ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9

תקציר

רב-פקד אברהם אברהם, חוקר המשטרה החולוני, חוזר – ומבקש לעצמו תיקים גדולים יותר וסיפורים שיש בהם גם מנצחים.

ב"אמונה" עומדות בפני אברהם שתי חקירות. בראשונה, תינוקת בת יומה נמצאת בתוך תיק מחוץ לבית חולים, והאישה החשודה שהשאירה אותה שם נתפסת מיד. אברהם, המובס מתיקים כואבים של אלימות במשפחה, מעדיף לא להאזין לסיפורה ומתרכז בחקירה השנייה – חיפושים אחרי תייר שווייצרי מסתורי, בעל כמה שמות ודרכון מזויף, שנעלם מבית מלון בבת ים, כאילו בלעה אותו האדמה. 

שתי החקירות האלה, השונות לכאורה זו מזו, יובילו את אברהם קרוב מאוד הביתה וגם הרחק ממנו, לפריז המוכרת לו מספרי הבלשים האהובים עליו. הן יפגישו אותו עם אנשים שהוא חשב שהוא יודע עליהם הכול, ועם אנשים שלא פגש מעולם ושלא ברור אם הם קיימים, ויחשפו בפניו סיפורים שהוא יצטרך להחליט אם הוא מאמין בהם או לא. בסופן הוא יצטרך לענות על שאלה הנוגעת גם לחייו: מהו הדבר הנכון לעשות?

"אמונה" הוא הספר הרביעי בסדרת הבלש אברהם אברהם, והרומן החמישי של דרור משעני ("תיק נעדר", "שלוש"), שספריו קנו לו קהל אוהבים גדול, זכו בפרסים חשובים ברחבי העולם, ועוּבּדו לקולנוע ולטלוויזיה. בספרו החדש, הכתוב ביד אמן, מרשה לעצמו משעני, כמו הבלש שלו, להפליג לעולמות רחוקים ולנסח עמדה אתית אמיצה ויוצאת דופן, כשם שהיא מלאת תקווה ואהבת אדם.

האנשים הפשוטים / רן בן נון
שובו של הבלש שאנחנו הכי אוהבים
האנשים הפשוטים / רן בן נון
שובו של הבלש שאנחנו הכי אוהבים
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • רב-פקד אברהם אברהם מרגיש שהוא חייב שינוי. נמאס לו לטפל בתיקים קטנים ועצובים שפתרונם רק גורם עצב נוסף. הוא כבר לא יכול לעמוד בפני עוד מקרה ועוד אחד של אלימות סתמית, המתפרצת ללא כל סיבה ומותירה אחריה רק צער וחורבן. הוא רוצה לעשות משהו אחר, רוצה להיות כמו קורט ולאנדר, הבלש של הנינג מנקל, רוצה להיות ב-CIA או ב-5MI, רוצה להציל את העולם. דרור משעני חוזר בפעם הרביעית אל הבלש שאנחנו הכי אוהבים ומוצא אותו מהורהר מתמיד, על פרשת דרכים. הדוק הקיומי שמכסה תדיר את מחשבותיו עבה וקודר יותר. העלילה נפתחת עם שני תיקים שלכאורה אין קשר ביניהם: אישה שהשאירה תיק ובתוכו עולל בן יומו בכניסה לבית החולים וולפסון, ותייר מצרפת שהגיע למלון זול בבית ים, נרשם בשם בדוי ומאז נעלמו עקבותיו. מכאן והלאה זו חקירה משטרתית קשה, אפור ומרתקת לגמרי. המתח נבנה שכבה אחר שכבה, עוד קצה חוט ועוד אחד, עד שברגע אחד של קסם ספרותי עילאי, הסיפורים נוגעים זה בזה ומובילות את אברהם אברהם אל המקום שבו הכל קורה – פריז.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • פילגש בגבעה/ שולמית לפיד
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קל לקריאה, כבד על הלב.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אברהם חוזר מירח הדבש עם מריאנקה המקסימה שלו, מופתע מתמיד שאחת כמוה בחרה לגור אתו בחולון. אחרי שהחמיץ את הלוויתה של המנטורית האהובה שלו, אילנה, הכל נראה לו חסר תכלית וטעם, אבל בשפתו הרכה והמופלאה של משעני אנו מבינים מאחורי גבו של הגיבור המיתולוגי עד כמה זה בדיוק להיפך, עד כמה הנגיעה הזו בחייהם של האנשים האמיתיים, קשי היום, היא דרמטית ומשנה גורלות הרבה יותר מכל מיני מבצעי מוסד סודיים ביותר בעורף האויב. מה שאברהם עושה הוא הכי חשוב בעולם, אבל הוא מרגיש בדיוק להיפך.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • כי האנשים הפשוטים הם לא ממש פשוטים. כל אדם הוא עולם ומלואו וכל מה שצריך כדי ליצור שינוי בעולם הזה הוא עין טובה, רגישות ובעיקר חמלה. המיאוס שאברהם חש מעבודתו נובע מכך שיש בו יותר מדי חמלה, הלב שלו ענק והוא לא מצליח לנתק את עצמו וליצור ריחוק מהאנשים העצובים והשבורים שבהם הוא נתקל. עבורו זו קללה, אבל עבורנו – ברכה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • מלא מלא פרטים קטנים שצריך לזכור. ממש המון. בואו מרוכזים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • אסתי והבה, הבלשית הזוטרה (יחסית) שעובדת על תיק התינוק הנטוש. חכמה, חריפה, פקחית ועם דמעה קבועה בעין. אישה שדורשת חיבוק.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "מקומת הקרקע אי אפשר לראות מה קורה על הגג או להבין את כל התמונה. אני ואתה גרים בקומת הקרקע. זה המקום שלנו. אז בשביל מה אתה מותח את הצוואר? סתם תחטוף כאבים. או גרוע מזה, ורטיגו".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • מתחילים בחולון – ממשיכים בפריז.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • תמיד. ולא רק לסדרת אברהם אברהם, אלא לכל מה שדרור משעני יכתוב, כולל רשימות מכולת.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • משעני מסדר לגיבורו את הגשמת חלומותיו – חקירה בינלאומית עם ניחוח מסתורי של סודות מדינה אפלים ואפילו קשר מרומז למוסד. האם אברהם ימצא את יעודו החדש בתחושת הדחיפות והסקס אפילו של החקירה ה"חשובה", או שאולי יבין שהחיים הקטנים והעצובים שבהם נגע בכל הקריירה שלו הם החיים האמיתיים. ולבסוף, שהוא, אברהם אברהם, לא מוסיף עוד עצב לעולם, אלא דווקא מחדיר לתוכו חריץ קטן, דקיק, של אור.