורון, 1991). בספרו החשוב מדינת הרווחה בעידן של תמורות (דורון, תשמ"ז), אשר פורסם בתקופה זו, הוא ביקש להציב את הסוגיות הללו בהקשר תיאורטי והיסטורי רחב ולהביט עליהן באמצעות הניסיון הבין־לאומי. במקביל, במאמר שהפך לאחד מנכסי צאן ברזל של ספרות העבודה הסוציאלית בישראל ואשר פורסם בסוף שנות ה-80 (דורון, 1989), דורון קרא לנמנים עם המקצוע המזוהה ביותר עם מדינת הרווחה - העבודה הסוציאלית - לא לזנוח את מחויבותם לצדק חברתי על ידי התכנסות לתוך העולם הטיפולי, המתמקד בפרט ולא בתנאים הסביבתיים שהם מקור עיקרי למצוקה.
שורה של פרסומים של אברהם דורון בשנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 ביססו את מעמדו כמתעד את התפתחותה של מדינת הרווחה בישראל וכמי שמכיר את מערכותיה על בוריין. ביטוי מובהק לכך הוא ספרו מדינת הרווחה בישראל שפורסם בשנת 1991 בארצות הברית (Doron and Kramer, 1991) ובשנה שלאחר מכן בישראל (דורון וקרמר, 1992). ספר זה הוא בגדר הניסיון המקיף הראשון להציג ולהסביר את מאפייני מדינת הרווחה בישראל כמכלול, והוא הפך לספר חובה לכל מי שביקש להבין את מאפייניו של המוסד המורכב הזה. במקביל, דורון לא זנח לרגע את המאבק להגנה על הישגיה של מדינת הרווחה והתמיד בביקורתו על הניסיונות לכרסם במערכותיה. כותרת ספרו בזכות האוניברסליות (דורון, תשנ"ה) מבטאת היטב את תחושת השליחות הזאת. הצטרפו לזה ביקורתו הנוקבת על צמיחתם של בתי תמחוי לנוכח התרחבות העוני בחברה הישראלית והפגיעה ברשתות הביטחון החברתיות (דורון, 2004ג), על תוכנית ויסקונסין, שביקשה להפריט את מבחן התעסוקה למקבלי גמלת הבטחת הכנסה ולהחמיר את תנאיו (דורון, 2005ב), ומעורבותו הישירה במאמץ המשפטי למנוע קיצוץ בתוכנית הבטחת הכנסה בראשית שנות האלפיים, מה שזכה לכינוי "בג"ץ קיום בכבוד" (בניש, 2010; דורון וגל, 2004).
פועלו של אברהם דורון ותרומתו לחקר ולעשייה בתחומי המדיניות החברתית זכו להכרה ולהוקרה בשורה של פרסים, ובכללם פרס ישראל למחקר בעבודה סוציאלית שהוענק לו בשנת 2004; כל זאת בלי שהוא ויתר על עיקרי תפיסת עולמו לגבי מדינת הרווחה ומאפייניה החיוניים ובלי שהוקהתה נחישותו לבקר מדיניות המחלישה את מערכות מדינת הרווחה. יתרה מזאת, גם לאחר פרישתו לגמלאות לא הואטה עבודתו המחקרית, ובמחקריו בשנים האחרונות ניכרות התֶמות שאפיינו את דבריו בעבר לצד ניסיון מוצלח לבחון נושאים נוספים - סוגיות ההווה ומגמות העבר שטרם נחקרו.
אסופה זו, היוצאת לאור עם הגעתו של אברהם דורון לגיל 90, מביאה לקורא ממיטב פרסומיו בשני העשורים האחרונים ומלמדת על פוריותו האינטלקטואלית המתמשכת. בעמודי האסופה מוצגות עבודותיו של דורון העוסקות בחקר התפתחות מדינת הרווחה בישראל ובסוגיות מרכזיות המעסיקות את מדינת הרווחה. כותרת האסופה בזכות מדינת הרווחה: מבחר ממאמריו של אברהם דורון מבקשת לשקף את המסר שמאפיין יותר מכול את השקפת עולמו של אברהם דורון, ושהוא מבקש להעביר לחברה הישראלית מאז תחילת פועלו בימי הראשונים של המדינה. זהו מסר שרואה במדינת הרווחה הישג היסטורי החיוני להבטחת רווחתם של כל הנמנים עם החברה הישראלית, שיש להגן עליו מפני מי שמבקשים להחלישו, ואשר לפיו יש אף להרחיב את מדינת הרווחה על מנת שהיא תספק הגנה חברתית ראויה יותר. את המאבק הזה אברהם דורון ממשיך לנהל באמצעות מחקריו ומאמריו הפולמוסיים המוצגים בעמודי ספר זה.
