פחד - טראמפ בבית הלבן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פחד - טראמפ בבית הלבן
מכר
מאות
עותקים
פחד - טראמפ בבית הלבן
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

פחד - טראמפ בבית הלבן

3.8 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

בוב וודוורד הוא עורך בית בעיתון "הוושינגטון פוסט", שבו הוא עובד זה 47 שנה. הוא היה שותף לזכייה בשני פרסי פוליצר, הראשון על סיקור שערוריית ווטרגייט יחד עם קרל ברנסטיין, והשני, ב־2003 , על תפקידו ככתב הראשי בצוות שסיקר את פיגועי 11 בספטמבר 2001. הוא חיבר, לבד או במשותף, 18 ספרי עיון, שכולם הגיעו לראש רשימות רבי־המכר בארצות הברית.

תקציר

"כוח אמיתי הוא — אני לא רוצה אפילו להשתמש במילה הזאת — פחד". המועמד דונלד ג'יי טראמפ בריאיון ב־31 במרס 2016, במהלך התמודדותו בבחירות לנשיאות ארצות הברית

בוב וודוורד, מבכירי העיתונאים הפוליטיים בעולם, ביסס את סמכותו העיתונאית במרוצת תקופות הכהונה של שמונה נשיאים אמריקאים, מריצ'רד ניקסון ועד ברק אובמה. בספר זה הוא חושף בפירוט חסר תקדים את המתרחש בתוככי הבית הלבן של הנשיא דונלד טראמפ ומתאר בדקדקנות כיצד מקבל הנשיא האמריקאי החלטות בסוגיות הרות גורל, מבית ומחוץ.

"פחד" הוא הדיוקן האינטימי ביותר של נשיא מכהן, הרואה אור כבר בשנות כהונתו הראשונות של נשיא זה. הוא מתמקד בוויכוחים הסוערים ובתהליכי קבלת ההחלטות במשרד הסגלגל, בחדר המצב, במטוס הנשיאותי ובקומת המגורים של הבית הלבן.

וודוורד מסתמך על מאות שעות של ראיונות עם מקורות מהימנים, על פרוטוקולים של ישיבות, על יומנים אישיים, על תיקיות ועל מסמכים. בפחד הוא עוקב מקרוב אחר סוגיות מרכזיות ביחסי החוץ של ארצות הברית, כמו היחסים עם צפון קוריאה, אפגניסטן, איראן, מדינות המזרח התיכון, נאט"ו, סין ורוסיה. הספר גם בוחן לעומק את טיפולו של טראמפ בסוגיות הפנים המרכזיות, ובייחוד במחלוקות בנוגע לסחר ומכס, הגירה, חוקי מס, הסכם האקלים של פריז והתפרצות האלימות הגזענית בשרלוטסוויל ב־2017 .

"פחד" חושף בבהירות את פרטי המשא ומתן בין עורכי הדין של טראמפ לרוברט מולר, הפרקליט המיוחד החוקר את ההשפעה הרוסית על הבחירות של 2016 , ומציג לראשונה את הדיונים ואת האסטרטגיות, ישיבה אחר ישיבה. הוא מגלה כיצד עשו בכירים בבית הלבן יד אחת כדי לגנוב טיוטות של מכתבים משולחנו של הנשיא בחדר הסגלגל, על מנת למנוע ממנו לתת הוראות שהיו מעמידות בסכנה פעילות מודיעינית חיונית.

"אין דרך אחרת לתאר זאת אלא כהפיכת חצר מינהלית", כותב וודוורד. "היתה זו התמוטטות עצבים של סמכות השלטון במדינה האדירה בעולם".

פרק ראשון

פתח דבר
 
 
בתחילת ספטמבר 2017, בחודש השמיני לנשיאותו של טראמפ, נכנס לחדר הסגלגל בבית הלבן גארי כהן, לשעבר נשיא בנק ההשקעות גולדמן סאקס ועכשיו היועץ הכלכלי הבכיר של הנשיא, ופסע בזהירות לעבר שולחן רֵזוֹלוּט - שולחן הכתיבה המסיבי של הנשיא, שהוכן מקרשי ספינת החקר הבריטית "רזולוט" וניתן לנשיא הייז במתנה מהמלכה ויקטוריה.
כהן גבה הקומה (190 ס"מ), הקירח, הבוטה ושופע הביטחון העצמי עשה ב-27 שנותיו בגולדמן מיליארדים ללקוחותיו ומאות מיליונים לעצמו. הוא העניק לעצמו זכות כניסה בלי הזמנה לחדר הסגלגל של טראמפ, והנשיא קיבל את ההסדר.
על השולחן נחה טיוטת מכתב בן עמוד אחד שהפנה נשיא ארצות הברית אל נשיא קוריאה הדרומית, להודיעו על סיומו של הסכם הסחר החופשי בין המדינות, הידוע בראשי התיבות קורו"ס (KORUS).
כהן התפלץ. במשך חודשים איים הנשיא להסתלק מההסכם, אחת מאבני הפינה של היחסים בין שתי המדינות, העומדים על שלושה יסודות - שיתוף פעולה כלכלי, ברית צבאית וחשוב מכול, פעילות מודיעינית הכוללת אמצעי איסוף סודיים ביותר.
לפי הסכם משנות ה-50 של המאה הקודמת, ארצות הברית החזיקה בקוריאה הדרומית כוח של 28,500 חיילים והפעילה את "תוכניות הגישה המיוחדת", המסווגות ביותר והרגישות מאין כמוהן, שסיפקו מידע מודיעיני סודי ביותר על יכולותיה הצבאיות של קוריאה הצפונית. הטילים הבליסטיים הבין־יבשתיים של מדינה זו היו מסוגלים עכשיו לשאת ראש קרבי גרעיני אולי עד לשטח ארצות הברית. טיל שישוגר מקוריאה הצפונית יוכל להגיע ללוס אנג'לס ב-38 דקות.
"תוכניות הגישה המיוחדת" אִפשרו לארצות הברית לזהות שיגור טיל בליסטי משטחה של קוריאה הצפונית בתוך שבע שניות. מתקן דומה באלסקה היה קולט זאת ב-15 דקות- הפרש זמנים מדהים.
היכולת הזאת, לזהות שיגור בשבע שניות, היתה נותנת לצבא ארצות הברית די זמן ליירט טיל צפון קוריאני, אילו שוגר. זהו אולי הנכס החשוב ביותר והסודי ביותר של הממשל האמריקאי. הנוכחות האמריקאית בקוריאה הדרומית היא יסוד מהותי של הביטחון הלאומי.
הסתלקות מהסכם הסחר קורו"ס, שנראה לקוריאה הדרומית חיוני לכלכלתה, תגרור את התפוררות מערכת היחסים כולה. כהן התקשה להאמין שהנשיא טראמפ מוכן להסתכן באובדנם של נכסים מודיעיניים כה חשובים לביטחון הלאומי של ארצות הברית.
הסיבה לכל זה היתה זעמו של טראמפ על הגירעון המסחרי של ארצות הברית מול קוריאה הדרומית, שעמד על 18 מיליארד דולר בשנה, ועל ההוצאה של 3.5 מיליארד דולר בשנה להחזקת הכוחות האמריקאיים שם.
הגם שהציבור האמריקאי שמע תכופות על תוהו ובוהו ועל מחלוקות בבית הלבן, הוא לא ידע עד כמה חמור המצב מבפנים. טראמפ היה הפכפך, זִגזג כל הזמן, כמעט אף פעם לא היה ממוקד. הוא היה שוקע במצב רוח רע, משהו קטן או גדול היה מרתיח אותו, והוא היה אומר על הסכם קורו"ס, "אנחנו מסתלקים ממנו היום".
אבל עכשיו, הנה המכתב הזה,1 מיום 5 בספטמבר 2017, העלול להמיט אסון על הביטחון הלאומי. כהן חשש שאם יראה טראמפ את המכתב, הוא יחתום עליו.
כהן נטל את טיוטת המכתב מעל שולחן רזולוט והניח אותו בתיק קרטון כחול, שאותו סימן במילה אחת, "לשמור".
"גנבתי את זה משולחן הכתיבה שלו", אמר לאחר זמן לאחד ממקורביו. "לא הייתי מוכן לתת לו לראות אותו. הוא לא יראה את המסמך הזה לעולם. צריך להגן על הארץ".
באנרכיה ובָאי־סדר השוררים בבית הלבן, ובחשיבתו של טראמפ, הנשיא לא הרגיש כלל שהמכתב נעלם.
לפי הנוהל התקין, האחראי להכנת מכתבים כמו זה שהופנה אל נשיא קוריאה הדרומית היה רוֹבּ פּוֹרטֶר, מזכיר הסגל, הממונה על ארגון הניירת הנשיאותית. אבל במקרה זה, באופן מדאיג מאוד, טיוטת המכתב הגיעה אל טראמפ בדרך עלומה. מזכיר הסגל הוא אחד התפקידים הסמויים מן העין אבל החיוניים בבית הלבן, בכל ממשל שהוא. במשך חודשים עסק פורטר בתדרוך הנשיא טראמפ על תזכירי החלטה ועל מסמכים נשיאותיים אחרים, ביניהם הרשאות הביטחון הלאומי הרגישות ביותר לפעולות צבאיות ולמבצעים חשאיים של סוכנות המודיעין המרכזית, ה-CIA.
פורטר, גבר בן 40, 193 ס"מ גובהו וצנום כמקל, גדל כמורמוני. הוא היה אחד "האנשים האפורים": איש ארגון נטול כל זוהר, אף על פי שלמד באוניברסיטת הרווארד וסיים את בית הספר למשפטים שלה, וגם זכה במלגת רוֹדס היוקרתית ללימודי המשך באוקספורד.
לאחר מכן גילה פורטר שהיו כמה עותקים של טיוטת המכתב, ואחד משניהם, הוא או כהן, וידא שאף אחד מהם לא יישאר על שולחן הנשיא.
כהן ופורטר עשו יד אחת כדי לסכל את מה שנראו להם כהוראותיו הפזיזות והמסוכנות ביותר של טראמפ. המסמך הזה ואחרים כמוהו פשוט נעלמו. לפעמים, כשהונחה טיוטה על שולחנו של טראמפ להגהה, היה כהן פשוט מסלק אותה מעליו, והנשיא היה שוכח את דבר קיומה. אבל אילו היה מוצא אותה על השולחן, הוא היה חותם עליה. "יותר ממה שעשינו למען המדינה", אמר כהן בשיחה פרטית, "חשוב מה שמנענו ממנו לעשות".
אין דרך אחרת לתאר זאת אלא כהפיכת חצר מנהלית - כהפרת רצונו של נשיא ארצות הברית וכחתירה תחת סמכותו החוקתית.
מלבד תיאום החלטות בסוגיות שונות של מדיניות, ניהול לוחות הזמנים והזרמת הניירת לנשיא, אמר פורטר לאחד מהעובדים עמו, "שליש מהעבודה שלי היה ניסיון להגיב על כמה מהרעיונות הממש מסוכנים שהיו לו ולנסות לתת לו סיבות להאמין שאולי הם לא רעיונות כאלה טובים".
תכסיסים אחרים היו השהיה, התמהמהות, הסתמכות על מגבלות משפטיות. כפי שאמר פורטר, המשפטן בהכשרתו, "אבל לגלגל דברים לאט או לא לקחת דברים אליו, או להגיד לו - ביושר, לא כסתם תירוץ - שצריך לעבור על זה, או שאנחנו צריכים להעביר את זה עוד תהליך, או שאין לנו אישור מהייעוץ המשפטי - זה קרה לעתים תכופות הרבה יותר מאשר סילוק מסמכים מהשולחן שלו. ההרגשה היתה כאילו אנחנו הולכים כל הזמן על שפת מצוק".
היו ימים או שבועות שבהם היה דומה כי הפעילות מתנהלת תחת שליטה, והם מרוחקים מהשפה כדי צעד או שניים. "בזמנים אחרים היינו נופלים מהמצוק, ודברים היו נעשים. זה היה כאילו אתה הולך תמיד ממש על השפה".
אמנם טראמפ לא הזכיר מעולם את המכתב הנעלם מ-5 בספטמבר, אבל הוא לא שכח את מה שרצה לעשות עם הסכם הסחר. "היו כמה חזרות שונות על המכתב ההוא", אמר פורטר לאחד מעמיתיו.
מאוחר יותר, בישיבה בחדר הסגלגל, התנהל דיון משולהב על ההסכם עם קוריאה הדרומית. "לא אכפת לי", אמר טראמפ. "נמאס לי מהוויכוחים האלה! אני לא רוצה לשמוע על זה יותר. אנחנו מסתלקים מקורו"ס". הוא התחיל להכתיב מכתב חדש שרצה לשלוח.
גָ'רֶד קוּשנֶר, חתנו של הנשיא, התייחס לדבריו של טראמפ ברצינות. ג'רד בן ה-36 היה יועץ בכיר בבית הלבן, בעל שליטה עצמית מושלמת, כמעט אריסטוקרטית. הוא נשוי לבתו של טראמפ, אִיוונקָה, מאז 2009.
כיוון שישב ממש ליד הנשיא, התחיל ג'רד לרשום את מה שאמר טראמפ, כמי שמכתיבים לו.
תגמור את המכתב הזה ותעביר אותו אלי לחתימה, ציווה עליו טראמפ.
ג'רד עסק בהפיכת המילים שהכתיב הנשיא למכתב חדש כאשר פורטר שמע על כך.
"תשלח לי את הטיוטה", אמר לו. "אם אנחנו הולכים לעשות את זה, אי־אפשר לעשות את זה על מפית של בָּר. אנחנו צריכים לכתוב את זה באופן שלא יעמיד אותנו במבוכה".
קושנר שלח אליו עותק נייר של הטיוטה. היא לא היתה שווה הרבה. פורטר וכהן הקלידו משהו, כדי להראות שהם עושים את מה שביקש הנשיא. טראמפ ציפה לתגובה מיידית, והם לא ייכנסו אליו בידיים ריקות. הטיוטה היתה חלק ממעשה ההונאה.
בישיבה רשמית העלו המתנגדים לעזיבת קורו"ס כל מיני טיעונים - ארצות הברית מעולם לא הסתלקה מהסכם סחר חופשי בעבר; יש סוגיות משפטיות, סוגיות גיאופוליטיות, סוגיות חיוניות של ביטחון לאומי ושל מודיעין; המכתב עוד לא מוכן. הם הטביעו את הנשיא בעובדות ובהיגיון.
"טוב, בואו נמשיך לעבוד על המכתב", אמר טראמפ. "אני רוצה לראות את הטיוטה הבאה".
כהן ופורטר לא הכינו את הטיוטה הבאה, כך שלא היה מה להראות לנשיא. הנושא נעלם לפי שעה, נבלע בערפל קבלת ההחלטות הנשיאותיות. טראמפ נעשה עסוק בעניינים אחרים.
אבל סוגיית קורו"ס סירבה להיעלם. כהן שוחח עם שר ההגנה ג'יימס מֵטִיס, גנרל בדימוס בחיל הנחתים, שהיה אולי בעל הקול המשפיע ביותר בקבינט של טראמפ ובסגל שלו. גנרל מטיס, ותיק הקרבות, שירת כנחת במשך 40 שנה. גם הוא היה גבה קומה, 187 ס"מ, זקוף כתורן, ונראה תמיד שהתעייף מן העולם.
"אנחנו מתנדנדים על סף התהום", אמר כהן לשר. "יכול להיות שנצטרך קצת גיבוי הפעם".
מטיס השתדל עד כמה שאפשר להמעיט בביקורים בבית הלבן ולדבוק בעניינים צבאיים, אבל הוא עמד על הבהילות ונכנס לחדר הסגלגל.
"כבוד הנשיא", אמר. "קִים ג'וֹנג אוּן מהווה את הסכנה הישירה ביותר לביטחון הלאומי שלנו. אנחנו צריכים את קוריאה הדרומית בתור בעלת ברית. אולי לא נראה כאילו יש למסחר קשר כלשהו לכל זה, אבל הוא עומד במרכז".
הנכסים הצבאיים והמודיעיניים של ארצות הברית בקוריאה הדרומית הם עמוד השדרה של יכולתנו להתגונן מפני קוריאה הצפונית. אנא, אל תעזוב את ההסכם.
למה צריכה ארצות הברית לשלם מיליארד דולר בשנה על מערכת הגנה מפני טילים בליסטיים בקוריאה הדרומית? שאל טראמפ. הוא היה נרגז בגלל מערכת ההגנה הזאת, הקרויה THAAD, ואיים לשלוף אותה מקוריאה הדרומית ולהציבהּ בפורטלנד שבאורגון.
"אנחנו לא עושים את זה בשביל קוריאה הדרומית", אמר מטיס. "אנחנו עוזרים לקוריאה הדרומית מפני שזה עוזר לנו".
הנשיא הסכים לחזור בו, אבל רק לפי שעה.
בוב קוֹסטָה ואנוכי שמענו ב-2016 מפי המועמד טראמפ כיצד הוא מגדיר את תפקידו של הנשיא: "יותר מכל דבר אחר, זה הביטחון של עמנו... זה מספר אחת, שתיים ושלוש... הצבא, שיהיה חזק, שלא ירשה שיקרו דברים רעים לארץ שלנו מבחוץ. ואני בהחלט חושב שזה יהיה אצלי תמיד החלק מספר אחת של ההגדרה הזאת".2
המציאות היא שבשנת 2017 היתה ארצות הברית כבולה למילים ולמעשים של מנהיג סחוט מבחינה רגשית, תזזיתי ובלתי־צפוי. אנשי הסגל של הנשיא עשו יד אחת לסכל ביודעין את מה שנראו להם כדחפים הפזיזים והמסוכנים ביותר שלו. היתה זו התמוטטות עצבים של סמכות השלטון במדינה האדירה בעולם.
בעמודים הבאים יסופר הסיפור הזה.
 
 
טיוטת המכתב מ-5 בספטמבר 2017 לנשיא קוריאה הדרומית על הסתלקות מהסכם הסחר. גארי כהן סילק אותה משולחנו של הנשיא טראמפ בחדר הסגלגל כדי שלא תיחתם ותישלח:
 
טרום החלטה/ לדיון
5 בספטמבר 2017
 
 
הוד מעלתו מון ג'יי־אין
נשיא רפובליקת קוריאה
הבית הכחול
סיאול
רפובליקת קוריאה
 
הוד מעלתו קים היון־צ'ונג
שר המסחר
משרד המסחר, התעשייה והאנרגיה
402 האנורי־דיירו
סג'ונג־סי 30118
רפובליקת קוריאה
 
 
אדונים נכבדים:
 
הסכם הסחר החופשי ארצות הברית־קוריאה (להלן: ההסכם), בצורתו הנוכחית, אינו משרת כלל את מיטב האינטרסים של כלכלת ארצות הברית. לפיכך, בהתאם לסעיף 24.5 של ההסכם, ארצות הברית מודיעה בזאת על רצונה להביא את ההסכם לסיומו. בהתאם לתנאי סעיף 24.5, ההסכם יסתיים 180 יום אחרי תאריך הודעה זו. במשך תקופה זו, ארצות הברית מוכנה לנהל משא ומתן עם רפובליקת קוריאה על סוגיות כלכליות שיש בהן עניין משותף לשתי הארצות.
 
בכבוד רב,
 
דונלד ג' טראמפ
נשיא ארצות הברית
 
רוברט א' לייטהייזר
נציג הסחר של ארצות הברית
 
[בשוליים, בכתב יד:] לשמור
 
 
 
 
פרק 
1
 
 
באוגוסט 2010, שש שנים לפני שקיבל לידיו את ניהול מערכת הבחירות המוצלחת שהביאה את דונלד טראמפ לנשיאות, צלצל הטלפון של סטיב בֶּנוֹן. הוא היה אז בן 57 ועבד כמפיק סרטים פוליטיים ימניים.
"מה אתה עושה מחר?" שאל אותו דיוויד בּוֹסִי, פעיל שמרני שעבד זה זמן רב כחוקר בשירות הרפובליקנים בבית הנבחרים. הוא התחקה אחר השערוריות הקשורות בביל ובהילרי קלינטון כבר כמעט 20 שנה.
"אחי", השיב בנון, "אני עובד על הסרטים המזוינים האלה שאני עושה בשבילך".
מועד הבחירות של אמצע הכהונה ב-2010 הלך וקרב, ותנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקנית היו בתנופה.
"דייב, אני בדיוק מנחית עוד שני סרטים. אני עורך אותם. אני עובד 20 שעות ביממה", עבור סִיטִיזֵנס יוּנַייטֶד, עמותה פוליטית שמרנית שבראשה עמד בוסי, כדי להשלים את סרטי אנטי־קלינטון שלו.
"אתה יכול לבוא איתי לניו יורק?"
"בשביל מה?"
"בשביל להיפגש עם דונלד טראמפ", אמר בוסי.
"באיזה עניין?"
"הוא חושב לרוץ לנשיאות", אמר בוסי.
"של איזו ארץ?" שאל בנון.
לא, ברצינות, התעקש בוסי. הוא מנהל פגישות ועובד בשביל טראמפ כבר חודשים. טראמפ ביקש את הפגישה.
"אין לי זמן לעשות ביד, אחי", אמר בנון. "דונלד טראמפ בחיים לא ירוץ לנשיאות. תשכח מזה. מול אובמה? תשכח מזה. אין לי זמן לשטויות מזוינות".
"אתה לא רוצה להיפגש איתו?"
"לא, אני לא מעוניין להיפגש איתו". טראמפ נתן פעם לבּנון ריאיון של חצי שעה לתוכנית הרדיו שלו שנקראה "The Victory Sessions" (מפגשי הניצחון), חצי שעה ביום ראשון אחר הצהריים. בנון הגיש אותה מלוס אנג'לס ותיאר אותה כ"תוכנית רדיו לאנשים חושבים".3
"הבן אדם הזה לא רציני", אמר בנון.
"אני חושב שהוא רציני", אמר בוסי. טראמפ היה ידוען טלוויזיוני, בעל תוכנית מפורסמת, "המתמחה", שדורגה כלהיט מספר אחת של רשת NBC למשך כמה שבועות. "לא יזיק אם נבוא להיפגש איתו".
בסופו של דבר הסכים בנון לטוס לניו יורק, למגדל טראמפ.
 
השניים עלו לחדר ישיבות בקומה ה-26. טראמפ קידם את פניהם בחמימות, ובוסי אמר שהוא הכין מצגת מפורטת. זו היתה תוכנית הדרכה.
החלק הראשון, אמר, מסביר איך לרוץ בבחירות המקדימות של הרפובליקנים ולנצח. החלק השני מסביר איך להתמודד על נשיאות ארצות הברית מול ברק אובמה. הוא תיאר אסטרטגיות סקרים מקובלות ודן בתהליכים ובסוגיות. בוסי היה שמרן מסורתי, מהסוג הדוגל בממשלה מוגבלת, והופעתה של תנועת מסיבת התה הפתיעה אותו לגמרי.
זהו רגע חשוב בפוליטיקה האמריקאית, אמר בוסי, והפופוליזם של מסיבת התה סוחף את הארץ. הבן אדם הקטן מקבל את רשות הדיבור. הפופוליזם הוא תנועה שורשית לשיבוש הסטטוס קוו הפוליטי לטובת האנשים מן השורה.
"אני בן אדם של עסקים", הזכיר להם טראמפ. "אני לא מקצוען בטיפוס בסולמות הפוליטיקה".
"אם אתה חושב לרוץ לנשיאות", אמר בוסי, "אתה צריך לדעת המון דברים קטנים והמון דברים גדולים". הדברים הקטנים הם תאריכי היעד להגשת מועמדות, חוקי הבחירות המקדימות במדינות השונות - פרטים קטנוניים. "אתה צריך להכיר את צד המדיניות ואיך לזכות בצירים". אבל קודם כול, אמר, "אתה חייב להבין את התנועה השמרנית".
טראמפ הנהן.
"יש לך כמה בעיות בקשר לנושאים", אמר בוסי.
"אין לי שום בעיות בקשר לנושאים", אמר טראמפ. "על מה אתה מדבר?"
"קודם כול, אף פעם לא זכה בבחירות המקדימות הרפובליקניות מישהו שלא היה בעד חיים", אמר בוסי. "ולמרבה הצער, אתה מאוד בעד בחירה חופשית לנשים".01
01 בשני צדי המחלוקת סביב חוקיותן של הפלות מלאכותיות ניצבים אלה שהם בעד בחירה (pro-choice), הדוגלים בזכותה הבלעדית של האישה לבחור אם להפיל את עוּבּרה, מול אלה שהם בעד חיים (pro-life), המתנגדים עקרונית להפלות - אם באופן מוחלט ואם בתנאים מגבילים ביותר. [המתרגם]
 
"מה זאת אומרת?"
"יש לך עבר של תרומות לאנשי ההפלות, למועמדים שהם בעד בחירה. נתת הצהרות. אתה חייב להיות בעד חיים, זאת אומרת מתנגד להפלות".
"אני מתנגד להפלות", אמר טראמפ. "אני בעד חיים".
"טוב, יש לך עבר מתועד".
"את זה אפשר לתקן", אמר טראמפ. "אתה רק תגיד לי איך לתקן את זה. אני - איך אתה קורא לזה? בעד חיים. אני בעד חיים, אני אומר לך".
בנון התרשם מהופעת האמן הזאת, והתרשמותו הלכה וגברה ככל שדיבר טראמפ. הוא היה מעורב וזריז. הוא היה במצב גופני נהדר. נוכחותו היתה גדולה ממנו עצמו, שלטת, והוא מילא את החדר. היה בו משהו. הוא היה גם כמו האיש בבָּר שמדבר אל הטלוויזיה. פיקחות של נער רחוב מרובע קווינס. להערכתו של בנון, טראמפ היה ארצ'י בַּנקֶר, אבל ארצ'י בנקר ממש ממוקד.
"הדבר הגדול השני", אמר בוסי, "הוא הרקורד של ההצבעות שלך".
"מה זאת אומרת, הרקורד של ההצבעות שלי?"
"באיזו תכיפות אתה מצביע בבחירות".
"על מה אתה מדבר?"
"טוב", אמר בוסי, "אלה הפריימריז של הרפובליקנים".
"אני מצביע כל פעם", אמר טראמפ בביטחון גמור. "הצבעתי כל פעם מאז שהייתי בן 18 או 20".
"זה לא ממש נכון. אתה יודע שיש רישום ציבורי של ההצבעות שלך". בוסי, החוקר מטעם בית הנבחרים, החזיק בערימה של רשומות כאלה.
"אף אחד לא יודע בעד מי הצבעתי".
"לא, לא, לא, לא בעד מי אתה מצביע. כמה פעמים הצבעת".
בנון הבין שטראמפ אינו יודע את הדבר הבסיסי ביותר בפוליטיקה.
"אני מצביע כל פעם", התעקש טראמפ.
"האמת היא שבכל ימי חייך הצבעת בפריימריז רק פעם אחת", אמר בוסי, בהסתמך על הרשומות.
"זה שקר מזוין", אמר טראמפ. "זה שקר מוחלט. כל פעם שהייתי צריך להצביע, הצבעתי".
"הצבעת רק פעם אחת בבחירות המקדימות", אמר בוסי. "זה היה בסביבות 1988, בפריימריז של הרפובליקנים".
"אתה צודק", אמר טראמפ. סיבוב של 180 מעלות בלי להניד עפעף. "הצבעתי בעד רודי". רוּדי ג'וּליאני התמודד על ראשות עיריית ניו יורק בבחירות המקדימות ב-1989. "זה כתוב אצלך?"
"כן".
"אני אתגבר על זה", אמר טראמפ.
"אולי אין חשיבות לשום דבר מכל זה", אמר בוסי, "אבל אולי יש. אם אתה חושב ללכת קדימה, אתה צריך להיות שיטתי".
עכשיו הגיע תורו של בנון. הוא דיבר על הכוח המניע את תנועת מסיבת התה - הסלידה מאליטות. פופוליזם מיועד לאדם הפשוט, היודע שהמערכת מרמה אותו. הוא מתנגד לקפיטליזם של מקורבים ולעסקאות מאחורי הקלעים שמקיזות את דם הפועלים.
"זה מוצא חן בעיני. זה מה שאני", אמר טראמפ. "פּוֹפּוּלָרִיסט". המילה יצאה חבולה מפיו.
"לא, לא", אמר בנון. "אומרים פופוליסט".
"בטח, בטח", התעקש טראמפ. "פופולריסט".
בנון הרים ידיים. הוא חשב בהתחלה שטראמפ לא הבין את המילה. אבל אולי טראמפ התכוון בדיוק למה שאמר - להיות פופולרי בקרב האנשים הפשוטים. בנון ידע ש"פופולריסט" היתה צורה בריטית ישנה של המילה "פופוליסט" בפי הציבור הכללי, הלא־אינטלקטואלי.
שעה אחרי תחילת הישיבה אמר בוסי, "יש עוד עניין גדול".
"מה זה?" שאל טראמפ, שנשמע מודאג קצת יותר.
"אוקיי", אמר בוסי, "80 אחוז מהתרומות שנתת היו לדמוקרטים". בעיני בוסי, זו היתה המכשלה הפוליטית הגדולה ביותר שעמדה בפני טראמפ, אך הוא לא אמר זאת.
"זה בולשיט!"
"זה בתיעוד הציבורי", אמר בוסי.
"יש תיעוד של זה?!" אמר טראמפ, בתדהמה מוחלטת.
"כל תרומה שנתת בחיים". חשיפה פומבית של כל תרומה פוליטית היא הנוהג השגור.
"אני תמיד מאוזן", אמר טראמפ. הוא חילק את תרומותיו שווה בשווה למועמדים משתי המפלגות, אמר.
"האמת היא שאתה תורם די הרבה. אבל 80 אחוז הלכו לדמוקרטים. שיקגו, אטלנטיק סיטי..."
"אני מוכרח לעשות את זה", אמר טראמפ. "כל הדמוקרטים המזוינים האלה מנהלים את כל הערים. אתה צריך לבנות בתי מלון. אתה צריך לשים להם כסף בכיס. האנשים האלה באו אלי".
"תקשיב", אמר בנון. "מה שדייב מנסה להגיד זה שאם אתה רץ בתור האיש של מסיבת התה, הבעיה היא שעל זה בדיוק הם מתלוננים. על אנשים כמוך שעושים עסקאות מאחורי הקלעים".
"אני אתגבר על זה", אמר טראמפ. "זה משחק מכור. השיטה מפוברקת. האנשים האלה סוחטים אותי כבר שנים. אני לא רוצה לתת. כולם באים אלי. אם אתה לא כותב צ'ק..."
היה עסקן בקווינס, אמר טראמפ, "טיפוס אחד זקן עם כובע בייסבול. אתה נכנס לשם, אז אתה צריך לתת לו משהו - לרוב במזומן. אם אתה לא נותן לו כלום, לא קורה כלום. אי־אפשר לבנות שום דבר. אבל אם אתה נושך את השפתיים ואתה משאיר לו מעטפה, זה קורה. פשוט, ככה זה עובד. אבל אני יכול לתקן את זה".
בוסי אמר שיש לו מפת דרכים. מה שחשוב "זאת התנועה השמרנית. מסיבת התה באה והולכת. פופוליזם בא והולך. התנועה השמרנית היא התשתית מאז ימי גולדווטר". בארי גולדווטר, הסנאטור מאריזונה, נחשב לאיש שהפיח חיים חדשים בתנועה השמרנית האמריקאית בשנות ה-60.
שנית, אמר, הייתי ממליץ שתרוץ כאילו אתה רץ לתפקיד המושל בשלוש מדינות - איווה, ניו המפשייר וקרוליינה הדרומית. אלה יהיו שלוש המדינות הראשונות בבחירות המקדימות. "אתה תרוץ ותישמע כמו מקומי, כאילו אתה רוצה להיות המושל שלהם". המון מועמדים טעו טעות ענקית וניסו לרוץ ב-27 מדינות. "אתה רץ בשלושה מרוצים למושל, ויש לך סיכוי ממש טוב. תתמקד בשלוש. תצא טוב בשלוש. השאר כבר יבואו".
"אני יכול להיות המועמד", אמר טראמפ. "אני יכול לנצח את הטיפוסים האלה. לא אכפת לי מי הם. יש לי את זה. אני יכול לטפל בשאר הדברים".
כל עמדה נתונה לשינוי, פתוחה למשא ומתן.
"אני בעד חיים", אמר טראמפ. "אני הולך להתחיל".
"זה מה שתצטרך לעשות", אמר בוסי. "אתה תצטרך לכתוב צ'קים אישיים, בין 250 אלף ל-500 אלף דולר בסך הכול, לחברי קונגרס02 ולסנאטורים. כולם יבואו הנה. תסתכל להם בעיניים, תלחץ להם את הידיים. אתה הולך לתת להם צ'ק. כי אנחנו צריכים שכמה אנשים יהיו חייבים לך. אתה צריך לעשות כמה פגישות של אחד על אחד בשביל שהאנשים האלה יֵדעו. כי בהמשך הם יהיו לפחות נקודת כניסה בשבילך, לבנות יחסים".
02 פורמלית, המונח "קונגרס" חובק את שני בתי המחוקקים של ארצות הברית - בית הנבחרים (הבית התחתון) והסנאט (הבית העליון). אבל בלשון חופשית, "הקונגרס" (או לפעמים "הבית") מתייחס רק לבית הנבחרים. [המתרגם]
 
בוסי המשיך ואמר, "אתה אומר, הצ'ק הזה בשבילך. על 2,400 דולר" - הסכום המרבי שאדם רשאי לתרום למועמד פוליטי. "זה חייב להיות צ'ק אישי לקמפיין שלהם, כסף בכיס, כדי שהם ידעו שזה בא אישית ממך. אז הרפובליקנים האלה ידעו שאתה מתכוון להיות רציני בקשר לזה".
הכסף, אמר בוסי, ניצב במרכזה של אמנות הפוליטיקה הנשיאותית. "זה ישתלם לך בגדול בהמשך". תרום למועמדים רפובליקנים בקומץ מדינות מתנדנדות כמו אוהיו, פנסילבניה, וירג'יניה ופלורידה.
מלבד זאת, אמר בוסי, "אתה תצטרך להכין ספר מדיניות. אתה חייב להכין ספר על מה שאתה חושב על אמריקה ועל המדיניות שלה".
בנון מסר תדריך נרחב על סין ועל מאמציה המוצלחים לגזול מארצות הברית מקומות עבודה וכסף. הסכנה הזאת היתה לו שיגעון כפייתי.
"מה דעתך?" שאל בוסי את בנון אחר כך.
"אני די התרשמתי מהבן אדם הזה", אמר בנון. במה שקשור לריצה לנשיאות, "אפס סיכויים. קודם כול, שני הדברים שאמרת לו לעשות. המזדיין הזה לא יכתוב אפילו צ'ק אחד. הוא לא אחד שכותב צ'קים. הוא חותם על הגב של צ'קים", כשהוא מקבל אותם כתשלום. "טוב שאמרת את זה, כי הוא בחיים לא יכתוב צ'ק".
"מה עם ספר המדיניות?"
"הוא בחיים לא יכין ספר מדיניות. רד ממני, לעזאזל. זין. קודם כול, אף אחד לא יקנה אותו. זה היה בזבוז זמן, חוץ מהעובדה שהוא היה משעשע בטירוף".
בוסי אמר שהוא מנסה להכין את טראמפ, אם יחליט אי־פעם לרוץ. היה לטראמפ נכס ייחודי: הוא היה תלוש לחלוטין מהתהליך הפוליטי.
הם המשיכו ללכת, ובוסי מצא את עצמו מריץ בראשו תרגיל מחשבתי, תרגיל שכעבור שש שנים יבצעו רוב האמריקאים. הוא לא ירוץ בחיים. הוא לא יגיש מועמדות בחיים. הוא לא יכריז בחיים. הוא לא יגיש בחיים את תצהיר החשיפה הפיננסית שלו. נכון? הוא לא יעשה בחיים אף אחד מהדברים האלה. הוא לא ינצח בחיים.
"אתה חושב שהוא מתכוון לרוץ?" שאל בוסי את בנון לבסוף.
"אין סיכוי. אפס סיכויים", חזר בנון ואמר. "פחות מאפס. תראה איזה חיים יש לו, אחי. בחייך. הוא לא הולך לעשות את זה. ללכת עם הראש בקיר".

בוב וודוורד הוא עורך בית בעיתון "הוושינגטון פוסט", שבו הוא עובד זה 47 שנה. הוא היה שותף לזכייה בשני פרסי פוליצר, הראשון על סיקור שערוריית ווטרגייט יחד עם קרל ברנסטיין, והשני, ב־2003 , על תפקידו ככתב הראשי בצוות שסיקר את פיגועי 11 בספטמבר 2001. הוא חיבר, לבד או במשותף, 18 ספרי עיון, שכולם הגיעו לראש רשימות רבי־המכר בארצות הברית.

עוד על הספר

פחד - טראמפ בבית הלבן בוב וודוורד
פתח דבר
 
 
בתחילת ספטמבר 2017, בחודש השמיני לנשיאותו של טראמפ, נכנס לחדר הסגלגל בבית הלבן גארי כהן, לשעבר נשיא בנק ההשקעות גולדמן סאקס ועכשיו היועץ הכלכלי הבכיר של הנשיא, ופסע בזהירות לעבר שולחן רֵזוֹלוּט - שולחן הכתיבה המסיבי של הנשיא, שהוכן מקרשי ספינת החקר הבריטית "רזולוט" וניתן לנשיא הייז במתנה מהמלכה ויקטוריה.
כהן גבה הקומה (190 ס"מ), הקירח, הבוטה ושופע הביטחון העצמי עשה ב-27 שנותיו בגולדמן מיליארדים ללקוחותיו ומאות מיליונים לעצמו. הוא העניק לעצמו זכות כניסה בלי הזמנה לחדר הסגלגל של טראמפ, והנשיא קיבל את ההסדר.
על השולחן נחה טיוטת מכתב בן עמוד אחד שהפנה נשיא ארצות הברית אל נשיא קוריאה הדרומית, להודיעו על סיומו של הסכם הסחר החופשי בין המדינות, הידוע בראשי התיבות קורו"ס (KORUS).
כהן התפלץ. במשך חודשים איים הנשיא להסתלק מההסכם, אחת מאבני הפינה של היחסים בין שתי המדינות, העומדים על שלושה יסודות - שיתוף פעולה כלכלי, ברית צבאית וחשוב מכול, פעילות מודיעינית הכוללת אמצעי איסוף סודיים ביותר.
לפי הסכם משנות ה-50 של המאה הקודמת, ארצות הברית החזיקה בקוריאה הדרומית כוח של 28,500 חיילים והפעילה את "תוכניות הגישה המיוחדת", המסווגות ביותר והרגישות מאין כמוהן, שסיפקו מידע מודיעיני סודי ביותר על יכולותיה הצבאיות של קוריאה הצפונית. הטילים הבליסטיים הבין־יבשתיים של מדינה זו היו מסוגלים עכשיו לשאת ראש קרבי גרעיני אולי עד לשטח ארצות הברית. טיל שישוגר מקוריאה הצפונית יוכל להגיע ללוס אנג'לס ב-38 דקות.
"תוכניות הגישה המיוחדת" אִפשרו לארצות הברית לזהות שיגור טיל בליסטי משטחה של קוריאה הצפונית בתוך שבע שניות. מתקן דומה באלסקה היה קולט זאת ב-15 דקות- הפרש זמנים מדהים.
היכולת הזאת, לזהות שיגור בשבע שניות, היתה נותנת לצבא ארצות הברית די זמן ליירט טיל צפון קוריאני, אילו שוגר. זהו אולי הנכס החשוב ביותר והסודי ביותר של הממשל האמריקאי. הנוכחות האמריקאית בקוריאה הדרומית היא יסוד מהותי של הביטחון הלאומי.
הסתלקות מהסכם הסחר קורו"ס, שנראה לקוריאה הדרומית חיוני לכלכלתה, תגרור את התפוררות מערכת היחסים כולה. כהן התקשה להאמין שהנשיא טראמפ מוכן להסתכן באובדנם של נכסים מודיעיניים כה חשובים לביטחון הלאומי של ארצות הברית.
הסיבה לכל זה היתה זעמו של טראמפ על הגירעון המסחרי של ארצות הברית מול קוריאה הדרומית, שעמד על 18 מיליארד דולר בשנה, ועל ההוצאה של 3.5 מיליארד דולר בשנה להחזקת הכוחות האמריקאיים שם.
הגם שהציבור האמריקאי שמע תכופות על תוהו ובוהו ועל מחלוקות בבית הלבן, הוא לא ידע עד כמה חמור המצב מבפנים. טראמפ היה הפכפך, זִגזג כל הזמן, כמעט אף פעם לא היה ממוקד. הוא היה שוקע במצב רוח רע, משהו קטן או גדול היה מרתיח אותו, והוא היה אומר על הסכם קורו"ס, "אנחנו מסתלקים ממנו היום".
אבל עכשיו, הנה המכתב הזה,1 מיום 5 בספטמבר 2017, העלול להמיט אסון על הביטחון הלאומי. כהן חשש שאם יראה טראמפ את המכתב, הוא יחתום עליו.
כהן נטל את טיוטת המכתב מעל שולחן רזולוט והניח אותו בתיק קרטון כחול, שאותו סימן במילה אחת, "לשמור".
"גנבתי את זה משולחן הכתיבה שלו", אמר לאחר זמן לאחד ממקורביו. "לא הייתי מוכן לתת לו לראות אותו. הוא לא יראה את המסמך הזה לעולם. צריך להגן על הארץ".
באנרכיה ובָאי־סדר השוררים בבית הלבן, ובחשיבתו של טראמפ, הנשיא לא הרגיש כלל שהמכתב נעלם.
לפי הנוהל התקין, האחראי להכנת מכתבים כמו זה שהופנה אל נשיא קוריאה הדרומית היה רוֹבּ פּוֹרטֶר, מזכיר הסגל, הממונה על ארגון הניירת הנשיאותית. אבל במקרה זה, באופן מדאיג מאוד, טיוטת המכתב הגיעה אל טראמפ בדרך עלומה. מזכיר הסגל הוא אחד התפקידים הסמויים מן העין אבל החיוניים בבית הלבן, בכל ממשל שהוא. במשך חודשים עסק פורטר בתדרוך הנשיא טראמפ על תזכירי החלטה ועל מסמכים נשיאותיים אחרים, ביניהם הרשאות הביטחון הלאומי הרגישות ביותר לפעולות צבאיות ולמבצעים חשאיים של סוכנות המודיעין המרכזית, ה-CIA.
פורטר, גבר בן 40, 193 ס"מ גובהו וצנום כמקל, גדל כמורמוני. הוא היה אחד "האנשים האפורים": איש ארגון נטול כל זוהר, אף על פי שלמד באוניברסיטת הרווארד וסיים את בית הספר למשפטים שלה, וגם זכה במלגת רוֹדס היוקרתית ללימודי המשך באוקספורד.
לאחר מכן גילה פורטר שהיו כמה עותקים של טיוטת המכתב, ואחד משניהם, הוא או כהן, וידא שאף אחד מהם לא יישאר על שולחן הנשיא.
כהן ופורטר עשו יד אחת כדי לסכל את מה שנראו להם כהוראותיו הפזיזות והמסוכנות ביותר של טראמפ. המסמך הזה ואחרים כמוהו פשוט נעלמו. לפעמים, כשהונחה טיוטה על שולחנו של טראמפ להגהה, היה כהן פשוט מסלק אותה מעליו, והנשיא היה שוכח את דבר קיומה. אבל אילו היה מוצא אותה על השולחן, הוא היה חותם עליה. "יותר ממה שעשינו למען המדינה", אמר כהן בשיחה פרטית, "חשוב מה שמנענו ממנו לעשות".
אין דרך אחרת לתאר זאת אלא כהפיכת חצר מנהלית - כהפרת רצונו של נשיא ארצות הברית וכחתירה תחת סמכותו החוקתית.
מלבד תיאום החלטות בסוגיות שונות של מדיניות, ניהול לוחות הזמנים והזרמת הניירת לנשיא, אמר פורטר לאחד מהעובדים עמו, "שליש מהעבודה שלי היה ניסיון להגיב על כמה מהרעיונות הממש מסוכנים שהיו לו ולנסות לתת לו סיבות להאמין שאולי הם לא רעיונות כאלה טובים".
תכסיסים אחרים היו השהיה, התמהמהות, הסתמכות על מגבלות משפטיות. כפי שאמר פורטר, המשפטן בהכשרתו, "אבל לגלגל דברים לאט או לא לקחת דברים אליו, או להגיד לו - ביושר, לא כסתם תירוץ - שצריך לעבור על זה, או שאנחנו צריכים להעביר את זה עוד תהליך, או שאין לנו אישור מהייעוץ המשפטי - זה קרה לעתים תכופות הרבה יותר מאשר סילוק מסמכים מהשולחן שלו. ההרגשה היתה כאילו אנחנו הולכים כל הזמן על שפת מצוק".
היו ימים או שבועות שבהם היה דומה כי הפעילות מתנהלת תחת שליטה, והם מרוחקים מהשפה כדי צעד או שניים. "בזמנים אחרים היינו נופלים מהמצוק, ודברים היו נעשים. זה היה כאילו אתה הולך תמיד ממש על השפה".
אמנם טראמפ לא הזכיר מעולם את המכתב הנעלם מ-5 בספטמבר, אבל הוא לא שכח את מה שרצה לעשות עם הסכם הסחר. "היו כמה חזרות שונות על המכתב ההוא", אמר פורטר לאחד מעמיתיו.
מאוחר יותר, בישיבה בחדר הסגלגל, התנהל דיון משולהב על ההסכם עם קוריאה הדרומית. "לא אכפת לי", אמר טראמפ. "נמאס לי מהוויכוחים האלה! אני לא רוצה לשמוע על זה יותר. אנחנו מסתלקים מקורו"ס". הוא התחיל להכתיב מכתב חדש שרצה לשלוח.
גָ'רֶד קוּשנֶר, חתנו של הנשיא, התייחס לדבריו של טראמפ ברצינות. ג'רד בן ה-36 היה יועץ בכיר בבית הלבן, בעל שליטה עצמית מושלמת, כמעט אריסטוקרטית. הוא נשוי לבתו של טראמפ, אִיוונקָה, מאז 2009.
כיוון שישב ממש ליד הנשיא, התחיל ג'רד לרשום את מה שאמר טראמפ, כמי שמכתיבים לו.
תגמור את המכתב הזה ותעביר אותו אלי לחתימה, ציווה עליו טראמפ.
ג'רד עסק בהפיכת המילים שהכתיב הנשיא למכתב חדש כאשר פורטר שמע על כך.
"תשלח לי את הטיוטה", אמר לו. "אם אנחנו הולכים לעשות את זה, אי־אפשר לעשות את זה על מפית של בָּר. אנחנו צריכים לכתוב את זה באופן שלא יעמיד אותנו במבוכה".
קושנר שלח אליו עותק נייר של הטיוטה. היא לא היתה שווה הרבה. פורטר וכהן הקלידו משהו, כדי להראות שהם עושים את מה שביקש הנשיא. טראמפ ציפה לתגובה מיידית, והם לא ייכנסו אליו בידיים ריקות. הטיוטה היתה חלק ממעשה ההונאה.
בישיבה רשמית העלו המתנגדים לעזיבת קורו"ס כל מיני טיעונים - ארצות הברית מעולם לא הסתלקה מהסכם סחר חופשי בעבר; יש סוגיות משפטיות, סוגיות גיאופוליטיות, סוגיות חיוניות של ביטחון לאומי ושל מודיעין; המכתב עוד לא מוכן. הם הטביעו את הנשיא בעובדות ובהיגיון.
"טוב, בואו נמשיך לעבוד על המכתב", אמר טראמפ. "אני רוצה לראות את הטיוטה הבאה".
כהן ופורטר לא הכינו את הטיוטה הבאה, כך שלא היה מה להראות לנשיא. הנושא נעלם לפי שעה, נבלע בערפל קבלת ההחלטות הנשיאותיות. טראמפ נעשה עסוק בעניינים אחרים.
אבל סוגיית קורו"ס סירבה להיעלם. כהן שוחח עם שר ההגנה ג'יימס מֵטִיס, גנרל בדימוס בחיל הנחתים, שהיה אולי בעל הקול המשפיע ביותר בקבינט של טראמפ ובסגל שלו. גנרל מטיס, ותיק הקרבות, שירת כנחת במשך 40 שנה. גם הוא היה גבה קומה, 187 ס"מ, זקוף כתורן, ונראה תמיד שהתעייף מן העולם.
"אנחנו מתנדנדים על סף התהום", אמר כהן לשר. "יכול להיות שנצטרך קצת גיבוי הפעם".
מטיס השתדל עד כמה שאפשר להמעיט בביקורים בבית הלבן ולדבוק בעניינים צבאיים, אבל הוא עמד על הבהילות ונכנס לחדר הסגלגל.
"כבוד הנשיא", אמר. "קִים ג'וֹנג אוּן מהווה את הסכנה הישירה ביותר לביטחון הלאומי שלנו. אנחנו צריכים את קוריאה הדרומית בתור בעלת ברית. אולי לא נראה כאילו יש למסחר קשר כלשהו לכל זה, אבל הוא עומד במרכז".
הנכסים הצבאיים והמודיעיניים של ארצות הברית בקוריאה הדרומית הם עמוד השדרה של יכולתנו להתגונן מפני קוריאה הצפונית. אנא, אל תעזוב את ההסכם.
למה צריכה ארצות הברית לשלם מיליארד דולר בשנה על מערכת הגנה מפני טילים בליסטיים בקוריאה הדרומית? שאל טראמפ. הוא היה נרגז בגלל מערכת ההגנה הזאת, הקרויה THAAD, ואיים לשלוף אותה מקוריאה הדרומית ולהציבהּ בפורטלנד שבאורגון.
"אנחנו לא עושים את זה בשביל קוריאה הדרומית", אמר מטיס. "אנחנו עוזרים לקוריאה הדרומית מפני שזה עוזר לנו".
הנשיא הסכים לחזור בו, אבל רק לפי שעה.
בוב קוֹסטָה ואנוכי שמענו ב-2016 מפי המועמד טראמפ כיצד הוא מגדיר את תפקידו של הנשיא: "יותר מכל דבר אחר, זה הביטחון של עמנו... זה מספר אחת, שתיים ושלוש... הצבא, שיהיה חזק, שלא ירשה שיקרו דברים רעים לארץ שלנו מבחוץ. ואני בהחלט חושב שזה יהיה אצלי תמיד החלק מספר אחת של ההגדרה הזאת".2
המציאות היא שבשנת 2017 היתה ארצות הברית כבולה למילים ולמעשים של מנהיג סחוט מבחינה רגשית, תזזיתי ובלתי־צפוי. אנשי הסגל של הנשיא עשו יד אחת לסכל ביודעין את מה שנראו להם כדחפים הפזיזים והמסוכנים ביותר שלו. היתה זו התמוטטות עצבים של סמכות השלטון במדינה האדירה בעולם.
בעמודים הבאים יסופר הסיפור הזה.
 
 
טיוטת המכתב מ-5 בספטמבר 2017 לנשיא קוריאה הדרומית על הסתלקות מהסכם הסחר. גארי כהן סילק אותה משולחנו של הנשיא טראמפ בחדר הסגלגל כדי שלא תיחתם ותישלח:
 
טרום החלטה/ לדיון
5 בספטמבר 2017
 
 
הוד מעלתו מון ג'יי־אין
נשיא רפובליקת קוריאה
הבית הכחול
סיאול
רפובליקת קוריאה
 
הוד מעלתו קים היון־צ'ונג
שר המסחר
משרד המסחר, התעשייה והאנרגיה
402 האנורי־דיירו
סג'ונג־סי 30118
רפובליקת קוריאה
 
 
אדונים נכבדים:
 
הסכם הסחר החופשי ארצות הברית־קוריאה (להלן: ההסכם), בצורתו הנוכחית, אינו משרת כלל את מיטב האינטרסים של כלכלת ארצות הברית. לפיכך, בהתאם לסעיף 24.5 של ההסכם, ארצות הברית מודיעה בזאת על רצונה להביא את ההסכם לסיומו. בהתאם לתנאי סעיף 24.5, ההסכם יסתיים 180 יום אחרי תאריך הודעה זו. במשך תקופה זו, ארצות הברית מוכנה לנהל משא ומתן עם רפובליקת קוריאה על סוגיות כלכליות שיש בהן עניין משותף לשתי הארצות.
 
בכבוד רב,
 
דונלד ג' טראמפ
נשיא ארצות הברית
 
רוברט א' לייטהייזר
נציג הסחר של ארצות הברית
 
[בשוליים, בכתב יד:] לשמור
 
 
 
 
פרק 
1
 
 
באוגוסט 2010, שש שנים לפני שקיבל לידיו את ניהול מערכת הבחירות המוצלחת שהביאה את דונלד טראמפ לנשיאות, צלצל הטלפון של סטיב בֶּנוֹן. הוא היה אז בן 57 ועבד כמפיק סרטים פוליטיים ימניים.
"מה אתה עושה מחר?" שאל אותו דיוויד בּוֹסִי, פעיל שמרני שעבד זה זמן רב כחוקר בשירות הרפובליקנים בבית הנבחרים. הוא התחקה אחר השערוריות הקשורות בביל ובהילרי קלינטון כבר כמעט 20 שנה.
"אחי", השיב בנון, "אני עובד על הסרטים המזוינים האלה שאני עושה בשבילך".
מועד הבחירות של אמצע הכהונה ב-2010 הלך וקרב, ותנועת מסיבת התה והמפלגה הרפובליקנית היו בתנופה.
"דייב, אני בדיוק מנחית עוד שני סרטים. אני עורך אותם. אני עובד 20 שעות ביממה", עבור סִיטִיזֵנס יוּנַייטֶד, עמותה פוליטית שמרנית שבראשה עמד בוסי, כדי להשלים את סרטי אנטי־קלינטון שלו.
"אתה יכול לבוא איתי לניו יורק?"
"בשביל מה?"
"בשביל להיפגש עם דונלד טראמפ", אמר בוסי.
"באיזה עניין?"
"הוא חושב לרוץ לנשיאות", אמר בוסי.
"של איזו ארץ?" שאל בנון.
לא, ברצינות, התעקש בוסי. הוא מנהל פגישות ועובד בשביל טראמפ כבר חודשים. טראמפ ביקש את הפגישה.
"אין לי זמן לעשות ביד, אחי", אמר בנון. "דונלד טראמפ בחיים לא ירוץ לנשיאות. תשכח מזה. מול אובמה? תשכח מזה. אין לי זמן לשטויות מזוינות".
"אתה לא רוצה להיפגש איתו?"
"לא, אני לא מעוניין להיפגש איתו". טראמפ נתן פעם לבּנון ריאיון של חצי שעה לתוכנית הרדיו שלו שנקראה "The Victory Sessions" (מפגשי הניצחון), חצי שעה ביום ראשון אחר הצהריים. בנון הגיש אותה מלוס אנג'לס ותיאר אותה כ"תוכנית רדיו לאנשים חושבים".3
"הבן אדם הזה לא רציני", אמר בנון.
"אני חושב שהוא רציני", אמר בוסי. טראמפ היה ידוען טלוויזיוני, בעל תוכנית מפורסמת, "המתמחה", שדורגה כלהיט מספר אחת של רשת NBC למשך כמה שבועות. "לא יזיק אם נבוא להיפגש איתו".
בסופו של דבר הסכים בנון לטוס לניו יורק, למגדל טראמפ.
 
השניים עלו לחדר ישיבות בקומה ה-26. טראמפ קידם את פניהם בחמימות, ובוסי אמר שהוא הכין מצגת מפורטת. זו היתה תוכנית הדרכה.
החלק הראשון, אמר, מסביר איך לרוץ בבחירות המקדימות של הרפובליקנים ולנצח. החלק השני מסביר איך להתמודד על נשיאות ארצות הברית מול ברק אובמה. הוא תיאר אסטרטגיות סקרים מקובלות ודן בתהליכים ובסוגיות. בוסי היה שמרן מסורתי, מהסוג הדוגל בממשלה מוגבלת, והופעתה של תנועת מסיבת התה הפתיעה אותו לגמרי.
זהו רגע חשוב בפוליטיקה האמריקאית, אמר בוסי, והפופוליזם של מסיבת התה סוחף את הארץ. הבן אדם הקטן מקבל את רשות הדיבור. הפופוליזם הוא תנועה שורשית לשיבוש הסטטוס קוו הפוליטי לטובת האנשים מן השורה.
"אני בן אדם של עסקים", הזכיר להם טראמפ. "אני לא מקצוען בטיפוס בסולמות הפוליטיקה".
"אם אתה חושב לרוץ לנשיאות", אמר בוסי, "אתה צריך לדעת המון דברים קטנים והמון דברים גדולים". הדברים הקטנים הם תאריכי היעד להגשת מועמדות, חוקי הבחירות המקדימות במדינות השונות - פרטים קטנוניים. "אתה צריך להכיר את צד המדיניות ואיך לזכות בצירים". אבל קודם כול, אמר, "אתה חייב להבין את התנועה השמרנית".
טראמפ הנהן.
"יש לך כמה בעיות בקשר לנושאים", אמר בוסי.
"אין לי שום בעיות בקשר לנושאים", אמר טראמפ. "על מה אתה מדבר?"
"קודם כול, אף פעם לא זכה בבחירות המקדימות הרפובליקניות מישהו שלא היה בעד חיים", אמר בוסי. "ולמרבה הצער, אתה מאוד בעד בחירה חופשית לנשים".01
01 בשני צדי המחלוקת סביב חוקיותן של הפלות מלאכותיות ניצבים אלה שהם בעד בחירה (pro-choice), הדוגלים בזכותה הבלעדית של האישה לבחור אם להפיל את עוּבּרה, מול אלה שהם בעד חיים (pro-life), המתנגדים עקרונית להפלות - אם באופן מוחלט ואם בתנאים מגבילים ביותר. [המתרגם]
 
"מה זאת אומרת?"
"יש לך עבר של תרומות לאנשי ההפלות, למועמדים שהם בעד בחירה. נתת הצהרות. אתה חייב להיות בעד חיים, זאת אומרת מתנגד להפלות".
"אני מתנגד להפלות", אמר טראמפ. "אני בעד חיים".
"טוב, יש לך עבר מתועד".
"את זה אפשר לתקן", אמר טראמפ. "אתה רק תגיד לי איך לתקן את זה. אני - איך אתה קורא לזה? בעד חיים. אני בעד חיים, אני אומר לך".
בנון התרשם מהופעת האמן הזאת, והתרשמותו הלכה וגברה ככל שדיבר טראמפ. הוא היה מעורב וזריז. הוא היה במצב גופני נהדר. נוכחותו היתה גדולה ממנו עצמו, שלטת, והוא מילא את החדר. היה בו משהו. הוא היה גם כמו האיש בבָּר שמדבר אל הטלוויזיה. פיקחות של נער רחוב מרובע קווינס. להערכתו של בנון, טראמפ היה ארצ'י בַּנקֶר, אבל ארצ'י בנקר ממש ממוקד.
"הדבר הגדול השני", אמר בוסי, "הוא הרקורד של ההצבעות שלך".
"מה זאת אומרת, הרקורד של ההצבעות שלי?"
"באיזו תכיפות אתה מצביע בבחירות".
"על מה אתה מדבר?"
"טוב", אמר בוסי, "אלה הפריימריז של הרפובליקנים".
"אני מצביע כל פעם", אמר טראמפ בביטחון גמור. "הצבעתי כל פעם מאז שהייתי בן 18 או 20".
"זה לא ממש נכון. אתה יודע שיש רישום ציבורי של ההצבעות שלך". בוסי, החוקר מטעם בית הנבחרים, החזיק בערימה של רשומות כאלה.
"אף אחד לא יודע בעד מי הצבעתי".
"לא, לא, לא, לא בעד מי אתה מצביע. כמה פעמים הצבעת".
בנון הבין שטראמפ אינו יודע את הדבר הבסיסי ביותר בפוליטיקה.
"אני מצביע כל פעם", התעקש טראמפ.
"האמת היא שבכל ימי חייך הצבעת בפריימריז רק פעם אחת", אמר בוסי, בהסתמך על הרשומות.
"זה שקר מזוין", אמר טראמפ. "זה שקר מוחלט. כל פעם שהייתי צריך להצביע, הצבעתי".
"הצבעת רק פעם אחת בבחירות המקדימות", אמר בוסי. "זה היה בסביבות 1988, בפריימריז של הרפובליקנים".
"אתה צודק", אמר טראמפ. סיבוב של 180 מעלות בלי להניד עפעף. "הצבעתי בעד רודי". רוּדי ג'וּליאני התמודד על ראשות עיריית ניו יורק בבחירות המקדימות ב-1989. "זה כתוב אצלך?"
"כן".
"אני אתגבר על זה", אמר טראמפ.
"אולי אין חשיבות לשום דבר מכל זה", אמר בוסי, "אבל אולי יש. אם אתה חושב ללכת קדימה, אתה צריך להיות שיטתי".
עכשיו הגיע תורו של בנון. הוא דיבר על הכוח המניע את תנועת מסיבת התה - הסלידה מאליטות. פופוליזם מיועד לאדם הפשוט, היודע שהמערכת מרמה אותו. הוא מתנגד לקפיטליזם של מקורבים ולעסקאות מאחורי הקלעים שמקיזות את דם הפועלים.
"זה מוצא חן בעיני. זה מה שאני", אמר טראמפ. "פּוֹפּוּלָרִיסט". המילה יצאה חבולה מפיו.
"לא, לא", אמר בנון. "אומרים פופוליסט".
"בטח, בטח", התעקש טראמפ. "פופולריסט".
בנון הרים ידיים. הוא חשב בהתחלה שטראמפ לא הבין את המילה. אבל אולי טראמפ התכוון בדיוק למה שאמר - להיות פופולרי בקרב האנשים הפשוטים. בנון ידע ש"פופולריסט" היתה צורה בריטית ישנה של המילה "פופוליסט" בפי הציבור הכללי, הלא־אינטלקטואלי.
שעה אחרי תחילת הישיבה אמר בוסי, "יש עוד עניין גדול".
"מה זה?" שאל טראמפ, שנשמע מודאג קצת יותר.
"אוקיי", אמר בוסי, "80 אחוז מהתרומות שנתת היו לדמוקרטים". בעיני בוסי, זו היתה המכשלה הפוליטית הגדולה ביותר שעמדה בפני טראמפ, אך הוא לא אמר זאת.
"זה בולשיט!"
"זה בתיעוד הציבורי", אמר בוסי.
"יש תיעוד של זה?!" אמר טראמפ, בתדהמה מוחלטת.
"כל תרומה שנתת בחיים". חשיפה פומבית של כל תרומה פוליטית היא הנוהג השגור.
"אני תמיד מאוזן", אמר טראמפ. הוא חילק את תרומותיו שווה בשווה למועמדים משתי המפלגות, אמר.
"האמת היא שאתה תורם די הרבה. אבל 80 אחוז הלכו לדמוקרטים. שיקגו, אטלנטיק סיטי..."
"אני מוכרח לעשות את זה", אמר טראמפ. "כל הדמוקרטים המזוינים האלה מנהלים את כל הערים. אתה צריך לבנות בתי מלון. אתה צריך לשים להם כסף בכיס. האנשים האלה באו אלי".
"תקשיב", אמר בנון. "מה שדייב מנסה להגיד זה שאם אתה רץ בתור האיש של מסיבת התה, הבעיה היא שעל זה בדיוק הם מתלוננים. על אנשים כמוך שעושים עסקאות מאחורי הקלעים".
"אני אתגבר על זה", אמר טראמפ. "זה משחק מכור. השיטה מפוברקת. האנשים האלה סוחטים אותי כבר שנים. אני לא רוצה לתת. כולם באים אלי. אם אתה לא כותב צ'ק..."
היה עסקן בקווינס, אמר טראמפ, "טיפוס אחד זקן עם כובע בייסבול. אתה נכנס לשם, אז אתה צריך לתת לו משהו - לרוב במזומן. אם אתה לא נותן לו כלום, לא קורה כלום. אי־אפשר לבנות שום דבר. אבל אם אתה נושך את השפתיים ואתה משאיר לו מעטפה, זה קורה. פשוט, ככה זה עובד. אבל אני יכול לתקן את זה".
בוסי אמר שיש לו מפת דרכים. מה שחשוב "זאת התנועה השמרנית. מסיבת התה באה והולכת. פופוליזם בא והולך. התנועה השמרנית היא התשתית מאז ימי גולדווטר". בארי גולדווטר, הסנאטור מאריזונה, נחשב לאיש שהפיח חיים חדשים בתנועה השמרנית האמריקאית בשנות ה-60.
שנית, אמר, הייתי ממליץ שתרוץ כאילו אתה רץ לתפקיד המושל בשלוש מדינות - איווה, ניו המפשייר וקרוליינה הדרומית. אלה יהיו שלוש המדינות הראשונות בבחירות המקדימות. "אתה תרוץ ותישמע כמו מקומי, כאילו אתה רוצה להיות המושל שלהם". המון מועמדים טעו טעות ענקית וניסו לרוץ ב-27 מדינות. "אתה רץ בשלושה מרוצים למושל, ויש לך סיכוי ממש טוב. תתמקד בשלוש. תצא טוב בשלוש. השאר כבר יבואו".
"אני יכול להיות המועמד", אמר טראמפ. "אני יכול לנצח את הטיפוסים האלה. לא אכפת לי מי הם. יש לי את זה. אני יכול לטפל בשאר הדברים".
כל עמדה נתונה לשינוי, פתוחה למשא ומתן.
"אני בעד חיים", אמר טראמפ. "אני הולך להתחיל".
"זה מה שתצטרך לעשות", אמר בוסי. "אתה תצטרך לכתוב צ'קים אישיים, בין 250 אלף ל-500 אלף דולר בסך הכול, לחברי קונגרס02 ולסנאטורים. כולם יבואו הנה. תסתכל להם בעיניים, תלחץ להם את הידיים. אתה הולך לתת להם צ'ק. כי אנחנו צריכים שכמה אנשים יהיו חייבים לך. אתה צריך לעשות כמה פגישות של אחד על אחד בשביל שהאנשים האלה יֵדעו. כי בהמשך הם יהיו לפחות נקודת כניסה בשבילך, לבנות יחסים".
02 פורמלית, המונח "קונגרס" חובק את שני בתי המחוקקים של ארצות הברית - בית הנבחרים (הבית התחתון) והסנאט (הבית העליון). אבל בלשון חופשית, "הקונגרס" (או לפעמים "הבית") מתייחס רק לבית הנבחרים. [המתרגם]
 
בוסי המשיך ואמר, "אתה אומר, הצ'ק הזה בשבילך. על 2,400 דולר" - הסכום המרבי שאדם רשאי לתרום למועמד פוליטי. "זה חייב להיות צ'ק אישי לקמפיין שלהם, כסף בכיס, כדי שהם ידעו שזה בא אישית ממך. אז הרפובליקנים האלה ידעו שאתה מתכוון להיות רציני בקשר לזה".
הכסף, אמר בוסי, ניצב במרכזה של אמנות הפוליטיקה הנשיאותית. "זה ישתלם לך בגדול בהמשך". תרום למועמדים רפובליקנים בקומץ מדינות מתנדנדות כמו אוהיו, פנסילבניה, וירג'יניה ופלורידה.
מלבד זאת, אמר בוסי, "אתה תצטרך להכין ספר מדיניות. אתה חייב להכין ספר על מה שאתה חושב על אמריקה ועל המדיניות שלה".
בנון מסר תדריך נרחב על סין ועל מאמציה המוצלחים לגזול מארצות הברית מקומות עבודה וכסף. הסכנה הזאת היתה לו שיגעון כפייתי.
"מה דעתך?" שאל בוסי את בנון אחר כך.
"אני די התרשמתי מהבן אדם הזה", אמר בנון. במה שקשור לריצה לנשיאות, "אפס סיכויים. קודם כול, שני הדברים שאמרת לו לעשות. המזדיין הזה לא יכתוב אפילו צ'ק אחד. הוא לא אחד שכותב צ'קים. הוא חותם על הגב של צ'קים", כשהוא מקבל אותם כתשלום. "טוב שאמרת את זה, כי הוא בחיים לא יכתוב צ'ק".
"מה עם ספר המדיניות?"
"הוא בחיים לא יכין ספר מדיניות. רד ממני, לעזאזל. זין. קודם כול, אף אחד לא יקנה אותו. זה היה בזבוז זמן, חוץ מהעובדה שהוא היה משעשע בטירוף".
בוסי אמר שהוא מנסה להכין את טראמפ, אם יחליט אי־פעם לרוץ. היה לטראמפ נכס ייחודי: הוא היה תלוש לחלוטין מהתהליך הפוליטי.
הם המשיכו ללכת, ובוסי מצא את עצמו מריץ בראשו תרגיל מחשבתי, תרגיל שכעבור שש שנים יבצעו רוב האמריקאים. הוא לא ירוץ בחיים. הוא לא יגיש מועמדות בחיים. הוא לא יכריז בחיים. הוא לא יגיש בחיים את תצהיר החשיפה הפיננסית שלו. נכון? הוא לא יעשה בחיים אף אחד מהדברים האלה. הוא לא ינצח בחיים.
"אתה חושב שהוא מתכוון לרוץ?" שאל בוסי את בנון לבסוף.
"אין סיכוי. אפס סיכויים", חזר בנון ואמר. "פחות מאפס. תראה איזה חיים יש לו, אחי. בחייך. הוא לא הולך לעשות את זה. ללכת עם הראש בקיר".