סידנא בבא סאלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סידנא בבא סאלי

סידנא בבא סאלי

5 כוכבים (3 דירוגים)

עוד על הספר

הרב אברהם אוחיון

הרב אברהם אוחיון נולד בישראל לדוד ומלכה אוחיון, לאחר נישואיו היה אברך בכולל אברכים, לאחר מכן שימש כמשגיח בישיבה לבעלי תשובה בירושלים. 
הרב אברהם אוחיון הוציא לאור קרוב ל-300 ספרים בעברית בעיקר לציבור החרדי. חלק מספריו תורגמו לאנגלית ולעוד שפות. הוא כתב ספרים בנושאי המועדים ושבתות, ספרי מוסר ואגדות, וספרים העוסקים בחינוך.
הרב מתמקד בעיקר בספרים העוסקים בחינוך ובספרות ילדים, והתפרסם בעיקר בשל ספריו שהוציא על רבנים גדולי ישראל: הרב עובדיה יוסף, הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב שלמה זלמן אוירבך והרב בן ציון אבא שאול. הרב אוחיון הוציא גם כ-50 ספרי קומיקס, והנמכרת ביותר היא סדרת קומיקס לילדים שנקראת ניצחתי אותך אייכמן ועוסקת בנושאים הקשורים לאדולף אייכמן ולתקופת מלחמת העולם השנייה.

תקציר

סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי 1 - אדמו"ר ישראל אבוחצירא זצוק"ל
עשרים וחמישה סיפורים ממסכת חייו המופלאה של קדוש ישראל המקובל האלקי הגאון הצדיק כ"ק אדמו"ר ישראל אבוחצירא זצוק"ל.
נִפְרָדִים מִסִּידְנָא בַּבָּא סָאלִי - רַבִּים מִבְּנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר לֹא זָכוּ לַחֲזוֹת בְּזִיו פָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי. אוּלָם בְּנֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, עוֹדָם זוֹכְרִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁעָלָה מִמָּרוֹקוֹ וְהִתְיַשֵּׁב בִּנְתִיבוֹת, הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה שֶׁהָפְכָה בִּזְכוּתוֹ לְבִירַת הַדָּרוֹם...
דְּיוֹקַן פְּנֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי נִשְׁקָף כִּמְעַט מִכָּל בַּיִת בְּקֶרֶב יוֹצְאֵי עֲדוֹת הַמִּזְרָח בִּכְלָל וּבְקֶרֶב יְהוּדֵי צְפוֹן אַפְרִיקָה בִּפְרָט. 
מַה מְּסַמֶּלֶת דְּמוּתוֹ? אוֹתוֹת? מוֹפְתִים? אָכֵן כֵּן. אֵין סָפֵק. אוֹדוֹת הַבַּבָּא סָאלִי מִתְגַּלְגְּלִים סִפּוּרֵי מוֹפְתִים לָרֹב, כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּכְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. בְּחִינַת ״צַדִּיק גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם״, הָיְתָה אֶצְלוֹ כְּבַת בַּיִת.
אוּלָם, דְּמוּתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי מְשַׁקֶּפֶת הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָךְ. מַסֶּכֶת חַיָּיו הַמֻּפְלָאָה שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, הָיְתָה עֲשׂוּיָה פְּסֵיפָס מַרְהִיב שֶׁל עֲבוֹדַת ה׳ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּהַשָּׂגוֹת עֲצוּמוֹת וְנוֹרָאוֹת, שֶׁאֵינָן נִתְפָּסוֹת בְּשִׂכְלֵנוּ.
שְׁקִידָתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה מִקַּטְנוּתוֹ, כְּהֻנָּתוֹ פְּאֵר בָּרַבָּנוּת בְּמָרוֹקוֹ בְּעוֹדוֹ צָעִיר לְיָמִים, סִגּוּפָיו מִגִּיל צָעִיר, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעֲרָה בְּקִרְבּוֹ כְּאֵשׁ לֶהָבָה כְּלַפֵּי כָּל יְהוּדֵי בַּאֲשֶׁר הוּא. כָּל אֵלּוּ הָפְכוּ אֶת הַבַּבָּא סָאלִי לְעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ, שָׂרָף מְקֻדָּשׁ, שֶׁרוּחוֹ הַגְּדוֹלָה אֲצוּרָה בְּגוּף זָךְ וּמְזֻכָּךְ.
מִכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ עָלוּ אֵלָיו לְרֶגֶל, סְפָרַדִּים וְאַשְׁכְּנַזִּים, חֲסִידִים, לִיטָאִים, מִכָּל הַחוּגִים וְהָעֵדוֹת, קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים.״ רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ!״ בִּקְּשׁוּ, הִתְחַנְּנוּ.
וְהַבַּבָּא סָאלִי, כְּרוֹעֶה עֶדְרוֹ, מְבַכֶּה עַל צָרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל צָרוֹת הַכְּלָל וְעַל מְצוּקוֹת הַפְּרָט, מְבָרֵךְ וּמְעוֹדֵד, פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת וּמְחַלֶּה אֶת פְּנֵי בּוֹרְאוֹ, כְּבֵן וּכְשָׂר לִפְנֵי מַלְכּוֹ. הַבַּיִת הַקָּטָן בָּעֲיָרָה הַדְּרוֹמִית הָפַךְ לְאֶבֶן פִּנָּה וּלְתֵל תַּלְפִּיּוֹת.
בְּקֶרֶב רַבִּים מִמְּקֹרָבָיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי רָוְחָה הַשְּׁמוּעָה הַנֶּאֱמָנָה כִּי הַבַּבָּא סָאלִי הֻבְטַח מִן הַשָּׁמַיִם כִּי יִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי מָשִׁיחַ. הַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה הִתְעַצְּמָה בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַשָּׂרָף...
אוּלָם, בַּתְּקוּפָה שֶׁקֹּדֶם הִסְתַּלְּקוּתו, רִחֲפָה גְּזֵרָה נוֹרָאָה עַל הַדּוֹר. ״מָסַרְתִּי אֶת עַצְמִי עֲבוּר כְּלָל יִשְׂרָאֵל!״ הֵעִיד הַבַּבָּא סָאלִי בְּאָזְנֵי מְקֹרָבָיו, זְמַן קָצָר לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ... וַתַּעַל נִשְׁמָתוֹ בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה...
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה אַחֲרֵי פְּטִירָתו, וּדְמוּתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי עוֹדֶנָּה חַיָּה וּמְפַעֶמֶת בְּלִבּוֹתֵינוּ. עֲדַיִן תְּאֵבִים אָנוּ לִקְרֹא אוֹדוֹתָיו, לִלְמֹד מִדְּרָכָיו וְלָגַעַת בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ.
זוֹ הִיא מַטְּרַת הַסֵּפֶר ״סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי״. דְּמוּתוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, מִשְׁתַּקֶּפֶת מִבֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר בִּמְלוֹא הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ, וְאָנוּ נַעֲשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ, עַל מְנָת לִצְעֹד בְּדַרְכּוֹ, דֶּרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ...
 
הסיפורים מלווים בציורים אותנטיים ומרגשים.
ציורים: אבישי חן

פרק ראשון

נִפְרָדִים מִסִּידְנָא בַּבָּא סָאלִי

 
רַבִּים מִבְּנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר לֹא זָכוּ לַחֲזוֹת בְּזִיו פָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי. אוּלָם בְּנֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, עוֹדָם זוֹכְרִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁעָלָה מִמָּרוֹקוֹ וְהִתְיַשֵּׁב בִּנְתִיבוֹת, הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה, שֶׁהָפְכָה בִּזְכוּתוֹ לְבִירַת הַדָּרוֹם...
דְּיוֹקַן פְּנֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי נִשְׁקָף כִּמְעַט מִכָּל בַּיִת, בְּקֶרֶב יוֹצְאֵי עֲדוֹת הַמִּזְרָח בִּכְלָל, וּבְקֶרֶב יְהוּדֵי צְפוֹן אַפְרִיקָה בִּפְרָט. מַה מְּסַמֶּלֶת דְּמוּתוֹ? אוֹתוֹת? מוֹפְתִים?
אָכֵן כֵּן, אֵין סָפֵק. אוֹדוֹת הַבַּבָּא סָאלִי מִתְגַּלְגְּלִים סִפּוּרֵי מוֹפְתִים לָרֹב, כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּכְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. בְּחִינַת "צַדִּיק גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם", הָיְתָה אֶצְלוֹ כְּבַת בַּיִת.
אוּלָם, דְּמוּתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי מְשַׁקֶּפֶת הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָךְ. מַסֶּכֶת חַיָּיו הַמֻּפְלָאָה שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, הָיְתָה עֲשׂוּיָה פְּסֵיפָס מַרְהִיב שֶׁל עֲבוֹדַת ה' בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּהַשָּׂגוֹת עֲצוּמוֹת וְנוֹרָאוֹת, שֶׁאֵינָן נִתְפָּסוֹת בְּשִׂכְלֵנוּ.
שְׁקִידָתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה מִקַּטְנוּתוֹ, כְּהֻנָּתוֹ פְּאֵר בָּרַבָּנוּת בְּמָרוֹקוֹ בְּעוֹדוֹ צָעִיר לְיָמִים, סִגּוּפָיו מִגִּיל צָעִיר, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעֲרָה בְּקִרְבּוֹ כְּאֵשׁ לֶהָבָה, כְּלַפֵּי כָּל יְהוּדֵי בַּאֲשֶׁר הוּא, כָּל אֵלּוּ הָפְכוּ אֶת הַבַּבָּא סָאלִי לְעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ, שָׂרָף מְקֻדָּשׁ , שֶׁרוּחוֹ הַגְּדוֹלָה אֲצוּרָה בְּגוּף זָךְ וּמְזֻכָּךְ.
מִכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ עָלוּ אֵלָיו לְרֶגֶל, סְפָרַדִּים וְאַשְׁכְּנַזִּים, חֲסִידִים, לִיטָאִים, מִכָּל הַחוּגִים וְהָעֵדוֹת, קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים. "רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ!" בִּקְּשׁוּ, הִתְחַנְּנוּ.
וְהַבַּבָּא סָאלִי, כְּרוֹעֶה עֶדְרוֹ, מְבַכֶּה עַל צָרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל צָרוֹת הַכְּלָל וְעַל מְצוּקוֹת הַפְּרָט, מְבָרֵךְ וּמְעוֹדֵד, פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת וּמְחַלֶּה אֶת פְּנֵי בּוֹרְאוֹ, כְּבֵן וּכְשָׂר לִפְנֵי מַלְכּוֹ. הַבַּיִת הַקָּטָן בָּעֲיָרָה הַדְּרוֹמִית הָפַךְ לְאֶבֶן פִּנָּה וּלְתֵל תַּלְפִּיּוֹת.
בְּקֶרֶב רַבִּים מִמְּקֹרָבָיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי רָוְחָה הַשְּׁמוּעָה הַנֶּאֱמָנָה, כִּי הַבַּבָּא סָאלִי הֻבְטַח מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי יִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי מָשִׁיחַ. הַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה הִתְעַצְּמָה בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַשָּׂרָף...
אוּלָם, בַּתְּקוּפָה שֶׁקֹּדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, רִחֲפָה גְּזֵרָה נוֹרָאָה עַל הַדּוֹר. "מָסַרְתִּי אֶת עַצְמִי עֲבוּר כְּלָל יִשְׂרָאֵל!" הֵעִיד הַבַּבָּא סָאלִי בְּאָזְנֵי מְקֹרָבָיו, זְמַן קָצָר לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ...
וַתַּעַל נִשְׁמָתוֹ בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה...
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ, וּדְמוּתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי עוֹדֶנָּה חַיָּה וּמְפַעֶמֶת בְּלִבּוֹתֵינוּ. עֲדַיִן תְּאֵבִים אָנוּ לִקְרֹא אוֹדוֹתָיו, לִלְמֹד מִדְּרָכָיו וְלָגַעַת בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ.
זוֹ הִיא מַטְּרַת הַסֵּפֶר 'סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי'. דְּמוּתוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, מִשְׁתַּקֶּפֶת מִבֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר בִּמְלוֹא הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ, וְאָנוּ נַעֲשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ, עַל מְנָת לִצְעֹד בְּדַרְכּוֹ, דֶּרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ...
הַכּוֹתֵב וְחוֹתֵם בִּתְפִלַּת מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי
 
אברהם אוחיון
 

הקדמה להורים

 
'סידנא בבא סאלי', השם שמעביר רטט של קדושה, גם שלושים שנה לאחר הסתלקותו של הגאון הקדוש, הצדיק המקובל, רבנו ישראל אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה, לחיי העולם הבא.
רובנו גדלנו על סיפורי הבבא סאלי, המבוגרים שבינינו, אשר זכו להתברך מפיו, מלאי אושר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם.
סיפורי המופתים שחולל הבבא סאלי, מתגלגלים לעשרות ולמאות. לרובם מקורות מדוייקים ומוסמכים. מעשי מופת אודות חולים שקמו ממיטת חוליים, שבויים ששבו לבתיהם, נעדרים שהתגלו באורח פתאומי, אינם נחשבים לחריגים בנוף סיפורי המופת — תרתי משמע — על הבבא סאלי.
איך מסבירים את המופתים הללו? כאשר אנו נשאלים על כך, אנו משיבים בפשטות: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים!"
הבבא סאלי היה צדיק יסוד עולם, ואשר על כן, קיים הקדוש ברוך הוא את גזירותיו.
אמת, נכון הדבר. אולם, כיצד הגיע הבבא סאלי למדרגות עליונות כאלה של צדקות? כיצד עלה ונתעלה עד כדי כך, שכל היוצא מפיו התקיים? כיצד שרתה השכינה ורוח הקודש בחדרו של הבבא סאלי, דבר יום ביומו?
ובכן, התשובה על כך ארוכה, כאורך ימיו של הבבא סאלי. אדוננו, מורנו ורבנו, רבי ישראל אבוחצירא, שקד מקטנותו, בלימוד תורה בעמקות ובעיון, בעמל וביזע רב, וכבר בגיל צעיר החל למסור שיעורים בגמרא ובהלכה בפני האריות שבחבורה, תלמידיו של אביו הגדול.
הבבא סאלי השתדל, אמנם, להצניע את גאונותו בתורה, ואף ביקש מתלמידיו בישיבה שלא יעלו על הכתב את שיעוריו העמוקים, אולם תורתו הכריזה עליו!
בגיל צעיר למדי, כבר היה הבבא סאלי דיין בבית דין, כאשר כל חלקי השולחן ערוך שגורים על לשונו, כ"אשרי יושבי ביתך".
וככל שניסה להסתיר את גאונותו, כך לא עלה הדבר בידו. רבניה הראשיים של מרוקו שמו עיניהם עליו, ומינוהו, בעל כורחו כמעט, לדיין ורב של מחוז שלם! שש עשרה עיירות סרו למרותו באופן מוחלט, והוא צעיר, כבן שלושים שנה בלבד...
את תורתו למד הבבא סאלי מתוך קדושה וטהרה שאין לתאר, מתוך שבירת המידות עד דק, ומתוך פרישות כמעט מוחלטת מחיי העולם הזה.
בספר שלפניכם מקובצים סיפורים ממסכת חייו המופלאה של סידנא בבא סאלי. סיפורים אלו נבחרו בקפידה, והם משקפים בתמצית את דרך עלייתו בתורה ובקדושה, ברוח הקודש ובהשראת השכינה, ובמעשי המופת שנעשו על ידו.
הספר הזה, הינו בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אנו עומדים על הקרקע, ונפגשים בדמותו של הבבא סאלי, בדרך כלל מרום גובהה, שומעים על השגות אדירות, על מעשי נסים מופלאים, וליבנו מתפעם.
בליבנו אנו חושבים: אה, כל זה אינו קשור אלינו. כל זה מעבר ליכולתנו.
ולא היא! כאמור, הבבא סאלי עלה ונתעלה מקטנוּת, שלב אחר שלב, הוא שקד על דלתות התורה, הוסמך על ידי אחיו לרבנות ולדיינות, הסתגר עם אחיו הקדוש, רבי דוד, בבית מיוחד, ופרש מכל ענייני העולם הזה, ואהבת ישראל בערה בליבו כאש.
כל האותות והמופתים הינם פועל יוצא של עבודת קודש מאומצת זו! מסלול של עליה, בו יכולים גם אנו לצעוד, בכוחנו הדל...
למטרה זו נועד הספר שאתם אוחזים בידיכם. הספר 'סידנא בבא סאלי' לא נועד לסחוף את הקוראים אל מעשיות נועזות... הספר נועד להפגיש את הקורא עם דמותו המרתקת של הבבא סאלי, ולהדריכו ללכת בדרכיו וללמוד מאורחותיו.
איננו מתיימרים להקיף את דמות הענק של הצדיק הקדוש, אשר בדרכי עבודתו את בוראו רב היה הנסתר על הנגלה.
אולם, די לנו בחלק הגלוי והידוע, לחוש השתוקקות להתחקות אחר אורחותיהם של גדולי ומאורי האומה, ולילך בדרכם, בדרך העולה בית ה'. אין לדעת מי מצעירי הצאן, השואפים לגדולות, יזכה לכתרה של תורה במעלות עליונות.
כאן המקום להודות לבורא עולם על שסייע בידי עד הלום, ובפרט בכל הקשור במישרין ובעקיפין לחינוך ילדי ישראל ברוח ישראל סבא. במה אקדם ה', איכף לאלוקי מרום, על כל הטובה אשר גמלני עד כה?
אודה מאוד לעוסקים במלאכה, העומדים לימיני במים רבים.
ראשית אשגר מילות ברכה ואין סוף הכרת הטוב למי שמתלווה אלי בעבודתי, במסירות אין קץ ובנאמנות שלמה זה שנים רבות, הלא הוא עורך הלשון המקצועי והמיוחד, ידידי ורב חביבי, הרה"ג רבי שאול עובדיה פתיה שליט"א. על שסייעני ומסייעני תדיר, הן בעריכת הלשון, הן בבחירת הסיפורים והן בהאדרת התוכן בדרכו הייחודית, המקצועית והמדויקת. ועל כרחי אני עונה ואומר שלולא סיועו התמידי וללא התערבותו הברוכה במלאכת הקודש, לא היה יוצא לאור עולם הספר הזה, כפי שהוא מוגש לפניכם. ליבי עולה על גדותיו בהכרת הטוב עצומה, על אותן שעות על גבי שעות בהן הוא השקיע את כל כשרונו ומרצו, לפאר את הספר החשוב הזה ולסייע בהגשתו לכדי יצירה מושלמת ושופעת חן. יתן ה' ויזכו הוא, רעייתו וילדיהם היקרים להתברך בכל הברכות הכתובות בתורה.
כן אודה לידידי ורב חביבי החשוב שמסייע בעדנו ברבים מספרינו, מגיה הלשון והניקוד המקצועי, הרה"ג ר' מאיר ארלנגר. חופניים של תודה והערכה לנקדנית והמגיהה, הגב' יהודית הירשמן. תודה מיוחדת מקרב לב נתונה לידידי היקר והחביב ונוגה לו סביב, הצייר האומן אבישי חן, על הציורים המלאים בחן מיוחד ובאיכות שאינה מתפשרת. אודה בזאת לגרפיקאית והמעצבת ביד אמן, הגב' מירי פלקסר, על עימוד הספר ועל עיצוב העטיפה.
אחרית דבר, אודה לנוות ביתי היקרה והמסורה, מנב"ת, נעמה תחי', העומדת לצידי, תומכת ומסייעת בכל מלאכת הקודש, ונוטלת על כתפיה את עול הבית וגידול הילדים, בתבונה רבה ובדעת רחבה. יזכנו ה' לראות נחת מכל עמלנו, אמן.
 
אברהם אוחיון
אלול, התשע"ה
 

הַדַּיָּן הַצָּעִיר

 
אָבִיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי, רַבִּי מַסְעוּד אַבּוּחֲצִירָא, הָיָה גָּאוֹן עָצוּם, בַּפְּשָׁט וּבַקַּבָּלָה. הוּא הִצְנִיעַ, אָמְנָם, אֶת גַּדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה. וְאוּלָם, כָּל בְּנֵי קְהִלָּתוֹ רָחֲשׁוּ לוֹ הַעֲרָצָה אַדִּירָה.
אֶת תּוֹרָתוֹ הֶעֱבִיר רַבִּי מַסְעוּד לִשְׁנֵי בָּנָיו, רַבִּי דָּוִד, בְּנוֹ הַגָּדוֹל, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, בְּנוֹ הַצָּעִיר.
כָּךְ הָפְכוּ הַבַּבָּא סָאלִי וְאָחִיו הַגָּדוֹל, רַבִּי דָּוִד, לְחַבְרוּתָא. רַבִּי דָּוִד הָיָה יָדוּעַ בִּקְדֻשָּׁתוֹ וּבִפְרִישׁוּתוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ גַּם בְּגַדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה וּבִידִיעוֹתָיו הָרַבּוֹת וְהָעֲמֻקּוֹת.
מִשּׁוּם כָּךְ, זָכָה רַבִּי דָּוִד לַכִּנּוּי 'עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ'. בְּתֹאַר זֶה הָיוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת אַבּוּחֲצִירָא, וְכָל בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית, מְכַנִּים אֶת רַבִּי דָּוִד, כְּשֶׁיִּרְאַת כָּבוֹד עַל פְּנֵיהֶם.
רַבִּי דָּוִד הָיָה מְבֻגָּר מֵהַבַּבָּא סָאלִי בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְאוּלָם, עַל אַף פַּעַר הַגִּילָאִים בֵּינֵיהֶם, הָיָה הַבַּבָּא סָאלִי אַחַד הָאֲנָשִׁים הַיְחִידִים, שֶׁעֲלֵיהֶם סָמַךְ רַבִּי דָּוִד בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים הִנְהִיגוּ עַצְמָם בְּהַנְהָגוֹת מְיֻחָדוֹת וּמֻפְלָאוֹת. כָּךְ, לְמָשָׁל, הִסְתַּגְּרוּ בְּבַיִת אֶחָד בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת, וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, מִתּוֹךְ צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת.
כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִן הַבַּיִת, לְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים, דּוֹמִים הָיוּ לְמַלְאָכִים...
לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָאָב, רַבִּי מַסְעוּד, נָטַל עַל עַצְמוֹ רַבִּי דָּוִד, בְּנוֹ הַבְּכוֹר, אֶת עֹל הַנְהָגַת הַקְּהִלָּה.
מִכֵּיוָן שֶׁרַבִּי מַסְעוּד הָיָה דָּן אֶת בְּנֵי הַקְּהִלָּה בְּבֵיתוֹ, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ רַבִּי דָּוִד אֶת עֹל הַדַּיָּנוּת.
וְאוּלָם, מִכֵּיוָן שֶׁרַבִּי דָּוִד הָיָה נוֹהֵג לְהִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְלִפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, עָבַר הַתַּפְקִיד לְיָדָיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי.
הַבַּבָּא סָאלִי הָיָה צָעִיר לְיָמִים, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלְבַד, כַּאֲשֶׁר קְרָאוֹ רַבִּי דָּוִד וְאָמַר לוֹ: "הֲרֵינִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ לְדַיַּן הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית! מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה תֵּשֵׁב בְּבֵית הַדִּין, וְתָדוּן אֶת הַבָּאִים לְפָנֶיךָ, כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל!"
כָּךְ קִבֵּל הַבַּבָּא סָאלִי לְיָדָיו אֶת הַנְהָגַת הַקְּהִלָּה, וְהוּא בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלְבַד.
בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית לֹא הִתְפַּלְּאוּ, בִּרְאוֹתָם אֶת הָאַבְרֵךְ הַצָּעִיר מְמַלֵּא אֶת מְקוֹם אָבִיו בְּבֵית הַדִּין. הֵם הִכִּירוּ בְּגַדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה עוֹד מִנְּעוּרָיו, וְיָדְעוּ הֵיטֵב, כִּי רָאוּי הוּא עַד מְאֹד לִכְהֻנָּה רָמָה זוֹ...

הרב אברהם אוחיון

הרב אברהם אוחיון נולד בישראל לדוד ומלכה אוחיון, לאחר נישואיו היה אברך בכולל אברכים, לאחר מכן שימש כמשגיח בישיבה לבעלי תשובה בירושלים. 
הרב אברהם אוחיון הוציא לאור קרוב ל-300 ספרים בעברית בעיקר לציבור החרדי. חלק מספריו תורגמו לאנגלית ולעוד שפות. הוא כתב ספרים בנושאי המועדים ושבתות, ספרי מוסר ואגדות, וספרים העוסקים בחינוך.
הרב מתמקד בעיקר בספרים העוסקים בחינוך ובספרות ילדים, והתפרסם בעיקר בשל ספריו שהוציא על רבנים גדולי ישראל: הרב עובדיה יוסף, הרב אלעזר מנחם מן שך, הרב שלמה זלמן אוירבך והרב בן ציון אבא שאול. הרב אוחיון הוציא גם כ-50 ספרי קומיקס, והנמכרת ביותר היא סדרת קומיקס לילדים שנקראת ניצחתי אותך אייכמן ועוסקת בנושאים הקשורים לאדולף אייכמן ולתקופת מלחמת העולם השנייה.

עוד על הספר

סידנא בבא סאלי הרב אברהם אוחיון

נִפְרָדִים מִסִּידְנָא בַּבָּא סָאלִי

 
רַבִּים מִבְּנֵי הַדּוֹר הַצָּעִיר לֹא זָכוּ לַחֲזוֹת בְּזִיו פָּנָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי. אוּלָם בְּנֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, עוֹדָם זוֹכְרִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁעָלָה מִמָּרוֹקוֹ וְהִתְיַשֵּׁב בִּנְתִיבוֹת, הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה, שֶׁהָפְכָה בִּזְכוּתוֹ לְבִירַת הַדָּרוֹם...
דְּיוֹקַן פְּנֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי נִשְׁקָף כִּמְעַט מִכָּל בַּיִת, בְּקֶרֶב יוֹצְאֵי עֲדוֹת הַמִּזְרָח בִּכְלָל, וּבְקֶרֶב יְהוּדֵי צְפוֹן אַפְרִיקָה בִּפְרָט. מַה מְּסַמֶּלֶת דְּמוּתוֹ? אוֹתוֹת? מוֹפְתִים?
אָכֵן כֵּן, אֵין סָפֵק. אוֹדוֹת הַבַּבָּא סָאלִי מִתְגַּלְגְּלִים סִפּוּרֵי מוֹפְתִים לָרֹב, כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּכְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם. בְּחִינַת "צַדִּיק גּוֹזֵר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם", הָיְתָה אֶצְלוֹ כְּבַת בַּיִת.
אוּלָם, דְּמוּתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי מְשַׁקֶּפֶת הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְכָךְ. מַסֶּכֶת חַיָּיו הַמֻּפְלָאָה שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, רַבֵּנוּ יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, הָיְתָה עֲשׂוּיָה פְּסֵיפָס מַרְהִיב שֶׁל עֲבוֹדַת ה' בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּהַשָּׂגוֹת עֲצוּמוֹת וְנוֹרָאוֹת, שֶׁאֵינָן נִתְפָּסוֹת בְּשִׂכְלֵנוּ.
שְׁקִידָתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה מִקַּטְנוּתוֹ, כְּהֻנָּתוֹ פְּאֵר בָּרַבָּנוּת בְּמָרוֹקוֹ בְּעוֹדוֹ צָעִיר לְיָמִים, סִגּוּפָיו מִגִּיל צָעִיר, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעֲרָה בְּקִרְבּוֹ כְּאֵשׁ לֶהָבָה, כְּלַפֵּי כָּל יְהוּדֵי בַּאֲשֶׁר הוּא, כָּל אֵלּוּ הָפְכוּ אֶת הַבַּבָּא סָאלִי לְעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ, שָׂרָף מְקֻדָּשׁ , שֶׁרוּחוֹ הַגְּדוֹלָה אֲצוּרָה בְּגוּף זָךְ וּמְזֻכָּךְ.
מִכָּל קַצְווֹת הָאָרֶץ עָלוּ אֵלָיו לְרֶגֶל, סְפָרַדִּים וְאַשְׁכְּנַזִּים, חֲסִידִים, לִיטָאִים, מִכָּל הַחוּגִים וְהָעֵדוֹת, קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים. "רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ!" בִּקְּשׁוּ, הִתְחַנְּנוּ.
וְהַבַּבָּא סָאלִי, כְּרוֹעֶה עֶדְרוֹ, מְבַכֶּה עַל צָרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל צָרוֹת הַכְּלָל וְעַל מְצוּקוֹת הַפְּרָט, מְבָרֵךְ וּמְעוֹדֵד, פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת וּמְחַלֶּה אֶת פְּנֵי בּוֹרְאוֹ, כְּבֵן וּכְשָׂר לִפְנֵי מַלְכּוֹ. הַבַּיִת הַקָּטָן בָּעֲיָרָה הַדְּרוֹמִית הָפַךְ לְאֶבֶן פִּנָּה וּלְתֵל תַּלְפִּיּוֹת.
בְּקֶרֶב רַבִּים מִמְּקֹרָבָיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי רָוְחָה הַשְּׁמוּעָה הַנֶּאֱמָנָה, כִּי הַבַּבָּא סָאלִי הֻבְטַח מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי יִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי מָשִׁיחַ. הַצִּפִּיָּה לַגְּאֻלָּה הִתְעַצְּמָה בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַשָּׂרָף...
אוּלָם, בַּתְּקוּפָה שֶׁקֹּדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ, רִחֲפָה גְּזֵרָה נוֹרָאָה עַל הַדּוֹר. "מָסַרְתִּי אֶת עַצְמִי עֲבוּר כְּלָל יִשְׂרָאֵל!" הֵעִיד הַבַּבָּא סָאלִי בְּאָזְנֵי מְקֹרָבָיו, זְמַן קָצָר לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ...
וַתַּעַל נִשְׁמָתוֹ בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה...
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה אַחֲרֵי פְּטִירָתוֹ, וּדְמוּתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי עוֹדֶנָּה חַיָּה וּמְפַעֶמֶת בְּלִבּוֹתֵינוּ. עֲדַיִן תְּאֵבִים אָנוּ לִקְרֹא אוֹדוֹתָיו, לִלְמֹד מִדְּרָכָיו וְלָגַעַת בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ.
זוֹ הִיא מַטְּרַת הַסֵּפֶר 'סִידְנָא בַּבָּא סָאלִי'. דְּמוּתוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, רַבִּי יִשְׂרָאֵל אַבּוּחֲצִירָא, מִשְׁתַּקֶּפֶת מִבֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר בִּמְלוֹא הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ, וְאָנוּ נַעֲשֶׂה כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ, עַל מְנָת לִצְעֹד בְּדַרְכּוֹ, דֶּרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ...
הַכּוֹתֵב וְחוֹתֵם בִּתְפִלַּת מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי
 
אברהם אוחיון
 

הקדמה להורים

 
'סידנא בבא סאלי', השם שמעביר רטט של קדושה, גם שלושים שנה לאחר הסתלקותו של הגאון הקדוש, הצדיק המקובל, רבנו ישראל אבוחצירא, זכר צדיק וקדוש לברכה, לחיי העולם הבא.
רובנו גדלנו על סיפורי הבבא סאלי, המבוגרים שבינינו, אשר זכו להתברך מפיו, מלאי אושר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם.
סיפורי המופתים שחולל הבבא סאלי, מתגלגלים לעשרות ולמאות. לרובם מקורות מדוייקים ומוסמכים. מעשי מופת אודות חולים שקמו ממיטת חוליים, שבויים ששבו לבתיהם, נעדרים שהתגלו באורח פתאומי, אינם נחשבים לחריגים בנוף סיפורי המופת — תרתי משמע — על הבבא סאלי.
איך מסבירים את המופתים הללו? כאשר אנו נשאלים על כך, אנו משיבים בפשטות: "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים!"
הבבא סאלי היה צדיק יסוד עולם, ואשר על כן, קיים הקדוש ברוך הוא את גזירותיו.
אמת, נכון הדבר. אולם, כיצד הגיע הבבא סאלי למדרגות עליונות כאלה של צדקות? כיצד עלה ונתעלה עד כדי כך, שכל היוצא מפיו התקיים? כיצד שרתה השכינה ורוח הקודש בחדרו של הבבא סאלי, דבר יום ביומו?
ובכן, התשובה על כך ארוכה, כאורך ימיו של הבבא סאלי. אדוננו, מורנו ורבנו, רבי ישראל אבוחצירא, שקד מקטנותו, בלימוד תורה בעמקות ובעיון, בעמל וביזע רב, וכבר בגיל צעיר החל למסור שיעורים בגמרא ובהלכה בפני האריות שבחבורה, תלמידיו של אביו הגדול.
הבבא סאלי השתדל, אמנם, להצניע את גאונותו בתורה, ואף ביקש מתלמידיו בישיבה שלא יעלו על הכתב את שיעוריו העמוקים, אולם תורתו הכריזה עליו!
בגיל צעיר למדי, כבר היה הבבא סאלי דיין בבית דין, כאשר כל חלקי השולחן ערוך שגורים על לשונו, כ"אשרי יושבי ביתך".
וככל שניסה להסתיר את גאונותו, כך לא עלה הדבר בידו. רבניה הראשיים של מרוקו שמו עיניהם עליו, ומינוהו, בעל כורחו כמעט, לדיין ורב של מחוז שלם! שש עשרה עיירות סרו למרותו באופן מוחלט, והוא צעיר, כבן שלושים שנה בלבד...
את תורתו למד הבבא סאלי מתוך קדושה וטהרה שאין לתאר, מתוך שבירת המידות עד דק, ומתוך פרישות כמעט מוחלטת מחיי העולם הזה.
בספר שלפניכם מקובצים סיפורים ממסכת חייו המופלאה של סידנא בבא סאלי. סיפורים אלו נבחרו בקפידה, והם משקפים בתמצית את דרך עלייתו בתורה ובקדושה, ברוח הקודש ובהשראת השכינה, ובמעשי המופת שנעשו על ידו.
הספר הזה, הינו בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אנו עומדים על הקרקע, ונפגשים בדמותו של הבבא סאלי, בדרך כלל מרום גובהה, שומעים על השגות אדירות, על מעשי נסים מופלאים, וליבנו מתפעם.
בליבנו אנו חושבים: אה, כל זה אינו קשור אלינו. כל זה מעבר ליכולתנו.
ולא היא! כאמור, הבבא סאלי עלה ונתעלה מקטנוּת, שלב אחר שלב, הוא שקד על דלתות התורה, הוסמך על ידי אחיו לרבנות ולדיינות, הסתגר עם אחיו הקדוש, רבי דוד, בבית מיוחד, ופרש מכל ענייני העולם הזה, ואהבת ישראל בערה בליבו כאש.
כל האותות והמופתים הינם פועל יוצא של עבודת קודש מאומצת זו! מסלול של עליה, בו יכולים גם אנו לצעוד, בכוחנו הדל...
למטרה זו נועד הספר שאתם אוחזים בידיכם. הספר 'סידנא בבא סאלי' לא נועד לסחוף את הקוראים אל מעשיות נועזות... הספר נועד להפגיש את הקורא עם דמותו המרתקת של הבבא סאלי, ולהדריכו ללכת בדרכיו וללמוד מאורחותיו.
איננו מתיימרים להקיף את דמות הענק של הצדיק הקדוש, אשר בדרכי עבודתו את בוראו רב היה הנסתר על הנגלה.
אולם, די לנו בחלק הגלוי והידוע, לחוש השתוקקות להתחקות אחר אורחותיהם של גדולי ומאורי האומה, ולילך בדרכם, בדרך העולה בית ה'. אין לדעת מי מצעירי הצאן, השואפים לגדולות, יזכה לכתרה של תורה במעלות עליונות.
כאן המקום להודות לבורא עולם על שסייע בידי עד הלום, ובפרט בכל הקשור במישרין ובעקיפין לחינוך ילדי ישראל ברוח ישראל סבא. במה אקדם ה', איכף לאלוקי מרום, על כל הטובה אשר גמלני עד כה?
אודה מאוד לעוסקים במלאכה, העומדים לימיני במים רבים.
ראשית אשגר מילות ברכה ואין סוף הכרת הטוב למי שמתלווה אלי בעבודתי, במסירות אין קץ ובנאמנות שלמה זה שנים רבות, הלא הוא עורך הלשון המקצועי והמיוחד, ידידי ורב חביבי, הרה"ג רבי שאול עובדיה פתיה שליט"א. על שסייעני ומסייעני תדיר, הן בעריכת הלשון, הן בבחירת הסיפורים והן בהאדרת התוכן בדרכו הייחודית, המקצועית והמדויקת. ועל כרחי אני עונה ואומר שלולא סיועו התמידי וללא התערבותו הברוכה במלאכת הקודש, לא היה יוצא לאור עולם הספר הזה, כפי שהוא מוגש לפניכם. ליבי עולה על גדותיו בהכרת הטוב עצומה, על אותן שעות על גבי שעות בהן הוא השקיע את כל כשרונו ומרצו, לפאר את הספר החשוב הזה ולסייע בהגשתו לכדי יצירה מושלמת ושופעת חן. יתן ה' ויזכו הוא, רעייתו וילדיהם היקרים להתברך בכל הברכות הכתובות בתורה.
כן אודה לידידי ורב חביבי החשוב שמסייע בעדנו ברבים מספרינו, מגיה הלשון והניקוד המקצועי, הרה"ג ר' מאיר ארלנגר. חופניים של תודה והערכה לנקדנית והמגיהה, הגב' יהודית הירשמן. תודה מיוחדת מקרב לב נתונה לידידי היקר והחביב ונוגה לו סביב, הצייר האומן אבישי חן, על הציורים המלאים בחן מיוחד ובאיכות שאינה מתפשרת. אודה בזאת לגרפיקאית והמעצבת ביד אמן, הגב' מירי פלקסר, על עימוד הספר ועל עיצוב העטיפה.
אחרית דבר, אודה לנוות ביתי היקרה והמסורה, מנב"ת, נעמה תחי', העומדת לצידי, תומכת ומסייעת בכל מלאכת הקודש, ונוטלת על כתפיה את עול הבית וגידול הילדים, בתבונה רבה ובדעת רחבה. יזכנו ה' לראות נחת מכל עמלנו, אמן.
 
אברהם אוחיון
אלול, התשע"ה
 

הַדַּיָּן הַצָּעִיר

 
אָבִיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי, רַבִּי מַסְעוּד אַבּוּחֲצִירָא, הָיָה גָּאוֹן עָצוּם, בַּפְּשָׁט וּבַקַּבָּלָה. הוּא הִצְנִיעַ, אָמְנָם, אֶת גַּדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה. וְאוּלָם, כָּל בְּנֵי קְהִלָּתוֹ רָחֲשׁוּ לוֹ הַעֲרָצָה אַדִּירָה.
אֶת תּוֹרָתוֹ הֶעֱבִיר רַבִּי מַסְעוּד לִשְׁנֵי בָּנָיו, רַבִּי דָּוִד, בְּנוֹ הַגָּדוֹל, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל, בְּנוֹ הַצָּעִיר.
כָּךְ הָפְכוּ הַבַּבָּא סָאלִי וְאָחִיו הַגָּדוֹל, רַבִּי דָּוִד, לְחַבְרוּתָא. רַבִּי דָּוִד הָיָה יָדוּעַ בִּקְדֻשָּׁתוֹ וּבִפְרִישׁוּתוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ גַּם בְּגַדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה וּבִידִיעוֹתָיו הָרַבּוֹת וְהָעֲמֻקּוֹת.
מִשּׁוּם כָּךְ, זָכָה רַבִּי דָּוִד לַכִּנּוּי 'עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ'. בְּתֹאַר זֶה הָיוּ בְּנֵי מִשְׁפַּחַת אַבּוּחֲצִירָא, וְכָל בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית, מְכַנִּים אֶת רַבִּי דָּוִד, כְּשֶׁיִּרְאַת כָּבוֹד עַל פְּנֵיהֶם.
רַבִּי דָּוִד הָיָה מְבֻגָּר מֵהַבַּבָּא סָאלִי בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְאוּלָם, עַל אַף פַּעַר הַגִּילָאִים בֵּינֵיהֶם, הָיָה הַבַּבָּא סָאלִי אַחַד הָאֲנָשִׁים הַיְחִידִים, שֶׁעֲלֵיהֶם סָמַךְ רַבִּי דָּוִד בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים הִנְהִיגוּ עַצְמָם בְּהַנְהָגוֹת מְיֻחָדוֹת וּמֻפְלָאוֹת. כָּךְ, לְמָשָׁל, הִסְתַּגְּרוּ בְּבַיִת אֶחָד בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת, וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, מִתּוֹךְ צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת.
כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִן הַבַּיִת, לְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים, דּוֹמִים הָיוּ לְמַלְאָכִים...
לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָאָב, רַבִּי מַסְעוּד, נָטַל עַל עַצְמוֹ רַבִּי דָּוִד, בְּנוֹ הַבְּכוֹר, אֶת עֹל הַנְהָגַת הַקְּהִלָּה.
מִכֵּיוָן שֶׁרַבִּי מַסְעוּד הָיָה דָּן אֶת בְּנֵי הַקְּהִלָּה בְּבֵיתוֹ, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ רַבִּי דָּוִד אֶת עֹל הַדַּיָּנוּת.
וְאוּלָם, מִכֵּיוָן שֶׁרַבִּי דָּוִד הָיָה נוֹהֵג לְהִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְלִפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, עָבַר הַתַּפְקִיד לְיָדָיו שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי.
הַבַּבָּא סָאלִי הָיָה צָעִיר לְיָמִים, בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלְבַד, כַּאֲשֶׁר קְרָאוֹ רַבִּי דָּוִד וְאָמַר לוֹ: "הֲרֵינִי מְמַנֶּה אוֹתְךָ לְדַיַּן הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית! מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה תֵּשֵׁב בְּבֵית הַדִּין, וְתָדוּן אֶת הַבָּאִים לְפָנֶיךָ, כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל!"
כָּךְ קִבֵּל הַבַּבָּא סָאלִי לְיָדָיו אֶת הַנְהָגַת הַקְּהִלָּה, וְהוּא בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלְבַד.
בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית לֹא הִתְפַּלְּאוּ, בִּרְאוֹתָם אֶת הָאַבְרֵךְ הַצָּעִיר מְמַלֵּא אֶת מְקוֹם אָבִיו בְּבֵית הַדִּין. הֵם הִכִּירוּ בְּגַדְלוּתוֹ בַּתּוֹרָה עוֹד מִנְּעוּרָיו, וְיָדְעוּ הֵיטֵב, כִּי רָאוּי הוּא עַד מְאֹד לִכְהֻנָּה רָמָה זוֹ...