ה'אור לציון' — צמד מילים שנחקקו בתודעת הציבור התורני בדורנו. ה'אור לציון' — תיבות קודש שמעוררות געגועים לשיעורים עמוקים, געגועים לעיון בשיטת רבותינו, מאורות המזרח...
כמעט שני עשורים חלפו מאז הסתלקותו של ראש ישיבת 'פורת יוסף', ודומה כאילו אך אתמול עוד חסינו בצילו הגדול.
דרך עיונו של מרן רבנו ה'אור לציון' עודה מפעמת בינינו. ראשי ישיבות ותלמידיהם, מורי הוראה ופוסקי הלכה, ואפילו אברכים מן השורה, מחפשים בדרך לימודם את שיטתו של רבנו ה'אור לציון'. "מה היה אומר על כך חכם בן ציון?" תמהים הם בינם לבין עצמם, ומנסים לסלול נתיב מחודש.
סיפור חייו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול, אינו מוכר לרבים. הנער שגדל בתנאים של עוני ומחסור, בשנים בהן שרר בירושלים רעב קשה ומר, אך אהבתו לתורה גימדה את הכל והצמידה אותו אל מקומו בבית המדרש.
סיפור חייו של הנער, שגדולי הדור שמו עליו את עינם וניבאו לו גדולות ונצורות.
סיפור חייו של מי שביסס והעמיד את ממלכת ישיבת 'פורת יוסף', בכוח אהבת תורתו, בכוח עיונו המעמיק והיחודי, בכוח אהבתו את תלמידיו כבניו.
סיפור חייו של גדול הדור, שבליבו הרחום והאוהב, לא יכול היה לעמוד מנגד מול צערם של ישראל. סיפור חייו של אבי הדור, שמסר את נפשו ואת בריאותו, על מנת להאיר את חייהם של עמך ישראל.
בספר שלפניכם קובצו עשרים וחמישה סיפורים, שאינם אלא מעט מזעיר, טיפה מן הים, שכן סיפור חייו של מרן רבנו ה'אור לציון' מקיף כל כך, עד שבלתי ניתן לכוללו בספר אחד.
אולם מכל מקום, אחר עמל ויגיעה, לוקטו הסיפורים הללו, על מנת לתת בידי צעירי הצאן, ילדי ישראל, את האפשרות להתוודע לנקודות חן ומופת בחייו של גדול הדור, הגאון רבנו חכם בן ציון אבא שאול.
הסיפורים שלפניכם עוסקים בסיפור חייו משחר נעוריו, בתקופת לימודיו בישיבת 'פורת יוסף', בתקופת העמדתו תלמידים הרבה, ומימי שבתו על מדין בבית הדין.
הערכת גאוני הדור לרבנו בן ציון אבא שאול, היתה לשם ולתהילה. גדולי תורה, אשכנזים כספרדים, הפנו אליו שאלות קשות ומסובכות, והשתוממו לא אחת מתפיסתו המהירה, מכוח עיונו, ומחדות פסיקתו.
אין זה מן הראוי שהערכה זו תהא נחלתם הבלעדית של חובשי ספסלי בית המדרש. אדרבה, יתוודעו גם הילדים לשיעור קומתו הענקי של רבנו ה'אור לציון', ובליבם גם הם תפעם השאיפה, ותתרבה התקווה, לגדול ולהיות תלמידי חכמים אמיתיים.
בספר שלפניכם נעשתה השקעה ייחודית ויוצאת דופן, הן בבחירת הסיפורים, הן בעריכתם ובהתאמתם לשכבות הגיל השונות, והן באיורים המרהיבים המלווים את הסיפורים.
כל אלה, מצטרפים יחדיו למארג מופלא ומרומם, המשקף, ולו במעט, את דמותו האצילית של אחד הגאונים המופלאים שידע עמנו בדור האחרון, גדול דור שהאיר לעם היושב בציון, הלא הוא הגאון חכם בן ציון אבא שאול.
וכאן המקום להודות לבורא עולם על שסייע בידי עד הלום, ובפרט בכל הקשור במישרין ובעקיפין לחינוך ילדי ישראל ברוח ישראל סבא. במה אקדם ה', איכף לאלקי מרום, על כל הטובה אשר גמלני עד כה?
אודה מאוד לעוסקים במלאכה, העומדים לימיני במים רבים. ראשית, אשגר ברכות תודה והערכה לעורך החשוב, ידידי עוז, הרה"ג ר' שאול עובדיה פתיה, על עריכת הלשון המקצועית בחן מיוחד. כן אודה לידידי ורב חביבי החשוב שמסייע בעדנו ברבים מספרינו, מגיה הלשון והניקוד המקצועי הרה"ג ר' מאיר ארלנגר. חופניים של תודה והערכה לנקדנית והמגיהה הגב' יהודית הרשמן. תודה מיוחדת מקרב לב נתונה לידידי היקר והחביב ונוגה לו סביב, הצייר האומן אבישי חן, על הציורים המלאים בחן מיוחד ובאיכות שאינה מתפשרת. אודה בזאת לגרפיקאית והמעצבת ביד אמן הגב' אסתר גרינבוים, על עימוד הספר ועל עיצוב העטיפה. כמו כן נישא את תודתנו לידיד נפשי, הדיין החשוב, הרה"ג רבי אליהו שלומי שליט"א, תלמידו של רבנו זצוק"ל, אשר מפיו שמענו עובדות מופלאות והנהגות נאצלות מחייו של רבנו ה'אור לציון'.
אחרית דבר, אודה לנוות ביתי היקרה והמסורה מנב"ת נעמה תחי', העומדת לצידי, תומכת ומסייעת בכל מלאכת הקודש, ונוטלת על כתפיה את עול הבית וגידול הילדים, בתבונה רבה ובדעת רחבה. יזכנו ה' לראות נחת מכל עמלנו, אמן.
אברהם אוחיון
מרחשוון, התשע"ה
מַטְבֵּעַ זָהָב וּמֵי הַמִּילָה
הָיוּ אֵלּוּ יָמִים קָשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם, תְּקוּפַת הַצֶּנַע, וּבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם סָבְלוּ חֶרְפַּת רָעָב. רַבִּי אֵלִיָּהוּ אַבָּא שָׁאוּל, אָבִיו שֶׁל רֹאשׁ יְשִׁיבַת 'פּוֹרָת יוֹסֵף', הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל, הָיָה סַנְדְּלָר בְּמִקְצוֹעוֹ, אוּלָם פַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה קָשָׁה וּדְחוּקָה.
בַּצַּר לוֹ, עָשָׂה רַבִּי אֵלִיָּהוּ שֻׁתָּפוּת עִם אֶחָד מִידִידָיו, וּשְׁנֵיהֶם פָּתְחוּ חֲנוּת יְרָקוֹת. אֶלָּא שֶׁגַּם עֵסֶק זֶה לֹא הִצְלִיחַ, וְהַשֻּׁתָּפוּת הִתְפָּרְקָה.
אִמּוֹ שֶׁל רַבִּי בֶּן צִיּוֹן, שֶׁהָיָה אָז תִּינוֹק קָטָן, סָבְלָה אֶת הָרָעָב בִּשְׁתִיקָה. לִבָּהּ כָּאַב עַל שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָהּ אֲפִלּוּ כַּמָּה 'גְּרוּשִׁים', לָקַחַת אֶת בֶּן צִיּוֹן הַקָּטָן אֶל הָרוֹפֵא, וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת נִרְדְּמָה מִתּוֹךְ בְּכִי שֶׁל צַעַר, צַעַר עַל סִבְלוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק הַקָּטָן.
וְהִנֵּה, בַּחֲלוֹמָהּ, רוֹאָה הִיא אִישׁ בַּעַל הַדְרַת פָּנִים. וְהָאִישׁ מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: "בְּנֵךְ הַקָּטָן יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, וְגַם מַצַּבְכֶם הַכַּסְפִּי יִשְׁתַּפֵּר. וְזֶה לָךְ סִימָן, כַּאֲשֶׁר תָּקוּמִי — תִּמְצְאִי מַטְבֵּעַ זָהָב בְּאַרְנָקֵךְ. וְזוֹ תִּהְיֶה רְפוּאַת בְּנֵךְ, עֲלִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּעֱרֶכֶת בּוֹ הַיּוֹם בְּרִית מִילָה, קְחִי אֶת הַמַּיִם שֶׁהַמּוֹהֵל רוֹחֵץ בָּהֶם אֶת יָדָיו וְאֶת כְּלֵי הַמִּילָה, תִּמְשְׁחִי בָּהֶם אֶת הַיֶּלֶד, וְיַבְרִיא!"
הִתְעוֹרְרָה אִמּוֹ שֶׁל חָכָם בֶּן צִיּוֹן, וּבְלֵב פּוֹעֵם מִהֲרָה לִפְתֹּחַ אֶת הָאַרְנָק. וְהִנֵּה רְאֵה זֶה פֶּלֶא, מַטְבֵּעַ זָהָב נָצְצָה בָּאַרְנָק הָרֵיק. הָאֵם מִהֲרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְרָאֲתָה שֶׁנֶּעֱרֶכֶת שָׁם בְּרִית מִילָה. הִיא הִמְתִּינָה עַד לְסִיּוּמָהּ, לָקְחָה אֶת הַמַּיִם, וְעָשְׂתָה בָּהֶם כְּפִי שֶׁנִּצְטַוְּתָה בַּחֲלוֹם.
כַּאֲשֶׁר שָׁב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ, הֶרְאֲתָה לוֹ רַעְיָתוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ וְהוֹסִיפָה עֵצָה: "מַטְבֵּעַ זוֹ, הִנָּהּ מַטְבֵּעַ שֶׁל סְגֻלָּה, לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לִקְנִיַּת צָרְכֵי מָזוֹן, נִשְׂכֹּר בָּהּ חֲנוּת, וְתִפְתַּח בָּהּ סַנְדְּלָרִיָּה גְּדוֹלָה".
שָׁמַע רַבִּי אֵלִיָּהוּ לַעֲצָתָהּ, וְהִצְלִיחַ. הַסַּנְדְּלָרִיָּה שֶׁפָּתַח הָפְכָה לְעֵסֶק מְבֻקָּשׁ, וּפַרְנָסָה הָיְתָה מְצוּיָה לוֹ בְּרֶוַח.
וּבֶן צִיּוֹן הַקָּטָן הִבְרִיא עַד מְהֵרָה, גָדַל וְנִתְגַדֵּל בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים הָפַךְ לְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הַנַּעֲרָץ שֶׁל יְשִׁיבַת 'פּוֹרָת יוֹסֵף'...
