אמה (תרגום ישן)

פרק א

אֶמה ווּדהאוּז, נערה נאה, טובת־שכל ועשירה, ולה בית מתוקן ומזג נעים, נתברכה כמדומה במיטב היתרונות שיש בידי החיים להעניקם לאדם; ובכעשרים ואחת שנות חייה נקרו לה אך דברים מועטים העשויים להעכיר את הרוח או להקניטה.

היא היתה הצעירה בשתי בנותיו של אב שופע אהבה ומסירות אין־קץ, ועקב נישואי אחותה היתה מנהלת את משק הבית מגיל רך. אִמהּ מתה לפני זמן רב, כה רב עד שזכרה את ליטופיה אך במעומעם, ואת מקומה לקחה מחנכת מצוינת, שאהבתה לא נפלה כמעט מאהבת־אם.

שש־עשרה שנה היתה מיס טיילור בת־בית במשפחתו של מר ווּדהאוז, ויותר משהיתה מחנכת היתה ידידה; חיבתה נתונה היתה לשתי הבנות, אך במיוחד - לאֶמה. אלו השתיים קשורות היו זו לזו כאחות עם אחות. אף בטרם חדלה מיס טיילור לשאת בתואר הרישמי של מחנכת, לא מלאה מִזגהּ הרך להטיל מיגבלות כלשהן; ואילו עתה, משפג אף צל־צִלה של אותה סמכות, חיו בצוותא כשתי ידידות בלב־ונפש, ואמה עשתה ככל העולה על רוחה; שכן, על אף הוקרתה הרבה את שיקולי־הדעת של מיס טיילור, נהגה בעיקר על פי הבנתה שלה.

אכן, הרעות הממשיות בחייה של אמה היו החירות היתירה לנהוג כרצונה ונטייתה להערכה עצמית מופרזת מעט; חסרונות אלה הם שאיימו לפגום בהנאותיה המרובות. אולם לפי שעה נתעלמה מעיניה סכנה זו, עד שלא ראתה בהם מיפגעים כל עיקר.

באה לה עת תוגה - תוגה רכה - אך לא נתלוותה לה לזו שום תחושה של אי־נעימות. מיס טיילור נישאה לאיש. אובדנה של מיס טיילור הוא שהביא עימו לראשונה את הצער. ביום כלולותיה של ידידה אהובה זו שקעה אמה, לראשונה בחייה, בהרהורים עגומים שמִשכם יותר מהרף־עין. משנסתיימה החתונה והמוזמנים פרשו לדרכם, נשארו היא ואביה לסעוד בצוותא, בלא סיכוי לאדם שלישי שיבדרם בשעות הערב הארוכות. לאחר הארוחה עלה האב על יצועו כמנהגו, ולה לא נותר אלא לשבת ולהגות באבידתה.

המאורע צופן היה אושר לידידתה מכל הבחינות. אישיותו של מר וסטון היתה ללא פגם, רכושו נכבד, גילו הולם ונימוסיו נאים; והיא מצאה נוחם־מה בהרהורים על מידת הוותרנות והנדיבות שגילתה ברצותה תמיד בשידוך זה ובטפחה אותו; אולם בכל אלה אך זרתה מלח על פצעיה. הרגֵש תרגיש בחסרונה של מיס טיילור, יום יום ושעה שעה. היא זכרה את טוּב־ליבה לשעבר - את טוב הלב, את החיבה שמשכה לה במשך שש־עשרה שנה - כיצד לימדה אותה וכיצד שיחקה עימה מאז היותה בת חמש - כיצד השתדלה בכל כוחה לקרבה ולשעשעה בימים כתיקונם - וכיצד סעדה אותה בחוליי הילדות למיניהם. חוב כבד של הכרת־טובה נצטבר בזה; אך המגע והמשא בשבע השנים האחרונות, שוויון־הערך וביטול כל הסייגים שבאו במהרה, משנותרו לבדן זו עם זו בעקבות נישואיה של איזבלה, אלה היו לה זיכרון יקר יותר, ענוג יותר. היתה זו ידידה ובת־לוויה שמעטות כדוגמתה, נבונה, משכילה, יעילה, נעימה, מצויה בכל אורחות המשפחה, מגלה ענין בכל בעיותיה, ובייחוד בה עצמה, בכל הנאותיה ומזימותיה; - אדם שניתן לגלות לפניו כל מחשבה בעצם היוולדה ושברוב אהבתה מעולם לא מצאה בה שום דופי.

כיצד תעמוד בתמורה? - אכן, ידידתה רחקה מן הבית כמחצית המיל בלבד; אך ברור היה לה לאמה השוני הרב שבין מרת וסטון המתגוררת במרחק מחצית המיל בלבד לבין מיס טיילור המצויה בבית פנימה; ועם כל מעלותיה הרבות, מתנת טבע ומִקנת בית, נשקפה לה מעתה סכנה חמורה של בדידות רוחנית. את אביה אהבה מעומק הלב, אך הוא לא היה לה רֵע הולם. לא היה בכוחו לשמש לה בן־שיח, לא בדברים של טעם ולא בדברי היתולים.

הצרה שבפער השנים בפועל (מר וודהאוז איחר למדי לשאת אשה) עוד הוחמרה הרבה עקב מִזגו והרגליו; שכן בהיותו חולני כל ימיו, לא עסק מעודו בפעילות רוחנית או גופנית כלשהי והזדקן באורחותיו שלא לפי גילו; והגם שהכל אהבוהו בגין טוב ליבו וחביבותו, הנה לא היה בכשרונותיו כדי להוציא לו מוניטין כלשהן.

אחותה, אף שנישואיה הרחיקוה אך מעט־לערך - היא התגוררה בלונדון, במרחק שישה־עשר מיל בלבד - נמצאה הרבה מעבר להישג־ידה היומיומי; ועוד יהיה צורך לגבור על ימי אוקטובר ונובמבר רבים וארוכים בהארטפילד עד שיביא חג המולד הבא את איזבלה ובעלה עם ילדיהם הקטנים לביקור, עד שישובו וימלאו את הבית ותימצא לה חברה מהנה.

בהייברי, הכפר הגדול והמאוכלס שהיה כמעט בגדר עיירה ואשר אחוזת הארטפילד השתייכה אליו למעשה, למרות כרי הדשא, המשוכות והשם שייחדה לעצמה, לא נמצאו לה אנשים כערכה. משפחת וודהאוז היתה כאן המשפחה הראשה. הכל נשאו עיניהם אליה. היו לה מכרים לא־מעטים במקום, שכן אביה נהג אדיבות כלפי הכל ללא הבחנה, אך לא היה בהם איש הראוי לתפוס את מקומה של מיס טיילור, ולו לשעות ספורות. היתה זו תמורה מעציבה; ולא היה בידי אמה אלא להיאנח ולבקש על הנמנעות, עד שניעור אביה משנתו ואילצה ללבוש פנים שמחות. רוחו נזקקה לעידוד. אדם עצבני היה ונוטה לדיכאון; הוא חיבב כל מי שהסכין עימו ושנא להיפרד ממנו; הוא שנא כל תמורה שהיא. מן הנישואים, המביאים תמורה בכנפיהם, סלד מאז ומתמיד; עדיין לא השלים מכל וכל עם נישואי בתו ולא היה מדבר בה אלא מתוך השתתפות־בצער, אף שהיה זה קשר של אהבה במלוא מובן המלה, והנה ניטל עליו להיפרד גם ממיס טיילור; ומתוך אנוכיותו השקטה והמורגלת, ומכיון שמעולם לא נתקבל על דעתו שרגשותיהם של אחרים עשויים להיות שונים מרגשותיו, נטה לסבור שמעשהּ של מיס טיילור מעשה מצער הוא גם לדידה, וכי מאושרת היתה לאין־ערוך אילו בילתה את שארית ימיה בהארטפילד. אמה חייכה ופיטפטה בעליצות ועשתה כמיטב יכולתה להרחיק מעליו הגיגים אלה; אולם משהוגש התה, נבצר ממנו שלא לומר בדיוק מה שאמר בשעת הארוחה: ״מיס טיילור המסכנה! ולוואי והיתה שוב עימנו. חבל שמר וסטון נתן בה עיניו כל עיקר!״

״אינני מסכימה אתך, אבא; ואתה יודע זאת. מר וסטון הוא איש טוב־מזג, נעים הליכות ומצוין כל כך, עד שראוי הוא בהחלט לאשה טובה; - הן לא תרצה שמיס טיילור תשב עימנו עד עולם ותישא בכל גחמותי, שעה שיש בידה לשרור בבית משלה!״

״בית משלה! - איזו טובה תצמח לה מבית משלה? הלא בית זה גדול ממנו פי שלושה. - ולך אין שום גחמות, יקירתי.״

״והרי נבוא לבקרם לעיתים קרובות והם יבואו לבקר אותנו! - נתראה בלי הפסק! אנו חייבים להיות הראשונים, עלינו לערוך אצלם ביקור־נימוסים בהקדם.״

״יקירתי, כיצד אגיע למרחק כזה? רנדלס רחוקה כל כך. גם את מחצית הדרך לא אוכל לעבור ברגל.״

״לא, אבא, איש לא העלה בדעתו שתלך ברגל. ניסע כמובן במרכבה.״

״במרכבה! אבל ג׳יימס לא ירצה לרתום את הסוסים למסע קצר כל כך; - והיכן ישהו הסוסים המסכנים בשעת הביקור?״

״יעמידו אותם באורוותו של מר וסטון, אבא. אתה יודע שכל זה כבר סודר. הלא ביררנו הכל עם מר וסטון אמש. ואשר לג׳יימס, הייה סמוך ובטוח שתמיד יסע ברצון לרנדלס, הלא בתו משרתת שם. חוששתני שלא יאבה להסיענו לשום מקום אחר. מעשה ידיך הוא, אבא. אתה הוא שהִשגת לחנה אותו מקום עבודה משובח. איש לא זכר את חנה עד שהעלית את שמה - ג׳יימס אסיר־תודה לך במאוד מאוד!״

״אני שמח מאוד שהעליתי אותה בדעתי. וטוב הדבר, כי בשום פנים איני רוצה שג׳יימס יראה עצמו מזולזל; ואני בטוח שתהיה משרתת טובה מאוד; נערה מנומסת היא ודיבורה נאה; אני מעריך אותה לעילא־ולעילא. כל אימת שאני פוגש בה, היא מחווה קידה ושואלת לשלומי באופן נאה מאוד; וכשהזמנת אותה לכאן לעבודת־תפירה, הבחנתי שתמיד היא לוחצת על כף המנעול כנדרש ולעולם אינה טורקת דלתות. מובטח לי שתהיה משרתת מצוינת; ותהיה זו נחמה רבה למיס טיילור, שיימצא בקירבתהּ אדם שהיא רגילה בו. כשילך גייימס לבקר את בתו, יביא לה תמיד חדשות מאיתנו. הוא יוכל לספר לה מה שלומנו.״

אמה לא חסכה מאמץ כדי להוסיף ולקיים הלוך־מחשבות מבורך זה, ובעזרת משחק פסיפונים קיוותה להעביר איכשהו את שעות הערב עם אביה ולהימלט מהתקפי נוחם זולת אלו שלה. שולחן־המשחק הוצב; אך מיד בא אורח ועשאו למיותר.

מר נייטלי, איש נבון־דבר כבן שלושים ושבע או שמונה, לא זו בלבד שהיה ידיד ותיק ואיש סודה של המשפחה, אלא שהיה גם קרוב לה בפועל, בהיותו גיסה הבכור של איזבלה. הוא גר במרחק של כמיל אחד מהייברי והיה אורח תדיר, רצוי תמיד, והפעם רצוי אף יותר מהרגיל, כיון שבא היישר מלונדון, מבית שאריהם המשותפים. הוא חזר לסעודת־ערבית מאוחרת לאחר שנעדר ימים אחדים, ועתה בא ברגל להארטפילד להודיע שהכל כשורה בכיכר ברונסוויק. היה זה ארוע משמח, שעודד את רוחו של מר וודהאוז לזמן־מה. נועם־דיבורו של מר נייטלי היטיב עימו תמיד; ושאלותיו הרבות לשלום ״איזבלה המסכנה״ וילדיה נענו לשביעות רצונו הגמורה. משסיימו בכך, העיר מר וודהאוז מתוך הכרת־טובה; ״חן־חן לך, מר נייטלי, שבאת לבקרנו בשעת ערב מאוחרת כל כך. חוששני שהדרך קשתה עליך להחריד.״

״כלל וכלל לא, אדוני. לילה יפה בחוץ, ליל ירח; והחמימות מאלצת אותי להתרחק מן האש הגדולה שהבערת.״

״אך האוויר ודאי לח והדרך בוצית. מקווה אני שלא תצטנן.״

״בוצית, אדוני?! הסתכל־נא בנעלי. אף לא רבב.״

״אכן! זה מפתיע, שהרי כאן ירד גשם עז. ניתך עלינו גשם סוחף במשך כמחצית השעה, בשעת ארוחת הבוקר. ביקשתי שידחו את החתונה.״

״אגב - לא בירכתי אותך לכבוד המאורע. כיון שנהיר לי טיב השמחה שבלבכם, לא מיהרתי לברככם. אני מקווה שהכל עבר בשלום, פחות או יותר. כיצד נהגתם כולכם? מי הזיל את מירב הדמעות?״

״אה! מיס טיילור המסכנה! הרי זו פרשה עגומה!״

״מר וודהאוז ומיס וודהאוז המסכנים, ברשותך; אך בשום אופן לא אוכל לומר ׳מיס טיילור המסכנה.׳ מלוא אהדתי נתונה לך ולאֶמה; אך כשמדובר בתלות לעומת עצמאות! - מכל מקום, קל יותר להשביע רצונו של אדם אחד מלהשביע רצונם של שניים.״

״בייחוד כאשר האחד מהשניים הוא בריה גחמנית וטורדנית שכזו!״ אמרה אמה כמתגרה. ״ברי לי שלכך אתה מכוון, ובלי ספק היית אומר זאת, אילמלא אבי כאן.״

״אמת הדבר, יקירתי, אמת־לאמיתה,״ אמר מר וודהאוז באנחה. ״חוששני שלעיתים הריני גחמן וטורדן ביותר.״

״אבא׳לי יקירי! הרי אינך סבור שעשויה הייתי להתכוון אליך או לחשוב שמר נייטלי התכוון אליך. איזה רעיון מחריד! הו, לא! התכוונתי לעצמי בלבד. מר נייטלי אוהב למצוא בי מומים, אתה מבין - דרך־צחוק -הכל דרך־צחוק. תמיד אנו אומרים זה לזה ככל העולה על לשוננו.״

אכן מר נייטלי נמנה עם מתי המעט שמגרעותיה של אמה וודהאוז היו גלויות לפניהם, והיה היחיד שדיבר עימה על אודותן; והגם שדבר זה לא נעם לה ביותר, הנה ידעה אֶמה שינעם אף פחות מכֵּן לאביה, עד כדי כך שביקשה להעלים ממנו את העובדה שלא הכל רואים בה את כליל־השלֵמות.

״אמה יודעת שלעולם איני מחניף לה!״ אמר מר נייטלי; ״אך לא ביקשתי לרמוז על שום אדם. מיס טיילור רגילה היתה לספק רצונם של שני אנשים; עתה אין לה אלא אחד. מסתבר, שתצא נשכרת.״

״ובכן,״ אמרה אמה, בלא להקפיד עימו עוד - ״רצונך לשמוע על אודות החתונה, ואשמח לספר לך, שכן כולנו נהגנו למופת. הכל דייקו לבוא בשעה היעודה, הכל במיטב מחלצותיהם. אף לא דמעה אחת נראתה, ולא נראו כמעט פנים נוגות. הו, לא! כולנו ידענו כי רק מחצית המיל תפריד בינינו וברי היה לנו שניפגש יום יום.״

״אמה היקרה מיטיבה לעמוד בכל מתלאה,״ אמר אביה, ״אבל למען האמת צר לה מאוד על אובדן מיס טיילור, ובטוחני, מר נייטלי, שעוד תחסר לה יותר ממה שהיא משערת.״

אמה הסבה את ראשה, מיטלטלת בין דמע לחיוך.

״אי־אפשר שאמה לא תתגעגע לבת־לוויה שכזאת,״ אמר מר נייטלי. ״אילו עלתה על דעתנו אפשרות אחרת, הן לא היינו מחבבים אותה כדי כך. אלא שהיא מכירה בטובה הרבה שתצמח למיס טיילור מנישואיה; יודעת היא עד מה רצוי למיס טיילור, בגילה, לישב בבית משלה, עד־מה חשוב לה שתהא פרנסתה מובטחת, ולכן לא תניח לכאב לגבור על השמחה. כל מי שהוא ידיד למיס טיילור, שמח בוודאי לנישואיה המוצלחים.״

״ושכחת עוד ענין אחד הגורם לי שמחה,״ אמרה אמה, ״והוא ענין נכבד מאוד - שאני היא ששידכתי אותם. שידכתי אותם, מבין אתה, לפני ארבע שנים; והעובדה שהשידוך יצא לפועל, ושהצדק היה עימי בעוד שרבים כל־כך טענו כי מר וסטון לא ישוב לשאת אשה, יש בה נחמה השקולה כנגד הכל.״

מר נייטלי הניד בראשו לעומתה. אביה השיב בחיבה, ״אה! יקירתי, ולוואי שלא תשדכי שידוכים ותגידי עתידות, שכן כל מה שאת אומרת קם והווה. אנא אל תשדכי עוד שידוכים.״

״מבטיחה אני שלא אשדך את עצמי, אבא; אך חייבת אני גם חייבת לשדך אחרים. הרי זה הנפלא בשעשועים! ומה־גם שנפלה בחלקי הצלחה שכזאת! הכל אמרו שמר וסטון לא ישוב לשאת אשה. הו, לא ולא! מר וסטון, שעמד באלמנותו זמן רב כל כך, שדומה היה כי נוח לו בלא אשה, הטרוד בלי הרף, אם בעסקיו בעיר ואם בחברת ידידיו כאן, והוא מקובל בכל מקום, עליז תמיד - אף ערב אחד בשנה לא נאלץ מר וסטון לבלות בגפו אם לא רצה בכך. הו, לא! ודאי שמר וסטון לא ישוב לשאת אשה. היו אף שאמרו כי הבטחה הבטיח לאשתו על ערש מותה, ואחרים - כי בנו ודודו אינם מניחים לו. אֵילו דברי הבאי לא טפלו, ואִילו אני לא האמנתי בהם כהוא־זה. מאז אותו יום (לפני כארבע שנים) שפגשנוהו, מיס טיילור ואני, בברודוויי ליין, כאשר זינק באבירות כזו, בשל הזרזיף שהחל יורד, ושאל למעננו שתי מטריות מעם החוואי מיטשל - הגעתי לכלל החלטה. מאותה שעה ואילך תיכנתי את השידוך; וכיון שזכיתי הפעם בהצלחה כזאת הן לא יעלה על דעתך, אבא׳לי יקר, שאמשוך ידי משידוכים.״

׳׳אינני מבין מה פירוש ׳הצלחה׳״ אמר מר נייטלי. ״הצלחה כרוכה בהשתדלות. אכן, אילו השתדלת בארבע השנים האחרונות לקדם נישואים אלו, הרי שניצלת את זמנך כיאות ובטוב־טעם. כבוד הוא לגברת צעירה להעסיק את רוחה בכגון אלה! ואולם אם עיסוקך, כדבריך, בשידוך - ואני משער שכן הוא - התבטא רק בכך שהגית את התוכנית, שאמרת לעצמך יום בהיר אחד, ׳דומתני שייטב מאוד למיס טיילור אם ישא אותה מר וסטון לאשה,׳ ושחזרת על כך בינך לבינך לעת מצוא, בזכות מה את מדברת על הצלחה? מה פעלת? במה את גאה? - ניחשת ניחוש שעלה יפה, וזה הכל.״

״ולא ידעת מימיך את תחושת ההנאה והניצחון המתלווים לניחוש שעלה יפה? - ליבי ליבי לך. - חשבתיך לדק־תפיסה יותר - שכן, האמן לי, ניחוש שעלה יפה אינו ענין למזל בלבד. לעולם יש בו מידה של כישרון. ואשר לאותו ביטוי עלוב, ׳הצלחה׳, שהוא כצנינים בעיניך, מנין לך שאיני זכאית לו מכל וכל? שירטטת שתי תמונות נאות - אך דומתני שתיתכן שלישית - משהו שבין אפס־מעשה לבין עשיית הכל. אילמלא עודדתי את ביקוריו של מר וסטון בביתנו, ואילמלא מיני סיוע קטנים שהושטתי לעיתים תכופות ויישור אין־סוף הדורים קטנים, אפשר שהכל היה מסתיים בלא־כלום. נראה לי שמכיר אתה את הארטפילד דייך להבין זאת.״

״לאדם פתוח וגלוי־לב כוֶסטון ולאשה נבונה וכנה כמרת טיילור אפשר להניח בלא חשש לנהל את ענייניהם בעצמם. קרוב לוודאי שיותר ממה שהועלת להם בהתערבותך, הזקת לעצמך.״

״אמה לעולם לא תהגה בעצמה, כשיש בידה להיטיב עם אחרים,״ העיר מר וודהאוז, שהבין את המדובר אך בחלקו. ״אבל, יקירתי, אנא אל תשדכי עוד שידוכים; הריהם ענין מטופש, ההורס את חוג המשפחה בצורה מרגיזה.״

״רק עוד אחד, אבא; רק את מר אלטון. מר אלטון המסכן! הרי אתה מחבב את מר אלטון, אבא - אני חייבת לחפש לו אשה. אין בכל הייברי אחת שתהיה ראויה לו - והוא נמצא כאן זה שנה תמימה, וכה היטיב לערוך את ביתו עד שחרפה היא שיוסיף לעמוד ברווקותו - וכששילב היום את ידיהם, נראה בעיני כמי שמבקש בכל ליבו ששירות מעין זה ייעשה גם לו! אני מעריכה מאוד את מר אלטון, וזאת הדרך היחידה שבה אוכל לעשות דבר־מה למענו.״

״מר אלטון הוא צעיר נאה מאוד, אין ספק, וצעיר ראוי לשבח, והוא טוב בעיני מאוד. ואולם אם ברצונך להביע לו הוקרה כלשהי, יקירתי, אנא הזמיניהו לסעוד בביתנו באחד הימים. זה עדיף בהרבה. אני בטוח שמר נייטלי יואיל ברצון לגשת אליו.״

״בשמחה רבה, אדוני, בכל עת שתרצה,״ צחק מר נייטלי; ״ואני מסכים איתך לחלוטין כי מעשה זה עדיף. הזמיני אותו לסעודה, אמה, והגישי לו את מיטב הדגים והעוף, אך הניחי לו לבחור לו אשה כטעמו. האמיני לי, גבר כבן עשרים־ושש או שבע מסוגל לדאוג לעצמו.״