פרק ראשון
ציניקָנית מלידה
פלורה בֶּל בַּקמֶן ישבה ליד השולחן בחדר שלה. היא היתה עסוקה מאוד. היא עשתה שני דברים בבת אחת. היא התעלמה מאמא שלה, ובמקביל קראה חוברת קומיקס ששמה הרפתקאותיו המאוירות של אינקֶנדֶסטוֹ המדהים!
״פלורה,״ צעקה אמא שלה, ״מה את עושה שם בחדר?״
״קוראת!״ צעקה פלורה.
״זכרי את החוזה!״ צעקה אמא שלה. ״אל תשכחי את החוזה!״
בתחילת הקיץ, ברגע של חולשה, פלורה עשתה טעות וחתמה על חוזה שלפיו היא ״תתאמץ להפנות עורף לתעלולים האוויליים של חוברות הקומיקס, ולהפנות את הפנים לספרות אמיתית״.
ככה בדיוק היה כתוב בחוזה. אמא שלה כתבה אותו.
אמה של פלורה היתה סופרת. היא היתה גרושה, וכתבה רומנים רומנטיים.
מי שמדברת על תעלולים אוויליים.
פלורה שנאה רומנים רומנטיים.
היא בכלל שנאה רומנטיקה.
״אני שונאת רומנטיקה,״ אמרה פלורה לעצמה בקול רם.
המילים האלה מצאו חן בעיניה. היא דמיינה אותן מרחפות מעל הראש שלה בתוך בלון של קומיקס; היה נעים להרגיש שמילים מרחפות לה מעל הראש. במיוחד מילים נגד רומנטיקה.
אמא של פלורה טענה נגדה לא פעם שהיא ״ציניקָנית מלידה״.
לפלורה היתה הרגשה שזה נכון.
היא ציניקנית מלידה
שלא מכבדת חוזים!
כן, חשבה פלורה, זאת אני. היא הרכינה את ראשה והמשיכה לקרוא על אינקנדסטו המדהים.
כעבור כמה דקות קָטע את הקריאה רעש אדיר.
כאילו מטוס נחת בחצר האחורית של משפחת טיקם.
״מה זה צריך להיות?״ שאלה פלורה. היא קמה, ניגשה לחלון וראתה את גברת טיקם מתרוצצת בחצר עם שואב אבק מבריק וגדול מאוד.
כאילו היא שואבת את החצר.
לא יכול להיות, חשבה פלורה. מי יוצא לשאוב אבק בחצר?
בעצם, גברת טיקם לא נראתה כאילו היא יצאה לשאוב אבק.
מי שיצא, כנראה, היה דווקא השואב. יצא מדעתו. או אולי ממנועו, מי יודע.
״אולי חסר לו בורג,״ אמרה פלורה בקול רם.
ואז ראתה שגברת טיקם ושואב האבק מתקדמים בקו ישר בכיוונו של סנאי!
״לאט־לאט,״ אמרה פלורה.
היא דפקה על החלון בכוח.
״תיזהרי!״ צעקה. ״את תכף תשאבי את הסנאי הזה!״
כך אמרה, ולרגע מוזר אחד ראתה את המילים תלויות לה מעל הראש.
״את תכף תשאבי
את הסנאי הזה!״
אין לדעת איזה מין משפטים את עלולה לומר פתאום, חשבה פלורה. מי היה מאמין שפתאום אצעק: ״את תכף תשאבי את הסנאי הזה!'״?
היא אמנם אמרה את המילים האלה, אבל לשווא. פלורה היתה רחוקה מדי. שואב האבק היה רועש מדי. וממילא היה ברור שהוא שואף הרס.
״יש לשים קץ למעשה הזדון הזה,״ אמרה פלורה בקול עבה של גיבורי־על.
״יש לשים קץ למעשה הזדון הזה״ — כך אמר תמיד השרת הצנוע אלפרד שפריץ לפני שהחליף צורה והפך לאינקנדסטו המדהים, עמוד אור ענקי הנלחם בפשע.
למרבה הצער, אלפרד שפריץ לא היה בחדר.
פרק ראשון
ציניקָנית מלידה
פלורה בֶּל בַּקמֶן ישבה ליד השולחן בחדר שלה. היא היתה עסוקה מאוד. היא עשתה שני דברים בבת אחת. היא התעלמה מאמא שלה, ובמקביל קראה חוברת קומיקס ששמה הרפתקאותיו המאוירות של אינקֶנדֶסטוֹ המדהים!
״פלורה,״ צעקה אמא שלה, ״מה את עושה שם בחדר?״
״קוראת!״ צעקה פלורה.
״זכרי את החוזה!״ צעקה אמא שלה. ״אל תשכחי את החוזה!״
בתחילת הקיץ, ברגע של חולשה, פלורה עשתה טעות וחתמה על חוזה שלפיו היא ״תתאמץ להפנות עורף לתעלולים האוויליים של חוברות הקומיקס, ולהפנות את הפנים לספרות אמיתית״.
ככה בדיוק היה כתוב בחוזה. אמא שלה כתבה אותו.
אמה של פלורה היתה סופרת. היא היתה גרושה, וכתבה רומנים רומנטיים.
מי שמדברת על תעלולים אוויליים.
פלורה שנאה רומנים רומנטיים.
היא בכלל שנאה רומנטיקה.
״אני שונאת רומנטיקה,״ אמרה פלורה לעצמה בקול רם.
המילים האלה מצאו חן בעיניה. היא דמיינה אותן מרחפות מעל הראש שלה בתוך בלון של קומיקס; היה נעים להרגיש שמילים מרחפות לה מעל הראש. במיוחד מילים נגד רומנטיקה.
אמא של פלורה טענה נגדה לא פעם שהיא ״ציניקָנית מלידה״.
לפלורה היתה הרגשה שזה נכון.
היא ציניקנית מלידה
שלא מכבדת חוזים!
כן, חשבה פלורה, זאת אני. היא הרכינה את ראשה והמשיכה לקרוא על אינקנדסטו המדהים.
כעבור כמה דקות קָטע את הקריאה רעש אדיר.
כאילו מטוס נחת בחצר האחורית של משפחת טיקם.
״מה זה צריך להיות?״ שאלה פלורה. היא קמה, ניגשה לחלון וראתה את גברת טיקם מתרוצצת בחצר עם שואב אבק מבריק וגדול מאוד.
כאילו היא שואבת את החצר.
לא יכול להיות, חשבה פלורה. מי יוצא לשאוב אבק בחצר?
בעצם, גברת טיקם לא נראתה כאילו היא יצאה לשאוב אבק.
מי שיצא, כנראה, היה דווקא השואב. יצא מדעתו. או אולי ממנועו, מי יודע.
״אולי חסר לו בורג,״ אמרה פלורה בקול רם.
ואז ראתה שגברת טיקם ושואב האבק מתקדמים בקו ישר בכיוונו של סנאי!
״לאט־לאט,״ אמרה פלורה.
היא דפקה על החלון בכוח.
״תיזהרי!״ צעקה. ״את תכף תשאבי את הסנאי הזה!״
כך אמרה, ולרגע מוזר אחד ראתה את המילים תלויות לה מעל הראש.
״את תכף תשאבי
את הסנאי הזה!״
אין לדעת איזה מין משפטים את עלולה לומר פתאום, חשבה פלורה. מי היה מאמין שפתאום אצעק: ״את תכף תשאבי את הסנאי הזה!'״?
היא אמנם אמרה את המילים האלה, אבל לשווא. פלורה היתה רחוקה מדי. שואב האבק היה רועש מדי. וממילא היה ברור שהוא שואף הרס.
״יש לשים קץ למעשה הזדון הזה,״ אמרה פלורה בקול עבה של גיבורי־על.
״יש לשים קץ למעשה הזדון הזה״ — כך אמר תמיד השרת הצנוע אלפרד שפריץ לפני שהחליף צורה והפך לאינקנדסטו המדהים, עמוד אור ענקי הנלחם בפשע.
למרבה הצער, אלפרד שפריץ לא היה בחדר.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
