המסע המופלא לארץ המילים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המסע המופלא לארץ המילים
מכר
מאות
עותקים
המסע המופלא לארץ המילים
מכר
מאות
עותקים

המסע המופלא לארץ המילים

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

רוביק רוזנטל

רוּבִיק רוזנטל (נולד ב-7 בנובמבר 1945) הוא בעל טור שבועי בשם "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב" ולאחר מכן בעל אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות. בשנת 2001 פרסם את הספר "האם השכול מת?"

זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות כתובה לשנת 2004. זוכה פרס רמת גן לספרות ילדים ונוער לשנת 2012 על ספרו "המסע המופלא לארץ המילים". זוכה פרס ראשון לציון על שם מאיר אריאל על יצירתיות בשפה העברית לשנת 2014.

תקציר

מי זו מפלצת הבוץ הגדולה המאיימת על ארץ המילים?
למה בטירת המילים הגבוהות כל כך מפחדים ממנה?
מה רומזת קוקייה מכפר המילים המנגנות?
מי יציל את דורון ממערת המילים המקוללות?

דורון ושירה הם אח ואחות, והם אוהבים לדבר ולהתווכח על מילים. לילה אחד באים שני יצורים, זוהרים ומשונים, ומזמינים את דורון ושירה לארץ המילים.
ארץ המילים? יד דבר כזה? דורון ושירה לא יודעים מה מחכה להם: הצמד נעים וטעים מכין להם ארוחת בוקר לתפארת בפונדק המילים הטובות. בשדה האינסופי של ערוגות השורשים צומחות מילים שלא הכירו. הנמלים הלבנות פוצחות בשביתה כי נמאס להן לעבוד כל כך קשה, ובהר הבזלת עומדת להתרחש מלחמה גדולה. במהלך המסע המופלא לארץ המילים הם יפגשו מילים מצחיקות, נעלבות, לוחמניות, מפויסות, מילים שמתגלגלות ומתהפכות, מילים סודיות, מילים מנגנות ומילים מאיימות.
מסע מדהים ומפתיע צפוי לדורון ושירה בארץ המילים, מלא סכנות, מפחיד ומגניב. האם יחזרו ממנו בשלום?

רוביק רוזנטל, מומחה לשפה העברית, כתב עד כה ספרים רבים, כולל רבי המכר "מילון הסלנג המקיף" ו"מילון הצירופים". המסע המופלא לארץ המילים הוא ספר הילדים הראשון שלו, ובו מצליח רוזנטל להפיח חיים חדשים בשפה. העולם שהוא בורק מצחיק ופרוע, מפחיד ודרמטי, צבעוני ולא צפוי, עולמו של מי שחי עם המילים, ומזמין את הקוראים להצטרף אליו למסע מרתק, שיציג בפניהם את השפה כמו שמעולם לא הכירו אותה.

לבני 6 עד 106.

פרק ראשון

פֶּרֶק 1

דּוֹרוֹן מִתְחַפֵּשׂ לַוָּזִיר הַגָּדוֹל, וְשִׁירָה שָׂמָה לוֹ מִצְנֶפֶת עַל הַקַּרְקֶפֶת



דּוֹרוֹן וְשִׁירָה אוֹהֲבִים לְהִתְוַכֵּחַ.
עַל מָה הֵם מִתְוַכְּחִים? עַל כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם. לְמָשָׁל, מָה יוֹתֵר טָעִים, צִ'יפְּס אוֹ שׁוֹקוֹלָד? וִכּוּחַ טִפְּשִׁי מְאוֹד. אוֹ, לְמָשָׁל, מִי הַיְצוּר הֲכִי מַפְחִיד בָּעוֹלָם? דּוֹרוֹן חוֹשֵׁב שֶׁהַיְצוּר הֲכִי מַפְחִיד בָּעוֹלָם זֶה דְּרָקוֹן אִינְדּוֹנֶזִי, כִּי הַגּוּף שֶׁלּוֹ בָּנוּי מֵחֲמִשָּׁה חֲלָקִים, וְכָל חֵלֶק יָכוֹל לִירֹק אֵשׁ בְּצֶבַע מְיֻחָד. שִׁירָה בִּכְלָל לֹא פּוֹחֶדֶת מִדְּרָקוֹנִים. לְדַעְתָּהּ, מְכַשְּׁפוֹת יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם הֵן הֲכִי מַפְחִידוֹת בָּעוֹלָם. כְּשֶׁהָרוּחַ מְיַלֶּלֶת בַּחוּץ שִׁירָה מִתְכַּרְבֶּלֶת בַּשְּׂמִיכָה מֵעַל הָרֹאשׁ, כִּי הִיא יוֹדַעַת שֶׁבַּחוּץ עוֹבֶרֶת בִּשְׁרִיקָה מְכַשֵּׁפָה מִיַּעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם.
יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, שִׁירָה וְדוֹרוֹן אוֹהֲבִים לְהִתְוַכֵּחַ עַל מִלִּים, וְלִפְעָמִים הַוִּכּוּחִים שֶׁלָּהֶם סוֹעֲרִים מְאוֹד. פַּעַם שָׁמַע דּוֹרוֹן אֶת שִׁירָה אוֹמֶרֶת "תַּרְנְגֹלֶת בַּת כַּרְבֹּלֶת", וְהִתְחִיל לִצְחֹק. שִׁירָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ לָמָּה הוּא צוֹחֵק. דּוֹרוֹן הִמְשִׁיךְ לְגַעְגֵּעַ כְּמוֹ בַּרְוָז, וְהִסְבִּיר לָהּ שֶׁ"כַּרְבֹּלֶת" זוֹ מִלָּה מַצְחִיקָה וּמְעַצְבֶּנֶת. הוּא הִתְחִיל לְדַגְדֵּג אֶת שִׁירָה וּלְקַרְקֵר: "כַּרְבֹּלֶת, כַּר-כַּר-כַּר-כַּרְבֹּלֶת." שִׁירָה נֶעֶמְדָה מוּלוֹ עִם הַמַּבָּט הַזּוֹעֵף שֶׁלָּהּ וְהוֹדִיעָה לוֹ שֶׁ"כַּרְבֹּלֶת" זוֹ מִלָּה מְאוֹד חֲשׁוּבָה. הִיא הֵנִיפָה אֶת יָדֶיהָ לְמַעְלָה, רָקְדָה רִקּוּד קָצָר וְשָׁרָה בְּקוֹל רָם: "תַּרְנְגֹלֶת מְצַפְצֶפֶת, כַּרְבֹּלֶת מִתְנַפְנֶפֶת." דּוֹרוֹן עָנָה לָהּ בִּצְוָחָה: "קוּקוּרִיקוּ, קוּקוּרִיקוּ." הַוִּכּוּחַ הַזֶּה הָיָה נִגְמָר רַע מְאוֹד אִם אִמָּא לֹא הָיְתָה קוֹרֵאת לָהֶם לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.
בְּיוֹם חֲמִישִׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם, שֶׁבּוֹ מַתְחִיל הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ, דּוֹרוֹן וְשִׁירָה הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת הַצָּגָה. הֵם פָּתְחוּ אֶת סַל הַתִּלְבּוֹשׁוֹת הַגָּדוֹל שֶׁעָמַד בְּפִנַּת הַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם, וְהִתְחִילוּ לְרוֹקֵן אֶת הַתִּלְבּוֹשׁוֹת. הַחֶדֶר הִתְמַלֵּא בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים וַחֲפָצִים וּמַסֵּכוֹת, שֶׁהִתְעוֹפְפוּ מֵהַסַּל כְּמוֹ לַהֲקַת עֲטַלֵּפִים, הִסְתָּעֲרוּ עַל הָרִצְפָּה וְנֶעֶרְמוּ עָלֶיהָ בַּעֲרֵמָה צִבְעוֹנִית. דּוֹרוֹן פִּשְׁפֵּשׁ בָּעֲרֵמָה וְשָׁלַף מִמֶּנָּה גְּלִימָה בְּצֶבַע תְּכֵלֶת, נַעֲלֵי בַּד גְּדוֹלוֹת, וְחֹטֶם גָּדוֹל וּמְעֻקָּל שֶׁאוֹתוֹ קָשַׁר סְבִיב רֹאשׁוֹ.
"אֲנִי הַוָּזִיר הַגָּדוֹל שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ," הִכְרִיז דּוֹרוֹן.
"וָזִיר בֶּן חֲזִיר," צָחֲקָה שִׁירָה, "כָּכָה בִּכְלָל לֹא נִרְאֶה וָזִיר. אַתָּה בִּכְלָל לֹא מְכֻבָּד."
"אַתְּ בְּעַצְמֵךְ חֲזִיר," אָמַר דּוֹרוֹן, אֲבָל הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁשִּׁירָה קְצָת צוֹדֶקֶת. הוּא הִמְשִׁיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בָּעֲרֵמָה, אֲבָל לֹא מָצָא שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּתְאִים לוֹ וְיַעֲשֶׂה אוֹתוֹ וָזִיר מְכֻבָּד בֶּאֱמֶת. דּוֹרוֹן עָשָׂה אֶת הַתְּנוּעָה הַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁלּוֹ, וְהִנִּיחַ אֶת הָאֶצְבַּע עַל הַמֵּצַח כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת.

"אֲנִי יוֹדֵעַ!" הִכְרִיז דּוֹרוֹן. הוּא רָץ לַמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה וּפָתַח אֶת אֲרוֹן הַסְּמַרְטוּטִים, תָּחַב אֶת יָדָיו לַבֶּטֶן שֶׁל הָאָרוֹן, שָׁלַף מִתּוֹכוֹ יְרִיעַת בַּד גְּדוֹלָה בְּצֶבַע אַרְגָּמָן, וְכָרַךְ אוֹתָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ. הַיְרִיעָה הָיְתָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁרַק אַחֲרֵי הַסִּבּוּב הָרְבִיעִי הִיא נִגְמְרָה פִּתְאוֹם. דּוֹרוֹן תָּחַב אֶת הַקָּצֶה שֶׁלָּהּ בֵּין הַיְרִיעָה וּבֵין הָרֹאשׁ, הִתְיַצֵּב מוּל שִׁירָה וְהוֹדִיעַ: "וְזֹאת הַמִּצְנֶפֶת שֶׁל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל וְהַמְּכֻבָּד."
"מִצְנֶפֶת," אָמְרָה שִׁירָה, "אֲנִי שׂוֹנֵאת אֶת הַמִּלָּה הַזֹּאת. הִיא מִלָּה כָּזֹאת נוֹזֶלֶת. זֶה כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְעַטֵּשׁ וְהוּא צוֹעֵק, 'מִצְנֶפֶת! מִצְנֶפֶת!'"
"מָה פִּתְאוֹם נוֹזֶלֶת?" הִתְרַעֵם דּוֹרוֹן. "אַתְּ מְשֻׁגַּעַת, זֶה מָה שֶׁאַתְּ. תַּקְשִׁיבִי אֵיזֶה מִלָּה מְעֻלָּה זֹאת, הִיא נִשְׁמַעַת כְּמוֹ סוּס דּוֹהֵר, מִצְ-נֶ-פֶת, מִצְ-נֶ-פֶת."
"מִצְנֶפֶת עַל הַקַּרְקֶפֶת," פָּלְטָה שִׁירָה בְּבוּז. "אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת וָזִיר מְכֻבָּד, אַתָּה צָרִיךְ דָּבָר אֶחָד: חֶרֶב."
"אֵין פֹּה שׁוּם חֶרֶב," אָמַר דּוֹרוֹן בְּאַכְזָבָה, "הָיְתָה לָנוּ פַּעַם חֶרֶב, מִישֶׁהוּ בֶּטַח זָרַק אוֹתָהּ לַפַּח."
שִׁירָה הֶעֶלְתָה עַל פָּנֶיהָ הַבָּעַת סוֹד. הִיא הֵחֵלָּה לִצְעֹד לְעֵבֶר חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא. שִׁירָה פָּתְחָה בִּזְהִירוּת אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא לֹא הָיוּ שָׁם. אַבָּא יָשַׁב בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וְתִקְתֵּק בַּמַּחְשֵׁב כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל יוֹם מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, וְאִמָּא בִּכְלָל לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת.
שִׁירָה פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת אֲרוֹן הַבְּגָדִים הַגָּדוֹל. הִיא שָׁלְפָה אֶת הַמְּגֵרָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ הָיוּ מְגֻבָּבִים בְּלִי סֵדֶר נַעֲלַיִם וְסַנְדָּלִים מִכָּל מִינֵי סוּגִים, שֶׁאַף אֶחָד כְּבָר לֹא יִנְעַל. הִיא הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ וְשָׁלְפָה מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה חֶרֶב מְמֹרֶטֶת, בּוֹהֶקֶת, אָחֲזָה בַּקַּת הַכְּסוּפָה וְהֵנִיפָה אֶת הַחֶרֶב בָּאֲוִיר. לַהַב הַחֶרֶב הָאָרֹךְ וְהַזָּהֹב הִבְרִיק בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר.
"יוֹאוּ," אָמַר דּוֹרוֹן מִשְׁתָּאֶה, "הַחֶרֶב, כַּמָּה פְּעָמִים חִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ. אֵיךְ יָדַעְתְּ שֶׁזֶּה כָּאן?"
"יָדַעְתִּי!" אָמְרָה שִׁירָה וְהֶעֶלְתָה עַל פָּנֶיהָ אֶת הַבָּעַת הַסּוֹד הַמֻּחְלָט בְּהֶחְלֵט שֶׁדּוֹרוֹן מְאוֹד לֹא אָהַב. הוּא אָחַז בַּחֶרֶב וְתָחַב אוֹתָהּ אֶל בֵּין קִפְלֵי גְּלִימַת הַתְּכֵלֶת, וְהֵם חָזְרוּ אֶל הַחֶדֶר.
הָעֶרֶב כְּבָר הִתְחִיל לָרֶדֶת. דּוֹרוֹן וְשִׁירָה שָׁמְעוּ אֶת אִמָּא נִכְנֶסֶת הַבַּיְתָה. מִן הַמִּטְבָּח נִשְׁמַע קוֹל צִקְצוּק צַלָּחוֹת וּמַזְלֵגוֹת. דּוֹרוֹן הוֹרִיד אֶת הַגְּלִימָה וְהַמִּצְנֶפֶת וְאֶת נַעֲלֵי הַבַּד, הִנִּיחַ אֶת הַחֶרֶב עַל הַמִּטָּה, וְכֻלָּם יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת עֶרֶב. אֲפִלּוּ אַבָּא הוֹאִיל בְּטוּבוֹ לָצֵאת מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. לְכָל הַדֵּעוֹת זֶה הָיָה יוֹם כְּכָל הַיָּמִים, שֶׁכְּבָר עָמַד לַהֲפֹךְ לְלַיְלָה וּלְהֵעָלֵם בַּתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַזְּמַן, וְשׁוּם דָּבָר מְיֻחָד אֵינוֹ אָמוּר לִקְרוֹת בּוֹ.

רוביק רוזנטל

רוּבִיק רוזנטל (נולד ב-7 בנובמבר 1945) הוא בעל טור שבועי בשם "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב" ולאחר מכן בעל אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות. בשנת 2001 פרסם את הספר "האם השכול מת?"

זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות כתובה לשנת 2004. זוכה פרס רמת גן לספרות ילדים ונוער לשנת 2012 על ספרו "המסע המופלא לארץ המילים". זוכה פרס ראשון לציון על שם מאיר אריאל על יצירתיות בשפה העברית לשנת 2014.

עוד על הספר

המסע המופלא לארץ המילים רוביק רוזנטל

פֶּרֶק 1

דּוֹרוֹן מִתְחַפֵּשׂ לַוָּזִיר הַגָּדוֹל, וְשִׁירָה שָׂמָה לוֹ מִצְנֶפֶת עַל הַקַּרְקֶפֶת



דּוֹרוֹן וְשִׁירָה אוֹהֲבִים לְהִתְוַכֵּחַ.
עַל מָה הֵם מִתְוַכְּחִים? עַל כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם. לְמָשָׁל, מָה יוֹתֵר טָעִים, צִ'יפְּס אוֹ שׁוֹקוֹלָד? וִכּוּחַ טִפְּשִׁי מְאוֹד. אוֹ, לְמָשָׁל, מִי הַיְצוּר הֲכִי מַפְחִיד בָּעוֹלָם? דּוֹרוֹן חוֹשֵׁב שֶׁהַיְצוּר הֲכִי מַפְחִיד בָּעוֹלָם זֶה דְּרָקוֹן אִינְדּוֹנֶזִי, כִּי הַגּוּף שֶׁלּוֹ בָּנוּי מֵחֲמִשָּׁה חֲלָקִים, וְכָל חֵלֶק יָכוֹל לִירֹק אֵשׁ בְּצֶבַע מְיֻחָד. שִׁירָה בִּכְלָל לֹא פּוֹחֶדֶת מִדְּרָקוֹנִים. לְדַעְתָּהּ, מְכַשְּׁפוֹת יַעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם הֵן הֲכִי מַפְחִידוֹת בָּעוֹלָם. כְּשֶׁהָרוּחַ מְיַלֶּלֶת בַּחוּץ שִׁירָה מִתְכַּרְבֶּלֶת בַּשְּׂמִיכָה מֵעַל הָרֹאשׁ, כִּי הִיא יוֹדַעַת שֶׁבַּחוּץ עוֹבֶרֶת בִּשְׁרִיקָה מְכַשֵּׁפָה מִיַּעֲרוֹת הַגֶּשֶׁם.
יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, שִׁירָה וְדוֹרוֹן אוֹהֲבִים לְהִתְוַכֵּחַ עַל מִלִּים, וְלִפְעָמִים הַוִּכּוּחִים שֶׁלָּהֶם סוֹעֲרִים מְאוֹד. פַּעַם שָׁמַע דּוֹרוֹן אֶת שִׁירָה אוֹמֶרֶת "תַּרְנְגֹלֶת בַּת כַּרְבֹּלֶת", וְהִתְחִיל לִצְחֹק. שִׁירָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ לָמָּה הוּא צוֹחֵק. דּוֹרוֹן הִמְשִׁיךְ לְגַעְגֵּעַ כְּמוֹ בַּרְוָז, וְהִסְבִּיר לָהּ שֶׁ"כַּרְבֹּלֶת" זוֹ מִלָּה מַצְחִיקָה וּמְעַצְבֶּנֶת. הוּא הִתְחִיל לְדַגְדֵּג אֶת שִׁירָה וּלְקַרְקֵר: "כַּרְבֹּלֶת, כַּר-כַּר-כַּר-כַּרְבֹּלֶת." שִׁירָה נֶעֶמְדָה מוּלוֹ עִם הַמַּבָּט הַזּוֹעֵף שֶׁלָּהּ וְהוֹדִיעָה לוֹ שֶׁ"כַּרְבֹּלֶת" זוֹ מִלָּה מְאוֹד חֲשׁוּבָה. הִיא הֵנִיפָה אֶת יָדֶיהָ לְמַעְלָה, רָקְדָה רִקּוּד קָצָר וְשָׁרָה בְּקוֹל רָם: "תַּרְנְגֹלֶת מְצַפְצֶפֶת, כַּרְבֹּלֶת מִתְנַפְנֶפֶת." דּוֹרוֹן עָנָה לָהּ בִּצְוָחָה: "קוּקוּרִיקוּ, קוּקוּרִיקוּ." הַוִּכּוּחַ הַזֶּה הָיָה נִגְמָר רַע מְאוֹד אִם אִמָּא לֹא הָיְתָה קוֹרֵאת לָהֶם לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.
בְּיוֹם חֲמִישִׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם, שֶׁבּוֹ מַתְחִיל הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ, דּוֹרוֹן וְשִׁירָה הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת הַצָּגָה. הֵם פָּתְחוּ אֶת סַל הַתִּלְבּוֹשׁוֹת הַגָּדוֹל שֶׁעָמַד בְּפִנַּת הַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם, וְהִתְחִילוּ לְרוֹקֵן אֶת הַתִּלְבּוֹשׁוֹת. הַחֶדֶר הִתְמַלֵּא בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים וַחֲפָצִים וּמַסֵּכוֹת, שֶׁהִתְעוֹפְפוּ מֵהַסַּל כְּמוֹ לַהֲקַת עֲטַלֵּפִים, הִסְתָּעֲרוּ עַל הָרִצְפָּה וְנֶעֶרְמוּ עָלֶיהָ בַּעֲרֵמָה צִבְעוֹנִית. דּוֹרוֹן פִּשְׁפֵּשׁ בָּעֲרֵמָה וְשָׁלַף מִמֶּנָּה גְּלִימָה בְּצֶבַע תְּכֵלֶת, נַעֲלֵי בַּד גְּדוֹלוֹת, וְחֹטֶם גָּדוֹל וּמְעֻקָּל שֶׁאוֹתוֹ קָשַׁר סְבִיב רֹאשׁוֹ.
"אֲנִי הַוָּזִיר הַגָּדוֹל שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ," הִכְרִיז דּוֹרוֹן.
"וָזִיר בֶּן חֲזִיר," צָחֲקָה שִׁירָה, "כָּכָה בִּכְלָל לֹא נִרְאֶה וָזִיר. אַתָּה בִּכְלָל לֹא מְכֻבָּד."
"אַתְּ בְּעַצְמֵךְ חֲזִיר," אָמַר דּוֹרוֹן, אֲבָל הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁשִּׁירָה קְצָת צוֹדֶקֶת. הוּא הִמְשִׁיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בָּעֲרֵמָה, אֲבָל לֹא מָצָא שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּתְאִים לוֹ וְיַעֲשֶׂה אוֹתוֹ וָזִיר מְכֻבָּד בֶּאֱמֶת. דּוֹרוֹן עָשָׂה אֶת הַתְּנוּעָה הַמְּפֻרְסֶמֶת שֶׁלּוֹ, וְהִנִּיחַ אֶת הָאֶצְבַּע עַל הַמֵּצַח כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת.

"אֲנִי יוֹדֵעַ!" הִכְרִיז דּוֹרוֹן. הוּא רָץ לַמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה וּפָתַח אֶת אֲרוֹן הַסְּמַרְטוּטִים, תָּחַב אֶת יָדָיו לַבֶּטֶן שֶׁל הָאָרוֹן, שָׁלַף מִתּוֹכוֹ יְרִיעַת בַּד גְּדוֹלָה בְּצֶבַע אַרְגָּמָן, וְכָרַךְ אוֹתָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ. הַיְרִיעָה הָיְתָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, שֶׁרַק אַחֲרֵי הַסִּבּוּב הָרְבִיעִי הִיא נִגְמְרָה פִּתְאוֹם. דּוֹרוֹן תָּחַב אֶת הַקָּצֶה שֶׁלָּהּ בֵּין הַיְרִיעָה וּבֵין הָרֹאשׁ, הִתְיַצֵּב מוּל שִׁירָה וְהוֹדִיעַ: "וְזֹאת הַמִּצְנֶפֶת שֶׁל הַוָּזִיר הַגָּדוֹל וְהַמְּכֻבָּד."
"מִצְנֶפֶת," אָמְרָה שִׁירָה, "אֲנִי שׂוֹנֵאת אֶת הַמִּלָּה הַזֹּאת. הִיא מִלָּה כָּזֹאת נוֹזֶלֶת. זֶה כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְעַטֵּשׁ וְהוּא צוֹעֵק, 'מִצְנֶפֶת! מִצְנֶפֶת!'"
"מָה פִּתְאוֹם נוֹזֶלֶת?" הִתְרַעֵם דּוֹרוֹן. "אַתְּ מְשֻׁגַּעַת, זֶה מָה שֶׁאַתְּ. תַּקְשִׁיבִי אֵיזֶה מִלָּה מְעֻלָּה זֹאת, הִיא נִשְׁמַעַת כְּמוֹ סוּס דּוֹהֵר, מִצְ-נֶ-פֶת, מִצְ-נֶ-פֶת."
"מִצְנֶפֶת עַל הַקַּרְקֶפֶת," פָּלְטָה שִׁירָה בְּבוּז. "אִם אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת וָזִיר מְכֻבָּד, אַתָּה צָרִיךְ דָּבָר אֶחָד: חֶרֶב."
"אֵין פֹּה שׁוּם חֶרֶב," אָמַר דּוֹרוֹן בְּאַכְזָבָה, "הָיְתָה לָנוּ פַּעַם חֶרֶב, מִישֶׁהוּ בֶּטַח זָרַק אוֹתָהּ לַפַּח."
שִׁירָה הֶעֶלְתָה עַל פָּנֶיהָ הַבָּעַת סוֹד. הִיא הֵחֵלָּה לִצְעֹד לְעֵבֶר חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא. שִׁירָה פָּתְחָה בִּזְהִירוּת אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא לֹא הָיוּ שָׁם. אַבָּא יָשַׁב בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וְתִקְתֵּק בַּמַּחְשֵׁב כְּמוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כָּל יוֹם מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, וְאִמָּא בִּכְלָל לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת.
שִׁירָה פָּתְחָה אֶת דֶּלֶת אֲרוֹן הַבְּגָדִים הַגָּדוֹל. הִיא שָׁלְפָה אֶת הַמְּגֵרָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ הָיוּ מְגֻבָּבִים בְּלִי סֵדֶר נַעֲלַיִם וְסַנְדָּלִים מִכָּל מִינֵי סוּגִים, שֶׁאַף אֶחָד כְּבָר לֹא יִנְעַל. הִיא הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ וְשָׁלְפָה מִתּוֹךְ הָעֲרֵמָה חֶרֶב מְמֹרֶטֶת, בּוֹהֶקֶת, אָחֲזָה בַּקַּת הַכְּסוּפָה וְהֵנִיפָה אֶת הַחֶרֶב בָּאֲוִיר. לַהַב הַחֶרֶב הָאָרֹךְ וְהַזָּהֹב הִבְרִיק בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר.
"יוֹאוּ," אָמַר דּוֹרוֹן מִשְׁתָּאֶה, "הַחֶרֶב, כַּמָּה פְּעָמִים חִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ. אֵיךְ יָדַעְתְּ שֶׁזֶּה כָּאן?"
"יָדַעְתִּי!" אָמְרָה שִׁירָה וְהֶעֶלְתָה עַל פָּנֶיהָ אֶת הַבָּעַת הַסּוֹד הַמֻּחְלָט בְּהֶחְלֵט שֶׁדּוֹרוֹן מְאוֹד לֹא אָהַב. הוּא אָחַז בַּחֶרֶב וְתָחַב אוֹתָהּ אֶל בֵּין קִפְלֵי גְּלִימַת הַתְּכֵלֶת, וְהֵם חָזְרוּ אֶל הַחֶדֶר.
הָעֶרֶב כְּבָר הִתְחִיל לָרֶדֶת. דּוֹרוֹן וְשִׁירָה שָׁמְעוּ אֶת אִמָּא נִכְנֶסֶת הַבַּיְתָה. מִן הַמִּטְבָּח נִשְׁמַע קוֹל צִקְצוּק צַלָּחוֹת וּמַזְלֵגוֹת. דּוֹרוֹן הוֹרִיד אֶת הַגְּלִימָה וְהַמִּצְנֶפֶת וְאֶת נַעֲלֵי הַבַּד, הִנִּיחַ אֶת הַחֶרֶב עַל הַמִּטָּה, וְכֻלָּם יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת עֶרֶב. אֲפִלּוּ אַבָּא הוֹאִיל בְּטוּבוֹ לָצֵאת מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. לְכָל הַדֵּעוֹת זֶה הָיָה יוֹם כְּכָל הַיָּמִים, שֶׁכְּבָר עָמַד לַהֲפֹךְ לְלַיְלָה וּלְהֵעָלֵם בַּתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַזְּמַן, וְשׁוּם דָּבָר מְיֻחָד אֵינוֹ אָמוּר לִקְרוֹת בּוֹ.