זהות כפולה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
זהות כפולה
מכר
מאות
עותקים
זהות כפולה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

זהות כפולה

4 כוכבים (12 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: קשת
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 319 עמ' מודפסים

רם אורן (נולד ב-8 במרץ 1936) הוא סופר ועיתונאי ישראלי.

היה עורך דין ועיתונאי, ולכתיבה ספרותית הגיע בגיל מתקדם יחסית. את הקריירה העיתונאית שלו החל כנער שליח בגיל 15 בעיתון "ידיעות אחרונות" וכמתלמדו של אלכסנדר זאובר, עורכו של "עיתון מיוחד". את עבודתו העיתונאית (בה הגיע להישגים ולעריכת מוספים חשובים בעיתון) שילב עם לימודי משפטים ועבודה כעורך דין.
הצלחתו הקופתית של אורן (שאין לה כמעט אח ורע במו"לות הישראלית) הביאה אותו לייסוד הוצאת ספרים בשם "קשת הוצאה לאור". ההוצאה מפרסמת את ספריו של אורן ושל סופרים אחרים כשפרה הורן, עירית לינור, שלי יחימוביץ' וקובי אוז. לאחר הצלחתו הראשונית מנסה אורן לתת בספריו תמונה של תופעות שונות בשיח התרבותי הישראלי (לדוגמה: הנהייה אחרי המיסטיקה המזרחית באשראם). הספרים תורגמו למספר שפות, ביניהן אנגלית וצרפתית.
 

תקציר

שתי יריות מהדהדות באישון לילה בבית מפואר בצפון תל אביב. גבר מתלונן במשטרה שאשתו ניסתה לרצוח אותו. האם זו האמת? מיהו הקורבן האמיתי? מדוע כבולות ידיהם של שלטונות החוק? עלילת זהות כפולה מיטלטלת בין תעלומות סבוכות, בין אהבה לשנאה, בין שפיות לטירוף ובין דמיון למציאות. חוקר משטרה עיקש, פסיכיאטרית מבריקה ושופטים נבוכים מנסים לפענח את סודו הכמוס של האיש שרקח פשע מושלם. הספר מבוסס על תחקיר בן שנתיים שבמהלכו נפגש רם אורן עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים מנוסים, אנשי משטרה ועורכי דין, ראיין חולי נפש ועמד מקרוב אחרי הטיפול בהם. זהו ספרו העשרים ושבעה של רם אורן, שבו הוא פורש מאות עמודים של מתח, אהבות סוערות, אכזבות גדולות וסיפורים על בני אדם נואשים המתנדנדים על סף התהום.

פרק ראשון

חלק א'
מזימת רצח



1.

פרופסור דן בהט נוהג במכוניתו בכביש הערבה. לחישת המנוע כמעט אינה נשמעת והרוח נשארת מחוץ לחלונות האטומים. שמש בוהקת תלויה בשמיים הבהירים, הכביש ריק כמעט ממכוניות ומשני צדיו משתרע למלוא העין נוף המדבר הצחיח. פניו של בהט מועדות לכנס משפטנים באילת, שם הוא עומד להרצות בפני מאות שופטים ועורכי דין.
פרופסור בהט הוא פסיכיאטר בן ארבעים ושבע, מנהל "מרגוע", בית החולים לחולי נפש בתל מונד ומרצה באוניברסיטת תל אביב. פניו רגועים ומבטו מתעכב על להקת ציפורים הנודדת דרומה. שום דבר אינו מטריד אותו. הוא חושב שאין אדם מאושר ממנו.
כל מיודעיו מודים שהחיים היטיבו איתו יותר מאשר עם רבים מעמיתיו למקצוע. הוא מוערך מקצועית, קפדן ובעל ניסיון, מושא לחיקוי, סלע איתן המיתמר מעל ים גועש של קנאה, מפורסם, עשיר ואיש חברה מבוקש, אב לשני תלמידי תיכון מחוננים, בעל לאישה שמפיקה סדרות טלוויזיה ומניחה לו לנהל את חייו כרצונו, לרבות רומן עם מאהבת צעירה ממנו.
ביתו הדו־קומתי נמצא בשכונה יוקרתית, לא רחוק מבית החולים. הבית המהודר מוקף גינה מטופחת, עצי ברוש גבוהים מיתמרים מול חלונות המרפאה הפרטית של בהט בקומה הראשונה ודגי זהב גדולים שטים בבריכת המים בלב ערוגות הפרחים. כשהוא חוזר מבית החולים הוא מתפנה לטפל בלקוחות שסובלים מדיכאון, מחרדה ומהתנהגויות חריגות.

פרופסור בהט מתעלם מכך שגם לו, כמו לרבים מחוליו, יש הפרעת אישיות מובהקת: הוא מאוהב בעצמו במידה מופרזת. בלשון מקצועית בהט הוא נרקיסיסט ומי שמכיר אותו יודע שכבר בגיל צעיר החל לטפח תחושה של עליונות. הוא גדל במשפחה עשירה שהציפה אותו בחום ונענתה לכל משאלותיו, הוא היה החניך המצטיין בצופים, התלמיד הטוב ביותר בכיתתו, ספורטאי רב הישגים, גבר שנשים אוהבות.
כמו כל נרקיסיסט, גם בהט הוא בעל הערכה עצמית גבוהה ושאפתנות חסרת גבולות, מפריז בהישגיו, מצפה שיעריצו אותו, מזלזל בכל מי שלדעתו לא הגיע לרמתו. הוא מקדיש זמן בלתי מבוטל לטיפוח עצמי, לאימונים במכון כושר, לתכשירי קוסמטיקה גבריים, לקניית בגדים יקרים. כל מה שהוא קונה נבחר בקפידה רבה, תוך שימת לב לכל פרט: מכשירים אלקטרוניים, מכוניות, אפילו תחתונים. את ה"יגואר" החדשה שלו הוא שוטף בכל בוקר במו ידיו בחצר הבית שלו כדי שלא תישרט חלילה על ידי מכונות רחיצה, הוא מקפיד להיכנס למכונית תמיד ברגל ימין, סגולה נגד מזל רע, מריח תכופות את ריפודי העור של הרכב ושואף לריאותיו את ניחוחם בהנאה רבה.
המכונית, מבחינתו, אינה רק כלי רכב שנועד להסיעו ממקום למקום. יותר מכל היא אמצעי לשאיבת הערכה והערצה. היא סמל המשקף את מידת הצלחתו, את העובדה שמרבית עמיתיו אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות רכב כה יקר. לא די לו בהכרה המקצועית, בהערכה הרבה שהוא גורף. הוא רוצה יותר, הרבה יותר. הוא רוצה שגם האנשים שאינם מכירים אותו, שלא נזקקו מעולם לטיפולו, שמשום מה לא קראו עליו עדיין בעיתון - יעריצו אותו גם הם. הוא מתמוגג מאושר כשנשלחים מבטים מתפעלים לעבר המכונית הנוצצת בה הוא נוהג וממילא גם אליו. הוא זקוק לחופנים מלאי הערצה בכל אשר ילך ומכור לחלוטין לסמלי המעמד שלו: לטיפוח מראהו, לבגדיו, למכונית שלו, לאדנות שהוא נוהג כלפי הכפופים לו. הוא גם מתעלם ממחאותיהם התכופות של אשתו ושני ילדיו שהתנהגותו היא למורת רוחם.

אילת. עשר בבוקר. ארשת של שביעות רצון פרושה על פניו השזופים של הפרופסור כשהוא פוסע בגו זקוף ובצעדים בוטחים לעבר דוכן הנואמים, בעיניו מבט מתנשא, בקצות שפתיו חיוך מבטל, גופו הגמיש נע כפנתר שבלע זה עתה נתח בשר עסיסי. כמו תמיד הוא רוצה שגם כאן הכול יידעו שהוא מספר אחת.
מרום קומתו וממרומי במתו של אולם הכנסים במלון "הרודס", מביט פרופסור בהט על מאות השופטים והפרקליטים שהתכנסו למפגש השנתי של לשכת עורכי הדין. הרצאתו, על אי־כשרות משפטית, היא בין ההרצאות המבוקשות ביותר. זהו נושא אקטואלי מאוד המעורר תשומת לב מקצועית וציבורית נרחבת.
במערכת המשפט ובכלי התקשורת עולה שאלת הכשרות המשפטית לדיון לעיתים מזומנות, כשנאשמים טוענים כי לא היו שפויים בעת ביצוע פשעם. פרופסור בהט מקבל חלק ממפירי החוק האלה להסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים שלו. לכאורה, בית המשפט אינו חייב להסכים למסקנותיו, למעשה, מאמצים השופטים בדרך כלל את כל המלצותיו. כבר שנים נחשב פרופסור בהט לסמכות העליונה בכל הנוגע לאי־כשרות משפטית.

הקהל ממלא את האולם עד אפס מקום ואנשים שלא מצאו להם מקום ישיבה עומדים או יושבים על המדרגות. דן בהט, בחליפה אפורה, מציץ בשעונו. הוא התחייב לשאת הרצאה בת ארבעים וחמש דקות ולא יחרוג ממסגרת הזמן הזה אפילו בדקה אחת.
מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים נשקפים מי התכלת של מפרץ אילת, המנומרים בסירות שמפרשיהן בוהקים בשמש הבוקר המתלהטת במהירות. מיזוג האוויר מצנן את האולם והקהל משתתק באחת כשהפרופסור, בקול רם ובעיניים מישירות מבט, מדבר על ההליכים שנוקטים פסיכיאטרים כדי לקבוע את כשירותם של נאשמים לעמוד לדין. הוא מספר כי בבית החולים לחולי נפש שאותו הוא מנהל מאושפזים ארבעה נאשמים שנשלחו על ידי בתי משפט שונים להסתכלות פסיכיאטרית.
כשהוא מסיים לדבר מרים מישהו בקהל את ידו. פרופסור בהט מביט בשוויון נפש באיש הקשיש שקם ממקומו ומחזיק במיקרופון הנייד שהושט לו. בהט בטוח שהוא יודע את כל התשובות.
"אדוני הנכבד," אומר האיש, "אני שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לא מזמן הביאו לפני בחור שהואשם ברצח שתי בנותיו בדם קר. פרקליטו טען שהאיש לא שלט במעשיו משום שהוא חולה נפש ועל כן אי אפשר להעמיד אותו לדין. שלחתי אותו להסתכלות פסיכיאטרית. אחרי כמה שבועות קיבלתי דוח שקובע כי האיש אכן לא כשיר לעמוד לדין. כתוצאה מכך שלחתי אותו לאשפוז בבית חולים לחולי נפש. ואני שואל, איך אנחנו, השופטים, יכולים להיות בטוחים לגמרי שאתם הפסיכיאטרים אינכם טועים? האם אין אפשרות שהאיש הזה התחזה לחולה נפש והצליח לרמות את כולנו?"
דן בהט מחייך.
"כבוד השופט," הוא אומר בגאווה, "רוב הפסיכיאטרים שאני מכיר הם בעלי ניסיון עשיר בתחום מחלות הנפש. לא קל לעבוד עלינו, ממש לא קל. אנחנו עוקבים בעיניים מקצועיות אחרי הנאשם הנשלח להסתכלות, בודקים אותו בכלים שאין לו מושג על משמעותם. מבחינתי, די להסתכל בעיניו של מתחזה כדי לדעת בבירור שהוא מעמיד פנים. אתה יכול לישון בשקט, אדוני. אני יכול לומר במלוא הביטחון שאנחנו כמעט לא טועים."
"איך אתה יודע שאינכם טועים?" מקשה עורכת דין ותיקה, "אתה הרי לא מצפה שמתחזים יודו שרימו אתכם."
פרופסור דן בהט אינו אוהב שמערערים על דבריו. הוא אינו רגיל לכך. בבית החולים "מרגוע" הוא המנהל הכול יכול שעל פיו יישק דבר. הוא היחיד שנותן הוראות, היחיד שקובע את דרכי הטיפול. מי שמתנגד לדעתו, עלול למצוא עצמו מסולק מתפקידו.
השאלה של עורכת הדין מעוררת את חמתו של הפרופסור. נדמה לו שנאמרה בנימה צינית והוא חושש שתגרור גל של שאלות מתריסות דומות. במקום להשיב הוא פשוט מתעלם, מסתפק באמירת "תודה לכולכם" ויורד מהבמה.
הקהל מוחא כפיים בנימוס. לגבי רבים מהם זוהי פגישתם הראשונה עם הפרופסור הידוע. הם חושבים שהוא אמנם בעל מקצוע מעולה, אבל גם יהיר ושחצן. טענתו שאינו מסוגל לטעות מקוממת אותם. ניסיונם אומר להם שלאיש אין חסינות מפני שגיאות.

רם אורן (נולד ב-8 במרץ 1936) הוא סופר ועיתונאי ישראלי.

היה עורך דין ועיתונאי, ולכתיבה ספרותית הגיע בגיל מתקדם יחסית. את הקריירה העיתונאית שלו החל כנער שליח בגיל 15 בעיתון "ידיעות אחרונות" וכמתלמדו של אלכסנדר זאובר, עורכו של "עיתון מיוחד". את עבודתו העיתונאית (בה הגיע להישגים ולעריכת מוספים חשובים בעיתון) שילב עם לימודי משפטים ועבודה כעורך דין.
הצלחתו הקופתית של אורן (שאין לה כמעט אח ורע במו"לות הישראלית) הביאה אותו לייסוד הוצאת ספרים בשם "קשת הוצאה לאור". ההוצאה מפרסמת את ספריו של אורן ושל סופרים אחרים כשפרה הורן, עירית לינור, שלי יחימוביץ' וקובי אוז. לאחר הצלחתו הראשונית מנסה אורן לתת בספריו תמונה של תופעות שונות בשיח התרבותי הישראלי (לדוגמה: הנהייה אחרי המיסטיקה המזרחית באשראם). הספרים תורגמו למספר שפות, ביניהן אנגלית וצרפתית.
 

עוד על הספר

  • הוצאה: קשת
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 319 עמ' מודפסים
זהות כפולה רם אורן

חלק א'
מזימת רצח



1.

פרופסור דן בהט נוהג במכוניתו בכביש הערבה. לחישת המנוע כמעט אינה נשמעת והרוח נשארת מחוץ לחלונות האטומים. שמש בוהקת תלויה בשמיים הבהירים, הכביש ריק כמעט ממכוניות ומשני צדיו משתרע למלוא העין נוף המדבר הצחיח. פניו של בהט מועדות לכנס משפטנים באילת, שם הוא עומד להרצות בפני מאות שופטים ועורכי דין.
פרופסור בהט הוא פסיכיאטר בן ארבעים ושבע, מנהל "מרגוע", בית החולים לחולי נפש בתל מונד ומרצה באוניברסיטת תל אביב. פניו רגועים ומבטו מתעכב על להקת ציפורים הנודדת דרומה. שום דבר אינו מטריד אותו. הוא חושב שאין אדם מאושר ממנו.
כל מיודעיו מודים שהחיים היטיבו איתו יותר מאשר עם רבים מעמיתיו למקצוע. הוא מוערך מקצועית, קפדן ובעל ניסיון, מושא לחיקוי, סלע איתן המיתמר מעל ים גועש של קנאה, מפורסם, עשיר ואיש חברה מבוקש, אב לשני תלמידי תיכון מחוננים, בעל לאישה שמפיקה סדרות טלוויזיה ומניחה לו לנהל את חייו כרצונו, לרבות רומן עם מאהבת צעירה ממנו.
ביתו הדו־קומתי נמצא בשכונה יוקרתית, לא רחוק מבית החולים. הבית המהודר מוקף גינה מטופחת, עצי ברוש גבוהים מיתמרים מול חלונות המרפאה הפרטית של בהט בקומה הראשונה ודגי זהב גדולים שטים בבריכת המים בלב ערוגות הפרחים. כשהוא חוזר מבית החולים הוא מתפנה לטפל בלקוחות שסובלים מדיכאון, מחרדה ומהתנהגויות חריגות.

פרופסור בהט מתעלם מכך שגם לו, כמו לרבים מחוליו, יש הפרעת אישיות מובהקת: הוא מאוהב בעצמו במידה מופרזת. בלשון מקצועית בהט הוא נרקיסיסט ומי שמכיר אותו יודע שכבר בגיל צעיר החל לטפח תחושה של עליונות. הוא גדל במשפחה עשירה שהציפה אותו בחום ונענתה לכל משאלותיו, הוא היה החניך המצטיין בצופים, התלמיד הטוב ביותר בכיתתו, ספורטאי רב הישגים, גבר שנשים אוהבות.
כמו כל נרקיסיסט, גם בהט הוא בעל הערכה עצמית גבוהה ושאפתנות חסרת גבולות, מפריז בהישגיו, מצפה שיעריצו אותו, מזלזל בכל מי שלדעתו לא הגיע לרמתו. הוא מקדיש זמן בלתי מבוטל לטיפוח עצמי, לאימונים במכון כושר, לתכשירי קוסמטיקה גבריים, לקניית בגדים יקרים. כל מה שהוא קונה נבחר בקפידה רבה, תוך שימת לב לכל פרט: מכשירים אלקטרוניים, מכוניות, אפילו תחתונים. את ה"יגואר" החדשה שלו הוא שוטף בכל בוקר במו ידיו בחצר הבית שלו כדי שלא תישרט חלילה על ידי מכונות רחיצה, הוא מקפיד להיכנס למכונית תמיד ברגל ימין, סגולה נגד מזל רע, מריח תכופות את ריפודי העור של הרכב ושואף לריאותיו את ניחוחם בהנאה רבה.
המכונית, מבחינתו, אינה רק כלי רכב שנועד להסיעו ממקום למקום. יותר מכל היא אמצעי לשאיבת הערכה והערצה. היא סמל המשקף את מידת הצלחתו, את העובדה שמרבית עמיתיו אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות רכב כה יקר. לא די לו בהכרה המקצועית, בהערכה הרבה שהוא גורף. הוא רוצה יותר, הרבה יותר. הוא רוצה שגם האנשים שאינם מכירים אותו, שלא נזקקו מעולם לטיפולו, שמשום מה לא קראו עליו עדיין בעיתון - יעריצו אותו גם הם. הוא מתמוגג מאושר כשנשלחים מבטים מתפעלים לעבר המכונית הנוצצת בה הוא נוהג וממילא גם אליו. הוא זקוק לחופנים מלאי הערצה בכל אשר ילך ומכור לחלוטין לסמלי המעמד שלו: לטיפוח מראהו, לבגדיו, למכונית שלו, לאדנות שהוא נוהג כלפי הכפופים לו. הוא גם מתעלם ממחאותיהם התכופות של אשתו ושני ילדיו שהתנהגותו היא למורת רוחם.

אילת. עשר בבוקר. ארשת של שביעות רצון פרושה על פניו השזופים של הפרופסור כשהוא פוסע בגו זקוף ובצעדים בוטחים לעבר דוכן הנואמים, בעיניו מבט מתנשא, בקצות שפתיו חיוך מבטל, גופו הגמיש נע כפנתר שבלע זה עתה נתח בשר עסיסי. כמו תמיד הוא רוצה שגם כאן הכול יידעו שהוא מספר אחת.
מרום קומתו וממרומי במתו של אולם הכנסים במלון "הרודס", מביט פרופסור בהט על מאות השופטים והפרקליטים שהתכנסו למפגש השנתי של לשכת עורכי הדין. הרצאתו, על אי־כשרות משפטית, היא בין ההרצאות המבוקשות ביותר. זהו נושא אקטואלי מאוד המעורר תשומת לב מקצועית וציבורית נרחבת.
במערכת המשפט ובכלי התקשורת עולה שאלת הכשרות המשפטית לדיון לעיתים מזומנות, כשנאשמים טוענים כי לא היו שפויים בעת ביצוע פשעם. פרופסור בהט מקבל חלק ממפירי החוק האלה להסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים שלו. לכאורה, בית המשפט אינו חייב להסכים למסקנותיו, למעשה, מאמצים השופטים בדרך כלל את כל המלצותיו. כבר שנים נחשב פרופסור בהט לסמכות העליונה בכל הנוגע לאי־כשרות משפטית.

הקהל ממלא את האולם עד אפס מקום ואנשים שלא מצאו להם מקום ישיבה עומדים או יושבים על המדרגות. דן בהט, בחליפה אפורה, מציץ בשעונו. הוא התחייב לשאת הרצאה בת ארבעים וחמש דקות ולא יחרוג ממסגרת הזמן הזה אפילו בדקה אחת.
מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים נשקפים מי התכלת של מפרץ אילת, המנומרים בסירות שמפרשיהן בוהקים בשמש הבוקר המתלהטת במהירות. מיזוג האוויר מצנן את האולם והקהל משתתק באחת כשהפרופסור, בקול רם ובעיניים מישירות מבט, מדבר על ההליכים שנוקטים פסיכיאטרים כדי לקבוע את כשירותם של נאשמים לעמוד לדין. הוא מספר כי בבית החולים לחולי נפש שאותו הוא מנהל מאושפזים ארבעה נאשמים שנשלחו על ידי בתי משפט שונים להסתכלות פסיכיאטרית.
כשהוא מסיים לדבר מרים מישהו בקהל את ידו. פרופסור בהט מביט בשוויון נפש באיש הקשיש שקם ממקומו ומחזיק במיקרופון הנייד שהושט לו. בהט בטוח שהוא יודע את כל התשובות.
"אדוני הנכבד," אומר האיש, "אני שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לא מזמן הביאו לפני בחור שהואשם ברצח שתי בנותיו בדם קר. פרקליטו טען שהאיש לא שלט במעשיו משום שהוא חולה נפש ועל כן אי אפשר להעמיד אותו לדין. שלחתי אותו להסתכלות פסיכיאטרית. אחרי כמה שבועות קיבלתי דוח שקובע כי האיש אכן לא כשיר לעמוד לדין. כתוצאה מכך שלחתי אותו לאשפוז בבית חולים לחולי נפש. ואני שואל, איך אנחנו, השופטים, יכולים להיות בטוחים לגמרי שאתם הפסיכיאטרים אינכם טועים? האם אין אפשרות שהאיש הזה התחזה לחולה נפש והצליח לרמות את כולנו?"
דן בהט מחייך.
"כבוד השופט," הוא אומר בגאווה, "רוב הפסיכיאטרים שאני מכיר הם בעלי ניסיון עשיר בתחום מחלות הנפש. לא קל לעבוד עלינו, ממש לא קל. אנחנו עוקבים בעיניים מקצועיות אחרי הנאשם הנשלח להסתכלות, בודקים אותו בכלים שאין לו מושג על משמעותם. מבחינתי, די להסתכל בעיניו של מתחזה כדי לדעת בבירור שהוא מעמיד פנים. אתה יכול לישון בשקט, אדוני. אני יכול לומר במלוא הביטחון שאנחנו כמעט לא טועים."
"איך אתה יודע שאינכם טועים?" מקשה עורכת דין ותיקה, "אתה הרי לא מצפה שמתחזים יודו שרימו אתכם."
פרופסור דן בהט אינו אוהב שמערערים על דבריו. הוא אינו רגיל לכך. בבית החולים "מרגוע" הוא המנהל הכול יכול שעל פיו יישק דבר. הוא היחיד שנותן הוראות, היחיד שקובע את דרכי הטיפול. מי שמתנגד לדעתו, עלול למצוא עצמו מסולק מתפקידו.
השאלה של עורכת הדין מעוררת את חמתו של הפרופסור. נדמה לו שנאמרה בנימה צינית והוא חושש שתגרור גל של שאלות מתריסות דומות. במקום להשיב הוא פשוט מתעלם, מסתפק באמירת "תודה לכולכם" ויורד מהבמה.
הקהל מוחא כפיים בנימוס. לגבי רבים מהם זוהי פגישתם הראשונה עם הפרופסור הידוע. הם חושבים שהוא אמנם בעל מקצוע מעולה, אבל גם יהיר ושחצן. טענתו שאינו מסוגל לטעות מקוממת אותם. ניסיונם אומר להם שלאיש אין חסינות מפני שגיאות.