רגעים של חסד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רגעים של חסד

רגעים של חסד

עוד על הספר

תקציר

עוד בילדותו נשא תמיד קרישנאנדה את מבטו לשמיים. הוא עשה זאת משום שאהב אותם כשהם כחולים, אהב אותם מעוננים, גשומים ואפורים, או כשהם מלאי כוכבים. הילדים והמבוגרים לעגו לו כאשר הבחינו בדמותו הצנומה פוסעת בדרך העפר ומבטו שלוח גבוה לשמיים. אולי עשה זאת בגלל שלא היה לו שום דבר טוב לקוות למצוא על הקרקע. 
קרישנאנדה ביקש לברוח מהעוני, מהריקנות שמילאה אותו תמיד, מהעצב, ומהסמסרה, עולם האשליה, אולם המציאות בה חי עיגנה אותו בכוח אל החיים העלובים אליהם נולד. הוא כבר הבין שהעניים הם אותם עניים בבנארס או כלכתה, רישיקש או הרידוואר, הרוחניות היטיבה עם העשירים בלבד. כי למעט כמה רגעים של חסד, לא חסה עליו המציאות וחבטה בו בכל כוחה.
עד ליום בו פגש את סבו לראשונה בחייו. אדם אקסצנטרי, מטורף, משעשע, ותימהוני למדי. אדם ששלח אותו למסע מדהים, לא צפוי, מסחרר, אשר הפך את עולמו עליו. 
מפגשים עם כהני דת מסתוריים, נשים מפתות, כוחות טבע אימתניים, כל אלה ילוו אותו מעכשיו. בדרך החדשה אליה נשלח, מוחו, גופו ונפשו המעונה יתעצבו מחדש, חוטי מחשבתו יפרמו וישזרו בדרכים להן לא ציפה. 
זהו מסעו המרתק לאורך הגאנגה של נער הודי ההופך לגבר חדש. וזה הוא גם מסעה של הנפש, להבין את טעמה המתוק-מריר של המציאות המלווה כל אדם מהרגע בו הוא נולד. 

פרק ראשון

ɷ
 
תחילת אוקטובר בבנארס לא הביאה עימה שום דבר מרגש, למעט סופה המיוחל של עונת הגשמים. הלחות הכבדה, החמה, עדיין עמדה באוויר ומתוך שלוליות רפש בכפר השתקפו שמיים צהבהבים ומעוננים. ריח המים העומדים, הגחלים הרוחשות בכניסה לבקתות הפח ותעלות הניקוז הפתוחות הסתלסל באוויר במתינות, ברוך, בעצלות שאפפה גם את ראם קאילאש.
כותנתו הבלויה חשפה את זרועותיו הצנומות והחלקות ואת שוקיו הנשיים מעט, בעלות הגוון הכהה שאפיין את רוב תושבי המקום. אישוניו כוסו במעטה צהבהב דק ועקבו בחוסר עניין בלאקשמי שרצה לקראתו נרגשת.
רגליה היחפות דילגו על אבנים, שברי זכוכית, פחיות פפסי ריקות וצואת פרות, בקלילות של איילה. אבל החדשה המסעירה שבפיה גרמה לה לאבד את האיזון העדין שבדילוגיה עד שכמעט צנחה לזרועותיו של קאילאש.
למזלה, היא נרתעה ממנו ברגע האחרון ויצבה את גופה הצנום.
מבטו של קאילאש נשאר יציב, אבל העווית בשרירי לסתו הסגירה את עצבנותו. האם תיגע בו הטמאה? הפחד ניבט בבירור מעיניה המבוהלות של לאקשמי ולא מחשש שתיפול. לאנטאצ'בלס הטמאים אין לגעת בברהמינים. ריח הגראם מאסלה והזיעה שעלו מגופה הכו באפו והוא עיווה את נחיריו בתעוב.
"היא ילדה. בן." אמרה לו בחיוך גדול.
"היא", זו שאקטי. אשתו. השידוך שלו. להוציא את הפעמים בהן השתמש בה, היא הייתה לא יותר מעוד חפץ בבית. קאילאש הניח למילים שאמרה לו לחלוף על פניו, לרחף מעל לתעלת הביוב הפתוחה עד שהפכו לצלילים שלא אמרו לו דבר. מצלילים היה לו קל מאד להתעלם.
"נו טוב" אמר. וויתר על המאמץ שבגרוש הזבוב הבשרני והירקרק שהתיישב על גב ידו.
לאקשמי עמדה עוד רגע או שניים בציפייה דרוכה לתגובה כלשהי מקאילאש, מסדרת בידה את הסארי ומותחת את קפליו. צמידי הפלסטיק הרבים שעל ידיה קרקשו בהתנגשם זה בזה. האם בכך תם העניין?
מבטה ננעץ באדמה הלחה.
"די…לכי מפה". דחק בה. וכמו לחזק את דבריו, מחץ והעיף לקרקע את הזבוב הטורדני. הוא ניסה להתעלם מהבשורה, מתלבט אם ללכת לטבילת הערב בגאנגה או להצטרף למשחק הקלפים שהלך והתלהט בסמוך למקום ישיבתו. לרגע השתלט עליו הייאוש.
עוד ילד. עוד פה להאכיל. עוד שם לבחור.
אך ככל שגברו צעקות המשתתפים והתלהבותם במשחק הקלפים, החל לראות את הצד החיובי שבעניין, מניח לבשורה למלא את החלל המת בבטנו. קודם כל נולד לו בן. המצב עשוי היה להיות גרוע בהרבה, כמו בת למשל. לפחות הבן יוכל לאסוף בקבוקים ריקים ולפרנס את עצמו מהר מאד. בנים זכרים יסתפקו גם בזוג תחתונים אחד או שניים ויש לו לפחות שלושה שמות שהוא אהב ויכול היה לבחור מביניהם.
קאילאש העריך את העובדה שהביא מפרנס נוסף למשפחה, אך עדיין לא החליט אם ילך לראות את התינוק החדש או יצטרף למשחק. בכיסו החזיק שטר חדש של עשר רופי שהכריע את הכף. ראם קאילאש הצטרף למשחק הקלפים הסוער.

עוד על הספר

רגעים של חסד ניל אדמס
ɷ
 
תחילת אוקטובר בבנארס לא הביאה עימה שום דבר מרגש, למעט סופה המיוחל של עונת הגשמים. הלחות הכבדה, החמה, עדיין עמדה באוויר ומתוך שלוליות רפש בכפר השתקפו שמיים צהבהבים ומעוננים. ריח המים העומדים, הגחלים הרוחשות בכניסה לבקתות הפח ותעלות הניקוז הפתוחות הסתלסל באוויר במתינות, ברוך, בעצלות שאפפה גם את ראם קאילאש.
כותנתו הבלויה חשפה את זרועותיו הצנומות והחלקות ואת שוקיו הנשיים מעט, בעלות הגוון הכהה שאפיין את רוב תושבי המקום. אישוניו כוסו במעטה צהבהב דק ועקבו בחוסר עניין בלאקשמי שרצה לקראתו נרגשת.
רגליה היחפות דילגו על אבנים, שברי זכוכית, פחיות פפסי ריקות וצואת פרות, בקלילות של איילה. אבל החדשה המסעירה שבפיה גרמה לה לאבד את האיזון העדין שבדילוגיה עד שכמעט צנחה לזרועותיו של קאילאש.
למזלה, היא נרתעה ממנו ברגע האחרון ויצבה את גופה הצנום.
מבטו של קאילאש נשאר יציב, אבל העווית בשרירי לסתו הסגירה את עצבנותו. האם תיגע בו הטמאה? הפחד ניבט בבירור מעיניה המבוהלות של לאקשמי ולא מחשש שתיפול. לאנטאצ'בלס הטמאים אין לגעת בברהמינים. ריח הגראם מאסלה והזיעה שעלו מגופה הכו באפו והוא עיווה את נחיריו בתעוב.
"היא ילדה. בן." אמרה לו בחיוך גדול.
"היא", זו שאקטי. אשתו. השידוך שלו. להוציא את הפעמים בהן השתמש בה, היא הייתה לא יותר מעוד חפץ בבית. קאילאש הניח למילים שאמרה לו לחלוף על פניו, לרחף מעל לתעלת הביוב הפתוחה עד שהפכו לצלילים שלא אמרו לו דבר. מצלילים היה לו קל מאד להתעלם.
"נו טוב" אמר. וויתר על המאמץ שבגרוש הזבוב הבשרני והירקרק שהתיישב על גב ידו.
לאקשמי עמדה עוד רגע או שניים בציפייה דרוכה לתגובה כלשהי מקאילאש, מסדרת בידה את הסארי ומותחת את קפליו. צמידי הפלסטיק הרבים שעל ידיה קרקשו בהתנגשם זה בזה. האם בכך תם העניין?
מבטה ננעץ באדמה הלחה.
"די…לכי מפה". דחק בה. וכמו לחזק את דבריו, מחץ והעיף לקרקע את הזבוב הטורדני. הוא ניסה להתעלם מהבשורה, מתלבט אם ללכת לטבילת הערב בגאנגה או להצטרף למשחק הקלפים שהלך והתלהט בסמוך למקום ישיבתו. לרגע השתלט עליו הייאוש.
עוד ילד. עוד פה להאכיל. עוד שם לבחור.
אך ככל שגברו צעקות המשתתפים והתלהבותם במשחק הקלפים, החל לראות את הצד החיובי שבעניין, מניח לבשורה למלא את החלל המת בבטנו. קודם כל נולד לו בן. המצב עשוי היה להיות גרוע בהרבה, כמו בת למשל. לפחות הבן יוכל לאסוף בקבוקים ריקים ולפרנס את עצמו מהר מאד. בנים זכרים יסתפקו גם בזוג תחתונים אחד או שניים ויש לו לפחות שלושה שמות שהוא אהב ויכול היה לבחור מביניהם.
קאילאש העריך את העובדה שהביא מפרנס נוסף למשפחה, אך עדיין לא החליט אם ילך לראות את התינוק החדש או יצטרף למשחק. בכיסו החזיק שטר חדש של עשר רופי שהכריע את הכף. ראם קאילאש הצטרף למשחק הקלפים הסוער.