בשורות טובות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בשורות טובות
מכר
אלפי
עותקים
בשורות טובות
מכר
אלפי
עותקים

בשורות טובות

4.5 כוכבים (48 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ניל גיימן

ניל גיימן, יליד 1960, הוא סופר בריטי עטור שבחים, זוכה פרסי ניוברי, קרנגי, הוגו, ויל אייזנר, World Fantasy ונבולה, שפרסם עד היום יותר מעשרים ספרים, בהם 'אוקיינוס בקצה המשעול', 'מיתולוגיה נורדית' ו'למרבה המזל, החלב', שיצאו לאור בהוצאת הכורסא.

טרי פראצ'ט

סר טרנס (טרי) דייוויד ג'ון פּרָאצֶ'ט (באנגלית: Terence David John Pratchett; ‏28 באפריל 1948 - 12 במרץ 2015) היה סופר בריטי, שכתב ספרי פנטזיה מלאי הומור וביקורת חברתית.

פראצ'ט ידוע בעיקר כמחבר סדרת ספרי "עולם הדיסק" (1983–2013), המונה 40 ספרים, והספר "בשורות טובות" (1990), שחיבר עם הסופר ניל גיימן. בשנת 2007 הודיע פראצ'ט שהוא סובל ממחלת אלצהיימר, ויצר תוכנית בשיתוף ה-BBC שעקבה אחר השנה הראשונה של התפתחות המחלה בחייו. במרץ 2015 נפטר מהמחלה‏.

תקציר

"צאצא ישיר של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה." - ניו יורק טיימס
 
על פי הספר "נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר, מכשפה" העולם יחדל מלהתקיים בשבת. בשבת הקרובה, ליתר דיוק, ממש לפני ארוחת הערב. אז צבאות הטוב וצבאות הרע יתאספו, היבשת האבודה אטלנטיס תתרומם ממעמקי הים, וגשם של צפרדעים יתחיל לרדת. 
 
יום הדין קרב ואף אחד כבר לא יוכל לעצור אותו. רק שהמלאך אזירפאל והשד קראולי – שחיו עידנים בין בני האדם ולמדו להעריך את הנאות החיים הקטנות – מסרבים לקבל את הדין. בצר להם הם משלבים כוחות ויוצאים למסע שתכליתו לדחות את קץ הימים.  
כך קורה שגורל העולם כולו תלוי בתושייתם של שני טיפוסים משונים במיוחד, שהחליטו לחבל בתוכנית האלוהית ולעשות כל שביכולתם כדי שהעולם ימשיך להתקיים. חבל רק שמישהו שכח איפה הניח את האנטיכריסטוס.  
 
בשורות טובות – שיתוף פעולה ספרותי יוצא דופן בין טרי פראצ'ט וניל גיימן - ראה אור לראשונה בשנת 1990, והפך מאז לספר קאלט שנחשב על ידי מיליוני מעריציו כאחד הספרים הטובים והמשעשעים ביותר מאז ומעולם.
 
לכבוד שלושים שנה לצאת הספר, הוצאת הכורסא שמחה להגיש לכם את היצירה הנפלאה הזו בתרגום עברי חדש, מעודכן, ומצחיק בטירוף. 

פרק ראשון

הקדמה
 
שואלים אותנו: איך היה לכתוב את "בשורות טובות"?
 
ואנחנו עונים: היינו סתם שני בחורים רגילים, טוב? גם היום. זאת הייתה עבודה לקיץ. נהנינו בטירוף, התחלקנו בכסף חצי־חצי ונשבענו לעולם לא לעשות את זה שוב. זה לא נראה לנו חשוב.
 
ובמובן מסוים, זה עדיין לא חשוב. את "בשורות טובות" כתבו שני אנשים שבזמנו לא היו מוכרים כל כך, אלא אם כן הכרתם אותם ממילא. הם אפילו לא היו בטוחים שהספר יימכר. ולא היה להם שום מושג שהם הולכים לכתוב את הספר המתוקן ביותר בעולם. (ברצינות: חתמנו בעונג רב על מספר אדיר של ספרים בכריכה רכה שנפלו לאמבטיה, הצהיבו לגוון חולני או תוקנו בסלוטייפ וחוט תפירה, ואפילו נתקלנו באחד שהגיע כערימה של דפים נפרדים בשקית ניילון. מצד שני, היה גם בחור שבנה קופסה מיוחדת מעץ אגוז עם עיטורי כסף, שבתוכה נח הספר על מצע של קטיפה שחורה. על המכסה היו רוּנוֹת מכסף. לא שאלנו.) טיפ בענייני נימוס: זה בסדר, פחות או יותר, לבקש מסופר לחתום לכם על הזרוע, אבל לא מנומס במיוחד לקפוץ מיד אחר כך לסטודיו הקעקועים הסמוך ולחזור אחרי חצי שעה להראות לו את התוצאה האדומה והנפוחה.
 
לא ידענו שנצא לכמה סבבים של מפגשי חתימה על ספרים, שיהיו מוזרים אפילו באמות המידה המופרכות שלנו: שנשוחח על הומור בהפסקות של חמש־עשרה שניות בין מבזקי חדשות על מצב בני הערובה בסניף ברגר קינג המקומי, שנתראיין אצל שדרן רדיו בניו יורק שלא התכונן לקראתנו בכלל ולא עודכן ש"בשורות טובות" הוא יצירה "בדיונית", כמו שאומרים אצלנו בתחום, או שלפני ריאיון בתחנת רדיו ציבורית ייגש אלינו הממונה על התקנות ויזהיר אותנו בעוד מועד לא לקלל "כי אתם האנגלים מקללים כל הזמן."
 
האמת היא שאף אחד משנינו לא מקלל הרבה, בייחוד לא ברדיו, אבל במשך השעה הבאה מצאנו את עצמנו מדברים בעל כורחנו במשפטים קצרים ומדודים מאוד ולא העזנו להסתכל זה לזה בעיניים.
 
ואסור לשכוח את הקוראים שלנו, שיהיו בריאים. בטח חתמנו בשבילם על מאות אלפי עותקים עד היום. רוב הספרים שהוגשו לנו היו משומשים להפליא, עד כדי התפוררות; אם אנחנו נתקלים בעותק חדש ונוצץ, זה בדרך כלל אומר שחמשת העותקים הקודמים של הבעלים נגנבו על ידי חברים, הוכו בברק או נאכלו על ידי טרמיטים עצומים בסומטרה. ראו הוזהרתם. אה, והבנו שיש עותק של הספר גם בספריית הוותיקן. זאת מחשבה נחמדה, בכל אופן.
 
היה כיף, והכיף עוד נמשך.
 
 
 
 
 
בראשית 
 
 
זה היה יום יפה.
 
כל הימים היו יפים. היו כבר הרבה יותר משבעה, והגשם עדיין לא הומצא. אך העננים המתאספים ממזרח לגן עדן בישרו את בואה של סופת הרעמים הראשונה, והיא עמדה להיות גדולה.
 
המלאך המופקד על השער המזרחי פרש את כנפיו מעל ראשו כדי לסוכך על עצמו מפני הטיפות הראשונות.
 
"סליחה," הוא אמר בנימוס. "מה התחלת לומר?"
 
"אמרתי שהוא לא הגיב לזה טוב כל כך," אמר הנחש.
 
"אה. כן," אמר המלאך, ששמו היה אַזירְפָאֵל.
 
"אם אתה שואל אותי, זו הייתה תגובת קצת מוגזמת," אמר הנחש. "זאת אומרת, עבירה ראשונה בסך הכול. ואני בכלל לא מבין למה זה גרוע כל כך לדעת מה ההבדל בין טוב לרע."
 
"זה ללא ספק גרוע," קבע אזירפאל, אך נימתו הייתה מהוססת מעט, כאילו גם הוא לא מבין מה בדיוק הבעיה, וזה מדאיג אותו, "אחרת אתה לא היית מעורב."
 
"הם בסך הכול אמרו לי, תעלה לשם לעשות קצת בלגן," אמר הנחש, ששמו היה קְרוֹלי,1 אפילו שהוא שקל לשנות אותו. הוא החליט שקרולי זה פשוט לא הוא.
 
"כן, אבל אתה שד. אני לא בטוח שאתה מסוגל בכלל לעשות טוב," אמר אזירפאל. "זה פשוט, פשוט חלק מהטבע שלך. שום דבר אישי, כן?"
 
"אבל אתה חייב להודות שזה קצת מוגזם, לא?" אמר קרולי. "לסמן עץ ולכתוב לא לגעת באותיות גדולות. לא בדיוק מרומז. למה לא לנטוע אותו על פסגה של הר גבוה או באיזה מקום רחוק? אתה רואה דבר כזה ושואל את עצמך מה הוא מתכנן."
 
"עדיף לא לשער השערות," אמר אזירפאל. "עדיף לא לפקפק בנשגב, ככה אני תמיד אומר. יש טוב ויש רע, ואם אתה עושה רע כשאומרים לך לעשות רק טוב, אז מגיע לך בלי ספק, נראה לי, להיענש."
 
הם ישבו בשתיקה מביכה וצפו בטיפות הגשם מכות בפרחים הראשונים.
 
בסופו של דבר אמר קרולי, "לא הייתה לך חרב בוערת?"
 
"אהמ..." אמר המלאך. ארשת של אשמה חלפה על פניו, ואז עשתה פרסה וחנתה בהן.
 
"כן, אני בטוח שהייתה לך חרב בוערת," אמר קרולי. "היא בערה כמו אני לא יודע מה."
 
"אהמ..."
 
"בעיניי היא הייתה מרשימה מאוד."
 
"כן, אבל, אה —"
 
"איבדת אותה, מה?"
 
"לא! לא, לא בדיוק איבדתי, אלא —"
 
"נו?"
 
אזירפאל נראה אומלל. "אם אתה חייב לדעת," הוא אמר בחמיצות מה, "נתתי אותה."
 
קרולי נעץ בו את מבטו.
 
"אבל לא הייתה לי ברירה," אמר המלאך והחל לחכך את כפות ידיו זו בזו בהיסח הדעת. "הם נראו כאילו הם קופאים מקור, מסכנים כאלה, והיא כבר מצפה לילד, תאמין או לא, וחוץ מזה כל כך הרבה חיות אכזריות אורבות בחוץ, והסערה מתקרבת, אז אמרתי לעצמי, למה לא בעצם, ולהם אמרתי, תקשיבו, אם תנסו לחזור הולכת להיות כאן מהומת אלוהים, אבל אולי תזדקקו לחרב הזאת, אז הנה היא, אין צורך להודות לי, פשוט תעשו לכולם טובה גדולה ואל תהיו פה כשהשמש שוקעת."
 
הוא חייך אל קרולי חיוך מודאג.
 
"זה הדבר הכי טוב שהיה אפשר לעשות, לא?"
 
"אני לא בטוח שאתה מסוגל בכלל לעשות רע," אמר קרולי בעוקצנות. אזירפאל לא הבחין בנימה שבה נאמרו הדברים.
 
"כן, טוב, אני מקווה מאוד שאתה צודק," אמר. "מקווה מאוד. זה הציק לי כל אחר הצהריים."
 
הם צפו במשך זמן מה בגשם.
 
"אתה יודע מה מוזר?" אמר קרולי. "גם אני שואל את עצמי אם מה שעשיתי היה הדבר הנכון. התרגיל עם התפוח. שד יכול להסתבך בצרות צרורות אם הוא עושה את הדבר הנכון." הוא גיחך פתאום. "זה יהיה מצחיק אם בעצם שנינו טעינו, לא? נכון שזה יהיה מצחיק אם אני עשיתי משהו טוב ואתה עשית משהו רע?"
 
"לא ממש," אמר אזירפאל.
 
קרולי התבונן בגשם.
 
"לא," הוא אמר והרצין. "כנראה לא."
 
מסכים שחורים־אפורים ירדו על גן עדן. רעם נהם בין הגבעות. החיות, שאך לא מזמן זכו לשמות, התכווצו בפני הסערה.
 
במרחק, ביער הנוטף, ריצד בין העצים משהו בוהק ויוקד.
 
לילה קודר וסוער עמד לרדת.

ניל גיימן

ניל גיימן, יליד 1960, הוא סופר בריטי עטור שבחים, זוכה פרסי ניוברי, קרנגי, הוגו, ויל אייזנר, World Fantasy ונבולה, שפרסם עד היום יותר מעשרים ספרים, בהם 'אוקיינוס בקצה המשעול', 'מיתולוגיה נורדית' ו'למרבה המזל, החלב', שיצאו לאור בהוצאת הכורסא.

טרי פראצ'ט

סר טרנס (טרי) דייוויד ג'ון פּרָאצֶ'ט (באנגלית: Terence David John Pratchett; ‏28 באפריל 1948 - 12 במרץ 2015) היה סופר בריטי, שכתב ספרי פנטזיה מלאי הומור וביקורת חברתית.

פראצ'ט ידוע בעיקר כמחבר סדרת ספרי "עולם הדיסק" (1983–2013), המונה 40 ספרים, והספר "בשורות טובות" (1990), שחיבר עם הסופר ניל גיימן. בשנת 2007 הודיע פראצ'ט שהוא סובל ממחלת אלצהיימר, ויצר תוכנית בשיתוף ה-BBC שעקבה אחר השנה הראשונה של התפתחות המחלה בחייו. במרץ 2015 נפטר מהמחלה‏.

סקירות וביקורות

סוף העולם שמאלה למרות הדאחקות שמריצים כאן טרי פראצ'ט וניל גיימן על ספרי נבואה, 'בשורות טובות' עצמו מתגלה כספר נבואי, עם בן השטן בתפקיד גרטה תונברג

מתוך העיבוד הטלוויזיוני לספר

עקב החלפת תינוקות שנכשלה, בנו של השטן גדל במשפחה נורמטיבית בכפר פסטורלי באנגליה, מה שמקשה הן על כוחות הטוב והן על כוחות הרשע לאתר אותו ביום הדין. קראולי ואזירפאל, שד ומלאך מדרגים בינוניים, שמתהלכים בקרב בני-האדם כבר אלפי שנים, ממש לא מרוצים מיום הדין הקרב ואין להם תשוקה להכרעת העימות העתיק בין טוב לרע על ידי נהרות של דם. בסך הכל הם די מרוצים מהחיים הכמו-אנושיים שזכו להם: לקראולי יש בנטלי יד ראשונה מ-‭1926‬ ודירת רווקים, ואזירפאל סוחר בספרים עתיקים. "למה בעצם אנחנו מדברים על השטות הזאת של טוב ורע? אלה סתם שמות לצדדים היריבים", מסכימים האויבים/ חברים הוותיקים על חוסר העניין שלהם בכל הדרמה הזאת של גוג ומגוג ומחליטים לנסות למנוע אותה יחד. "רגע נדמה לך שאתה על גג העולם, ופתאום מפילים עליך את קץ הימים", הם נאנחים, והקורא, שפוגש את 'בשורות טובות' בראשית ‭ ,2020‬מהנהן בעצב. הרי זו התחושה של כל מי שקורא עיתונים: שהלך עלינו, שהאפוקליפסה באמת הגיעה, וחבל שזה קורה בדיוק עכשיו, בשלב בהיסטוריה שבו אין נאצים ויש נטפליקס.

ספר הקאלט 'בשורות טובות', שזוכה עכשיו לתרגום עברי מעודכן (ולעיבוד טלוויזיוני), נכתב ב-‭1990‬ על ידי יוצרי הפנטזיה הנערצים סר טרי פראצ'ט ז"ל וניל גיימן החי והנאה. שניהם היו אז קצת פחות נערצים, ושיתוף הפעולה הייחודי ביניהם נולד במהלך ראיון שערך גיימן עם פראצ'ט והמשיך במשלוח דיסקטים בדואר. כותרת המשנה של הספר היא "נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר, מכשפה" ובמרכזו - בין היתר, כי מדובר בספר שיש לו הרבה מרכזים - ספר נבואות בלתי ניתן לפענוח בשעתו שיצא באמצע המאה ה-‭,17‬ בתקופה שבה "ספרי נבואות נמכרו כלחמניות חמות", כי "הציבור משתוקק לקרוא קשקושים כאלה". הממ, מעניין איזו תקופה זה מזכיר. למרות הדאחקות שרצות כאן על ספרי נבואה - ועל כל דבר אחר - 'בשורות טובות' עצמו מתגלה כספר נבואה, אלא אם כן, וזה כנראה המקרה, כולנו ישנו ממש עמוק ב-‭.1990‬

צאצאיתה של אותה מכשייפה מגיעה לכפר שבו גדל בנו של השטן ומדליקה אותו, בלי לדעת מיהו, על ענייני איכות סביבה, כשהיא משאילה לו את המגזין הניו-אייג'י הקונספירטיבי 'חדשות עידן הדלי'. "כשאתה ילד אתה קורא על פיראטים וקאובואים ואסטרונאוטים וכאלה, ועד שאתה חושב שהעולם מלא בדברים מדהימים, אומרים לך שבעצם הוא מלא בלווייתנים מתים ובעצים כרותים ובפסולת גרעינית שמצטברת מיליון שנה. בשביל זה בכלל לא שווה לגדול, אם אתם שואלים אותי". בן השטן הופך לגרסה צעירה יותר - ושטנית יותר - של גרטה תונברג. הוא מכריז, "נראה לי שצריך לסגור את העסק ולהתחיל את הכל מחדש", ומוסיף ברכה לבומרז: "אני בעצם עושה לכדור הארץ טובה, כשחושבים על זה. מרגיז אותי כל כך לראות איך כל המטורפים הזקנים האלה הורסים אותו...". האין אלו ממש "נבואותיהם הנחמדות והמדויקות של גיימן ופראצ'ט"?

למי שמכיר את מכלול יצירתו של פראצ'ט אין בכך הפתעה. בחלקים נרחבים שלה, לילדים ולמבוגרים כאחד, עמל פראצ'ט על חינוך לאחריות חברתית וסביבתית, כשהוא משתמש בשני הכלים המרכזיים שלו - פנטזיה והומור - כדי לשלוף את קוראיו מעולם המוסכמות שלהם. כידוע לכל מי שפגש מעריצים של ספרי פנטזיה והתעייף, פנטזיה והומור לא בהכרח הולכים יד ביד, והכוח של 'בשורות טובות' הוא בדיוק כאן. כאן הוא גם נפרד מהרבה קוראים שלא יכולים לשאת את השילוב הזה, ומכאלה שלא אוהבים את הז'אנרים האלה גם בנפרד.

'בשורות טובות' עמוס, או גדוש (תלוי את מי שואלים), באינספור חוכמות, או התחכמויות (תלוי את מי שואלים), בדיחות, הערות שוליים ודמויות משנה. תמצאו כאן בין היתר את ארבעת פרשי האפוקליפסה ועוד ארבעה אופנוענים שמנסים לחקות אותם, מפקד נרגן של צבא ציד המכשפות, מלכת סאדו וחובבת סיאנסים מזדקנת, נזירות פטפטניות, חייזרים ממשטרת הגלקסיה, עובד ניקיון במרכז קניות, קפטן של ספינת ציד לווייתנים, ישויות שמימיות שמדברות בקולו של פרדי מרקיורי ("כל קלטת שנשארת במכונית למשך שבועיים ויותר הופכת לאוסף הלהיטים של קווין") ועוד.

הספר הזה הוא חתיכת הפקה, וייתכן שאחת הסיבות שהפך לספר קאלט - ואולי זה נכון לכל יצירה שהפכה לקאלט - היא העובדה שהוא הרבה יותר מהנה בקריאה שנייה, שבה פטור הקורא מן הצורך להבין מה לעזאזל קורה כאן ויכול פשוט ליהנות מהתבונה הרבה המתחזה ומתחלקת למיליון בדיחות קטנות ואנגליות, בספר האפוקליפסה הכיאופטימי וחובב אדם שתמצאו.

שרון קנטור

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 17/01/2020 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

סוף העולם שמאלה למרות הדאחקות שמריצים כאן טרי פראצ'ט וניל גיימן על ספרי נבואה, 'בשורות טובות' עצמו מתגלה כספר נבואי, עם בן השטן בתפקיד גרטה תונברג

מתוך העיבוד הטלוויזיוני לספר

עקב החלפת תינוקות שנכשלה, בנו של השטן גדל במשפחה נורמטיבית בכפר פסטורלי באנגליה, מה שמקשה הן על כוחות הטוב והן על כוחות הרשע לאתר אותו ביום הדין. קראולי ואזירפאל, שד ומלאך מדרגים בינוניים, שמתהלכים בקרב בני-האדם כבר אלפי שנים, ממש לא מרוצים מיום הדין הקרב ואין להם תשוקה להכרעת העימות העתיק בין טוב לרע על ידי נהרות של דם. בסך הכל הם די מרוצים מהחיים הכמו-אנושיים שזכו להם: לקראולי יש בנטלי יד ראשונה מ-‭1926‬ ודירת רווקים, ואזירפאל סוחר בספרים עתיקים. "למה בעצם אנחנו מדברים על השטות הזאת של טוב ורע? אלה סתם שמות לצדדים היריבים", מסכימים האויבים/ חברים הוותיקים על חוסר העניין שלהם בכל הדרמה הזאת של גוג ומגוג ומחליטים לנסות למנוע אותה יחד. "רגע נדמה לך שאתה על גג העולם, ופתאום מפילים עליך את קץ הימים", הם נאנחים, והקורא, שפוגש את 'בשורות טובות' בראשית ‭ ,2020‬מהנהן בעצב. הרי זו התחושה של כל מי שקורא עיתונים: שהלך עלינו, שהאפוקליפסה באמת הגיעה, וחבל שזה קורה בדיוק עכשיו, בשלב בהיסטוריה שבו אין נאצים ויש נטפליקס.

ספר הקאלט 'בשורות טובות', שזוכה עכשיו לתרגום עברי מעודכן (ולעיבוד טלוויזיוני), נכתב ב-‭1990‬ על ידי יוצרי הפנטזיה הנערצים סר טרי פראצ'ט ז"ל וניל גיימן החי והנאה. שניהם היו אז קצת פחות נערצים, ושיתוף הפעולה הייחודי ביניהם נולד במהלך ראיון שערך גיימן עם פראצ'ט והמשיך במשלוח דיסקטים בדואר. כותרת המשנה של הספר היא "נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר, מכשפה" ובמרכזו - בין היתר, כי מדובר בספר שיש לו הרבה מרכזים - ספר נבואות בלתי ניתן לפענוח בשעתו שיצא באמצע המאה ה-‭,17‬ בתקופה שבה "ספרי נבואות נמכרו כלחמניות חמות", כי "הציבור משתוקק לקרוא קשקושים כאלה". הממ, מעניין איזו תקופה זה מזכיר. למרות הדאחקות שרצות כאן על ספרי נבואה - ועל כל דבר אחר - 'בשורות טובות' עצמו מתגלה כספר נבואה, אלא אם כן, וזה כנראה המקרה, כולנו ישנו ממש עמוק ב-‭.1990‬

צאצאיתה של אותה מכשייפה מגיעה לכפר שבו גדל בנו של השטן ומדליקה אותו, בלי לדעת מיהו, על ענייני איכות סביבה, כשהיא משאילה לו את המגזין הניו-אייג'י הקונספירטיבי 'חדשות עידן הדלי'. "כשאתה ילד אתה קורא על פיראטים וקאובואים ואסטרונאוטים וכאלה, ועד שאתה חושב שהעולם מלא בדברים מדהימים, אומרים לך שבעצם הוא מלא בלווייתנים מתים ובעצים כרותים ובפסולת גרעינית שמצטברת מיליון שנה. בשביל זה בכלל לא שווה לגדול, אם אתם שואלים אותי". בן השטן הופך לגרסה צעירה יותר - ושטנית יותר - של גרטה תונברג. הוא מכריז, "נראה לי שצריך לסגור את העסק ולהתחיל את הכל מחדש", ומוסיף ברכה לבומרז: "אני בעצם עושה לכדור הארץ טובה, כשחושבים על זה. מרגיז אותי כל כך לראות איך כל המטורפים הזקנים האלה הורסים אותו...". האין אלו ממש "נבואותיהם הנחמדות והמדויקות של גיימן ופראצ'ט"?

למי שמכיר את מכלול יצירתו של פראצ'ט אין בכך הפתעה. בחלקים נרחבים שלה, לילדים ולמבוגרים כאחד, עמל פראצ'ט על חינוך לאחריות חברתית וסביבתית, כשהוא משתמש בשני הכלים המרכזיים שלו - פנטזיה והומור - כדי לשלוף את קוראיו מעולם המוסכמות שלהם. כידוע לכל מי שפגש מעריצים של ספרי פנטזיה והתעייף, פנטזיה והומור לא בהכרח הולכים יד ביד, והכוח של 'בשורות טובות' הוא בדיוק כאן. כאן הוא גם נפרד מהרבה קוראים שלא יכולים לשאת את השילוב הזה, ומכאלה שלא אוהבים את הז'אנרים האלה גם בנפרד.

'בשורות טובות' עמוס, או גדוש (תלוי את מי שואלים), באינספור חוכמות, או התחכמויות (תלוי את מי שואלים), בדיחות, הערות שוליים ודמויות משנה. תמצאו כאן בין היתר את ארבעת פרשי האפוקליפסה ועוד ארבעה אופנוענים שמנסים לחקות אותם, מפקד נרגן של צבא ציד המכשפות, מלכת סאדו וחובבת סיאנסים מזדקנת, נזירות פטפטניות, חייזרים ממשטרת הגלקסיה, עובד ניקיון במרכז קניות, קפטן של ספינת ציד לווייתנים, ישויות שמימיות שמדברות בקולו של פרדי מרקיורי ("כל קלטת שנשארת במכונית למשך שבועיים ויותר הופכת לאוסף הלהיטים של קווין") ועוד.

הספר הזה הוא חתיכת הפקה, וייתכן שאחת הסיבות שהפך לספר קאלט - ואולי זה נכון לכל יצירה שהפכה לקאלט - היא העובדה שהוא הרבה יותר מהנה בקריאה שנייה, שבה פטור הקורא מן הצורך להבין מה לעזאזל קורה כאן ויכול פשוט ליהנות מהתבונה הרבה המתחזה ומתחלקת למיליון בדיחות קטנות ואנגליות, בספר האפוקליפסה הכיאופטימי וחובב אדם שתמצאו.

שרון קנטור

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 17/01/2020 לקריאת הסקירה המלאה >
בשורות טובות ניל גיימן, טרי פראצ'ט
הקדמה
 
שואלים אותנו: איך היה לכתוב את "בשורות טובות"?
 
ואנחנו עונים: היינו סתם שני בחורים רגילים, טוב? גם היום. זאת הייתה עבודה לקיץ. נהנינו בטירוף, התחלקנו בכסף חצי־חצי ונשבענו לעולם לא לעשות את זה שוב. זה לא נראה לנו חשוב.
 
ובמובן מסוים, זה עדיין לא חשוב. את "בשורות טובות" כתבו שני אנשים שבזמנו לא היו מוכרים כל כך, אלא אם כן הכרתם אותם ממילא. הם אפילו לא היו בטוחים שהספר יימכר. ולא היה להם שום מושג שהם הולכים לכתוב את הספר המתוקן ביותר בעולם. (ברצינות: חתמנו בעונג רב על מספר אדיר של ספרים בכריכה רכה שנפלו לאמבטיה, הצהיבו לגוון חולני או תוקנו בסלוטייפ וחוט תפירה, ואפילו נתקלנו באחד שהגיע כערימה של דפים נפרדים בשקית ניילון. מצד שני, היה גם בחור שבנה קופסה מיוחדת מעץ אגוז עם עיטורי כסף, שבתוכה נח הספר על מצע של קטיפה שחורה. על המכסה היו רוּנוֹת מכסף. לא שאלנו.) טיפ בענייני נימוס: זה בסדר, פחות או יותר, לבקש מסופר לחתום לכם על הזרוע, אבל לא מנומס במיוחד לקפוץ מיד אחר כך לסטודיו הקעקועים הסמוך ולחזור אחרי חצי שעה להראות לו את התוצאה האדומה והנפוחה.
 
לא ידענו שנצא לכמה סבבים של מפגשי חתימה על ספרים, שיהיו מוזרים אפילו באמות המידה המופרכות שלנו: שנשוחח על הומור בהפסקות של חמש־עשרה שניות בין מבזקי חדשות על מצב בני הערובה בסניף ברגר קינג המקומי, שנתראיין אצל שדרן רדיו בניו יורק שלא התכונן לקראתנו בכלל ולא עודכן ש"בשורות טובות" הוא יצירה "בדיונית", כמו שאומרים אצלנו בתחום, או שלפני ריאיון בתחנת רדיו ציבורית ייגש אלינו הממונה על התקנות ויזהיר אותנו בעוד מועד לא לקלל "כי אתם האנגלים מקללים כל הזמן."
 
האמת היא שאף אחד משנינו לא מקלל הרבה, בייחוד לא ברדיו, אבל במשך השעה הבאה מצאנו את עצמנו מדברים בעל כורחנו במשפטים קצרים ומדודים מאוד ולא העזנו להסתכל זה לזה בעיניים.
 
ואסור לשכוח את הקוראים שלנו, שיהיו בריאים. בטח חתמנו בשבילם על מאות אלפי עותקים עד היום. רוב הספרים שהוגשו לנו היו משומשים להפליא, עד כדי התפוררות; אם אנחנו נתקלים בעותק חדש ונוצץ, זה בדרך כלל אומר שחמשת העותקים הקודמים של הבעלים נגנבו על ידי חברים, הוכו בברק או נאכלו על ידי טרמיטים עצומים בסומטרה. ראו הוזהרתם. אה, והבנו שיש עותק של הספר גם בספריית הוותיקן. זאת מחשבה נחמדה, בכל אופן.
 
היה כיף, והכיף עוד נמשך.
 
 
 
 
 
בראשית 
 
 
זה היה יום יפה.
 
כל הימים היו יפים. היו כבר הרבה יותר משבעה, והגשם עדיין לא הומצא. אך העננים המתאספים ממזרח לגן עדן בישרו את בואה של סופת הרעמים הראשונה, והיא עמדה להיות גדולה.
 
המלאך המופקד על השער המזרחי פרש את כנפיו מעל ראשו כדי לסוכך על עצמו מפני הטיפות הראשונות.
 
"סליחה," הוא אמר בנימוס. "מה התחלת לומר?"
 
"אמרתי שהוא לא הגיב לזה טוב כל כך," אמר הנחש.
 
"אה. כן," אמר המלאך, ששמו היה אַזירְפָאֵל.
 
"אם אתה שואל אותי, זו הייתה תגובת קצת מוגזמת," אמר הנחש. "זאת אומרת, עבירה ראשונה בסך הכול. ואני בכלל לא מבין למה זה גרוע כל כך לדעת מה ההבדל בין טוב לרע."
 
"זה ללא ספק גרוע," קבע אזירפאל, אך נימתו הייתה מהוססת מעט, כאילו גם הוא לא מבין מה בדיוק הבעיה, וזה מדאיג אותו, "אחרת אתה לא היית מעורב."
 
"הם בסך הכול אמרו לי, תעלה לשם לעשות קצת בלגן," אמר הנחש, ששמו היה קְרוֹלי,1 אפילו שהוא שקל לשנות אותו. הוא החליט שקרולי זה פשוט לא הוא.
 
"כן, אבל אתה שד. אני לא בטוח שאתה מסוגל בכלל לעשות טוב," אמר אזירפאל. "זה פשוט, פשוט חלק מהטבע שלך. שום דבר אישי, כן?"
 
"אבל אתה חייב להודות שזה קצת מוגזם, לא?" אמר קרולי. "לסמן עץ ולכתוב לא לגעת באותיות גדולות. לא בדיוק מרומז. למה לא לנטוע אותו על פסגה של הר גבוה או באיזה מקום רחוק? אתה רואה דבר כזה ושואל את עצמך מה הוא מתכנן."
 
"עדיף לא לשער השערות," אמר אזירפאל. "עדיף לא לפקפק בנשגב, ככה אני תמיד אומר. יש טוב ויש רע, ואם אתה עושה רע כשאומרים לך לעשות רק טוב, אז מגיע לך בלי ספק, נראה לי, להיענש."
 
הם ישבו בשתיקה מביכה וצפו בטיפות הגשם מכות בפרחים הראשונים.
 
בסופו של דבר אמר קרולי, "לא הייתה לך חרב בוערת?"
 
"אהמ..." אמר המלאך. ארשת של אשמה חלפה על פניו, ואז עשתה פרסה וחנתה בהן.
 
"כן, אני בטוח שהייתה לך חרב בוערת," אמר קרולי. "היא בערה כמו אני לא יודע מה."
 
"אהמ..."
 
"בעיניי היא הייתה מרשימה מאוד."
 
"כן, אבל, אה —"
 
"איבדת אותה, מה?"
 
"לא! לא, לא בדיוק איבדתי, אלא —"
 
"נו?"
 
אזירפאל נראה אומלל. "אם אתה חייב לדעת," הוא אמר בחמיצות מה, "נתתי אותה."
 
קרולי נעץ בו את מבטו.
 
"אבל לא הייתה לי ברירה," אמר המלאך והחל לחכך את כפות ידיו זו בזו בהיסח הדעת. "הם נראו כאילו הם קופאים מקור, מסכנים כאלה, והיא כבר מצפה לילד, תאמין או לא, וחוץ מזה כל כך הרבה חיות אכזריות אורבות בחוץ, והסערה מתקרבת, אז אמרתי לעצמי, למה לא בעצם, ולהם אמרתי, תקשיבו, אם תנסו לחזור הולכת להיות כאן מהומת אלוהים, אבל אולי תזדקקו לחרב הזאת, אז הנה היא, אין צורך להודות לי, פשוט תעשו לכולם טובה גדולה ואל תהיו פה כשהשמש שוקעת."
 
הוא חייך אל קרולי חיוך מודאג.
 
"זה הדבר הכי טוב שהיה אפשר לעשות, לא?"
 
"אני לא בטוח שאתה מסוגל בכלל לעשות רע," אמר קרולי בעוקצנות. אזירפאל לא הבחין בנימה שבה נאמרו הדברים.
 
"כן, טוב, אני מקווה מאוד שאתה צודק," אמר. "מקווה מאוד. זה הציק לי כל אחר הצהריים."
 
הם צפו במשך זמן מה בגשם.
 
"אתה יודע מה מוזר?" אמר קרולי. "גם אני שואל את עצמי אם מה שעשיתי היה הדבר הנכון. התרגיל עם התפוח. שד יכול להסתבך בצרות צרורות אם הוא עושה את הדבר הנכון." הוא גיחך פתאום. "זה יהיה מצחיק אם בעצם שנינו טעינו, לא? נכון שזה יהיה מצחיק אם אני עשיתי משהו טוב ואתה עשית משהו רע?"
 
"לא ממש," אמר אזירפאל.
 
קרולי התבונן בגשם.
 
"לא," הוא אמר והרצין. "כנראה לא."
 
מסכים שחורים־אפורים ירדו על גן עדן. רעם נהם בין הגבעות. החיות, שאך לא מזמן זכו לשמות, התכווצו בפני הסערה.
 
במרחק, ביער הנוטף, ריצד בין העצים משהו בוהק ויוקד.
 
לילה קודר וסוער עמד לרדת.