אות השני

1

דלת בית הכלא

 

קהל רב – גברים מזוקנים בבגדים שצבעיהם קודרים ובמגבעות אפורות ומחודדות כצריחי כנסיות, וביניהם התערבבו נשים, אחדות כיפות לראשן ואחרות גלויות ראש – התאסף לפני בניין עץ שדלתו עשויה מקורות עץ אלון כבדות ששובצו בהן מסמרי ברזל ארוכים.

 

המייסדים של מושבה חדשה, תהיה אשר תהיה עמדתם המקורית, האוטופית, בסוגיית המעלות האנושיות והאושר, הבינו בלי יוצא מן הכלל שההכרח להקצות פיסה אחת מהאדמה הבתולה לבית קברות, ואחרת – לבית כלא, הוא מן הצרכים המעשיים הראשוניים ביותר. לפי הכלל הזה, אפשר בהחלט להניח שהאבות המייסדים של בוסטון בנו את בית הכלא הראשון סמוך לקורנהיל כמעט בו בזמן שסימנו את תחום בית הקברות הראשון על אדמתו של אייזק ג'ונסון וסביב קברו, שלאחר מכן היה לגרעין שסביבו נכרו כל קברי הקהילה בחצר הכנסייה העתיקה 'קינגס צ'אפל'. ודאי שחמשֿעשרה או עשרים שנה אחרי שהוקמה העיר, כבר ניכרו בבניין העץ של בית הכלא כתמי רטיבות וסימנים אחרים המעידים על גילו, והם הוסיפו עוד קדרות לחזיתו הקדורנית והנוגה ממילא. מלאכת הנפחות המגושמת שבדלת האלון העלתה חלודה שנראתה עתיקה יותר מכל דבר אחר בעולם החדש. כמו כל דבר שיש לו נגיעה לפשע, נראה שהיא מעולם לא ידעה תקופת נעורים. בחזית הבניין הכעור הזה, ובינו ובין נתיב המרכבות שברחוב הייתה חלקת עשב שצמחו בה פרא דְקוּרית, כף האווז, דָטוּרה ושאר צמחים מכוערים שנראה שמצאו משהו נעים באדמה שמוקדם כל כך הצמיחה את פרי הבאושים של החברה המתורבתת, הכלא. אלא שבצד אחד של השער, כמעט על מפתנו, הכה שורש שיח ורד הבר, שבחודש זה, יוני, היה מכוסה בפנינים עדינות שנדמה כאילו הם מציעים את ניחוחם ואת יופיים הענוג לאסיר הנכנס לכלא ולפושע המורשע המתייצב לקראת ביצוע גזר דינו, עדות שהטבע יכול לרחם עליו מעומק לבו ולהפגין חביבות כלפיו.

 

שיח ורדים זה, בשל נסיבות יוצאות דופן נשמר זכרו בדברי הימים; אבל שמא היה רק שריד ביער העד חסר הרחמים זמן רב כל כך לאחר שנפלו האורנים והאלונים העצומים שבעבר הצלו עליו, או שמא, ויש יסוד הגיוני להאמין בכך, צמח במקום שדרכו כפות רגליה של אן הצ'ינסון הקדושה בשעה שנכנסה בדלת בית הכלא – לא נעז לקבוע. מאחר שהוא ניצב ממש על סף סיפורנו, שעומד להתחיל עתה באותה דלת מבשרת רעות, אין בידנו אלא לקטוף את אחד מפרחיו ולהגיש אותו לקורא. יש לקוות שהוא יסמל פריחה מוסרית רצויה שייתכן שתתגלה בהמשך הדרך, או ירכך את סיומו העגום של סיפור על כאב ועל חולשות אנושיות.