ספרו החדש של זוכה הנובל הפרואני שונה מאוד מהרומן הקודם שלו שהפך לרב מכר בארץ, 'תעלוליה של ילדה רעה.' אם קודמו עסק ביחסי גברים נשים ונע על גבול הקלישאה על אודות הפאם פטאל, הרי ש'חלומו של הקלטי' הוא רומן היסטורי-פוליטי חצי תיעודי. עם זאת, זו אינה גיחה ראשונה של ורגס יוסה לז'אנר ההיסטוריפוליטי: 'חגיגת התיש,' למשל, עסק בדמותו ההיסטורית של רודן ברפובליקה הדומיניקנית, וספרים רבים של הסופר - שאף התמודד על נשיאות ארצו - עסקו בפוליטיקה המיוסרת של פרו.
רוג'ר קייסמנט, הדמות ההיסטורית שעומדת במרכז הרומן המסופר בגוף שלישי, נולד באירלנד ב 1864- למשפחה אנגליקנית ותומכת בסיפוחה של אירלנד לאנגליה. מאמין תמים ונלהב באידיאולוגיה הקולוניאליסטית, זו שגרסה שאירופה מביאה תרבות, דת, מנהל וסדרי מסחר נאורים ורציונליים למושבות, עקר רוג'ר בגיל 20 לקונגו כנציגה של חברת מסחר בריטית ואחר כך כקונסול של משרד החוץ הבריטי. קונגו הענקית, שנמסרה על ידי המעצמות האירופיות לכתר הבלגי ב,1886- הפכה למדינה מנוצלת כלכלית ומשועבדת פוליטית באכזריות מזוויעה. קייסמנט, שהתפכח עד מהרה מחלום הקולוניאליזם הנאור, כתב בעקבות מסע מיוחד בקונגו דו"ח למשרד החוץ הבריטי על זוועות הקולוניאליזם, דו"ח שזיעזע את דעת הקהל העולמית. ב 1911- יצא קייסמנט לפרו וכתב דו"ח מזעזע לא פחות על ניצול האינדיאנים בתעשיית הגומי הפרואנית בידי חברה שנסחרה בבורסה של לונדון (עדות לנזקי עידן ה'הפרטה' הקודם, זה של המאה ה .(19- הדו"ח הזה הידהד אף הוא בכל העולם התרבותי, החברה ירדה מנכסיה, וקייסמנט המופנם והמסוגף נהיה לידוען בעל כורחו.
במרוצת השנים הפך ללאומן אירי ואף השתתף בניסיון לקשירת קשר בין המיעוט הלוחמני באירלנד לבין גרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא נתפס על ידי הכתר הבריטי ונידון למוות. אנחנו פוגשים אותו בראשית הרומן בכלא, ממתין להוצאתו להורג (שאולי תומתק ברגע האחרון.( מבנה הרומן מקדיש לסירוגין פרק קצר לקורותיו בכלא ואחריו פרק ארוך לביוגרפיה שלו - המסע בקונגו, המסע בפרו וכן הלאה.
עד תום השליש הראשון של הספר זה נראה לי רומן חלש. התמה האנטי-קולוניאליסטית מעוררת אהדה כמובן, אבל אולי היא מעוררת אהדה רבה מדי. כלומר, זו תמה צודקת כל כך, 'חינוכית' כל כך, שהרומן נחווה כרומן לבני הנעורים על דמות מופת היסטורית. לא בטוח שדמות כזו יכולה להוליד יצירה ספרותית גדולה, שחודרת באמת ללב המאפליה, לאזורים עמומים יותר ומיוסרים יותר מבחינה מוסרית. והרי על קונגו בדיוק נכתבה יצירה חשובה כזו - 'לב המאפליה' של קונראד. קונראד גם מוזכר בספר כי היה זה קייסמנט, לפי תחקירו של ורגס יוסה, שהשפיע על קונראד להכיר בזוועה הקולוניאליסטית. אבל הכוח של 'לב המאפליה' הוא בטענה המטרידה והכללית על טבעו הנורא של האדם, שהסיק הסופר מהקולוניאליזם הבלגי האכזרי. למעשה, קונראד לא כל כך תקין פוליטית לטעמנו העכשווי, בכך שראה באפריקה מרחב לא מתורבת שסייע לחשיפת הפרא שבאדם האירופאי 'המתורבת.' קייסמנט, לעומת זאת, מתאים יותר לטעמם הפוליטי של רבים בתוכנו, שכן ראה באדם האירופאי, על חמדנותו הקפיטליסטית, את מקור הרוע. בנוסף, גם מבחינה סגנונית נראה הרומן כבינוני, בכך שהוא כמעט נעדר סגנון; כמעט דיווח תיעודי על האיש קייסמנט ופועלו.
אבל עם ההתקדמות בקריאה השתנתה דעתי. גם אם 'חלומו של הקלטי' רחוק מלהיות מופתי - הוא בכל זאת ספר מעניין. ולא מהסיבה שורגס יוסה, בין השורות ובראיונות, חושב שהוא מעניין. ורגס יוסה תולה בהומוסקסואליות של קייסמנט את העוקץ של הרומן: דמות מופת מוסרית הינה לעיתים דמות מורכבת. אבל ההומוסקסואליות של קייסמנט, שהובילה למבוכה בקרב מעריציו ולהשכחתו היחסית במורשת הפטריוטית האירית, היא דמות אמביוולנטית רק בערכי תקופתה; והיא אינה יוצרת עבורנו, קוראים מודרניים, מורכבות וקונפליקט (אם כי אנסטסיה מיכאלי עלולה לחלוק על כך.(
קייסמנט הוא דמות מורכבת מבחינה אחרת, שאליה ורגס יוסה מתייחס פחות: אדם שוחר טוב שהפך ללאומן קנאי הדוגל באלימות; אדם שיכולתו לעשות טוב נבעה מערכים נאורים שהתגלו בתוך חוגים רחבים באימפריה הבריטית, אותה אימפריה שהוא פנה נגדה בזמן מלחמה. יתרון נוסף של הספר נובע מההשוואה המעניינת שנוצרת בו בין הקולוניאליזם לבין השעבוד הפנים-אירופי, כלומר בין קונגו לאירלנד.
אבל הסיבה העיקרית להנאת הקריאה היא העובדה שזה בפשטות סיפור טוב. סיפור טוב, הממוקם באזורים ציוריים, על אישיות מרתקת ושכוחה. הקלישאה הביקורתית "הכתיבה רק נדמית פשוטה אבל הושקעה מחשבה רבה על מנת להופכה לכזו" אינה תקפה ב'חלומו של הקלטי.' הישגו העיקרי של הסופר כאן הוא על דרך השלילה: ורגס יוסה לא מפריע.
עוד 3 ספרים של מריו ורגס יוסה:
העיר והכלבים 1963 <
דודה חוליה והכתבן 1977 <
הדברן 1987 <
בלב המאפליה
'חלומו של הקלטי' הוא סיפור היסטורי טוב, גם אם אינו מפסגות יצירתו של מריו ורגס יוסה
ספרו החדש של זוכה הנובל הפרואני שונה מאוד מהרומן הקודם שלו שהפך לרב מכר בארץ, 'תעלוליה של ילדה רעה.' אם קודמו עסק ביחסי גברים נשים ונע על גבול הקלישאה על אודות הפאם פטאל, הרי ש'חלומו של הקלטי' הוא רומן היסטורי-פוליטי חצי תיעודי. עם זאת, זו אינה גיחה ראשונה של ורגס יוסה לז'אנר ההיסטוריפוליטי: 'חגיגת התיש,' למשל, עסק בדמותו ההיסטורית של רודן ברפובליקה הדומיניקנית, וספרים רבים של הסופר - שאף התמודד על נשיאות ארצו - עסקו בפוליטיקה המיוסרת של פרו.
רוג'ר קייסמנט, הדמות ההיסטורית שעומדת במרכז הרומן המסופר בגוף שלישי, נולד באירלנד ב 1864- למשפחה אנגליקנית ותומכת בסיפוחה של אירלנד לאנגליה. מאמין תמים ונלהב באידיאולוגיה הקולוניאליסטית, זו שגרסה שאירופה מביאה תרבות, דת, מנהל וסדרי מסחר נאורים ורציונליים למושבות, עקר רוג'ר בגיל 20 לקונגו כנציגה של חברת מסחר בריטית ואחר כך כקונסול של משרד החוץ הבריטי. קונגו הענקית, שנמסרה על ידי המעצמות האירופיות לכתר הבלגי ב,1886- הפכה למדינה מנוצלת כלכלית ומשועבדת פוליטית באכזריות מזוויעה. קייסמנט, שהתפכח עד מהרה מחלום הקולוניאליזם הנאור, כתב בעקבות מסע מיוחד בקונגו דו"ח למשרד החוץ הבריטי על זוועות הקולוניאליזם, דו"ח שזיעזע את דעת הקהל העולמית. ב 1911- יצא קייסמנט לפרו וכתב דו"ח מזעזע לא פחות על ניצול האינדיאנים בתעשיית הגומי הפרואנית בידי חברה שנסחרה בבורסה של לונדון (עדות לנזקי עידן ה'הפרטה' הקודם, זה של המאה ה .(19- הדו"ח הזה הידהד אף הוא בכל העולם התרבותי, החברה ירדה מנכסיה, וקייסמנט המופנם והמסוגף נהיה לידוען בעל כורחו.
במרוצת השנים הפך ללאומן אירי ואף השתתף בניסיון לקשירת קשר בין המיעוט הלוחמני באירלנד לבין גרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא נתפס על ידי הכתר הבריטי ונידון למוות. אנחנו פוגשים אותו בראשית הרומן בכלא, ממתין להוצאתו להורג (שאולי תומתק ברגע האחרון.( מבנה הרומן מקדיש לסירוגין פרק קצר לקורותיו בכלא ואחריו פרק ארוך לביוגרפיה שלו - המסע בקונגו, המסע בפרו וכן הלאה.
עד תום השליש הראשון של הספר זה נראה לי רומן חלש. התמה האנטי-קולוניאליסטית מעוררת אהדה כמובן, אבל אולי היא מעוררת אהדה רבה מדי. כלומר, זו תמה צודקת כל כך, 'חינוכית' כל כך, שהרומן נחווה כרומן לבני הנעורים על דמות מופת היסטורית. לא בטוח שדמות כזו יכולה להוליד יצירה ספרותית גדולה, שחודרת באמת ללב המאפליה, לאזורים עמומים יותר ומיוסרים יותר מבחינה מוסרית. והרי על קונגו בדיוק נכתבה יצירה חשובה כזו - 'לב המאפליה' של קונראד. קונראד גם מוזכר בספר כי היה זה קייסמנט, לפי תחקירו של ורגס יוסה, שהשפיע על קונראד להכיר בזוועה הקולוניאליסטית. אבל הכוח של 'לב המאפליה' הוא בטענה המטרידה והכללית על טבעו הנורא של האדם, שהסיק הסופר מהקולוניאליזם הבלגי האכזרי. למעשה, קונראד לא כל כך תקין פוליטית לטעמנו העכשווי, בכך שראה באפריקה מרחב לא מתורבת שסייע לחשיפת הפרא שבאדם האירופאי 'המתורבת.' קייסמנט, לעומת זאת, מתאים יותר לטעמם הפוליטי של רבים בתוכנו, שכן ראה באדם האירופאי, על חמדנותו הקפיטליסטית, את מקור הרוע. בנוסף, גם מבחינה סגנונית נראה הרומן כבינוני, בכך שהוא כמעט נעדר סגנון; כמעט דיווח תיעודי על האיש קייסמנט ופועלו.
אבל עם ההתקדמות בקריאה השתנתה דעתי. גם אם 'חלומו של הקלטי' רחוק מלהיות מופתי - הוא בכל זאת ספר מעניין. ולא מהסיבה שורגס יוסה, בין השורות ובראיונות, חושב שהוא מעניין. ורגס יוסה תולה בהומוסקסואליות של קייסמנט את העוקץ של הרומן: דמות מופת מוסרית הינה לעיתים דמות מורכבת. אבל ההומוסקסואליות של קייסמנט, שהובילה למבוכה בקרב מעריציו ולהשכחתו היחסית במורשת הפטריוטית האירית, היא דמות אמביוולנטית רק בערכי תקופתה; והיא אינה יוצרת עבורנו, קוראים מודרניים, מורכבות וקונפליקט (אם כי אנסטסיה מיכאלי עלולה לחלוק על כך.(
קייסמנט הוא דמות מורכבת מבחינה אחרת, שאליה ורגס יוסה מתייחס פחות: אדם שוחר טוב שהפך ללאומן קנאי הדוגל באלימות; אדם שיכולתו לעשות טוב נבעה מערכים נאורים שהתגלו בתוך חוגים רחבים באימפריה הבריטית, אותה אימפריה שהוא פנה נגדה בזמן מלחמה. יתרון נוסף של הספר נובע מההשוואה המעניינת שנוצרת בו בין הקולוניאליזם לבין השעבוד הפנים-אירופי, כלומר בין קונגו לאירלנד.
אבל הסיבה העיקרית להנאת הקריאה היא העובדה שזה בפשטות סיפור טוב. סיפור טוב, הממוקם באזורים ציוריים, על אישיות מרתקת ושכוחה. הקלישאה הביקורתית "הכתיבה רק נדמית פשוטה אבל הושקעה מחשבה רבה על מנת להופכה לכזו" אינה תקפה ב'חלומו של הקלטי.' הישגו העיקרי של הסופר כאן הוא על דרך השלילה: ורגס יוסה לא מפריע.
עוד 3 ספרים של מריו ורגס יוסה:
העיר והכלבים 1963 <
דודה חוליה והכתבן 1977 <
הדברן 1987 <
אריק גלסנר
7 לילות
29/06/2012
לקריאת הסקירה המלאה >
