עוד מילדותי היתה לרב יוסף חיים, הוא הבן איש חי, השפעה רבה על חיי. תמונתו הגדולה ניצבה בסלון בית הורי שבאור יהודה והיתה מביטה בי בכל אשר הלכתי, מבטו החודר בוחן אותי על כל צעד.
אבי, סלח כהן, עלה לארץ עם אמי, נג'יה, במבצע עזרא ונחמיה בראשית שנות החמישים של המאה העשרים, והיה מוכר באור יהודה בכינוי 'אבּוּ יהודה'. הוא עבד כמזכיר בית הספר הדתי שבעיר ושימש שם דמות חינוכית מרכזית, וכן רב בית הכנסת 'אלי כהן', שהיה בית הכנסת הגדול והמרכזי באור יהודה של אותם ימים. אבי נשא בתואר 'חכם', והיה כזה גם בהווייתו. תורתו של הבן איש חי השתקפה בדמותו. אדם מתון היה אבא, וחייו כוונו לקיום התורה ומצוותיה. כל ימיו מבקש היה לעשות כל ישראל חברים ולקרבן לתורה, והוא שפתח לי את השער לעולמו של הרי"ח.
שמו של חכם יוסף חיים, המכונה גם הרי"ח הטוב, היה שגור בפי משפחתנו תמיד. את הלכותיו למדנו בבית הכנסת, ועל פי פסיקותיו נהגנו בביתנו הלכה למעשה. בבית הכנסת 'אלי כהן' היה אבי מלמד שיעור בספר בן איש חי בעיראקית־יהודית לפני מנחה של שבת ולפני ערבית של מוצאי שבת. המָגִיד ('אבּוּ מְנָשִי' שמו) היה מקריא בקול את ההלכה מן הספר, ואבי היה מסביר אותה, משיב לשואלים הלכה למעשה ומכוון את הקהל לעומק טעמה של הלכה. כדרכו של רבנו יוסף חיים, מן ההלכה הפליג אבי בסיפורים ובדרשות. גם בימי החול היינו לומדים מספרו, ואדני ביתנו נוסדו על תורתו.
בעת שעזבתי לראשונה את בית הורי שבאור יהודה ועברתי ללמוד בישיבת נחלים, נחשפתי לתרבות האשכנזית, השונה כל כך מכל אשר הכרתי. בילדותי באור יהודה הורגלתי להיות מן הרוב; בן רגע הפכתי לחלק מהמיעוט, והעולם התרבותי והדתי שעליו גדלתי נדחק אל השוליים. אני זוכר היטב את התדהמה שאחזה בי כשהבנתי שחברי לא שמעו מעולם על הבן איש חי, ואת פליאתי כששמעתי על הרב קוק, שדמותו ותורתו תפסו מקום מרכזי בישיבה. המפגש עם תרבות אחרת ועולם דתי שונה כל כך חייב אותי לצאת למסע, שהוא מסע חיי. זוכר אני את המאמץ הרב שהשקעתי בכיתה ט' בכתיבת עבודת חקר על הבן איש חי, כחלק מתחרות כתיבת עבודות בישיבה. במבט לאחור הבנתי שבעבודה זו, שעסקה בדמותו של הרי"ח ובתורתו, כתבתי על עצמי ועל מקומי בעולם. לאורך כל שנות לימודי בישיבת נחלים נאחזתי בפסיקות הבן איש חי כאילו חיי תלויים בכך. התמרמרתי על שלא למדו את פסקיו, והתמרדתי כנגד החובה להיבחן על הלכה שאותה איני מקיים בביתי.
חסד עשה ה' עמדי ונטע בי ידיעה אחת שבזכותה עמדתי על רגלי. כל אותם הימים ליוותה אותי הידיעה שבבית אבי ובמקום מולדתי, באור יהודה, מכירים בגדולתו המופלאה של הרב יוסף חיים מבגדאד. הידיעה שבבית הכנסת 'אלי כהן' זורח כוכבו של אבא המלמד את תורתו, היא שאפשרה לי להתחזק בדרכי. בחופש הגדול נהגתי ללמוד בדבקות את הלכותיו של הרי"ח ואת דרשותיו, ושיננתי מסורות בעל פה ששמעתי מפי אבי ומשאר חכמי העיר על דרכו הרוחנית.
אודה ולא אבוש, המפגש עם העולם האשכנזי תרם רבות לעולמי הדתי. סגנון התפילה, צורת החשיבה והלימוד, הניגונים והשירים החסידיים - העשירו מאוד את חיי ואת עולמי הדתי. גם ההיכרות עם תורת הראי"ה קוק היטיבה עמי, והשפה הדתית המיוחדת שלו השפיעה עלי רבות.
המתח בין העולם הספרדי שבו גדלתי לעולם האשכנזי המשיך ללוות אותי גם לאחר שסיימתי את לימודי בישיבה התיכונית ועברתי ללמוד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. באותם הימים לא היה מניין ספרדי בישיבה בימים הנוראים, ואני נהגתי לשוב לביתי ולהתפלל בבית הכנסת עם אבא. עם כניסת יום הכיפורים, לאחר שירת הפיוט 'לך אלי תשוקתי', נהגו בבית הכנסת שלנו למכור את העליות לתורה, ובשעה זו ישבתי אני ולמדתי ענייני תשובה. בכל שנה היטלטלתי בין מזרח למערב: פעם עיינתי בדרשותיו של הרב יוסף חיים לשבת תשובה אשר כונסו בספר בן איש חיל, ופעם נמשכתי אחר ספריו של הרב סולוביצ'יק על התשובה וימי זיכרון. לא תהיה זו הגזמה לומר שמיום שדרכו רגלי בישיבת נחלים, חיי מצויים במתח בין מזרח למערב, ואני חי בקונפליקט מתמיד ביחס לזהותי.
בישיבה בעין צורים תפס לימוד התנ"ך מקום מרכזי בחיי, ומאז את רוב עתותי אני מקדיש ללימוד התנ"ך ולהוראתו; אך נפגשתי שם גם עם ספרים וכתבים מכל חלקי עולם ההלכה, הלימוד והמחשבה היהודית. בעקבות המפגש עם תורתם של חכמי המזרח בני זמננו, נטיתי מפסיקתו של הרי"ח, ההולך בדרכם המחמירה של הזוהר והאר"י הקדוש, אל דרכם המקִלה יותר של הרב חיים דוד הלוי והרב עובדיה יוסף, שנטו אחר פסקי השולחן ערוך. אף על פי כן, את תורתו הרוחנית של הבן איש חי לא נטשתי; הוא מהווה בעבורי מקור להזדהות ולהגדרה עצמית, ודרשותיו ממשיכות להיות לי מקור השראה והכוונה.
עם השנים, המפגש שלי עם חכם יוסף חיים הולך ומתרחב. ספריו הרבים מונחים על מדף הספרים בביתי, ואני פונה אליהם בחיפוש אחר נתיב למפגש חם ומעמיק עם הקב"ה. את הקשר המשמעותי והבוגר שלי לרי"ח אני חייב להוראת תורתו, וזאת בעיקר בשני מוסדות הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. הראשון הוא בית גידולי, בית הכנסת 'אלי כהן' שבאור יהודה. לאחר מותו של אבי, ועם עזיבתו של רב בית הכנסת שהחליפו, התבקשתי למסור שיעורים במקומו. חשתי שאני רוצה להמשיך בדרכו של אבי, ולקרב את יושבי בית הכנסת לתורת הרי"ח בצורה שתהא רלוונטית לחייהם. את בית הכנסת פקדו אנשי עמל, מבוגרים ובעלי משפחות, רובם יוצאי עיראק ומיעוטם מגלויות אחרות שבמזרח, ואני עמלתי להביא להם תורה שתחיה את נפשם. המוסד השני הוא ישיבת מעלה גלבוע, ביתי הרוחני. בישיבה אני שקוע ראשי ורובי בהוראת תנ"ך, אך במקביל אני מקפיד לעסוק יחד עם תלמידי בענייני תיקון המידות ועבודת ה' על פי תורת הרי"ח. בהמשך לימדתי מתורתו גם את תלמידותי במדרשת עין הנציב, וזכיתי לחדד הדברים לעומקם מתוך נקודת מבטן של התלמידות, אשר העשירה את הלימוד.
הלימוד וההוראה בבית הכנסת 'אלי כהן', במעלה גלבוע ובעין הנצי"ב לימדו אותי שתורת הרי"ח אינה רלוונטית רק למי שנולד בבגדאד או גדל באור יהודה של שנות השישים והשבעים, אלא גם לנו החיים כאן, במדינת ישראל במאה העשרים ואחת, ושרויים בתוך תרבות המערב. הדברים המובאים בפניכם בספר זה נכתבו והתחדדו מתוך שיח עם תלמידי ותלמידותי, שומעי לקחו של הבן איש חי. לימודי אצל מורתי למודעוּת, נורית שני, העמיקו את החיבור שלי לרי"ח ותורתו. המפגש עם אישה מאמינה זו עורר אותי לשוב אל מסורת האמונה הפשוטה והעמוקה מבית מדרשם של חכמי ספרד בכלל והרי"ח בפרט, והכלים לעבודת הנפש ולתיקון המידות שלמדתי אצלה ממשיכים להעשיר את העיסוק שלי בתורתו של הרב יוסף חיים.
מתוך השיעורים שלימדתי במהלך השנים, בחרתי לכלול בספר זה דרשות וסיפורים הרלוונטיים לחיינו כאן ועכשיו. בכך אני מנסה להאזין לדרשותיו של הרי"ח, כפי שהוא ביקש שתישמענה - שמיעה המביאה לידי מעשה. אמנם, אין אפשרות לגשר על פערי הזמן והמקום באופן מלא, אך אני מאמין שהדרשות שבחרתי מעניקות לנו תכנים וכלים שאותם נוכל לממש בחיינו.
אינני מתיימר להציג כאן את משנתו הסדורה של הרי"ח ביחס לנושאים שבהם דנתי. הרב יוסף חיים היה מנהיג קהילה אשר הגיב אל המציאות המשתנה בימיו. לעתים הדגיש ממד מסוים, ולעתים ביכר אחר על פניו. כמו רבנים ספרדים רבים, הרי"ח לא הציב ערך אחד במרכז החיים הדתיים. עם זאת, ניתן לזהות ערכים הקרובים ללבו שאליהם הוא חוזר פעם אחר פעם בדרשותיו הרבות, ואדגיש זאת כאשר אגע בהם.
הרי"ח היה מגדולי המקובלים, ודרשותיו כמו גם פסקיו ספוגים בתורת הסוד, שאותה שאף להנחיל לציבור הרחב. אף על פי כן, ואף שבבית הורי הקפדנו הקפדה יתרה על דרכו ההלכתית של הרב יוסף חיים - בביתנו לא היה עסק בנסתרות. אף אני הולך בדרך זו, ועל כן אדון רק בדרשות מועטות העוסקות בתורת הנסתר. כאשר הדרשה הנלמדת כוללת בתוכה שפה קבלית, אשתדל להסביר את הדברים בשפה פשוטה ושווה לכל נפש. המאמץ העיקרי שלי בספר זה הוא לתרגם את דברי הרב יוסף חיים, הן בנגלה והן בנסתר, לממד הנפשי והרוחני של האדם.
פרט לשער הראשון, כל אחד מהשערים מורכב מכמה פרקי משנה, שבכל אחד מהם נדונים משל, דרשה או סיפור העוסקים בנושא הנדון מזווית אחרת, ומצטרפים יחד לתמונה מרובת גוונים. בבחירת המשלים והסיפורים השתדלתי להשתמש ברבים מספריו של הרב יוסף חיים, וזאת כדי להשמיע קולות שונים מתורתו. הקורא החפץ לקרוא את דברי הרי"ח במקומם, יוכל למצוא את רשימת הספרים והמהדורות בסופו של הספר. אני תפילה ששערים אלו יהוו פתח כפתחו של אולם לעולמו המופלא של הרי"ח, בבחינת 'פתח לנו שער'.
בשנים האחרונות חלה תסיסה רוחנית בציבור הישראלי. תסיסה זו מוּנעת בין השאר מן הרצון לעצב את התרבות הישראלית כפסיפס רבגוני, שבתוכו תופסים חכמי המזרח מקום של כבוד. ספר זה מצטרף לספרי חוכמה מקדם, שבו כינסתי סיפורים ומסורות על חכמי המזרח. בספרי הראשון פרסתי תמונה רחבה וביקשתי להפגיש את הקוראים עם העושר התרבותי והדתי המצוי ברחבי המזרח. כאן אני מבקש לעסוק בדמותו המופלאה של חכם יוסף חיים ולהעמיק בתורתו, בתקווה להפגיש את הקוראים עם חוכמתו של אחד מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים. אני תקווה כי ספרַי יצטרפו לספרים נוספים המביאים מתורתם של חכמי ספרד ויבואו אלי כבוד אל ארון הספרים המתחדש.
בפנותי להקריב קורבן תודה, ברצוני להודות לאיש שאינו מכירני אך אני מוקיר לו תודה על פועלו. במשך שנים רבות, לאחר כל ביקור בשוק מחנה יהודה על שלל מאכליו, צבעיו וריחותיו, פונה הייתי אל חנות קטנה המצויה ברחוב יפו - חנות הספרים סאלם. בכל ביקור קניתי ספר נוסף מספרי הרב יוסף חיים, כדי להתבשם מריחו הטוב. ר' ישועה סאלם, בעל החנות, הקדיש את מרצו, כוחו וכספו להוצאת כתבי הבן איש חי, ולאורך השנים הוציא לאור ספרים רבים והנגיש את תורתו של הבן איש חי לכל דורש. ספרים נסתרים שנותרו בכתבי יד או בדפוסים ישנים, יצאו לאור באותיות מאירות עיניים, ומעתה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
תודה מעומק הלב לעורך הספר עמיחי רוזנפלד, על עריכה מדויקת, על צלילה למעמקי תורת הבן איש חי ועל היכולת המופלאה לתת לעומק מילים.
תודה מיוחדת לאביעד עברון, אשר ליווה במסירות ובתבונה את תהליך הבשלת הספר מתחילתו ועד סופו - בחידוד, בליטוש ובעצה טובה.
תודה לעמיחי ברהולץ, עורך תחום יהדות בהוצאת ידיעות ספרים, על מתן בית חם לספר, ועל התמיכה, השותפות והאמונה במהלך הרחב של הנחלת תורתם של חכמי המזרח לציבוריות הישראלית.
תודה לצוות 'טפר' על העימוד, ולרונית מיכליס העורכת הלשונית על עבודה מקצועית ומדויקת.
תודה לנריה צור מסטודיו דב אברמסון על כישרון רב ועל היכולת הנפלאה לחבר ישן וחדש.
ספר זה יצא בשותפות נפלאה בין ידיעות ספרים לישיבת מעלה גלבוע, המשמשת לי בית רוחני ומקום להתגדל בתורה במשך שנים רבות. כאן בישיבה למדתי ולימדתי את תורתו של הרב יוסף חיים בבית מדרש שחלונותיו המרובים פונים החוצה, וזאת מתוך רצון לעצב חיים שרוח התורה מפעמת בהם. תודה לראשי הישיבה, הרבנים יהודה גלעד, שמואל ריינר ודוד ביגמן, על שנים של עשייה משותפת, לימוד והוראה. במשך השנים זכיתי ללמד לצדם ומתוך כך להעמיד תלמידים הרבה.
תודה מיוחדת למנהל הישיבה מוטי תורן על פועלו הרב בניהול הישיבה והובלתה בצד הארגוני, על יחס חם ודלת פתוחה, ובמיוחד על הסיוע בהוצאת הספר.
תודה לידידי רוס סינגר, אשר סייע בגיוס המשאבים שאפשרו את יציאת הספר לאור.
תודה לרב מרק אנג'ל, אשר תמך בהוצאת הספר וסייע בתרומה נדיבה. הרב אנג'ל פועל במשך שנים רבות להרחבת היכרותו של הציבור עם תורתם של חכמי המזרח, הן באמצעות כתיבה בנושא והן בעידוד כותבים אחרים, ואני מודה לו על כך.
תודה אחרונה לאשתי הדס ולילדי דוד, נגה, אביתר, אילה ונעמי מזל על ההזדמנות לבקש יחד תורה שיש בה חיים וחיים שיש בהם תורה.
רקע
חכם יוסף חיים, המכונה בן איש חי, הוא אחת הדמויות הנערצות ביותר בקרב חכמי ישראל. כבר בימי חייו חשו כלפיו יהודי המזרח בכלל ויהודי בבל בפרט הערכה עצומה והעניקו לו כבוד גדול, כפי שעולה מקטעי עיתונות כמו גם מכתבי חכמים מאותה התקופה.
כדי לעמוד על הרעיונות העמוקים שבדרשותיו, עלינו להכיר את דמותו ופועלו. במהלך השנים נכתבו כמה ביוגרפיות על הרי"ח, ועל כן אין אני רואה צורך לסקור את כל תולדותיו. כאן נבקש לעמוד על מאפייניו המרכזיים ופועלו הרב בתחומים שונים.1
משפחתו
חכם יוסף חיים הוא נצר למשפחת תלמידי חכמים. סבו, הרב משה חיים (רמ"ח, 1752-1837) שימש רבה של בגדאד במשך שנים רבות. הוא עלה על כס הרבנות בשנת 1787 בעקבות תשובה שכתב לחכמי ירושלים בדיני עגונות שהביאה לפרסומו כגדול בתורה. רמ"ח זכה לכינוי 'אלחכם' ('החכם'), וכך כונו גם צאצאיו אחריו. רבי משה חיים כתב חיבורים הן על דרך הפשט והן על דרך הסוד, חיבורים שלא נשתמרו בידינו אלא מעט מן המעט.2 נכדו, הרב יוסף חיים, מזכירו רבות בספריו ומצטט מדבריו. רמ"ח נודע בחריפותו הרבה, ולא חשש לתקן תקנות אף בניגוד לדעת רבים, ורבות מתקנותיו התקבלו בכל קהילות בבל.
בנו של הרמ"ח, הרב אליהו חיים (רא"ח, 1807-1859), ירש את אביו ושימש רבה הראשי של בגדאד לאחר מות אביו ב-1837. חכם אליהו חיים היה גדול בנגלה ובנסתר - הוא השיב לשאלות הלכתיות מקצווי תבל, ובספריו קול אליהו ומדרש אליהו נדפסו מקצת תורותיו על דרך הסוד. רא"ח התאלמן מאשתו הראשונה, ולאחר מכן נישא בזיווג שני לאישה בשם מזל טוב, ממנה נולדו לו חמישה בנים ושלוש בנות, ובראשם בנם בכורם, הרב יוסף חיים. גם חלק מבניו האחרים היו תלמידי חכמים, וביניהם אחיו של הרי"ח, ר' משה, שהחליף את הרי"ח כדרשן בזמן נסיעתו לארץ ישראל, ור' יחזקאל שהצטרף אליו למסע.3 הרי"ח מזכיר את אביו פעמים רבות ולעתים אף מצטט את דבריו. מתיאוריו עולה דמות חסיד המקפיד על קלה כחמורה, ואף מחזר אחר קיום מצוות לא שכיחות כשילוח הקן ופטר רחם.
משפחתו של הרי"ח היתה אפוא משפחת תלמידי חכמים. ראוי לציין שבמשפחת חיים לימוד התורה לא היה נחלתם של הגברים בלבד. רי"ח מספר כי הנשים במשפחתו נהגו לקום באשמורת בוקר וללמוד 'פתח אליהו', ובהושענא רבה היו נשארות ערות כל הלילה ומשתתפות בלימוד. על סבתו מעיד הרי"ח שהיתה לומדת ח"י פרקי משנה בכל יום.
מילדות לבחרות
חכם יוסף חיים נולד בשנת 1834. מסופר שכבר בגיל שבע, לאחר שנפל לבור וניצל בעור שיניו, נדר להקדיש את חייו ללימוד התורה. את ראשית לימודיו עשה אצל דודו, רבי דוד חי מאיר יוסף ניסים, ובגיל ארבע עשרה התקבל, למרות גילו הצעיר, ל'מדרש בית זילכה'. בית מדרש זה נוסד בידי חכם עבדאללה סומך (1813-1889), והוא עמד בראשו שנים רבות. חכם עבדאללה היה תלמידם של הרב יעקב בר יוסף הרופא והרב משה חיים, סבו של הבן איש חי. בתחילת דרכו עסק במסחר, אולם כאשר חש שמצב התורה בכי רע, פנה לרבנות והקים את 'מדרש בית זִלְכה', בית מדרש לרבנים שבו עסקו חכמים רבים בלימוד תורה ובפסיקת הלכה. תלמידיו, יוצאי בית המדרש, תפסו במהרה את המנהיגות הדתית של יהודי עיראק, ולא בכדי כונה הרב הנערץ והמשפיע 'אסתאיי' - 'רבי'.
הרי"ח לא למד זמן רב במדרש בית זילכה. לאחר כמה חודשי לימוד עזב את בית המדרש והסתגר בעליית הגג אשר שימשה ספרייה לאביו, שם למד בגפו. על אף התקופה הקצרה שבה למד בבית מדרשו של הרב עבדאללה סומך, הרי"ח הושפע ממנו מאוד, והוא מזכירו רבות בפסקיו בכינוי 'מורי הרב'; הקשר בין השניים נותר חם וקרוב, ומסופר שגם חכם עבדאללה התייעץ עם הרי"ח, ולעתים אף שינה את דעתו בעקבות הערותיו.
כבר בנערותו התגלה הרי"ח כתלמיד חכם בעל שיעור קומה. מסופר כי בגיל ארבע עשרה הדהים את חכמי ירושלים כשכתב תשובה מסובכת לשאלה שנשלחה לאביו, חכם אליהו חיים. כשהשיב אביו על השאלה, נענה במכתב תודה שבו כתבו חכמי ירושלים: "כבר הורה בנו את ההלכה ועליו נאמר 'בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב' (משלי טו, כ)".
עוד מסופר כי באחת השנים היה מחסור באתרוגים ובבגדאד כולה לא היה אלא אתרוג אחד כשר הראוי לברכה. אתרוג זה גדל בפרדס של יתומים קטנים, וחכמי בגדאד הסתפקו האם מכירת האתרוג על ידי האפוטרופוס נחשבת מכירה שלמה, ומתקיימת דרישת חז"ל, "ולקחתם לכם - משלכם".4 השאלה הופנתה לחכם עבדאללה סומך ולחברו חכם אליהו עובדיה, אך שניהם לא הצליחו להכריע בשאלה, ובערב החג הפנו את השאלה לרב אליהו חיים, אביו של הרי"ח, והוא הבטיח שבמהלך הלילה יעיין בסוגיה. יוסף חיים, שהיה אז נער צעיר כבן שש עשרה, ביקש להיות לעזר לאביו, ובליל יום טוב אכלו הרב אליהו ובנו יוסף את הסעודה בחיפזון, ועלו לספרייה כדי לברר את השאלה. כשעלה השחר באו חכמי העיר ובראשם חכם עבדאללה לשאול לדעתו של הרב אליהו. כשנכנסו לחדר, מצאו אותו ואת בנו שקועים בלימודם כשמאות ספרים פזורים בחדר. כששאלו החכמים את הרב אליהו חיים לדעתו, הפנה אותם לבנו. אז הסביר להם הנער יוסף, כי לפי עיונו, לא ניתן לברך על האתרוג ביום טוב, ופירט את המקורות שעל פיהם הגיע למסקנתו. רבי אליהו החרה החזיק אחר בנו, והחכמים קיבלו את דבריהם. באותה השנה לא בירכו בבגדאד על ארבעת המינים ביום טוב ראשון של חג סוכות.
הרי"ח החל לכתוב חידושי תורה בצעירותו. בהיותו בן עשרים ושתיים כבר התכתב עם זקן חכמי איזמיר, הרב חיים פלאג'י, והרב הפליג בשבחו, וכשיצא לאור ספרו הראשון, אדרת אליהו, בשנת 1864, חלק לו האחרון מחמאות. גם עם הראשון לציון הרב דוד חזן עמד הרי"ח בקשרי מכתבים.
בשנת 1851, בהיותו בן שבע עשרה, התחתן הרי"ח עם רחל, בתו של חכם יהודה סומך (גיסו ובן דודו של הרב עבדאללה סומך) ונולדו להם בן ובת, יעקב ושמחה. הרי"ח הקדיש את חייו ללימוד התורה, אך בשונה מאבותיו, הוא לא נטל על עצמו תפקיד רשמי, אלא שימש שותף בעסקיהם של ארבעת אחיו, אשר קראו את בית מסחרם על שמו ושיתפו אותו ברווחיהם. במשך תקופה מסוימת שימש הרי"ח סוכן של חברת דוד ששון בבגדאד.
בשנת 1859 נפטר הרב אליהו חיים, ובנו הרב יוסף חיים, שהיה אז בן עשרים וחמש, החליפו בתפקידו כדרשן. את דרשתו הראשונה נשא ביום י"ג באלול אותה שנה, בתום השבעה על אביו, והיא זכתה לתגובות נרגשות ולהערכה רבה. עד מהרה היה הרי"ח למנהיגה הרוחני של יהדות בבל.
המסע לארץ ישראל
בשנת 1869 יצא הרי"ח למסע לארץ ישראל בלוויית אחיו, חכם יחזקאל חיים על מנת להשתטח על קברי צדיקים (זִיָארָה). חכם יוסף חיים ביקר בירושלים וזכה לקבלת פנים מרגשת. הוא ביקר בישיבת המקובלים 'בית אל', שם נפגש עם הרב המקובל ידידיה אבולעפייה (יר"א), והם שוחחו עמוקות בתורת הסוד. בהמשך מסעו הגיע הרי"ח לביקור מרגש בחברון, שם התגורר מורו וחברו הרב אליהו סלמאן מאני, שעמו שמר על קשר במשך כל חייו. הרי"ח ביקש להיכנס למערת המכפלה, אך כל מאמציו כשלו בגלל האיסור שהטילו העות'מאנים על כניסת יהודים למערה. נסער ומאוכזב פנה הרי"ח אל הנדבן שמעיה אנג'ל מדמשק כדי שיפעל לקנות את מערת המכפלה מידי הערבים, אך הדבר לא צלח בידו. בשובו לבגדאד הביא עמו הרי"ח אבן מארץ הקודש ואותה שיקע בכותל בית הכנסת 'אל כַּבִּירי' (הגדול) בבגדאד, וחול שאותו פיזר על רצפת בית הכנסת, וזאת כדי שהנכנסים בשערי בית הכנסת ידרכו על אדמת ארץ ישראל.
מסעו של הרי"ח לארץ ישראל היה בעל משמעות רבה בעבורו. על פי עדותו של תלמידו, חכם בן ציון חזן, במהלך מסעו השתטח הרי"ח על קברי צדיקים ובכלל זה קבר האר"י בצפת וקבר רשב"י במירון. כשביקר בקברו של בניהו בן יהוידע בביריה, זכה להארה וגילה שהוא גלגולו של בניהו בן יהוידע, ובעקבות כך קרא לספריו בשמות המתארים את בניהו בפסוקי התנ"ך: "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי [חַיִל] רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל" (שמואל ב כג, כ).
עימותים, משברים וגילויי הערצה
בשנת 1876 עבר הרי"ח חוויה קשה, כאשר המורה יעקב אוברמאיר הכפיש אותו מעל דפי העיתון 'המגיד'. אוברמאיר הגיע לעיראק כדי לשמש מורו הפרטי של הנסיך הפרסי הגולה עבאס מירזא ומורה בבית הספר של כי"ח. הוא האשים את הרב יוסף חיים בהתנשאות ובשחצנות, וטען שהוא מנהיג רפורמות שונות, בעיקר בנוסח התפילה. יש שטענו כי אוברמאיר ביקש לפגוע ברי"ח, כיוון שהרי"ח ביקש להגדיל את משקלם של לימודי הדת והמסורת בבית הספר של כי"ח.5 סביר יותר לומר שאוברמאיר התנגד עמוקות למפעלו של הרי"ח, שבאותה התקופה שאף להפיץ את תורת הקבלה ברבים.6 הרי"ח לא השיב להאשמות נגדו בפומבי, אך חכמי בגדאד הגיבו לטענות אלו בחריפות: לאחר שהשיבו על טענותיו, הם החרימו את אוברמאיר ופרסמו בעיתון ה'מגיד' תגובה נזעמת שנדפסה בחתימת עשרים ושבעה דיינים ורבנים, ובראשם הרב עבדאללה סומך. בנוסף, פנו חכמי בגדאד לראשון לציון הרב אברהם אשכנזי, וזכו בתמיכתו. החרם פעל את פעולתו, ואוברמאיר נאלץ להתנצל בפני בית הדין ואף ביקש סליחה מאת הרי"ח בפרהסיה. אף שההכפשות נגדו פורסמו ב'המגיד', הרי"ח לא החרים את כתב העת והמשיך לעיין בו ולצטט ממנו.
בשנת 1882 קרסו עסקיהם של אחי הרי"ח והם נקלעו לחובות ואף נחבשו בבית הסוהר לשנה, עד שיצאו זכאים בדין. יש אף הטוענים שהרי"ח עצמו נכלא לשלושים ימים בבית הסוהר. בעקבות אירועים אלו נפטרה רחל, אמו של הרי"ח, מרוב צער. לאחר מותה של אמו התבודד חכם יוסף חיים בביתו במשך שבע שנים רצופות. בתקופה זו הירבה בטבילות בבאר שבחצרו, עשה תעניות ארוכות והקדיש עצמו ללימוד תורה ולתפילה. לאחר קריסת עסקי אחיו הורע מצבה הכלכלי של משפחת הרי"ח, והוא נאלץ להדפיס את ספריו בעזרת תרומות של נדיבים, ובמיוחד משפחת ששון.
לאחר מותו של הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר, היש"א ברכה, החלו ויכוחים חריפים מי יחליפו, ולבסוף הציעו לבן איש חי לשמש ראשון לציון, אך הוא דחה את ההצעה מטעמים שאינם ידועים.
מותו
בחודש אלול בשנת תרס"ט (1909) יצא הרי"ח למסע אל קבר הנביא יחזקאל בכפר כפל. במהלך המסע נפטר הרי"ח ביום י"ג אלול, בדיוק חמישים שנה לאחר שנשא את דרשתו הראשונה בתום שבעת ימי האבל על אביו. מותו היווה מכה קשה לעולם התורה בכלל, וליהודי בבל בפרט. בבגדאד הונהג אבל כבד עם מותו. בהוראת הפחה של בגדאד הובאה גופתו בליווי רכב ופרשים לבגדאד, ושם נקבר בטקס רב רושם. במהלך שבוע האבל נערכו אזכרות, ובכל יום חכם אחר נשא הספד על הרי"ח. האסון היה כבד, והחלל שנפער בעקבות לכתו היה עצום.
רב פעלים
הרי"ח היה איש רב פעלים, כשם ספר השו"ת העיקרי שלו, ומצודתו פרוסה על כל מקצועות התורה. הרי"ח מתואר כ"בעל התמדה בלתי רגילה בלימוד ושליטה בכל ענפי היצירה התורנית מחד גיסא, ומעורבות בלתי־אמצעית בקירוב התורה לציבור הרחב על־ידי דרשות ציבוריות ועל־ידי כתיבת חיבורים מיוחדים עבור הציבור הפשוט, מאידך גיסא".7 כאן נעמוד על פועלו בתחומים השונים.
איש ההלכה
אף שהיה איש אשכולות, הרי"ח היה בראש ובראשונה פוסק ואיש הלכה. הוא כתב פסקי הלכה רבים בכל תחומי החיים, והם קובצו בספרי השאלות ותשובות רב פעלים ותורה לשמה.8 חיבורו המוכר והנפוץ ביותר הוא הספר בן איש חי, ספר הלכה העוסק בהלכות היומיומיות של 'אורח חיים' ו'יורה דעה', שאותם לימד בכל יום. את יחידות הלימוד חילק לפי פרשות השבוע כך שמחזור הלימוד הוא בן שנתיים ימים. ספר זה זכה להצלחה מרובה, והרי"ח נודע ברחבי העולם היהודי בשם ספרו - 'בן איש חי'. הרי"ח ביקש להמשיך מפעל זה בספרו עוד יוסף חי הלכות, הבנוי במתכונת דומה, אך הספיק לכתוב רק את חלקו הראשון (על ספרי בראשית ושמות). מלבד ספרי שאלות ותשובות וספרי פסק המופנים להמון העם, כתב הרי"ח ספרי עיון בהלכה, וביניהם הספר רב ברכות והספר מקבציאל, שיצא לאור רק בשנים האחרונות. ספרים אלו כוללים הרחבה והעמקה בים ההלכה - עיסוק נרחב במחלוקות הפוסקים, ופריסה וניתוח הדעות השונות. בפתיחה לספרו רב פעלים הדגיש הרי"ח את חשיבות העיון בפסקי האחרונים, וראה בעיון זה מאפיין של הפסיקה הספרדית, בניגוד לפסיקה האשכנזית.
הרי"ח ניהל חליפת מכתבים עם חכמי ישראל בכל התפוצות והשיב לשאלות מכל קצווי תבל. באופן טבעי, רוב תשובותיו מופנות אל חכמי המזרח, אך בין תשובותיו ניתן למצוא כאלו שנשלחו להודו, לסינגפור ואף לאירופה. הרי"ח התכתב עם כמה מחכמי אשכנז, זכה להערכה רבה מצדם ואף נזכר בספריהם כפוסק וכמקובל. כבוד רב חלק הרי"ח לחכמי בגדאד בני דורו ובני הדורות הקדומים. יחס מיוחד היה לרי"ח לחכמי ירושלים וארץ הקודש, ובראשם הרב אליהו סלמאן מאני והראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה), איתו ניהל התכתבות ענפה בענייני הלכה והנהגה.
הרי"ח היה גדול בתורה, ונערץ על תלמידיו ורבותיו גם יחד. רבו, חכם עבדאללה סומך, היה מתייעץ עמו פעמים רבות, ובספרו זבחי צדק הוא מצטט את דבריו. לעתים אף חזר בו חכם עבדאללה מפסיקתו לאחר שראה את דברי הרי"ח. אף שלא נשא תפקיד רשמי, בית הדין בבגדאד נהג להפנות אל הרי"ח מקרים קשים ומסובכים, וחלק מתשובות אלו התפרסמו בספרו רב פעלים. תלמידו של הרי"ח, הרב יחזקאל משה הלוי, ראש הדיינים בבגדאד, העיד: "אם יאמר לי רבי יוסף חיים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, לא אהרהר אחר דבריו, ואקבל אותם כאילו ניתנו מסיני למשה רבנו". תלמידו חכם אפרים הכהן היה מנשק את מנעליו והשווה אותם לתפילין.
מגדולי המקובלים
שמעו של הרי"ח יצא למרחוק לא רק כאיש הלכה אלא גם כאחד מגדולי המקובלים. הרב חיים שאול הכהן דוויק, גדול המקובלים בירושלים, העיד שכל דבריו של הבן איש חי מיוסדים על רמזי תורת האר"י ז"ל, "וכל שבילין דרקיעין נהירין לו". גם הרב עזרא הכהן טארב מסלתהון בספרו מילי דעזרא קבע שאין בקיא בקבלה ובדברי האר"י כרבי יוסף חיים.
את יסודות הקבלה למד הרי"ח מפי הרב סלמאן אליהו מאני, שאיתו שמר על קשר אף לאחר שהאחרון עלה לארץ ישראל. עם זאת, כמו בתחומים אחרים, את רוב תורתו קנה בכוחות עצמו.
עיקר עיסוקו של הרי"ח בקבלה היה בדברי האר"י, שאת כתביו הירבה לצטט בספריו; כך למשל, בספר בן איש חי האר"י נזכר כמאתיים ושלושים פעמים! הרי"ח ראה באר"י 'חכם גדול ואדיר', ובכמה מקומות עסק הרי"ח במעלת נשמתו.9 הוא נהג לצום ולערוך סדר תיקון ביום פטירתו, ואף חיבר פיוט העוסק בדמותו. גם את דברי הרש"ש, רבי שלום שרעבי, הירבה הרי"ח לצטט, אך לא חשש לחלוק עליו.
הרי"ח חיבר ספרי קבלה רבים, וביניהם דעת ותבונה - הקדמות לחוכמת הקבלה; סוד ישרים - שאלות ותשובות על דרך הסוד; בניהו - פירוש לתיקוני הזוהר; שו"ת תורה לשמה - הכולל שאלות בנסתר ובנגלה. הקבלה זוכה למקום מרכזי גם בדרשותיו ובפיוטיו של הרי"ח, והשפעתה ניכרת גם בפסקיו.
חכם יוסף חיים נהג בביתו במנהגי חסידות ופרישות והירבה בתעניות, כל זאת על פי תורות הקבלה. הוא אף ביקש שיכרו בעבורו באר פרטית, כדי שיוכל לטבול בכל עת.
הרי"ח נהג להנחות את חכמי בגדאד כיצד לתקן את שורש נשמתם: הוא הורה להם ללמוד פרקים מסוימים בזמנים הקשורים לשורש נשמתם, ולעתים היה מבקש מהם להדליק נרות לכבוד אחד מחכמי ישראל שנפטרו. לרבו, חכם עבדאללה סומך, הוא גילה את שורש נשמתו והציע לו תיקון.
הרי"ח שאף להפיץ את תורת הקבלה בקרב הציבור הרחב. במסגרת שאיפה זו הוא עודד לימוד בסיסי של ספר הזוהר בכל שכבות האוכלוסייה, והתאמץ לשלב את השפה הקבלית כחלק בלתי נפרד של החיים הדתיים, בתפילה וכחלק מקיום המצוות. לעומת זאת, את הלימוד המעמיק של תורת הקבלה ייחד הרי"ח ליחידי סגולה, הלומדים מפי חכמים מקובלים ולא מעיינים בעצמם בספרי קבלה.
נאמן לתפיסתו, עיצב הרי"ח את החיים הדתיים על פי האידיאל הקבלי; פעמים רבות פסיקותיו הן על דרך הקבלה, והוא צירף אמירת כוונות לכל מצווה ותפילה. בהשפעתו הוקמה ישיבת 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה, ובקרבה הוקם כולל ללימוד קבלה, והוא אף תמך בהקמת ישיבת המקובלים הבבלים בירושלים 'שושנים לדוד'.
מגמת עיצוב החיים הדתיים על פי הקבלה התעצמה בשנים שלאחר מסעו לארץ הקודש. בשנים אלו פרסם הרי"ח בעיקר ספרי תיקונים וסידורי תפילה הרוויים במונחים קבליים. חוקר תורת הרי"ח מיכאל גרוס משער, שבעקבות המפגש הבלתי אמצעי עם מקובלי ארץ ישראל והביקור בקברי הצדיקים שם, ביקש הרי"ח להפיץ את תורת הקבלה ולהרחיב את השפעתה בקרב הציבור הרחב.10
דרשן מופלא
רבים רבים נהרו לדרשותיו המופלאות של הרי"ח. מעדויות רבות אנו למדים על השתתפות אלפי נשים וגברים, זקנים ונערים, בדרשותיו. תיאור מרהיב הרומז לכך מצוי בספרו בן איש חיל:
והנה קיבוץ ישראל קהל רב בן פורת יוסף ביחד בבית הכנסת לשמוע הדרשה המכונה בשם גינה, שהיא מלאה אילנות גדולים וקטנים מינים ממינים שונים, ומלאה שושנים ועשבי בשמים וזרעונים גם כן... וכן ישראל נקבצים בבית הכנסת לשמוע הדרשה והם חכמים, ולמדנים ותגרים, ושולחנים וחנוונים... וכן בעלי מלאכות... וזקנים ונשים וטף... ואסיפה גדולה זו השכינה שורה עליהם. ולכן אמר "אֶל־גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי", זו בית הכנסת המלאה בני אדם שונים... "לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל", הוא הפרי שנעשה מן קיבוץ הקדוש הזה...11
קולו של הרי"ח היה צלול וחזק, והוא ריתק את שומעיו במשך שעות ארוכות. הוא ידע לכוון לרוחו של הקהל תוך כדי דיבור: להאריך ולקצר, לעבור מעיון מעמיק בהלכה לסיפור עממי, כל זאת כדי לרתק את כל הבאים לדרשה. הנוכחים העידו שכל שומעי דרשותיו חשו שדבריו נאמרו באופן אישי אליהם.
הרי"ח העיד שבתחילת דרכו דרש בענייני אגדה ופרשיות השבוע, אולם החל משנת 1870 החל ללמד הלכה לרבים.12 הוא הקפיד להקדים לדברי ההלכה דברי אגדה המעוררים את הלב, וזאת כדי למשוך את לבם של השומעים. במהלך השנים חל שינוי נוסף באופי דרשותיו של הרי"ח. בעוד ספר דרשותיו הראשון אדרת אליהו עמוס בדברי קבלה על דרך הרמז והסוד, ספרי הדרשות המאוחרים יותר מלאים דברי מוסר, משלים וסיפורים. ייתכן שהשינוי נובע מן הרצון להביא את דבריו לקהל מאזינים רחב.13
פיוט ושירה
מלבד העיסוק בהלכה, קבלה ודרשנות, הקדיש הרי"ח מזמנו לכתיבת פיוטים והלחנתם. בשירת הפיוטים ראה הרי"ח כלי חשוב בעבודת ה', ובאחת מדרשותיו הסביר כי רק באמצעות השירה והזמרה ניתן לגבור על יצר הרע.14 הרי"ח חיבר למעלה ממאתיים פיוטים בנושאים שונים, ובכמה מקומות דן בנוסח הפיוטים ובסדר אמירתם הראוי. אירוע משמעותי אירע בעת ביקורו בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, שם חיבר את הפיוט הידוע 'ואמרתם כה לחי' וסחף אחריו את כל הנוכחים בשירה עזה.
יחסו להשכלה כללית
הקהילה היהודית בעיראק עברה במהלך המאה התשע עשרה תהליכי מודרניזציה מרחיקי לכת. אחד מביטוייו הבולטים של תהליך זה היה פתיחת בתי הספר כי"ח (כל ישראל חברים) על ידי תנועת אליאנס. אף שבתי ספר אלו שילבו לימודי חול עם לימודי קודש, תמכו ביוזמה זו רוב חכמי בגדאד ובראשם הרב עבדאללה סומך והרב יוסף חיים. הרי"ח תמך בהקמת רשת החינוך המודרנית שבה נלמדו גם לימודי מקצוע, ואף נשא דרשות בחנוכת בתי ספר של כי"ח, וחלקן נדפס בספריו. עם זאת, הרי"ח עמד על המשמר והתעמת עם הנהלת בית הספר בכל פעם שחש שההקפדה על המצוות או השמירה על המסורת נפגעת. למרות המאבקים המתמשכים עם אליאנס, מעולם לא קרא הרי"ח להימנע משליחת ילדים לבתי הספר של כי"ח, וזאת משום שהכיר בחשיבותם של לימודים כלליים ורכישת מקצוע. הרי"ח גילה אפוא פתיחות להשכלה כללית ומודרנית, אך לצד זאת ניהל מאבק עיקש לשמירת המסורת.
דוגמה ליחסו החיובי של הרי"ח להשכלה כללית ניתן למצוא גם בפרסום מאמרים שונים בעיתוני התקופה. הרי"ח קרא עיתונים כגון 'החבצלת' ו'הצפירה', ואף את העיתון המשכילי 'המליץ', וציטט מהם בספריו. תלמידו של הבן איש חי, הרב שלמה תוינא מכלכותא, יסד כתב עת בשם 'מגיד מישרים', אשר כלל תרגום של יצירות אירופאיות לערבית־יהודית, והרי"ח פרסם מפרי עטו גם בכתב עת זה.
יחסו לציונות ולארץ ישראל
לרי"ח היתה זיקה עמוקה לארץ ישראל: הוא קנה כרם בחברון שבו טיפל בעבורו הרב אליהו מאני, וזאת כדי שיוכל לקיים מצוות התלויות בארץ. הוא התעניין מאוד בנעשה בארץ, והקפיד לקרוא בעיתונים שהודפסו בישראל. יחסו לשד"רים מארץ ישראל שביקרו בבגדד היה חם מאוד, והוא סייע להם לאסוף כסף למען יהודי ארץ ישראל. הרי"ח אף סייע לעולים לירושלים שהגיעו מעיראק כאשר אלה נתקלו בקשיים כלכליים.
על אף יחסו החיובי לארץ ישראל, הרי"ח לא עלה ארצה, אלא חי כל חייו בבגדאד, ובשנת 1909 אף דחה הזמנה לשמש ראשון לציון בירושלים. יש הטוענים שהרי"ח שאף לעלות לארץ ישראל, ומסעו לארץ ב-1869 נועד להביא להשתקעות בה, אך הדבר לא הסתייע משום שאמו דרשה ממנו לשוב לבגדאד. אחרים טוענים שהרי"ח מעולם לא התכוון לעלות לארץ, ומסעו לארץ לא היה אלא ביקור בקברי צדיקים (זִיָארָה). לדידם, הביקור בארץ נועד למלא חיסרון אישי, ולהביאו לשלמות רוחנית, אך בסיומו חזר להנהיג את בני עדתו בבגדאד.
אין בכתביו של הרי"ח התייחסות מפורשת לתנועה הציונית, שקרמה עור וגידים לקראת סוף ימיו. קשה לדעת מה חשב הרי"ח על העלייה הראשונה והשנייה או על הקונגרסים הציוניים שהתקיימו עוד בחייו. אף על פי כן, נראה שבהתעלמותו של הרי"ח מראשית הציונות יש מן ההסתייגות. אפשר שהתעלמותו מן הציונות נבעה מהתנגדות עקרונית לתנועה הציונות החילונית או בכלל לגאולה בידי אדם ודחיקת הקץ.15 אפשר שיחסיו המורכבים עם מפעלי כי"ח תרמו לחשדנותו כלפי הציונות.16
ספריו
חכם יוסף חיים כתב ספרים רבים בכל תחומי התורה, והשתדל ככל יכולתו להדפיס את ספריו, משום שראה בכך הזדמנות להפיץ את תורתו ברבים. מלבד ספרי הלכה, דרוש וקבלה, ניתן למצוא ברשימת ספריו ספרי תפילות ומוסר, פירושים לתנ"ך ולמדרשי חז"ל ואף ספר חידות ובדיחות. אף שדרשותיו נישאו בערבית־יהודית, את כל ספריו הדפיס הרי"ח בעברית (למעט ספרו חוקי הנשים), וזאת כדי לאפשר לתלמידי חכמים בכל קצווי תבל לעיין בדבריו. על פי רוב, כתב את חידושיו לאורך השנים על פתקים, ואותם ערך לאחר זמן לכדי ספר.
ספריו של הרי"ח כתובים בסגנונות שונים ומשלבים פשט, דרש, רמז וסוד. מיכאל גרוס סבור שבפירושיו לאגדות הש"ס שילב הרי"ח במכוון בין הסגנונות השונים, כדי שדבריו יפנו לקהלים שונים.17 בכמה מקומות קשר הרי"ח את השימוש בארבעת רובדי הפרשנות (פשט, דרש, רמז וסוד) לארבעת העולמות הקבליים (אבי"ע - אצילות, בריאה, יצירה ועשייה), וטען שכשם ששלמות ההוויה כוללת ארבעה עולמות, כך שלמות התורה מחייבת עיסוק בארבעת רבדיה.
תלמידיו
הרי"ח העמיד תלמידים הרבה, ורוב בניינם ורוב מניינם של חכמי בגדאד בדורות האחרונים היו תלמידיו. בין תלמידיו: הרבנים אפרים הכהן, יהודה פתיה, משה יחזקאל, סלמאן יוסף אליהו, יעקב חיים סופר (כף החיים), יהושע שרבאני, יחזקאל עזרא רחמים ובן ציון חזן. לאחר מותו המשיכו את דרכו תלמידיו המובהקים: בנו חכם יעקב חיים, שהיה מקובל ותפס את מקום אביו כדרשן, והרב שמעון אגסי שהנהיג את הקהילה בבגדאד לאחר מותו.
הרי"ח השפיע על עולם התורה בארץ ישראל בזכות תלמידיו שעלו לארץ. אלה השתלבו בהנהגה הרבנית בארץ ישראל ואף עמדו בראשות ישיבת 'פורת יוסף', שהוקמה בהשפעתו, וממנה יצאו גדולי החכמים הספרדים במאה העשרים. שניים מגדולי תלמידי החכמים בדורנו ראו ברי"ח מורה הוראה גדול, ותורתו שזורה בתורתם. הרב מרדכי אליהו ציטט את פסקי הרי"ח בכל תחום שבו עסק, והעניק לו את הבכורה בעולם הפסיקה. לדעתו, הבן איש חי שילב את דברי הפוסקים הספרדים והאשכנזים משום שצפה את קיבוץ הגלויות בארץ ישראל כחלק מתהליך הגאולה. בניגוד לרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף נטה לחלוק על הרי"ח כמעט בכל עניין ועניין, והעדיף להיצמד לפסקי השולחן ערוך. הוא כתב ספר ושמו הליכות עולם, שבו ערך את דבריו כנגד פסקי הרי"ח. אך דווקא התנגדותו העקבית מלמדת על רום מעלתו של בן איש חי בעיניו. דומני שדרכו של הרב עובדיה יוסף מאשרת את גדולתו של הרי"ח לא פחות מדרכו של הרב מרדכי אליהו. לשניהם משמש רבי יוסף חיים דמות אב, שדבריו הם אבן היסוד לכל פסיקת ההלכה הספרדית.
א
פתיחה
"לך לך" - היה מן ההולכים!
עוד יוסף חי, לך לך, עמ' 79-80, ד"ה "ועוד נראה"
תיקון האדם ומידותיו תופס מקום נכבד בכתבי הרב יוסף חיים, ובדרשות רבות הוא עוסק בחובת האדם בעולמו: להשתלם עוד ועוד במידותיו. ההתמודדות עם החסרונות והשאיפה לתיקונם הן עבודה מתמדת, אינסופית, והן ייעודו המרכזי של האדם. ניסוח בהיר לעיקרון זה מצוי בדרשה לפרשת לך לך בספרו עוד יוסף חי. בדרשה זו עוסק הרי"ח בקריאתו הראשונה של ה' אל אברהם אבינו - "לֶךְ לְךָ" (בראשית יב, א). קריאה זו מתפרשת כציווי לכל יהודי באשר הוא, ולא לאברהם אבינו בלבד.
ועוד נראה לומר בס"ד אומרו "לֶךְ לְךָ" (בראשית יב, א), והיינו כי המלאכים נקראים עומדים דכתיב "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג, ז)... אבל האדם שהוא צדיק נקרא הולך, כי על ידי מלחמתו ביצרו תמיד, וגובר עליו, הוא הולך ועולה ממדרגה למדרגה, וזה שאמר "לֶךְ לְךָ" רוצה לומר תואר לֶךְ יש לְךָ ולא תואר עומד. והכונה, הוא יתברך מיעצו שלא יחשוב עצמו שהגיע לגדר השלימות ונמצא הוא עומד במקומו שאין לפניו עוד מדרגות לעלות בהם ולא דרך ארוכה ללכת בה.
את דבריו מבסס הרי"ח על הניגוד בין בני אדם למלאכים: אף על פי שהמלאכים הם רוח מן העליונים, מלאי קדושה וטהרה, מעלתם פחוּתה מזו של הצדיקים. מהי הסיבה לכך? למלאך אין בחירה חופשית ופעולותיו הן אוטומטיות; הוא משולל בחירה, ועל כן הוא נקרא 'עומד'. האדם לעומתו אמנם יסודו מעפר, אך הוא נקרא 'מהלך' על שם כוח הבחירה שלו, המחייב אותו בהתגברות, תנועה ושינוי. לפיכך, כאשר האדם 'הולך' ופועל באופן חיובי - מעלתו גדולה מזו של המלאך.
על רקע זה מבסס הרי"ח את פירושו לקריאה לאברהם 'לֶךְ לְךָ': "רצונו לומר תואר 'לֶךְ' יש לְךָ, ולא תואר עומד". ההליכה היא המייחדת את האדם, ועליו לראות את עצמו בכל יום כמי שמצוי באמצע הדרך. הצדיק תמיד בתנועה; הוא משתנה ומשתלם תדיר בעבודת הבורא. נקודה זו מסביר הרי"ח באמצעות משל:
מעשה באחד שראה בחלום שיש סולם גדול שיש בו אלף מדרגות והמלך היה עולה בסולם ההוא והגיע לחציו, למדרגה של חמש מאות. והלך בבוקר בבוקר אצל המלך ויספר לו החלום וישמח המלך על חלומו ויצו לתת לו אלף זהובים במתנה. והנה אשת השכן שמעה משכינתה מה שהרויח בעלה מן סיפור החלום הזה ותאמר לבעלה: "הנה השכן ראה את המלך הגיע לחצי הסולם ונתן לו אלף זהובים, אתה תלך היום אצל המלך ותספר לו חלום כמו חלום השכן, אך תספר לו שראית שהמלך עלה לראש הסולם למדרגה של האלף, ובודאי יתן לך עשרה אלפים זהובים". והלך בעצת אשתו לבית המלך ויספר להמלך כי ראה שעלה והגיע למדרגת האלף שבראש הסולם, ויצו המלך להשליך את זה החולם מן הגג לחצר.
מה בין החולם הראשון לבין שכנתו? וכי אין העומד בראש הסולם גדול מזה העומד באמצעו?
הרי"ח מסביר שהמלך שמח על החלום הראשון, כיוון שלפיו עוד נותר לו מקום להתקדמות והתפתחות, על אף הישגיו הרבים. המלך מעניק לחולם הראשון אלף זהובים כנגד אלף שלבי הסולם, משום שחש שזכה בבשורת השלבים שעדיין לא עלה בהם. המלך אינו מתייאש מהדרך הארוכה שלפניו, מהשלבים שנותרו, אלא רואה בהם פתח תקווה. הוא מבין שנכונו לו אתגרים נוספים, ופרוסים לפניו אופקים חדשים. השכנה, אשת החולם המדומה, הניחה שהדרך להחניף למלך היא לומר לו שהגיע לשיאו של הסולם, אך המלך מבין שמן הפסגה ניתן רק לרדת, והעמידה בראש הסולם גוזרת עליו קמילה וניוון. על כן הוא מעניש את 'בעל החלומות' במידה כנגד מידה ומשליך אותו מן הגג לחצר.
אך משל הסולם טומן בחובו מסר נוסף. הרי"ח מלמדנו שעלינו לראות את עצמנו כמי שעומדים באמצעו של הסולם: אל לנו להסתפק במבט המופנה כלפי מעלה, בשאיפה לתיקון מתמיד. האדם המשתלם צריך להתבונן לא רק על הדרך הארוכה שלפניו, אלא גם על השלבים שעליהם כבר טיפס. כך נוצר איזון בין השמחה על הישגי העבר לבין הקריאה להשתלמות אינסופית.
את תפיסתו של הרי"ח ממחיש מעשה יפה המסופר עליו. מן המפורסמות הוא שהרי"ח זכה לגילוי אליהו בכל מוצאי שבת. פעם אחת דחקו התלמידים ברבי יהושע שרבאני, אחד מתלמידי הרי"ח, שהיה ידוע בצעדיו המהירים, להתפרץ לחדרו של הרי"ח כדי לחזות באליהו הנביא. רץ חכם שרבאני כאיילה שלוחה, דילג ממדרגה למדרגה וביקש להגיע לעליית הגג, אך עוד לפני שהגיע אל החדר נפתחה הדלת ושאלו הרי"ח: "חכם יהושע, מה מעשיך כאן?" השיב לו התלמיד המופתע: "שמעתי כי אליהו הנביא בביתך ובאתי לראותו". הביט בו הרב יוסף חיים ואמר: "את אליהו לא פוגשים בזכות ריצה מהירה, אלא דווקא מכוח עבודה קשה והליכה עקבית, צעד אחר צעד, מדרגה אחר מדרגה".
הרי"ח מתנגד לחיפוש אחר שיאים מפעימים ומרגשים ומסתייג מ'קפיצת הדרך'. הוא מבקש שנתקן את מידותינו עקב בצד אגודל, שנראה את עצמנו באמצעו של הסולם ונטפס שלב אחר שלב.
את הדרישה לעבודה אינטנסיבית על המידות הפנה הרי"ח בראש ובראשונה לעצמו. בכמה מקומות הוא מבהיר שדברי הביקורת המופיעים בדרשותיו מופנים גם כלפי עצמו.
על כן אני עבדכם אשר הנני מטיף עתה תוכחת מוסר על הבימה בקהל עם, הנה אנכי אדם פשוט כאחד מהקהילה אשר באתי להוכיח. ולכן אקווה לאל שיעשו דברי אלה שאני מטיף פועל טוב בלב השומעין, יען כי דבר המוסר... שייכים לי גם כן, ואני שותף עמכם בדברים אלו... אנכי מכיר קצת מיעוט ערכי, ומודה אני שדברי המוסר הם צריכים אלי, יותר ממה שצריך לזולתי.18
הרי"ח ראה עצמו כמי שמצוי באמצע הדרך. גם הוא, כמו בני קהילתו, זקוק לדברי התעוררות כדי להמשיך ולעלות בסולם.
הקריאה לשינוי ותיקון מתמיד, המשוקעת בקריאה הנצחית "לֶךְ לְךָ", הביאה את הרב יוסף חיים לעסוק במנגנונים ובדפוסים הפנימיים המביאים את האדם לידי עבירה, באיתור כוחות הנפש הטמונים באדם, ובעיקר בהצעת כלים לתשובה ותיקון. בשער זה נבקש להביא בפניכם כמה מן התובנות שהעלה הרי"ח.
