בסיפור בשם 'דולסה', שכונס בקובץ סיפוריה 'הירחים של יופיטר', מספרת אליס מונרו על אישה קנדית בגיל העמידה, גרושה ומעט אבודה, שנופשת במזרח קנדה. במלון היא פוגשת מעריץ של הסופרת וילה קאתר שמתחקה אחר עקבותיה, כיוון שגם קאתר, מסתבר, נפשה באזור בשעתה ובו כתבה ב1923- את 'גבירה אבודה', שיוצא עכשיו בתרגום לעברית. המעריץ התמים מרגיז את גיבורת הסיפור של מונרו - היא מנסה לרמוז לו שמושא הערצתו הייתה אישה יותר מסובכת מכפי שהוא סבור, ושיחסיה עם נשים היו יחסים לסביים.
עד כמה שאני מבין, השאלה בדבר העדפותיה המיניות של קאתר (,(1947-1873 מגדולי הסופרים האמריקאים, לא נפתרה באופן חד-משמעי. אבל מאפיין אחד מובהק של 'גבירה אבודה' ושל הרומן הנוסף שלה שתורגם בעבר לעברית, 'אנטוניה שלי' (,(1918 מעודד את ההנחה שקאתר אכן הייתה לסבית. במרכז שני הספרים ניצבת אישה שגבר מלווה את חייה מהצד בהתבוננות מתפעלת. לא מדובר בדיוק במאהב ואף לא באהבה חד-צדדית, אלא באדם שמעורבותו הרגשית בחיי מושא ההתבוננות שלו נמצאת על סיפה של היקסמות ארוטית או התאהבות - אבל הסף הזה משום מה אינו נחצה.
אם נשער שהגבר המתבונן-מעורב הוא בעצם אישה (ואולי הסופרת עצמה) - אישה שלא יכלה לבטא את היקסמותה הארוטית במלואה בגלל רוח הזמן (או משום שידעה שכמיהותיה יושבו ריקם), ולכן נותרת בעמדת מתבוננת ביחסיה של הגיבורה עם גברים אחרים - יובן יותר המבנה הנדיר של שני הרומנים. כך או כך, המבנה הנפשי יוצא הדופן הזה מזריק להם מקוריות רבה.
קאתר היא לא "סופרת דרומית", אם לקרוץ לקובץ הסיפורים המעניין 'שלוש סופרות דרומיות' שראה כאן אור לפני כשנה (בהוצאת עם עובד). היא "סופרת מערב-תיכונית". במובן הזה, הקורא יכול לנשום מעט לרווחה: לא מדובר כאן ביצורים גרוטסקיים, חייתיים, שבהם מתמחה הספרות הדרומית, אלא בבני-אדם מן היישוב. בסמכותיות של מספרת היודעת את מלאכתה, בגוף שלישי, פורשת קאתר ב'גבירה אבודה' את סיפורה של מריאן פורסטר - "גברת פורסטר", כפי שהיא מכונה לאורך רוב הרומן - צעירה קליפורנית מלאת חיים, שבגלל כמה צירופי נסיבות נישאה למר פורסטר, המבוגר ממנה ב-25 שנים, ועקרה עימו לעיירה סוויט ווטר שבמערב התיכון.
עיקר העלילה מתרחש בשנות ה-90 של המאה ה-,19 כשמר פורסטר, לשעבר איש חברת הרכבות שמילאה תפקיד מרכזי בכיבוש ויישוב המערב והמערב התיכון באותם עשורים, פרש מעיסוקיו אל ביתו שבראש הגבעה ואל נחלתו שמקיפה את הבית. פורסטר הוא ג'נטלמן מהדור הישן (כך הוא נתפס ברומן עצמו); אדם חם, אוהב ועדין. מריאן מעריכה אותו מאוד, אולי אפילו אוהבת אותו, אבל גילה הצעיר וחדוות החיים שלה גורמים לה להיות לא נאמנה לו.
בכל זה מתבונן ניל הרברט, צעיר אינטליגנטי בעל נפש רגישה שמוקסם ממריאן מאז ילדותו ("כשגברת פורסטר הביטה בך, ידעת שהיא מכשפת"), ושדודו השופט שייך לחוג הקטן והאליטיסטי בעיירה של באי ביתם של הפורסטרים.
את ההנאה מהרומן הזה אפשר לחלק לשניים. ראשית, יכולת התיאור המרשימה של קאתר, שלוכדת בקלילות נופים, תווים גופניים של בניאדם ואת הפסיכולוגיה שלהם. ללא מהומה וללא הדגשת יכולותיה, תוך שמירה על מתינות ועל קצב בו-זמנית, השפה הזאת מכניעה תחתיה ללא מאבק נופים ואנשים ("גברת אוגדן הייתה פשוטה למראה באורח בלתי נסלח כמעט"; "היא הייתה נאה כשהייתה לבושה ברישול וידעה זאת").
וישנה, כמובן, העלילה, גם אם משנית מבחינתי למיומנות התיאור של קאתר. העלילה כאן מחושלת ונמרצת: בעיניים מתפלצות רואה הרברט כיצד גברת פורסטר מתמסרת למאהבים גסים, אנוכיים, חלקלקים, שאינם כפי ערכה, בד בבד עם התרוששותו של מר פורסטר, הנובעת בחלקה מאופיו הנדיב והאציל. קאתר אף קושרת את נפילת בית פורסטר לשינויים היסטוריים שפקדו את המערב התיכון, למעבר מתקופה חלוצית הרואית, שאותה מייצג מר פורסטר, לעידן קפיטליסטי חמדני ונעדר נשמה ('"המערב הישן יושב בידי חולמים, הרפתקנים בעלי לב רחב שהיו בלתי מעשיים לתפארת... ועכשיו, כל השטח הנרחב שכבשו יהיה נתון לחסדיהם של אנשים... שמעולם לא העזו לעשות שום דבר, שמעולם לא סיכנו שום דבר... הם יהרסו ויקצצו לחתיכות נושאות רווח את המרחב... כפי שמפעל גפרורים מבקע את היער הקדמוני").
בהיותה סופרת מעולה, קאתר אמנם מבקרת את מריאן, אך גם מבינה לליבה של גיבורתה, והיא אינה מתארת סיפור שסופו קריסה טוטאלית או מוות טרגי (זו אינה "ספרות דרומית", כאמור). מריאן אינה מפלצת, אלא אישה מלאת חיים שאימת העוני מעבירה אותה לעיתים על דעתה. במאהביה היא מבקשת מוצא לתשוקת החיים שלה וגם סיוע בשעת דחק, עם הידרדרותו של מר פורסטר. 'גבירה אבודה', אם לא היה ברור עד כה, הוא הזדמנות טובה להכיר סופרת מרכזית, מצוינת, ולא מספיק מוכרת אצלנו.
עוד 3 ספרים על המערב התיכון
וויינסבורג, אוהיו > שרווד אנדרסון
ארוסמית > סינקלר לואיס
הזאב מדקוטה > רוג‘ר קאראס
מה נשים רוצות
וילה קאתר היא סופרת מעולה ולא מספיק מוכרת אצלנו. 'גבירה אבודה' הוא הזדמנות מצוינת להכיר
בסיפור בשם 'דולסה', שכונס בקובץ סיפוריה 'הירחים של יופיטר', מספרת אליס מונרו על אישה קנדית בגיל העמידה, גרושה ומעט אבודה, שנופשת במזרח קנדה. במלון היא פוגשת מעריץ של הסופרת וילה קאתר שמתחקה אחר עקבותיה, כיוון שגם קאתר, מסתבר, נפשה באזור בשעתה ובו כתבה ב1923- את 'גבירה אבודה', שיוצא עכשיו בתרגום לעברית. המעריץ התמים מרגיז את גיבורת הסיפור של מונרו - היא מנסה לרמוז לו שמושא הערצתו הייתה אישה יותר מסובכת מכפי שהוא סבור, ושיחסיה עם נשים היו יחסים לסביים.
עד כמה שאני מבין, השאלה בדבר העדפותיה המיניות של קאתר (,(1947-1873 מגדולי הסופרים האמריקאים, לא נפתרה באופן חד-משמעי. אבל מאפיין אחד מובהק של 'גבירה אבודה' ושל הרומן הנוסף שלה שתורגם בעבר לעברית, 'אנטוניה שלי' (,(1918 מעודד את ההנחה שקאתר אכן הייתה לסבית. במרכז שני הספרים ניצבת אישה שגבר מלווה את חייה מהצד בהתבוננות מתפעלת. לא מדובר בדיוק במאהב ואף לא באהבה חד-צדדית, אלא באדם שמעורבותו הרגשית בחיי מושא ההתבוננות שלו נמצאת על סיפה של היקסמות ארוטית או התאהבות - אבל הסף הזה משום מה אינו נחצה.
אם נשער שהגבר המתבונן-מעורב הוא בעצם אישה (ואולי הסופרת עצמה) - אישה שלא יכלה לבטא את היקסמותה הארוטית במלואה בגלל רוח הזמן (או משום שידעה שכמיהותיה יושבו ריקם), ולכן נותרת בעמדת מתבוננת ביחסיה של הגיבורה עם גברים אחרים - יובן יותר המבנה הנדיר של שני הרומנים. כך או כך, המבנה הנפשי יוצא הדופן הזה מזריק להם מקוריות רבה.
קאתר היא לא "סופרת דרומית", אם לקרוץ לקובץ הסיפורים המעניין 'שלוש סופרות דרומיות' שראה כאן אור לפני כשנה (בהוצאת עם עובד). היא "סופרת מערב-תיכונית". במובן הזה, הקורא יכול לנשום מעט לרווחה: לא מדובר כאן ביצורים גרוטסקיים, חייתיים, שבהם מתמחה הספרות הדרומית, אלא בבני-אדם מן היישוב. בסמכותיות של מספרת היודעת את מלאכתה, בגוף שלישי, פורשת קאתר ב'גבירה אבודה' את סיפורה של מריאן פורסטר - "גברת פורסטר", כפי שהיא מכונה לאורך רוב הרומן - צעירה קליפורנית מלאת חיים, שבגלל כמה צירופי נסיבות נישאה למר פורסטר, המבוגר ממנה ב-25 שנים, ועקרה עימו לעיירה סוויט ווטר שבמערב התיכון.
עיקר העלילה מתרחש בשנות ה-90 של המאה ה-,19 כשמר פורסטר, לשעבר איש חברת הרכבות שמילאה תפקיד מרכזי בכיבוש ויישוב המערב והמערב התיכון באותם עשורים, פרש מעיסוקיו אל ביתו שבראש הגבעה ואל נחלתו שמקיפה את הבית. פורסטר הוא ג'נטלמן מהדור הישן (כך הוא נתפס ברומן עצמו); אדם חם, אוהב ועדין. מריאן מעריכה אותו מאוד, אולי אפילו אוהבת אותו, אבל גילה הצעיר וחדוות החיים שלה גורמים לה להיות לא נאמנה לו.
בכל זה מתבונן ניל הרברט, צעיר אינטליגנטי בעל נפש רגישה שמוקסם ממריאן מאז ילדותו ("כשגברת פורסטר הביטה בך, ידעת שהיא מכשפת"), ושדודו השופט שייך לחוג הקטן והאליטיסטי בעיירה של באי ביתם של הפורסטרים.
את ההנאה מהרומן הזה אפשר לחלק לשניים. ראשית, יכולת התיאור המרשימה של קאתר, שלוכדת בקלילות נופים, תווים גופניים של בניאדם ואת הפסיכולוגיה שלהם. ללא מהומה וללא הדגשת יכולותיה, תוך שמירה על מתינות ועל קצב בו-זמנית, השפה הזאת מכניעה תחתיה ללא מאבק נופים ואנשים ("גברת אוגדן הייתה פשוטה למראה באורח בלתי נסלח כמעט"; "היא הייתה נאה כשהייתה לבושה ברישול וידעה זאת").
וישנה, כמובן, העלילה, גם אם משנית מבחינתי למיומנות התיאור של קאתר. העלילה כאן מחושלת ונמרצת: בעיניים מתפלצות רואה הרברט כיצד גברת פורסטר מתמסרת למאהבים גסים, אנוכיים, חלקלקים, שאינם כפי ערכה, בד בבד עם התרוששותו של מר פורסטר, הנובעת בחלקה מאופיו הנדיב והאציל. קאתר אף קושרת את נפילת בית פורסטר לשינויים היסטוריים שפקדו את המערב התיכון, למעבר מתקופה חלוצית הרואית, שאותה מייצג מר פורסטר, לעידן קפיטליסטי חמדני ונעדר נשמה ('"המערב הישן יושב בידי חולמים, הרפתקנים בעלי לב רחב שהיו בלתי מעשיים לתפארת... ועכשיו, כל השטח הנרחב שכבשו יהיה נתון לחסדיהם של אנשים... שמעולם לא העזו לעשות שום דבר, שמעולם לא סיכנו שום דבר... הם יהרסו ויקצצו לחתיכות נושאות רווח את המרחב... כפי שמפעל גפרורים מבקע את היער הקדמוני").
בהיותה סופרת מעולה, קאתר אמנם מבקרת את מריאן, אך גם מבינה לליבה של גיבורתה, והיא אינה מתארת סיפור שסופו קריסה טוטאלית או מוות טרגי (זו אינה "ספרות דרומית", כאמור). מריאן אינה מפלצת, אלא אישה מלאת חיים שאימת העוני מעבירה אותה לעיתים על דעתה. במאהביה היא מבקשת מוצא לתשוקת החיים שלה וגם סיוע בשעת דחק, עם הידרדרותו של מר פורסטר. 'גבירה אבודה', אם לא היה ברור עד כה, הוא הזדמנות טובה להכיר סופרת מרכזית, מצוינת, ולא מספיק מוכרת אצלנו.
עוד 3 ספרים על המערב התיכון
וויינסבורג, אוהיו > שרווד אנדרסון
ארוסמית > סינקלר לואיס
הזאב מדקוטה > רוג‘ר קאראס
אריק גלסנר
7 לילות
28/02/2020
לקריאת הסקירה המלאה >