משימה עולמית 28- מה קרה לסנטה קלאוס (לפלנד)
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משימה עולמית 28- מה קרה לסנטה קלאוס (לפלנד)
מכר
מאות
עותקים
משימה עולמית 28- מה קרה לסנטה קלאוס (לפלנד)
מכר
מאות
עותקים

משימה עולמית 28- מה קרה לסנטה קלאוס (לפלנד)

4.9 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

יְדַעְתֶּם שֶׁלַּפְּלַנְד זוֹ בִּכְלָל לֹא מְדִינָה וּבְכָל זֹאת יֵשׁ לָהּ עִיר בִּירָה וְיֵשׁ לָהּ דֶּגֶל? אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כִּמְעַט שׁוּם דָּבָר עַל לַפְּלַנְד. לָכֵן כָּל כָּךְ הֻפְתַּעְתִּי שֶׁשָּׁלְחוּ אוֹתָנוּ לְפַקֵּד עַל מְשִׂימָה שָׁם.

וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְהֶלְסִינְקִי בִּירַת פִינְלַנְד, בַּדֶּרֶךְ לְלַפְּלַנְד. עוֹד בִּשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה נִקְלַעְנוּ לְפִגּוּעַ. בִּזְכוּת שִׁקּוּי הַפֶּלֶא שֶׁבָּלַעְתִּי כְּשֶׁהָפַכְתִּי לִמְפַקֶּדֶת, יָדַעְתִּי שֶׁמְּשַׁקְּרִים לִי. אֲבָל לָמָּה הֵם מְשַׁקְּרִים? וּבֶאֱמֶת הַלְּחָיַיִם שֶׁל הָאִשָּׁה הַזּאֹת דּוֹקְרוֹת מִזִּיפִים? וְאֵיפֹה תּוֹם? וּמָה קָרָה לַאֲבִיהוּ? וְלָמָּה שׁוֹלְחִים אוֹתָנוּ לַכְּפָר שֶׁל סַנְטָה קְלָאוּס? הַאִם זֶה קָשׁוּר לְאַיָּלֵי הַצָּפוֹן שֶׁגּוֹרְרִים אֶת הַמִּזְחֶלֶת שֶׁל סַנְטָה?

הַפַּעַם הֶאֱשִׁימוּ אוֹתִי בְּהַאֲשָׁמוֹת חֲמוּרוֹת מְאוֹד כִּמְפַקֶּדֶת, אָז מָה עָשִׂיתִי? מָה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת?

פרק ראשון

1
 
גַּם לְדַעְתְּכֶם הַמַּנְגִּינָה הַבּוֹקַעַת מֵהָרַמְקוֹל בַּחֲדַר הַמַּזְכִּירוּת, וּמְבַשֶּׂרֶת שֶׁהַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן הִסְתַּיֵּם, נְעִימָה פִּי אֶלֶף מֵהַמַּנְגִּינָה הַמְּבַשֶּׂרֶת שֶׁהַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן עוֹמֵד לְהַתְחִיל?
אֲנִי מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת אֶת הַדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בַּשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן, וְהַמַּנְגִּינָה הִיא כְּמוֹ הַדֻּבְדְּבָן שֶׁמַּנִּיחִים עַל הַר שֶׁל קַצֶּפֶת שֶׁעַל הַר שֶׁל גְּלִידָה. וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת עַכְשָׁיו. הִסְתַּיֵּם הַשִּׁעוּר. אֵיזֶה כֵּיף! אֶפְשָׁר לְהַחְזִיר אֶת הַסְּפָרִים לַתִּיקִים. הִגִּיעַ הָרֶגַע לְהָרִים אֶת הַכִּסְּאוֹת וּלְהַנִּיחַ אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת. קָ־דִימָה הַ־בַּיְתָה!
תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה: רַק חָזַרְנוּ מֵחֻפְשַׁת חֲנֻכָּה, וּכְבָר אֵין לִי כּוֹחַ לִלְמוֹד. זֶה כְּאִלּוּ בִּכְלָל לֹא נַחְתִּי, אֶלָּא רַק הִתְרַגַּלְתִּי לָקוּם מְאֻחָר בַּבֹּקֶר וְלֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.
הִנֵּה אֲנִי. אִם תִּתְקָרְבוּ קְצָת, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אוֹתִי. עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי יֵשׁ סֵפֶר תָּנָ"ךְ, מַחְבֶּרֶת וְקַלְמָר. אֲנִי מַנִּיחָה אוֹתָם זֶה עַל גַּבֵּי זוֹ עַל גַּבֵּי זֶה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַחְלִיק פְּנִימָה אֶל הַתִּיק, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַכְנִיס אוֹתָם, אֲנִי מַבְחִינָה בְּמַשֶּׁהוּ מוּזָר. זוֹ שַׂקִּית עִם לוֹגוֹ שֶׁל חֲנוּת סְפָרִים. אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַחֲנוּת הַזּוֹ, הִיא נִמְצֵאת מוּל בֵּית־הַסֵּפֶר. כְּבָר כְּשֶׁאֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת הַשַּׂקִּית הַחוּצָה, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סֵפֶר. אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת הַסֵּפֶר מֵהַשַּׂקִּית. שְׁמוֹ: "אֶלֶה קָרִי - הַיַּלְדָּה מִלַּפְּלַנְד". לֹא קָשֶׁה לְהַבְחִין שֶׁמְּדֻבָּר בְּסֵפֶר לִילָדִים קְטַנִּים שֶׁלֹּא מַתְאִים לַגִּיל שֶׁלִּי.
"אַתְּ בָּאָה?" נַעֲמָה נֶעֱמֶדֶת מוּלִי, הַתַּרְמִיל שֶׁלָּהּ תָּלוּי בִּרְצוּעָה עַל כְּתֵפָהּ, וְהִיא מְעִיפָה לְאָחוֹר אֶת שְׂעָרָהּ.
שְׁנִיָּה. יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁשָּׂם אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בַּתִּיק שֶׁלִּי הִתְבַּלְבֵּל וְהִתְכַּוֵן לְתִיק אַחֵר?
"אֲ־בִי־גַ־יִלללללל!!! הָלוֹ!!!" נַעֲמָה מְנוֹפֶפֶת בְּיָדָהּ מוּל הָעֵינַיִם שֶׁלִּי.
אֵין לִי מֻשָּׂג מָה הִיא רוֹצָה מִמֶּנִּי. נַעֲמָה וַאֲנִי בִּכְלָל לֹא חֲבֵרוֹת, וְאַף פַּעַם לֹא הָלַכְנוּ יַחַד הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים. אֲבָל הִיא תְּקוּעָה מוּלִי, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ נָעַץ אוֹתָהּ בָּרִצְפָּה, וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי בִּכְלָל בְּמָקוֹם אַחֵר. מָה שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתִי זֶה הַסֵּפֶר, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר - מִי שָׂם אֶת הַסֵּפֶר בַּתִּיק שֶׁלִּי?
כֵּיוָן שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בְּוַדַּאי זוֹכְרִים, תּוֹם וַאֲנִי עָלִינוּ לֹא מִזְּמַן בְּסֻלַּם הַדְּרָגוֹת שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים וְנִהְיֵינוּ מְפַקְּדֵי צְוָתִים, אֲנִי לֹא מְמַהֶרֶת לְהָנִיף אֶת הַסֵּפֶר וְלִשְׁאוֹל אֶת מִי שֶׁעֲדַיִן נוֹכֵחַ בְּכִתָּה (כְּלוֹמַר בְּעִקָּר אֶת נַעֲמָה שֶׁלֹּא זָזָה) אִם הוּא בְּמִקְרֶה הָיָה מְיֹעָד לוֹ. מְפַקֶּדֶת חַיֶּבֶת לִהְיוֹת זְהִירָה. בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה קוֹרִים לִי דְּבָרִים מְשֻׁנִּים. כָּל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בַּסְּבִיבָה שֶׁלִּי חָשׁוּד בְּעֵינַי. אִם לְמָשָׁל אִישׁ מְבֻגָּר בַּמַּכֹּלֶת פּוֹנֶה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה לֹא צְפוּיָה, אֲנִי לוֹקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן אֶפְשָׁרוּת שֶׁהוּא נִשְׁלַח מִטַּעַם מִסְדַּר הָאַבִּירִים. וְאִם נַעֲמָה לֹא זָזָה מִמֶּנִּי, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמִי אִם יִתָּכֵן שֶׁהִיא שְׁלִיחָה שֶׁל הָאַבִּיר. לָכֵן אֲנִי שׁוֹתֶקֶת וְלֹא אוֹמֶרֶת לָהּ כְּלוּם.
 
"אֲבִיגַיִל, אַתְּ בָּאָה?" הִיא שׁוֹאֶלֶת בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, רוֹכֶסֶת אֶת הָרוֹכְסָן שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁלָּהּ וְחוֹבֶשֶׁת לְרֹאשָׁהּ אֶת הַכּוֹבַע.
"עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת," אֲנִי עוֹנָה וּמְסַדֶּרֶת בַּתִּיק אֶת סֵפֶר הַתָּנָ"ךְ, אֶת הַקַּלְמָר וְאֶת הַמַּחְבֶּרֶת."מָה?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת נַעֲמָה.
"סְתָם," הִיא עוֹנָה.
סְתָם???
אֵיזוֹ שַׁקְרָנִית.
אֲנִי לֹא זָזָה מֵהַמָּקוֹם. אֲנִי הוֹפֶכֶת אֶת הַסֵּפֶר מִצַּד לְצַד וּמְדַפְדֶּפֶת בּוֹ קְצָת. עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנַּעֲמָה זוֹמֶמֶת מַשֶּׁהוּ. אֲנִי קוֹלֶטֶת מִמֶּנָּה אֵיזֶשֶׁהוּ הִבְהוּב, וְלֹא בָּרוּר לִי אִם הוּא מַגִּיעַ מֵהַקּוֹל שֶׁלָּהּ אוֹ יָשָׁר מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ.
זֶה הִבְהוּב שֶׁהִתְחִיל לְהוֹפִיעַ רַק בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה. בֶּעָבָר מֵעוֹלָם לֹא יָצָא לִי לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה לוֹ.
כָּאן אֲנִי חַיֶּבֶת לַעֲצוֹר רֶגַע וְלַחְזוֹר אָחוֹרָה לַמְּשִׂימָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁלָּנוּ בְּטַיְוָאן "פִּגּוּעַ בְּשׁוּק הַנְּחָשִׁים". מִי שֶׁקָּרָא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּוַדַּאי זוֹכֵר שֶׁתּוֹם וַאֲנִי קִבַּלְנוּ עֶרְכָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁבְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים נוֹתְנִים רַק לְמִי שֶׁהִגִּיעַ לְדַרְגַּת פִּקּוּד. מְכִינִים אֶת הָעֶרְכָּה הַזּוֹ מֵעִרְבּוּב שֶׁל כַּמּוּת זְעִירָה שֶׁל אֶרֶס נְחָשִׁים נָדִיר יַחַד עִם חֹמָרִים אֲחֵרִים. הָאַבִּיר אָמַר לָנוּ אָז בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁהָעֶרְכָּה הַזּוֹ מַקְנָה לְמִי שֶׁבּוֹלֵעַ אוֹתָהּ יִתְרוֹן אַדִּיר לְכָל הַחַיִּים - תָּמִיד הוּא יוּכַל לְזַהוֹת מָה מְזֻיָּף וּמָה אֲמִתִּי, מִי מְשַׁקֵּר וּמִי דּוֹבֵר אֱמֶת, מִי אֲמִתִּי וּמִי מִתְחַזֶּה.
אֲנִי קוֹלֶטֶת שֶׁהַהִבְהוּב מְגַלֶּה לִי שֶׁנַּעֲמָה מְחַכָּה לִי כִּי הִיא זוֹמֶמֶת מַשֶּׁהוּ, אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת זֶה מַמָּשׁ חָזָק.
"יוּאוּ!" נַעֲמָה קוֹרֵאת, "אַתְּ מָה־זֶה מְעַצְבֶּנֶת!"
"אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת," אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ.
"אֲבָל בָּא לִי לָלֶכֶת אִתָּךְ," הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת.
"לָמָּה?" אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מְבִינָה.
"סְתָם. רָצִיתִי לְסַפֵּר לָךְ מַשֶּׁהוּ עַל תּוֹם."
"עַל תּוֹם?"
"זֶה לֹא כָּזֶה סוֹד שֶׁאַתֶּם יְדִידִים."
אֲנִי חוֹזֶרֶת לְדַפְדֵּף בַּסֵּפֶר וְקוֹרֵאת אֶת מָה שֶׁכָּתוּב עַל הַכְּרִיכָה הָאֲחוֹרִית. מִתְבָּרֵר לִי שֶׁהַסֵּפֶר הוּא חֵלֶק מִסִּדְרָה. הַסִּדְרָה מַצִּיגָה בִּפְנֵי הַקּוֹרְאִים יְלָדִים מִמְּקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּעוֹלָם, וְתֵאוּר חַיֵּיהֶם שֶׁל הַיְּלָדִים הַשּׁוֹנִים מְלֻוֶה בִּתְמוּנוֹת. אֶלֶה קָרִי הִיא הַיַּלְדָּה שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ מְסֻפָּר הַסִּפּוּר עַל לַפְּלַנְד, וְהוּא הַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן מִתּוֹךְ 19 סִפּוּרִים שֶׁהִתְפַּרְסְמוּ.
"תִּרְאִי," נַעֲמָה לֹא מְוַתֶּרֶת, "פָּשׁוּט חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּדַאי שֶׁתֵּדְעִי שֶׁהוּא מְלַכְלֵךְ עָלַיִךְ."
אֲנִי מְרִימָה אֶת עֵינַי מֵהַסֵּפֶר. הַהִבְהוּב שֶׁקָּלַטְתִּי קֹדֶם נֶעֱלַם. מָה קָרָה? נַעֲמָה מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ שֶׁנִּמְתָּח מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, הִיא מַמָּשׁ מִתְאַמֶּצֶת לִהְיוֹת נֶחְמָדָה.
"תּוֹם מְלַכְלֵךְ עָלֵי?" אֲנִי מִתְפַּלֵּאת.
"לְגַמְרֵי," נַעֲמָה מְהַנְהֶנֶת.
"אוֹקֵיי," אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר אִם יֵשׁ לִי מֻשָּׂג אֵיפֹה נִמְצֵאת לַפְּלַנְד. זוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת עָלֶיהָ, כְּבָר שָׁמַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.
אֲנִי פּוֹנָה לָצֵאת מֵהַכִּתָּה, וְנַעֲמָה נִצְמֶדֶת אֵלַי.
"אַתְּ לֹא רוֹצָה לָדַעַת מָה הוּא אוֹמֵר עָלַיִךְ?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.
"מַמָּשׁ לֹא," אֲנִי עוֹנָה.
"לֹא מַאֲמִינָה לָךְ," הִיא אוֹמֶרֶת.
"זְכוּתֵךְ," אֲנִי עוֹנָה.
אֲנַחְנוּ יוֹצְאוֹת יַחַד מֵהַכִּתָּה. הֶחְזַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר לַשַּׂקִּית, שֶׁאֲנִי מַחְזִיקָה בַּיָּד. כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מַגְבִּירָה מְהִירוּת, גַּם נַעֲמָה מַגְבִּירָה מְהִירוּת. הִיא מַמָּשׁ רוֹדֶפֶת אַחֲרַי.
"מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ?" הִיא מִתְעַצְבֶּנֶת, "לָמָּה אַתְּ בּוֹרַחַת?"
"מִי בּוֹרֵחַ?" אֲנִי מִתַּמֶּמֶת.
"אַתְּ."
מִזָּוִית הָעַיִן אֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת תּוֹם. הוּא עוֹמֵד לְבַדּוֹ סָמוּךְ לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים. כְּשֶׁהוּא מַבְחִין בְּנַעֲמָה, הוּא זָז הַצִּדָּה וּמִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עֶגְלַת זֶבֶל.
לְרֶגַע קָצָר אֲנִי מִתְלַבֶּטֶת, וְאַחַר כָּךְ מְקַבֶּלֶת הַחְלָטָה: אַקְשִׁיב לַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְנַעֲמָה לְהַגִּיד, אַחֶרֶת לֹא אַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַקַּרְצִיָּה הַזֹּאת. אֲנִי נֶעֱמֶדֶת מוּלָהּ.
"בְּסֵדֶר," אֲנִי אוֹמֶרֶת, "מָה רָצִית לְסַפֵּר לִי."
"זֶה לֹא בְּדִיּוּק לְסַפֵּר," הִיא עוֹנָה, "זֶה יוֹתֵר לְהַזְהִיר."
"לְהַזְהִיר אוֹתִי?"
"בְּדִיּוּק."
"מִמִּי?"
"מִתּוֹם."
"נוּ???"
"הוּא מְסַפֵּר לְכֻלָּם שֶׁאַתְּ מְאֹהֶבֶת בּוֹ..."
אֵיפֹה הַהִבְהוּב? לְאָן הוּא נֶעֱלַם? גַּם הַחִיּוּךְ שֶׁל נַעֲמָה נֶעֱלַם וְאֶת מְקוֹמוֹ תּוֹפֵס מַבָּט רְצִינִי.
"תּוֹם מְסַפֵּר לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת בּוֹ?" אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי נָכוֹן, וַאֲנִי כַּמּוּבָן מְקַוָה שֶׁעַכְשָׁיו, כְּשֶׁהִיא תַּחְזֹר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יַחְזֹר גַּם הַהִבְהוּב שֶׁיּוֹכִיחַ לִי שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת.
"וְגַם שֶׁאַתְּ מִתְעַלֶּקֶת עָלָיו."
אֵיפֹה הַהִבְהוּב?
אוּף!!!
מָה קָרָה? מָה הִשְׁתַּבֵּשׁ? הֲרֵי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנַּעֲמָה דּוֹבֶרֶת אֱמֶת. לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה מָה שֶׁתּוֹם אוֹמֵר עָלַי מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב. אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ, הוּא לֹא אֶחָד שֶׁיְּלַכְלֵךְ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב עַל הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא גַּם הַשֻּׁתָּפָה שֶׁלּוֹ בַּמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת.
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁהָאַבִּיר אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבּוֹלְעִים אֶת הָעֶרְכָּה נֶגֶד־זִיּוּף, הַיְּכֹלֶת לְזַהוֹת אֱמֶת וְשֶׁקֶר הִיא לְכָל הַחַיִּים. הַאִם זֶה טוֹב? הַאִם זֶה רַע? עֲדַיִן אֵין לִי תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. אֲבָל מָה הוֹלֵךְ פֹּה? הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהָעֶרְכָּה עַצְמָהּ הָיְתָה מְזֻיֶּפֶת וְלָכֵן הַהִבְהוּב חָדַל? אֲבָל אִם הִיא הָיְתָה מְזֻיֶּפֶת, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבַּהַתְחָלָה כְּשֶׁנַּעֲמָה דִּבְּרָה אֵלַי, קָלַטְתִּי הִבְהוּב?
"מִצְטַעֶרֶת..." נַעֲמָה אוֹמֶרֶת.
הִנֵּה הַהִבְהוּב!
יוּאוּ! הַהִבְהוּב לֹא נֶעֱלַם. מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲמָה אָמְרָה שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת, הַהִבְהוּב הוֹפִיעַ. כְּלוֹמַר, הִיא לֹא מִצְטַעֶרֶת. כְּלוֹמַר, כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת הִיא מְשַׁקֶּרֶת. וְאוּלַי הָעֶרְכָּה לֹא פּוֹעֶלֶת בְּדִיּוּק כָּכָה, וְלֹא מְהַבְהֶבֶת אַחֲרֵי כָּל מִלָּה? אוּלַי הַהִבְהוּב הַזֶּה שֶׁמְּגַלֶּה לִי שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת, מִתְיַחֵס גַּם אֶל הַדְּבָרִים שֶׁהִיא אָמְרָה קֹדֶם עַל תּוֹם?
מָה הֲיִיתֶם עוֹשִׂים בִּמְקוֹמִי בְּמַצָּב כָּזֶה?
אֲנִי מַעֲבִירָה אֶת הַשַּׂקִּית עִם הַסֵּפֶר מִיָּד לְיָד, וּפִּתְאוֹם אֲנִי הִיא זוֹ שֶׁרוֹדֶפֶת אַחֲרֵי נַעֲמָה וְהִיא זוֹ שֶׁמִּתְרַחֶקֶת מִמֶּנִּי. הִיא נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִיא אָמְרָה כְּבָר אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לָהּ לְהַגִּיד וְאֵין לָהּ מָה לְהוֹסִיף, אֲבָל אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְדּוֹק כַּמָּה דְּבָרִים וְלָכֵן מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנָּה לַעֲצוֹר.
"נַעֲמָה!" אֲנִי קוֹרֵאת אַחֲרֶיהָ.
"מָה?" הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת אֵלַי.
"אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצָה לְהָבִין עַל מָה אַתְּ מִצְטַעֶרֶת."
"אֲהָהּ..." הִיא מַחְלִיקָה אֶת שְׂעָרָהּ, "זֶה כְּאִלּוּ..." הִיא מְחַפֶּשֶׂת מִלִּים, "אֲנִי כָּזֶה... אֲנִי מִצְטַעֶרֶת בִּשְׁבִילֵךְ..." וְתוֹךְ כְּדֵי הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הַהִבְהוּב חוֹזֵר וּמוֹפִיעַ, וַאֲנִי מְבִינָה שֶׁהִיא מַמָּשׁ לֹא מִצְטַעֶרֶת וְשֶׁזֶּה שֶׁקֶר גָּמוּר.
"מִצְטַעֶרֶת בִּשְׁבִילִי?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, "לָמָּה?"
"כִּי... נוּ..."
"מָה?"
"כִּי כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁאַתְּ מְאֹהֶבֶת בּוֹ וְשֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה אוֹתָךְ," הִיא אוֹמֶרֶת.
הַהִבְהוּב נֶעֱלַם, וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה לְגַמְרֵי מְבֻלְבֶּלֶת, כִּי אִם הַהִבְהוּב פָּעַל הֵיטֵב וּמַהֵר כְּשֶׁנַּעֲמָה דִּבְּרָה עַל הַצַּעַר שֶׁלָּהּ, אֲבָל הוּא נֶעֱלַם כְּשֶׁהִיא סִפְּרָה שֶׁתּוֹם מְדַבֵּר עָלַי מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי - מָה זֶה אוֹמֵר?

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

משימה עולמית 28- מה קרה לסנטה קלאוס (לפלנד) גלילה רון־פדר עמית
1
 
גַּם לְדַעְתְּכֶם הַמַּנְגִּינָה הַבּוֹקַעַת מֵהָרַמְקוֹל בַּחֲדַר הַמַּזְכִּירוּת, וּמְבַשֶּׂרֶת שֶׁהַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן הִסְתַּיֵּם, נְעִימָה פִּי אֶלֶף מֵהַמַּנְגִּינָה הַמְּבַשֶּׂרֶת שֶׁהַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן עוֹמֵד לְהַתְחִיל?
אֲנִי מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת אֶת הַדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בַּשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן, וְהַמַּנְגִּינָה הִיא כְּמוֹ הַדֻּבְדְּבָן שֶׁמַּנִּיחִים עַל הַר שֶׁל קַצֶּפֶת שֶׁעַל הַר שֶׁל גְּלִידָה. וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת עַכְשָׁיו. הִסְתַּיֵּם הַשִּׁעוּר. אֵיזֶה כֵּיף! אֶפְשָׁר לְהַחְזִיר אֶת הַסְּפָרִים לַתִּיקִים. הִגִּיעַ הָרֶגַע לְהָרִים אֶת הַכִּסְּאוֹת וּלְהַנִּיחַ אוֹתָם עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת. קָ־דִימָה הַ־בַּיְתָה!
תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה: רַק חָזַרְנוּ מֵחֻפְשַׁת חֲנֻכָּה, וּכְבָר אֵין לִי כּוֹחַ לִלְמוֹד. זֶה כְּאִלּוּ בִּכְלָל לֹא נַחְתִּי, אֶלָּא רַק הִתְרַגַּלְתִּי לָקוּם מְאֻחָר בַּבֹּקֶר וְלֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.
הִנֵּה אֲנִי. אִם תִּתְקָרְבוּ קְצָת, תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אוֹתִי. עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי יֵשׁ סֵפֶר תָּנָ"ךְ, מַחְבֶּרֶת וְקַלְמָר. אֲנִי מַנִּיחָה אוֹתָם זֶה עַל גַּבֵּי זוֹ עַל גַּבֵּי זֶה, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַחְלִיק פְּנִימָה אֶל הַתִּיק, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַכְנִיס אוֹתָם, אֲנִי מַבְחִינָה בְּמַשֶּׁהוּ מוּזָר. זוֹ שַׂקִּית עִם לוֹגוֹ שֶׁל חֲנוּת סְפָרִים. אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַחֲנוּת הַזּוֹ, הִיא נִמְצֵאת מוּל בֵּית־הַסֵּפֶר. כְּבָר כְּשֶׁאֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת הַשַּׂקִּית הַחוּצָה, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סֵפֶר. אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת הַסֵּפֶר מֵהַשַּׂקִּית. שְׁמוֹ: "אֶלֶה קָרִי - הַיַּלְדָּה מִלַּפְּלַנְד". לֹא קָשֶׁה לְהַבְחִין שֶׁמְּדֻבָּר בְּסֵפֶר לִילָדִים קְטַנִּים שֶׁלֹּא מַתְאִים לַגִּיל שֶׁלִּי.
"אַתְּ בָּאָה?" נַעֲמָה נֶעֱמֶדֶת מוּלִי, הַתַּרְמִיל שֶׁלָּהּ תָּלוּי בִּרְצוּעָה עַל כְּתֵפָהּ, וְהִיא מְעִיפָה לְאָחוֹר אֶת שְׂעָרָהּ.
שְׁנִיָּה. יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁשָּׂם אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בַּתִּיק שֶׁלִּי הִתְבַּלְבֵּל וְהִתְכַּוֵן לְתִיק אַחֵר?
"אֲ־בִי־גַ־יִלללללל!!! הָלוֹ!!!" נַעֲמָה מְנוֹפֶפֶת בְּיָדָהּ מוּל הָעֵינַיִם שֶׁלִּי.
אֵין לִי מֻשָּׂג מָה הִיא רוֹצָה מִמֶּנִּי. נַעֲמָה וַאֲנִי בִּכְלָל לֹא חֲבֵרוֹת, וְאַף פַּעַם לֹא הָלַכְנוּ יַחַד הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים. אֲבָל הִיא תְּקוּעָה מוּלִי, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ נָעַץ אוֹתָהּ בָּרִצְפָּה, וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי בִּכְלָל בְּמָקוֹם אַחֵר. מָה שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתִי זֶה הַסֵּפֶר, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר - מִי שָׂם אֶת הַסֵּפֶר בַּתִּיק שֶׁלִּי?
כֵּיוָן שֶׁכְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בְּוַדַּאי זוֹכְרִים, תּוֹם וַאֲנִי עָלִינוּ לֹא מִזְּמַן בְּסֻלַּם הַדְּרָגוֹת שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים וְנִהְיֵינוּ מְפַקְּדֵי צְוָתִים, אֲנִי לֹא מְמַהֶרֶת לְהָנִיף אֶת הַסֵּפֶר וְלִשְׁאוֹל אֶת מִי שֶׁעֲדַיִן נוֹכֵחַ בְּכִתָּה (כְּלוֹמַר בְּעִקָּר אֶת נַעֲמָה שֶׁלֹּא זָזָה) אִם הוּא בְּמִקְרֶה הָיָה מְיֹעָד לוֹ. מְפַקֶּדֶת חַיֶּבֶת לִהְיוֹת זְהִירָה. בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה קוֹרִים לִי דְּבָרִים מְשֻׁנִּים. כָּל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ בַּסְּבִיבָה שֶׁלִּי חָשׁוּד בְּעֵינַי. אִם לְמָשָׁל אִישׁ מְבֻגָּר בַּמַּכֹּלֶת פּוֹנֶה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה לֹא צְפוּיָה, אֲנִי לוֹקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן אֶפְשָׁרוּת שֶׁהוּא נִשְׁלַח מִטַּעַם מִסְדַּר הָאַבִּירִים. וְאִם נַעֲמָה לֹא זָזָה מִמֶּנִּי, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמִי אִם יִתָּכֵן שֶׁהִיא שְׁלִיחָה שֶׁל הָאַבִּיר. לָכֵן אֲנִי שׁוֹתֶקֶת וְלֹא אוֹמֶרֶת לָהּ כְּלוּם.
 
"אֲבִיגַיִל, אַתְּ בָּאָה?" הִיא שׁוֹאֶלֶת בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, רוֹכֶסֶת אֶת הָרוֹכְסָן שֶׁל הַמְּעִיל שֶׁלָּהּ וְחוֹבֶשֶׁת לְרֹאשָׁהּ אֶת הַכּוֹבַע.
"עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת," אֲנִי עוֹנָה וּמְסַדֶּרֶת בַּתִּיק אֶת סֵפֶר הַתָּנָ"ךְ, אֶת הַקַּלְמָר וְאֶת הַמַּחְבֶּרֶת."מָה?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת נַעֲמָה.
"סְתָם," הִיא עוֹנָה.
סְתָם???
אֵיזוֹ שַׁקְרָנִית.
אֲנִי לֹא זָזָה מֵהַמָּקוֹם. אֲנִי הוֹפֶכֶת אֶת הַסֵּפֶר מִצַּד לְצַד וּמְדַפְדֶּפֶת בּוֹ קְצָת. עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנַּעֲמָה זוֹמֶמֶת מַשֶּׁהוּ. אֲנִי קוֹלֶטֶת מִמֶּנָּה אֵיזֶשֶׁהוּ הִבְהוּב, וְלֹא בָּרוּר לִי אִם הוּא מַגִּיעַ מֵהַקּוֹל שֶׁלָּהּ אוֹ יָשָׁר מֵהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּהּ.
זֶה הִבְהוּב שֶׁהִתְחִיל לְהוֹפִיעַ רַק בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה. בֶּעָבָר מֵעוֹלָם לֹא יָצָא לִי לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה לוֹ.
כָּאן אֲנִי חַיֶּבֶת לַעֲצוֹר רֶגַע וְלַחְזוֹר אָחוֹרָה לַמְּשִׂימָה הַקּוֹדֶמֶת שֶׁלָּנוּ בְּטַיְוָאן "פִּגּוּעַ בְּשׁוּק הַנְּחָשִׁים". מִי שֶׁקָּרָא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּוַדַּאי זוֹכֵר שֶׁתּוֹם וַאֲנִי קִבַּלְנוּ עֶרְכָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁבְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים נוֹתְנִים רַק לְמִי שֶׁהִגִּיעַ לְדַרְגַּת פִּקּוּד. מְכִינִים אֶת הָעֶרְכָּה הַזּוֹ מֵעִרְבּוּב שֶׁל כַּמּוּת זְעִירָה שֶׁל אֶרֶס נְחָשִׁים נָדִיר יַחַד עִם חֹמָרִים אֲחֵרִים. הָאַבִּיר אָמַר לָנוּ אָז בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁהָעֶרְכָּה הַזּוֹ מַקְנָה לְמִי שֶׁבּוֹלֵעַ אוֹתָהּ יִתְרוֹן אַדִּיר לְכָל הַחַיִּים - תָּמִיד הוּא יוּכַל לְזַהוֹת מָה מְזֻיָּף וּמָה אֲמִתִּי, מִי מְשַׁקֵּר וּמִי דּוֹבֵר אֱמֶת, מִי אֲמִתִּי וּמִי מִתְחַזֶּה.
אֲנִי קוֹלֶטֶת שֶׁהַהִבְהוּב מְגַלֶּה לִי שֶׁנַּעֲמָה מְחַכָּה לִי כִּי הִיא זוֹמֶמֶת מַשֶּׁהוּ, אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת זֶה מַמָּשׁ חָזָק.
"יוּאוּ!" נַעֲמָה קוֹרֵאת, "אַתְּ מָה־זֶה מְעַצְבֶּנֶת!"
"אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת," אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ.
"אֲבָל בָּא לִי לָלֶכֶת אִתָּךְ," הִיא מִתְעַקֶּשֶׁת.
"לָמָּה?" אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מְבִינָה.
"סְתָם. רָצִיתִי לְסַפֵּר לָךְ מַשֶּׁהוּ עַל תּוֹם."
"עַל תּוֹם?"
"זֶה לֹא כָּזֶה סוֹד שֶׁאַתֶּם יְדִידִים."
אֲנִי חוֹזֶרֶת לְדַפְדֵּף בַּסֵּפֶר וְקוֹרֵאת אֶת מָה שֶׁכָּתוּב עַל הַכְּרִיכָה הָאֲחוֹרִית. מִתְבָּרֵר לִי שֶׁהַסֵּפֶר הוּא חֵלֶק מִסִּדְרָה. הַסִּדְרָה מַצִּיגָה בִּפְנֵי הַקּוֹרְאִים יְלָדִים מִמְּקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּעוֹלָם, וְתֵאוּר חַיֵּיהֶם שֶׁל הַיְּלָדִים הַשּׁוֹנִים מְלֻוֶה בִּתְמוּנוֹת. אֶלֶה קָרִי הִיא הַיַּלְדָּה שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ מְסֻפָּר הַסִּפּוּר עַל לַפְּלַנְד, וְהוּא הַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן מִתּוֹךְ 19 סִפּוּרִים שֶׁהִתְפַּרְסְמוּ.
"תִּרְאִי," נַעֲמָה לֹא מְוַתֶּרֶת, "פָּשׁוּט חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּדַאי שֶׁתֵּדְעִי שֶׁהוּא מְלַכְלֵךְ עָלַיִךְ."
אֲנִי מְרִימָה אֶת עֵינַי מֵהַסֵּפֶר. הַהִבְהוּב שֶׁקָּלַטְתִּי קֹדֶם נֶעֱלַם. מָה קָרָה? נַעֲמָה מְחַיֶּכֶת חִיּוּךְ שֶׁנִּמְתָּח מֵאֹזֶן לְאֹזֶן, הִיא מַמָּשׁ מִתְאַמֶּצֶת לִהְיוֹת נֶחְמָדָה.
"תּוֹם מְלַכְלֵךְ עָלֵי?" אֲנִי מִתְפַּלֵּאת.
"לְגַמְרֵי," נַעֲמָה מְהַנְהֶנֶת.
"אוֹקֵיי," אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר אִם יֵשׁ לִי מֻשָּׂג אֵיפֹה נִמְצֵאת לַפְּלַנְד. זוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת עָלֶיהָ, כְּבָר שָׁמַעְתִּי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.
אֲנִי פּוֹנָה לָצֵאת מֵהַכִּתָּה, וְנַעֲמָה נִצְמֶדֶת אֵלַי.
"אַתְּ לֹא רוֹצָה לָדַעַת מָה הוּא אוֹמֵר עָלַיִךְ?" הִיא שׁוֹאֶלֶת.
"מַמָּשׁ לֹא," אֲנִי עוֹנָה.
"לֹא מַאֲמִינָה לָךְ," הִיא אוֹמֶרֶת.
"זְכוּתֵךְ," אֲנִי עוֹנָה.
אֲנַחְנוּ יוֹצְאוֹת יַחַד מֵהַכִּתָּה. הֶחְזַרְתִּי אֶת הַסֵּפֶר לַשַּׂקִּית, שֶׁאֲנִי מַחְזִיקָה בַּיָּד. כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מַגְבִּירָה מְהִירוּת, גַּם נַעֲמָה מַגְבִּירָה מְהִירוּת. הִיא מַמָּשׁ רוֹדֶפֶת אַחֲרַי.
"מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ?" הִיא מִתְעַצְבֶּנֶת, "לָמָּה אַתְּ בּוֹרַחַת?"
"מִי בּוֹרֵחַ?" אֲנִי מִתַּמֶּמֶת.
"אַתְּ."
מִזָּוִית הָעַיִן אֲנִי קוֹלֶטֶת אֶת תּוֹם. הוּא עוֹמֵד לְבַדּוֹ סָמוּךְ לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּסִים. כְּשֶׁהוּא מַבְחִין בְּנַעֲמָה, הוּא זָז הַצִּדָּה וּמִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עֶגְלַת זֶבֶל.
לְרֶגַע קָצָר אֲנִי מִתְלַבֶּטֶת, וְאַחַר כָּךְ מְקַבֶּלֶת הַחְלָטָה: אַקְשִׁיב לַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְנַעֲמָה לְהַגִּיד, אַחֶרֶת לֹא אַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַקַּרְצִיָּה הַזֹּאת. אֲנִי נֶעֱמֶדֶת מוּלָהּ.
"בְּסֵדֶר," אֲנִי אוֹמֶרֶת, "מָה רָצִית לְסַפֵּר לִי."
"זֶה לֹא בְּדִיּוּק לְסַפֵּר," הִיא עוֹנָה, "זֶה יוֹתֵר לְהַזְהִיר."
"לְהַזְהִיר אוֹתִי?"
"בְּדִיּוּק."
"מִמִּי?"
"מִתּוֹם."
"נוּ???"
"הוּא מְסַפֵּר לְכֻלָּם שֶׁאַתְּ מְאֹהֶבֶת בּוֹ..."
אֵיפֹה הַהִבְהוּב? לְאָן הוּא נֶעֱלַם? גַּם הַחִיּוּךְ שֶׁל נַעֲמָה נֶעֱלַם וְאֶת מְקוֹמוֹ תּוֹפֵס מַבָּט רְצִינִי.
"תּוֹם מְסַפֵּר לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת בּוֹ?" אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי נָכוֹן, וַאֲנִי כַּמּוּבָן מְקַוָה שֶׁעַכְשָׁיו, כְּשֶׁהִיא תַּחְזֹר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יַחְזֹר גַּם הַהִבְהוּב שֶׁיּוֹכִיחַ לִי שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת.
"וְגַם שֶׁאַתְּ מִתְעַלֶּקֶת עָלָיו."
אֵיפֹה הַהִבְהוּב?
אוּף!!!
מָה קָרָה? מָה הִשְׁתַּבֵּשׁ? הֲרֵי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנַּעֲמָה דּוֹבֶרֶת אֱמֶת. לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה מָה שֶׁתּוֹם אוֹמֵר עָלַי מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב. אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ, הוּא לֹא אֶחָד שֶׁיְּלַכְלֵךְ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב עַל הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא גַּם הַשֻּׁתָּפָה שֶׁלּוֹ בַּמְּשִׂימוֹת הָעוֹלָמִיּוֹת.
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁהָאַבִּיר אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבּוֹלְעִים אֶת הָעֶרְכָּה נֶגֶד־זִיּוּף, הַיְּכֹלֶת לְזַהוֹת אֱמֶת וְשֶׁקֶר הִיא לְכָל הַחַיִּים. הַאִם זֶה טוֹב? הַאִם זֶה רַע? עֲדַיִן אֵין לִי תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה. אֲבָל מָה הוֹלֵךְ פֹּה? הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהָעֶרְכָּה עַצְמָהּ הָיְתָה מְזֻיֶּפֶת וְלָכֵן הַהִבְהוּב חָדַל? אֲבָל אִם הִיא הָיְתָה מְזֻיֶּפֶת, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבַּהַתְחָלָה כְּשֶׁנַּעֲמָה דִּבְּרָה אֵלַי, קָלַטְתִּי הִבְהוּב?
"מִצְטַעֶרֶת..." נַעֲמָה אוֹמֶרֶת.
הִנֵּה הַהִבְהוּב!
יוּאוּ! הַהִבְהוּב לֹא נֶעֱלַם. מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנַּעֲמָה אָמְרָה שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת, הַהִבְהוּב הוֹפִיעַ. כְּלוֹמַר, הִיא לֹא מִצְטַעֶרֶת. כְּלוֹמַר, כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת הִיא מְשַׁקֶּרֶת. וְאוּלַי הָעֶרְכָּה לֹא פּוֹעֶלֶת בְּדִיּוּק כָּכָה, וְלֹא מְהַבְהֶבֶת אַחֲרֵי כָּל מִלָּה? אוּלַי הַהִבְהוּב הַזֶּה שֶׁמְּגַלֶּה לִי שֶׁהִיא מְשַׁקֶּרֶת כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת, מִתְיַחֵס גַּם אֶל הַדְּבָרִים שֶׁהִיא אָמְרָה קֹדֶם עַל תּוֹם?
מָה הֲיִיתֶם עוֹשִׂים בִּמְקוֹמִי בְּמַצָּב כָּזֶה?
אֲנִי מַעֲבִירָה אֶת הַשַּׂקִּית עִם הַסֵּפֶר מִיָּד לְיָד, וּפִּתְאוֹם אֲנִי הִיא זוֹ שֶׁרוֹדֶפֶת אַחֲרֵי נַעֲמָה וְהִיא זוֹ שֶׁמִּתְרַחֶקֶת מִמֶּנִּי. הִיא נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִיא אָמְרָה כְּבָר אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לָהּ לְהַגִּיד וְאֵין לָהּ מָה לְהוֹסִיף, אֲבָל אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְדּוֹק כַּמָּה דְּבָרִים וְלָכֵן מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנָּה לַעֲצוֹר.
"נַעֲמָה!" אֲנִי קוֹרֵאת אַחֲרֶיהָ.
"מָה?" הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת אֵלַי.
"אֲנִי פָּשׁוּט רוֹצָה לְהָבִין עַל מָה אַתְּ מִצְטַעֶרֶת."
"אֲהָהּ..." הִיא מַחְלִיקָה אֶת שְׂעָרָהּ, "זֶה כְּאִלּוּ..." הִיא מְחַפֶּשֶׂת מִלִּים, "אֲנִי כָּזֶה... אֲנִי מִצְטַעֶרֶת בִּשְׁבִילֵךְ..." וְתוֹךְ כְּדֵי הַמִּלִּים הָאֵלֶּה הַהִבְהוּב חוֹזֵר וּמוֹפִיעַ, וַאֲנִי מְבִינָה שֶׁהִיא מַמָּשׁ לֹא מִצְטַעֶרֶת וְשֶׁזֶּה שֶׁקֶר גָּמוּר.
"מִצְטַעֶרֶת בִּשְׁבִילִי?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, "לָמָּה?"
"כִּי... נוּ..."
"מָה?"
"כִּי כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁאַתְּ מְאֹהֶבֶת בּוֹ וְשֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה אוֹתָךְ," הִיא אוֹמֶרֶת.
הַהִבְהוּב נֶעֱלַם, וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה לְגַמְרֵי מְבֻלְבֶּלֶת, כִּי אִם הַהִבְהוּב פָּעַל הֵיטֵב וּמַהֵר כְּשֶׁנַּעֲמָה דִּבְּרָה עַל הַצַּעַר שֶׁלָּהּ, אֲבָל הוּא נֶעֱלַם כְּשֶׁהִיא סִפְּרָה שֶׁתּוֹם מְדַבֵּר עָלַי מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי - מָה זֶה אוֹמֵר?