ליבי 2, או מה קרה בחוף הים של תל אביב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ליבי 2, או מה קרה בחוף הים של תל אביב
מכר
מאות
עותקים
ליבי 2, או מה קרה בחוף הים של תל אביב
מכר
מאות
עותקים

ליבי 2, או מה קרה בחוף הים של תל אביב

4.9 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

הדס ליבוביץ

הדס ליבוביץ גרה בתל אביב, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב.  במשך ארבע שנים (2007־2010) היתה בעלת טור ב'עכבר העיר' שעסק באימהות, ילדות ומה שביניהם, כמו גם בביקורת ספרי ילדים. פרסמה שלושה ספרי ילדים - "גור של דינוזאור" (2010) אשר נכנס לרשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך והתרבות, "מלך השוטרים של האריות" (2012), ורב המכר - "ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?" (2018).

 

ראיון "ראש בראש"

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

לִיבִּי מְחַכָּה בְּסוֹף כָּל יוֹם לָצֵאת מִבֵּית הַסֵּפֶר וְלִפְגֹּש אֶת רָפִי גוֹלְדְבֶּרְט, הָאִישׁ־עִם־הַכֶּלֶב, שֶׁמְּחַכֶּה יַחַד עִם לוּקָה הַכַּלְבָּה עַל הַסַּפְסָל. לְרָפִי תָּמִיד יֵשׁ סִפּוּרִים מַצְחִיקִים וּמְעַנְיְנִים עַל יְמֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ, אֲבָל בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי חֻפְשַׁת הַפֶּסַח הוּא מְסַפֵּר לְלִבִּי וּלְגַאיָה סִפּוּר אֶחָד שֶׁבְּעִקְבוֹתָיו הֵן נִקְלָעוֹת לְהַרְפַּתְקָה עַל חוֹף הַיָּם שֶׁל תֵּל אָבִיב.
 
אחרי רב המכר 'ליבי, או: מה קרה לאיש עם הכלב?', שזכה בעיטור 'הפנקס' לספר ראשית קריאה מצטיין לשנת 2018, מגיע הספר השני בסדרה, שבו תמצאו את הדמויות המוכרות מהספר הראשון וגם דמות חדשה שהולכת על ארבע.
 
הדס ליבוביץ', סופרת, גדלה בירושלים וזו כנראה הסיבה שכמעט לעולם אינה נכנסת לים.
 
דניאל פלג, מאיירת, למדה לתפוס גלים עוד לפני שידעה לצייר.

פרק ראשון

1

 
לִיבִּי יָשְׁבָה בַּכִּתָּה וּבָהֲתָה הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.
 
 
זֶה הָיָה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לַלִּמּוּדִים לִפְנֵי חֻפְשַׁת הַפֶּסַח, וּכְבָר מֵהַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לֹא יָכְלָה לְחַכּוֹת עַד שֶׁהוּא יִגָּמֵר. הִיא רָצְתָה שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית, שֶׁרָפִי גוֹלְדְבֶּרְט, הָאִישׁ־עִם־הַכֶּלֶב, כְּלוֹמַר עִם הַכַּלְבָּה, יַעֲבֹר בַּשְּׁבִיל שֶׁמִּחוּץ לַחַלּוֹן עִם לוּקָה שֶׁלּוֹ, וְשֶׁהַצִּלְצוּל הַגּוֹאֵל יִשָּׁמַע.
 
מֵאָז שֶׁרָפִי הִשְׁתַּחְרֵר מִבֵּית הַחוֹלִים וְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהַפְּצִיעָה בַּיָּד, הוּא אִמֵּץ לְעַצְמוֹ הֶרְגֵּל חָדָשׁ: אַחֲרֵי שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית מוּל חַלּוֹן הַכִּתָּה שֶׁל לִיבִּי וְעוֹשֶׂה פַּרְצוּף מַצְחִיק אוֹ מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם עִם אֵיזֶה פֶּרַח אוֹ עָנָף (לִפְעָמִים גַּם עִם הַמַּקֵּל שֶׁלּוֹ), הוּא הָיָה מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפְסָל שֶׁבְּמַעֲלֵה הַשְּׁבִיל, קָרוֹב לְשַׁעַר הַיְצִיאָה מִבֵּית הַסֵּפֶר, וּמְחַכֶּה יַחַד עִם לוּקָה, הַכַּלְבָּה שֶׁלּוֹ, לַצִּלְצוּל. לְיֶתֶר דִּיּוּק - מְחַכֶּה לְלִיבִּי וּלְגַאיָה שֶׁיֵּצְאוּ מִשַּׁעַר בֵּית הַסֵּפֶר בְּרִיצָה, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מֵהֶן סִפּוּרִים עַל מַעַלְלֵי הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן אוֹ עַל נִצְחוֹנוֹת וְהֶפְסֵדִים מְפֹאָרִים בְּשִׁעוּר סְפּוֹרְט.
 
 
לִיבִּי אָהֲבָה לְסַפֵּר לוֹ עַל חֲוָיוֹת יוֹמָהּ, כִּי נִדְמֶה הָיָה שֶׁזֶּה מַמָּשׁ מְעַנְיֵן אוֹתוֹ לְהַקְשִׁיב לָהּ. לִפְעָמִים גַּם רָשְׁמָה עַל הַדַּף הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַמַּחְבֶּרֶת דְּבָרִים מַצְחִיקִים שֶׁקָּרוּ בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם כְּדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ לְסַפֵּר לוֹ, וַאֲפִלּוּ תִּכְנְנָה לְעַצְמָהּ בָּרֹאשׁ מַה לְּסַפֵּר קֹדֶם וּמָה אַחַר כָּךְ.
בִּתְמוּרָה, רָפִי הָיָה מְסַפֵּר לָהּ וּלְגַאיָה עַל הַחֲוָיוֹת שֶׁלּוֹ מִימֵי בֵּית הַסֵּפֶר בְּחֵיפָה, שָׁם גָּדַל, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה הָיָה לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן. הָיוּ לוֹ חֲוָיוֹת אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי מִשֶּׁלָּהֶן; לְמָשָׁל, הוּא סִפֵּר לָהֶן שֶׁפַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים, הוּא הָלַךְ עִם שְׁנֵי חֲבֵרִים לְשָׂדֶה פָּתוּחַ שֶׁבּוֹ גִּדְּלוּ אֲבַטִּיחִים מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֵי חֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר (בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ הָיוּ הֲמוֹן שָׂדוֹת וּפָחוֹת רְחוֹבוֹת וּבָתִּים וַחֲנֻיּוֹת, כָּכָה הוּא אָמַר). לַמְרוֹת שֶׁאָסוּר הָיָה, הֵם לָקְחוּ מִשָּׁם אֲבַטִּיחַ אֶחָד שֶׁלְּפִי הַדְּפִיקוֹת עַל הַקְּלִפָּה שֶׁלּוֹ נִשְׁמַע הֲכִי טָעִים מִכֻּלָּם, וְסָחֲבוּ אוֹתוֹ אִתָּם לַמָּקוֹם הַסּוֹדִי שֶׁלָּהֶם מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת.
"הֵי, גַּם לָנוּ יֵשׁ עֵץ תּוּת בְּבֵית הַסֵּפֶר!" לִיבִּי הִתְפָּרְצָה לַסִּפּוּר, וְיָכְלָה לְדַמְיֵן אֶת רָפִי וּשְׁנֵי הַחֲבֵרִים יוֹשְׁבִים שָׁם תַּחְתָּיו. רָפִי הִנְהֵן וְהִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ, וְהִתְיַשְּׁבוּ, הֵם הִסְתַּכְּלוּ זֶה עַל זֶה, וְאָז הִסְתַּכְּלוּ עַל הָאֲבַטִּיחַ הַגָּדוֹל שֶׁמֻּנָּח בֵּין רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָדְעוּ אֵיךְ לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ.
לִיבִּי וְגַאיָה צָחֲקוּ וְחָשְׁבוּ שֶׁכָּאן נִגְמַר הַסִּפּוּר, כִּי אֵיךְ בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֲבַטִּיחַ בְּלִי סַכִּין גָּדוֹל? אֲבָל הַסּוֹף הָיָה מַצְחִיק יוֹתֵר: אַחַד הַחֲבֵרִים, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ מוֹנִי, קָם, הֵנִיף אֶת הָאֲבַטִּיחַ גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְזָרַק אוֹתוֹ בְּחָזְקָה עַל הָרִצְפָּה. הָאֲבַטִּיחַ הִתְפַּצֵּחַ בְּקוֹל, וְרָפִי סִפֵּר בְּחִיּוּךְ שֶׁל אֹשֶר שֶׁהֵם אָכְלוּ עִם הַיָּדַיִם אֶת לֵב הָאֲבַטִּיחַ הַמְתֻבָּל בְּחוֹל, וְשֶׁמִּי שֶׁלֹּא אָכַל בַּיָּדַיִם אֲבַטִּיחַ שֶׁרַק נִקְטַף מֵהַשָּׂדֶה - לֹא יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר עַל אֲבַטִּיחִים.
 
הַסִּפּוּרִים שֶׁל רָפִי הָיוּ תָּמִיד מַצְחִיקִים וְגַם מֻפְרָכִים. לִיבִּי וְגַאיָה יָשְׁבוּ לְצִדּוֹ, בְּכָל יוֹם אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים, וְהִקְשִׁיבוּ בְּצָמָא לְכָל מִלָּה, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵן מְלַטְּפוֹת אֶת לוּקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ מְקֻפַּחַת. הֵן לֹא הָיוּ בְּטוּחוֹת אִם הוּא מַמְצִיא אֶת הַחֲוָיוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הוּא מְסַפֵּר אוֹ שֶׁהַכֹּל קָרָה בֶּאֱמֶת, כִּי שׁוּם דָּבָר מִמַּה שֶּׁיָּצָא מִפִּיו לֹא הָיָה דּוֹמֶה לַסִּפּוּרִים שֶׁהֵן הָיוּ מְסַפְּרוֹת לוֹ עַל יְמֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּהֶן. לִפְעָמִים הָיוּ שׁוֹאֲלוֹת: "מָה, בֶּאֱמֶת?" אוֹ: "הִמְצֵאתָ אֶת זֶה, נָכוֹן?" - אֲבָל רָפִי הָיָה נִשְׁבָּע לָהֶן עִם יָד עַל הַלֵּב שֶׁלְּמֵיטַב זִכְרוֹנוֹ, וְהוּא כְּבָר לֹא צָעִיר, הַכֹּל אֱמֶת.

הדס ליבוביץ

הדס ליבוביץ גרה בתל אביב, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב.  במשך ארבע שנים (2007־2010) היתה בעלת טור ב'עכבר העיר' שעסק באימהות, ילדות ומה שביניהם, כמו גם בביקורת ספרי ילדים. פרסמה שלושה ספרי ילדים - "גור של דינוזאור" (2010) אשר נכנס לרשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך והתרבות, "מלך השוטרים של האריות" (2012), ורב המכר - "ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?" (2018).

 

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם הדס ליבוביץ' רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 12/05/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

ניתן למצוא גם ב -

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם הדס ליבוביץ' רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 12/05/2022 להאזנה להסכת >
ליבי 2, או מה קרה בחוף הים של תל אביב הדס ליבוביץ

1

 
לִיבִּי יָשְׁבָה בַּכִּתָּה וּבָהֲתָה הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.
 
 
זֶה הָיָה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לַלִּמּוּדִים לִפְנֵי חֻפְשַׁת הַפֶּסַח, וּכְבָר מֵהַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה הִיא לֹא יָכְלָה לְחַכּוֹת עַד שֶׁהוּא יִגָּמֵר. הִיא רָצְתָה שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית, שֶׁרָפִי גוֹלְדְבֶּרְט, הָאִישׁ־עִם־הַכֶּלֶב, כְּלוֹמַר עִם הַכַּלְבָּה, יַעֲבֹר בַּשְּׁבִיל שֶׁמִּחוּץ לַחַלּוֹן עִם לוּקָה שֶׁלּוֹ, וְשֶׁהַצִּלְצוּל הַגּוֹאֵל יִשָּׁמַע.
 
מֵאָז שֶׁרָפִי הִשְׁתַּחְרֵר מִבֵּית הַחוֹלִים וְהִתְאוֹשֵׁשׁ מֵהַפְּצִיעָה בַּיָּד, הוּא אִמֵּץ לְעַצְמוֹ הֶרְגֵּל חָדָשׁ: אַחֲרֵי שֶׁהָיָה עוֹבֵר בַּשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית מוּל חַלּוֹן הַכִּתָּה שֶׁל לִיבִּי וְעוֹשֶׂה פַּרְצוּף מַצְחִיק אוֹ מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם עִם אֵיזֶה פֶּרַח אוֹ עָנָף (לִפְעָמִים גַּם עִם הַמַּקֵּל שֶׁלּוֹ), הוּא הָיָה מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפְסָל שֶׁבְּמַעֲלֵה הַשְּׁבִיל, קָרוֹב לְשַׁעַר הַיְצִיאָה מִבֵּית הַסֵּפֶר, וּמְחַכֶּה יַחַד עִם לוּקָה, הַכַּלְבָּה שֶׁלּוֹ, לַצִּלְצוּל. לְיֶתֶר דִּיּוּק - מְחַכֶּה לְלִיבִּי וּלְגַאיָה שֶׁיֵּצְאוּ מִשַּׁעַר בֵּית הַסֵּפֶר בְּרִיצָה, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מֵהֶן סִפּוּרִים עַל מַעַלְלֵי הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן אוֹ עַל נִצְחוֹנוֹת וְהֶפְסֵדִים מְפֹאָרִים בְּשִׁעוּר סְפּוֹרְט.
 
 
לִיבִּי אָהֲבָה לְסַפֵּר לוֹ עַל חֲוָיוֹת יוֹמָהּ, כִּי נִדְמֶה הָיָה שֶׁזֶּה מַמָּשׁ מְעַנְיֵן אוֹתוֹ לְהַקְשִׁיב לָהּ. לִפְעָמִים גַּם רָשְׁמָה עַל הַדַּף הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַמַּחְבֶּרֶת דְּבָרִים מַצְחִיקִים שֶׁקָּרוּ בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם כְּדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ לְסַפֵּר לוֹ, וַאֲפִלּוּ תִּכְנְנָה לְעַצְמָהּ בָּרֹאשׁ מַה לְּסַפֵּר קֹדֶם וּמָה אַחַר כָּךְ.
בִּתְמוּרָה, רָפִי הָיָה מְסַפֵּר לָהּ וּלְגַאיָה עַל הַחֲוָיוֹת שֶׁלּוֹ מִימֵי בֵּית הַסֵּפֶר בְּחֵיפָה, שָׁם גָּדַל, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה הָיָה לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן. הָיוּ לוֹ חֲוָיוֹת אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי מִשֶּׁלָּהֶן; לְמָשָׁל, הוּא סִפֵּר לָהֶן שֶׁפַּעַם אַחַת, אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים, הוּא הָלַךְ עִם שְׁנֵי חֲבֵרִים לְשָׂדֶה פָּתוּחַ שֶׁבּוֹ גִּדְּלוּ אֲבַטִּיחִים מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֵי חֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר (בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ הָיוּ הֲמוֹן שָׂדוֹת וּפָחוֹת רְחוֹבוֹת וּבָתִּים וַחֲנֻיּוֹת, כָּכָה הוּא אָמַר). לַמְרוֹת שֶׁאָסוּר הָיָה, הֵם לָקְחוּ מִשָּׁם אֲבַטִּיחַ אֶחָד שֶׁלְּפִי הַדְּפִיקוֹת עַל הַקְּלִפָּה שֶׁלּוֹ נִשְׁמַע הֲכִי טָעִים מִכֻּלָּם, וְסָחֲבוּ אוֹתוֹ אִתָּם לַמָּקוֹם הַסּוֹדִי שֶׁלָּהֶם מִתַּחַת לְעֵץ הַתּוּת.
"הֵי, גַּם לָנוּ יֵשׁ עֵץ תּוּת בְּבֵית הַסֵּפֶר!" לִיבִּי הִתְפָּרְצָה לַסִּפּוּר, וְיָכְלָה לְדַמְיֵן אֶת רָפִי וּשְׁנֵי הַחֲבֵרִים יוֹשְׁבִים שָׁם תַּחְתָּיו. רָפִי הִנְהֵן וְהִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ, וְהִתְיַשְּׁבוּ, הֵם הִסְתַּכְּלוּ זֶה עַל זֶה, וְאָז הִסְתַּכְּלוּ עַל הָאֲבַטִּיחַ הַגָּדוֹל שֶׁמֻּנָּח בֵּין רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יָדְעוּ אֵיךְ לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ.
לִיבִּי וְגַאיָה צָחֲקוּ וְחָשְׁבוּ שֶׁכָּאן נִגְמַר הַסִּפּוּר, כִּי אֵיךְ בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֲבַטִּיחַ בְּלִי סַכִּין גָּדוֹל? אֲבָל הַסּוֹף הָיָה מַצְחִיק יוֹתֵר: אַחַד הַחֲבֵרִים, שֶׁקָּרְאוּ לוֹ מוֹנִי, קָם, הֵנִיף אֶת הָאֲבַטִּיחַ גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר וְזָרַק אוֹתוֹ בְּחָזְקָה עַל הָרִצְפָּה. הָאֲבַטִּיחַ הִתְפַּצֵּחַ בְּקוֹל, וְרָפִי סִפֵּר בְּחִיּוּךְ שֶׁל אֹשֶר שֶׁהֵם אָכְלוּ עִם הַיָּדַיִם אֶת לֵב הָאֲבַטִּיחַ הַמְתֻבָּל בְּחוֹל, וְשֶׁמִּי שֶׁלֹּא אָכַל בַּיָּדַיִם אֲבַטִּיחַ שֶׁרַק נִקְטַף מֵהַשָּׂדֶה - לֹא יוֹדֵעַ שׁוּם דָּבָר עַל אֲבַטִּיחִים.
 
הַסִּפּוּרִים שֶׁל רָפִי הָיוּ תָּמִיד מַצְחִיקִים וְגַם מֻפְרָכִים. לִיבִּי וְגַאיָה יָשְׁבוּ לְצִדּוֹ, בְּכָל יוֹם אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים, וְהִקְשִׁיבוּ בְּצָמָא לְכָל מִלָּה, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵן מְלַטְּפוֹת אֶת לוּקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ מְקֻפַּחַת. הֵן לֹא הָיוּ בְּטוּחוֹת אִם הוּא מַמְצִיא אֶת הַחֲוָיוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הוּא מְסַפֵּר אוֹ שֶׁהַכֹּל קָרָה בֶּאֱמֶת, כִּי שׁוּם דָּבָר מִמַּה שֶּׁיָּצָא מִפִּיו לֹא הָיָה דּוֹמֶה לַסִּפּוּרִים שֶׁהֵן הָיוּ מְסַפְּרוֹת לוֹ עַל יְמֵי בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּהֶן. לִפְעָמִים הָיוּ שׁוֹאֲלוֹת: "מָה, בֶּאֱמֶת?" אוֹ: "הִמְצֵאתָ אֶת זֶה, נָכוֹן?" - אֲבָל רָפִי הָיָה נִשְׁבָּע לָהֶן עִם יָד עַל הַלֵּב שֶׁלְּמֵיטַב זִכְרוֹנוֹ, וְהוּא כְּבָר לֹא צָעִיר, הַכֹּל אֱמֶת.