חירות של רגע

1915

אַדִלִין וירג'יניה (ילידת 1882) הייתה השלישית מבין ארבעת הילדים מנישואיו השניים של לֶסלי סטיבן - מלומד ויקטוריאני ועורך "מילון הביוגרפיה הלאומית" - ואשתו ג'וליה, אלמנת הרברט דַאקווֹרת. המשפחה, בכלל זה הילדים מנישואיהם הקודמים של שני ההורים, התגוררה בבית גדול בהייד פארק גֵייט, קנזינגטון, עם צוות משרתים בראשות המבשלת סופי. בכל קיץ הם עברו למשך כמה חודשים לסנט אַייבְס, קורנווֹל. ג'וליה סטיבן מתה ב־1895, ו[סֶר] לֶסלי ב־1904. בסתיו אותה שנה, בהנהגת ונסה הבכורה, הקימו להם בני סטיבן הצעירים בית בגורדון סקוור 46 בבלומסברי, אזור לא אופנתי, שם חשו שיוכלו לנתק את כבלי המוסכמות של קנזינגטון. כשתוֹבּי סטיבן עזב את טריניטי קולג', קיימברידג' - שאחיו אדריאן עתיד היה ללמוד בו אחריו - הוא הביא את חבריו לגורדון סקוור, ואחיותיו יכלו תחילה להיות נוכחות ועד מהרה לקחת חלק בסוג הדיונים החופשיים על נושאים מנושאים שונים, שהצעירים הנבונים ומלאי החיים האלה נהנו מהם באוניברסיטה, ואילו רוב בנות הטובים של התקופה היו מנועות מהם. מקצת מן המבקרים הללו עתידים היו להפוך לחברים לכל החיים - ליטון סְטרֵייצ'י, סַאקסון סידני־טֶרנֶר, דֶזמונד מקארתי. שניים - קלַייב בל ולֶנארד וולף - עתידים היו להפוך לבעליהן של ונסה וּוירג'יניה סטיבן.
ב־1906 מת תוֹבּי סטיבן מטיפוס הבטן, שנדבק בו בטיול משפחתי ליוון, וזמן קצר אחר כך נישאה ונסה לחברו קלַייב בל. וירג'יניה ואדריאן, שהשאירו את הבית לזוג בֶּל, עברו להתגורר לא הרחק משם בפיצְרוֹי סקוור, ובהמשך, ב־1911, לבְּראנזוויק סקוור, שם חלקו את משק הבית עם הכלכלן מיינארד קֵיינז, דַאנקֶן גרַנט הצייר, ולֶנארד וולף, שחזר לחופשת מולדת אחרי שבע שנות שירות כמנהלן קולוניאלי בציילון. שנה אחר כך, באוגוסט, נישאו וירג'יניה ולנארד. זה זמן רב שעצביה הרעועים של וירג'יניה היו מקור דאגה למשפחתה. עכשיו היה על לנארד לשאת זאת בצורה מוחרפת: היא שקעה בדיכאונות, סירבה לאכול, וב־1913 ניסתה להתאבד. נתונה לטיפולו המסור, היא החלימה בהדרגה, כשרוב הזמן היא מתגוררת בבית הכפר שחכרה טרם נישואיה, אֶשַׁאם בסאסֶקס. לאחר פרוץ המלחמה ב־1914 הייתה בריאה דיה לחזור ללונדון - נכון יותר, לפאתי העיר. באוקטובר עברו היא ולנארד להתגורר בדֶה גְרין 17, ריצ'מונד על התמזה, אצל בעלת בית בלגית, גברת לֶה גְריס, והחלו לחפש בית משלהם.
עוד בחדר הילדים החליטו האחיות סטיבן שוונסה תהיה ציירת וּוירג'יניה סופרת, ואף לא אחת מהן זזה מהחלטתה באשר לייעודן הנבחר. מ־1904 ואילך פרסמה וירג'יניה רשימות ביקורת ומאמרים, בעיקר במוסף הספרותי של הטיימס. הרומן הראשון שלה, "המסע אל החוץ", התקבל בידי אחיה למחצה ג'רלד דאקווֹרת ב־1913, אלא שהוצאתו לאור התעכבה עד מרס 1915 עקב התמוטטותה הנפשית, והיא החלה לעבוד על הרומן השני, "לילה ויום". לֶנארד וולף, שהתפטר מן השירות הקולוניאלי כדי לשאת את וירג'יניה, פרסם שני רומנים, "הכפר בג'ונגל" ב־1913 ו"הבתולות החכמות" ב־1914. אבל למרות העובדה שווירג'יניה ירשה הכנסה פרטית צנועה, היא לא הספיקה למחייתם של שניים - במיוחד בהתחשב בהוצאות הטיפול הכבדות שנזקקה להן, ולנארד פנה לעיתונאות כמקור הכנסה, והחל להתעניין יותר ויותר בשאלות פוליטיות.
וירג'יניה וולף כתבה את היומן שלה בדֶה גרין 17, ריצ'מונד, מדי יום בין האחד בינואר לשניים בפברואר 1915. עשרה ימים אחר כך נוספו כמה דפים, ואז הוא נקטע.