המדריך לעתיד

פרק ראשון

ייצור אישי והדפסה תלת-ממדית

"האדם הינו היצור היחיד הצורך מבלי לייצר."

— ג'ורג' אורוול, 'חוות החיות'

תחזית לשיחות סלון

[הערה: מתוך שאיפה להגדיל את רמת הפופולריות החברתית שלכם, הקוראים, תופיע בתחילת כל פרק "תחזית לשיחות סלון" — תקציר הפרק כולו במשפט אחד, עימו תוכלו לפתוח שיחות בכל מקום, בכל מצב.]

טכנולוגיות הדפסה תלת-ממדית יספקו לכל אדם יכולת לייצר חפצים אישיים, מזון ותרופות, בביתו או במרכזים סמוכים.

בתחילת שנת 2012 קיבלתי הזמנה אישית לבוא לבקר במשרדיה של חברת 'אובג'ט' הישראלית. כאשר שאלתי את ידידיי מתחום החומרים והייצור במה עוסקת החברה, הם קרצו אלי וענו במילה אחת: "קסם". אובג'ט עושה קסמים.

מבחוץ, לא הותירו משרדי החברה ברחובות רושם קסום במיוחד. הבניין, שבו היו ממוקמות גם חברות אחרות, נראה ככל בניין משרדים גדול. לאחר היכרות ראשונית, הוביל אותי אחד ממהנדסי החברה לצמד דלתות גדולות שנפתחו עבורנו — וחשפו אותי לפלא של מהפכת הייצור האישי.

האולם הגדול היה מרוצף במדפסות — מכונות גדולות מעט יותר מתנור בישול ביתי. מתוך רבות מהן עלו רחשים וזמזומים. יכולתי לראות את המתרחש בתוכן מבעד למכסה השקוף. כל אחת מהן הפיקה חפצים אחרים: החל בתכשיטים, דרך פסלונים וכיסויים לאייפון וכלה במה שנראה כשיניים תותבות. כל אחת מהן קיבלה את הוראות הייצור ממחשב ושימשה כאינקובטור עבור העצמים המודפסים בתוכה, עד שכעבור כמה שעות הגיחו אלו לאוויר העולם, מוכנים במקרים רבים לשימוש מיידי.

והפלא הגדול באמת? כל אחת מהמדפסות יכולה להדפיס מגוון עצום של עצמים שונים, והיא יכולה לעשות זאת גם אם תמוקם אצלי בבית. במינימום מאמץ, ידע או כישרון, גם אני יכול לייצר עבור עצמי את כל מאוויי.

זהו הקסם בהדפסה תלת-ממדית.

הדפסה תלת-ממדית

אם תעבירו את ידכם על דף שיצא ממדפסת הזרקת דיו, תוכלו לחוש באותיות המזדקרות כמאית המילימטר מעל הדף. זהו עוביין. עתה דמיינו שנעבור על אותה אות פעם נוספת, ונדפיס אותה מחדש, בדיוק על האות הקודמת. ניתן לדיו להתייבש, ואז נעבור עליו שוב. ושוב. ושוב. בכל מעבר שכזה אנו מדפיסים שכבה נוספת, המתמצקת ישירות מעל השכבה הקודמת ומוסיפה עוד כמה מאיות המילימטר לגובהה. עתה דמיינו שאיננו משתמשים בדיו אלא בפלסטיק מומס, אשר נקרש באופן מיידי כאשר הוא מתווסף כשכבה חדשה. אלפי שכבות כאלו של פלסטיק, בסידור הנכון אחת על גבי קודמתה, יוכלו להניב מבנה תלת-ממדי: עצם של ממש — ממפתח שוודי ועד לכוס מים — שנוכל להשתמש בו עם צאתו מהמדפסת.

קיימות כמה טכנולוגיות שונות המשמשות להדפסה תלת-ממדית של מוצרים, אך כולן נהנות מיתרון דומה: הן מחליפות את שיטת ההזרקה לתוך תבנית הנהוגה במפעלי-ענק, ומאפשרות לכל אדם להפעיל מכונה פשוטה יחסית בביתו כדי ליצור כל חפץ שירצה בו. נכון להיום, המדפסות התלת-ממדיות הביתיות מוגבלות רק להדפסת פלסטיק, אך כפי שנראה מיד, העתידנים והמומחים בתחום צופים כי כבר בחמש השנים הקרובות ישתנה המצב.

כבר היום מתחילות מדפסות התלת-ממד להגיע לבתי-מלאכה ולבתים פרטיים, שם נעשה בהן שימוש ליצירת מוצרים אישיים, במיוחד מהסוג שלא משתלם לייצר בייצור סדרתי. בעלי מכוניות יוקרה יכולים להשתמש במדפסות להדפסת חלקי חילוף ייחודיים. אמנים מסוגלים ליצור באמצעותן חפצי אמנות המותאמים אישית לכל אדם. במאים ומפיקים משתמשים בהן ליצירת פסלונים של דמויות הוליוודיות, כמו גיבורי הסרט 'אווטאר' שהודפסו לצורך בחינה של זוויות צילום ומצבי תאורה. במקרים רבים, כל מוצר שונה מקודמו ומתאים בדיוק למשתמש.

יישום הטכניקה משמעותי במיוחד בייצור פרוטזות, שיניים תותבות או מכשירי שמיעה. בתחילת שנת 2013 קיבל ליאם בן החמש יד תותבת חדשה שתוכננה והודפסה במיוחד עבורו בתלת-ממד על-ידי כמה מתנדבים נלהבים, בעלות כוללת של מאה וחמישים דולרים בסך הכול5. היד התותבת מתאימה לו במדויק, והתרשימים הועלו לאתר Thingiverse('עולם הדברים'), שממנו ניתן להורידם בחינם ולהתאימם לכל ילד או מבוגר עם בעיה דומה.

טכניקות דומות מתחילות לשמש כיום להדפסת שיניים תותבות, אוזניים ואיברים אחרים. גם כאן, בניגוד לייצור סדרתי, הדפסה תלת-ממדית מאפשרת ליצור חלקים בעלי מורכבות ומגוון אדירים ללא כל ייקור של התהליך, מכיוון שהמעבר מהקובץ הדיגיטלי לחלק הפיזי אוטומטי לגמרי ודורש התערבות מינימלית של מפעיל אנושי.

אנו רואים שמדפסות התלת-ממד מתחילות כבר היום להתפשט לתוך התעשייה, ואפילו לידיהם של אומנים מומחים. אך ההתקדמות המעניינת ובעלת הפוטנציאל הגדול ביותר תתרחש בעוד כמה שנים, כאשר מדפסות תלת-ממד משוכללות יהיו זמינות לכל בית-ספר, לכל ספרייה ולכל משפחה. מתוך חוקרי העתידים שנסקרו בנוגע להתפתחות זו, 70% חוזים כי עד שנת 2030 יגיעו מדפסות התלת-ממד ל-30% מבתי האב בעולם המפותח, כולל ישראל, והשנה הממוצעת להתממשות התחזית הינה שנת 2025.

אני חושש שזוהי תחזית אופטימית במיוחד, ועוד ארוכה הדרך עד שנגיע להתממשותה — אך היא בעלת פוטנציאל לשנות את חיי כולנו מהרגע שנעבור אותה נקודה. השאלה שצריך לשאול, לפיכך, היא: מה צריך לקרות כדי שהמדפסות ייכנסו לחיי היום-יום של האדם הפשוט?

 

השנים הקרובות

חברת אובג'ט הוקמה בישראל בשנת 1999, כיצרנית של מדפסות תלת-ממד משוכללות במיוחד. המדפסות של אובג'ט מסוגלות להדפיס שני סוגי חומרים שונים ולשלב ביניהם, כך שהתוצר הסופי מורכב מאזורים נוקשים או גמישים לפי הצורך. עד לאחרונה היתה אובג'ט החברה הגדולה ביותר בישראל להדפסה תלת-ממדית, ולאחר שהתאחדה עם חברת 'סְטְרָטָסיס' הבינלאומית, היא הפכה לאחת החברות הגדולות ביותר בעולם בתחום.

ד"ר דניאל דיקובסקי עומד בראש צוות פיתוח חומרים בסטרטסיס, ומתפעל בכל יום מחדש מן הטכנולוגיה המתוחכמת העומדת מאחורי מדפסות התלת-ממד. למרות התלהבותו, הוא מכיר במגבלותיהן.

"אם אתה רוצה ליצור חפצים תלת-ממדיים בעצמך, אתה יכול לרכוש מדפסת ביתית, או ליצור תרשים בעצמך לפי מדריכים שקיימים ברשת, לשלוח להדפסה בחנות ממש כמו שמפתחים תמונות ולקבל את התוצר הביתה," אומר דיקובסקי. "השוק מאוד מגניב, והוא הסיבה העיקרית שבגללה יש כרגע באזז מסביב להדפסה התלת-ממדית. המדיה רואה כאן סוג של מהפכה בייצור, ועם הזמן צופים שאנשים יתחילו להדפיס דברים לבד בבית, ואני מסכים — זה יקרה מתישהו! אבל לפני כן הם ישתמשו בשירותי הדפסה בחנויות. במקום ללכת לחנות ולחפש מוצר, אתה תוריד את העיצוב שלו, תשלח אותו לחנות ההדפסה הסמוכה לביתך ותקבל אותו למחרת בבוקר."

ואכן, קשה להאמין שמדפסות התלת-ממד יהפכו מיד לכלי נפוץ בבתים. בראשית דרכן — ולמעשה, כבר היום — הן עתידות למצוא מקום בעיקר בחנויות שכונתיות ליצירת עצמים תלת-ממדיים. חלק מבעלי חנויות ההדפסה-על-נייר יאמצו את הטכנולוגיה החדשה ויציבו בחנות מדפסת תלת-ממד לשימוש הלקוחות, שיוכלו לשלוח תרשים תלת-ממדי אשר יודפס תוך שעות ספורות. כשם שנהגנו פעם ללכת לחנות כדי לפתח תמונות, כך נלך לחנות כדי להדפיס את היצירות והחפצים שאנו חושקים בהם.

כל זה טוב ויפה, אך מה המצב בהווה? כיום, מספרן של מדפסות התלת-ממד עדיין קטן. רק ה"חנונים" וה"גיקים" יכולים להתגאות במדפסת תלת-ממד בבתיהם. עם זאת, ירידת המחירים (מדפסת התלת-ממד הביתית הזולה ביותר עולה היום מאתיים דולרים בלבד) וההתלהבות הכללית שמסביב למדפסות יעודדו את תפוצתן לאינדיבידואלים רבים נוספים. אלא שיש צורך בגורם נוסף: בקידום ובהפצת הטכנולוגיה לכל שכבות החברה. 'מכון ראות' לקח על עצמו משימה זו בישראל, באמצעות הקמת מרכזי הדפסה ציבוריים.

מרכזי ההדפסה הציבוריים

מכון ראות הוא ארגון לא מפלגתי וללא כוונת רווח, שחזונו עוסק בקיומה, ביטחונה, שגשוגה ואיכותה של מדינת ישראל. בניגוד לגופים אחרים המתרכזים בעיקר בגיבוש מדיניות ציבורית, מנהלי מכון ראות מבינים כי יש צורך להתייחס גם לטכנולוגיה כגורם המשנה את כללי המשחק במאה ה-21.

בשנים האחרונות מקדם מכון ראות את "חזון ישראל 15", הקורא להפיכתה של ישראל לאחת מחמש-עשרה המדינות המובילות בעולם מבחינת איכות החיים של תושביהן. מנהלי המכון זיהו כי אחד מהנכסים הייחודיים של ישראל, שמיצויים נדרש לצורך קידום "חזון ישראל 15", הוא חדשנות מדעית-טכנולוגית. חדשנות זו בדיוק הובילה למיתוגה מחדש של ישראל כאומת הסטארט-אפ וההיי-טק, המתרכזת בעיקר בתכנות ובתעשיות מידע. מנהלי המכון נחושים בדעתם לקדם גם את הפן המדעי-הטכנולוגי בישראל, בדגש על מהפכת הייצור האישי. וכדבריו של רואי קידר, מנכ"ל מכון ראות, "משמעות חלק מהבטחת השגשוג היא להיות בחזית העשייה העולמית בתחום החדשנות המדעית-טכנולוגית."

"המהפכה הטכנולוגית של 'עשה זאת בעצמך' היא מגמה עולמית מרכזית בתחום החדשנות הטכנולוגית. הרעיון מאחורי המהפכה הוא שאמצעי ייצור שבעבר היו מסובכים להפעלה ויקרים, הם כיום זולים ופשוטים ועל כן ניתן לייצר מוצרים באופן עצמי וקרוב לבית," אומר קידר. "הנגישות הקלה למדפסות התלת-ממד ולטכנולוגיות הייצור הדיגיטלי מתחילה לשנות את פני עולם העיצוב והייצור ופותחת אפשרויות חדשות לעיצוב וייצור מוצרים שאינם חלק מייצור המוני. ייצור מותאם אישית מציע הזדמנויות להתאמת מוצרים לצרכים ייחודיים של מגוון אוכלוסיות."

מהפכת הייצור האישי עומדת להעביר את כוח הייצור מהמפעלים הגדולים ומבעלי ההון אל הציבור. בדומה לפרומתאוס שהביא לאדם את האש, כך מתכוון מכון ראות להביא להמונים — במרכז הארץ ובפריפריה — את היכולת לייצר בכוחות עצמם את החפצים שהם זקוקים להם.

"בעוד פחות מעשרים שנה יהיו בבתים רבים מדפסות תלת-ממד, כפי שכיום יש מדפסות דיו רגילות כמעט בכל בית," חוזה קידר. ומה יקרה בינתיים, בשנים הקרובות?

"אנשים יוכלו ליהנות ממדפסות באיכות מצוינת במרחבים טכנולוגיים קהילתיים שיהיו פזורים בכל רחבי הארץ: בבתי-הספר, במתנ"סים, בקניונים ובמרכזי הערים. המרכזים האלו יאפשרו לאנשים לעצב, לתכנן וליצור מוצרים מותאמים אישית," מרחיב קידר על תוכניותיו של מכון ראות לעשור הקרוב. הוא צופה כי היתרון של המרכז על הפריפריה יישחק, שכן הכלים והמידע שבמידה רבה נמצאים כיום רק במרכז, יהיו פזורים גם בפריפריה ויאפשרו לאנשים עם ידע בסיסי להפוך מצרכנים בלבד לצרכנים ויצרנים.

כדי לקדם את המהפכה, הקים מכון ראות את רשת 'מעבדות XLN' כחלוץ לפני המחנה. רשת XLNהיא למעשה רשת של מעבדות ציבוריות — מתחמים טכנולוגיים ברחבי הארץ שיהיו פתוחים לציבור הרחב ויאפשרו לכלל האוכלוסייה להתנסות במכונות, בכלים, בחומרים, ביכולת העיצוב, בתוכנות בקוד הפתוח ובייצור המוצרים. זאת מתוך מטרה ללמוד, לפתח, לייצר ולתעד דברים חדשים בקהילה שיתופית. היכולת לפעול בקהילה תספק למעבדות גם מידע על הצרכים של אנשים רבים ושונים וגם את הרעיונות לתכנון, עיצוב וייצור של מוצרים שנותנים מענה לצרכים אלה. בכך תתרום רשת המעבדות לחדשנות הישראלית ולאנשים עצמם.

המטרה היא שמעבדות XLNיהיו פרושות במקומות שונים בישראל, ובעיקר בפריפריה. בשנת 2013 נפתחו שתי מעבדות ציבוריות — אחת בתל-אביב ואחת בחיפה — ומעבדות נוספות נמצאות בשלבי תכנון מתקדמים. אנשי מכון ראות מתכוונים להגיע בסופו של דבר לפריסה כלל-ארצית מלאה. והכסף מאין?

"שלוש המעבדות הראשונות ימומנו בתחילה מכספי תרומות והשתתפות רשויות מקומיות," אומר קידר. "בעתיד, חלק ממימון הפעילות השוטפת של המעבדות ייעשה בהתאם לתוכנית עסקית שתגבה שירותים מחלק מהאנשים הפוקדים את המעבדות, אך מבלי לפגוע במטרה החינוכית והלאומית שלהן."

במילים אחרות, המעבדות יגבו סכום סמלי מהמעצבים, המפתחים והיוצרים המבקשים לעבוד בהן כדי לזכות ביכולות ייצור שבעבר היו שמורות למפעלי ענק ולחברות גדולות בלבד. הן ירשו גם לציבור הרחב לשלוח תרשימים ממוחשבים למדפסות שבמעבדות, ולהדפיס מוצרים במחירי עלות. כל אזרח יוכל להוריד מהרשת תרשים של צעצוע, של חפץ נוי או של כוס מעוצבת, ולשלוח אותו לייצור במעבדת XLNבסמוך למקום מגוריו.

כל זאת, כאמור, בעשר השנים הקרובות. אך מה יקרה לאחר מכן, כאשר המדפסות יתחילו להגיע לבתים הפרטיים?

החדירה לשוק הביתי

החדירה לשוק הביתי תיקבע לפי מחיר המדפסת, לפי יכולותיה ולפי הצורך הקיים בה בשימוש יומיומי. את מחיר המדפסת קל יחסית לחזות מראש. מחיריהן של מדפסות התלת-ממד הביתיות הקיימות כיום הלכו וירדו בשנים האחרונות, עד כי המדפסת הזולה ביותר, כפי שכתבתי קודם, אינה עולה היום יותר ממאתיים דולרים6. למעשה, המודל המסחרי של החברות עבר מהפך, כך שכעת הן מנסות למכור את המדפסות בזול, ואפילו בהפסד, ומתכננות להשיג רווח בעיקר מתוך מכירת ה"דיו" למשתמשים. כל הסימנים מעידים, לפיכך, על כך שהמחיר ימשיך להיות נמוך (יחסית לעלות ייצור ופיתוח המכשיר) גם עבור המדפסות בעלות היכולות הגבוהות יותר שיפותחו בעתיד.

ומה לגבי היכולות? אלו קשורות באופן בלתי ניתן להפרדה לצורך הקיים במדפסת. מעטים מאיתנו יזדקקו בבתיהם למדפסת שתוכל ליצור אך ורק כלים מפלסטיק שביר, למשל. יותר מ-80% מחוקרי העתידים שענו על התחום בסקר, צופים כי מדפסות בעלות יכולות הדפסה של כמה חומרים שונים — כגון מתכת ופלסטיק ביחד — ייצאו לשוק בעוד עשר שנים לכל היותר. התחזית הממוצעת עומדת על שנת 2019. זה יהיה הזמן שבו יוכלו אנשים להשתמש במדפסות כדי לייצר חפצים מורכבים — מבובות רובוטריקים ועד לידיות דלת.

 

חדשנות להמונים

חדירת המדפסות לשוק הפרטי תביא לשינוי ייחודי בהיסטוריה של דרכי הייצור. כל אדם — כל ילד! — שיחשוב על מוצר חדש ומיוחד, יוכל להדפיס אותו תוך שעות ספורות.

"זו אחת השיטות היותר פשוטות לעשות ביזנס בעידן המודרני — אם רק יש לך את היצירתיות הנחוצה," הסביר לי דיקובסקי. "עד היום היית צריך לחשוב על רעיון, לעצב אותו, לעשות אב-טיפוס, להזמין מסין ייצור סדרתי של המוצר בעשרות אלפי חתיכות, להחזיק אותן במחסן ולנהל לוגיסטיקת משלוח. היום, אתה צריך רק לפתוח חנות וירטואלית באתר ShapeWays, להעלות עיצוב — ולהתחיל מיד למכור."

נבחן את הדוגמה של דיקובסקי יותר מקרוב. לשם כך נסקור את המקרה של משה, אינסטלטור יצירתי (דמיוני, כמובן) שחשב על עיצוב חדש לשסתום לצינורות. משה משרטט את השסתום במחשב, אך כדי להוציא את חזונו אל הפועל הוא צריך ליצור אב-טיפוס — דוגמה פיזית של השסתום.

אם משה נהנה ממעמד של חבר סגל בכיר באוניברסיטה עם בית-מלאכה, או משירותיה של חברה תעשייתית גדולה, הרי שהוא יכול לייצר את אב-הטיפוס במקום עבודתו. אבל משה אינו פרופסור או מהנדס בכיר, אלא אדם פשוט וקשה-יום. מכיוון שכך, עליו להזמין אב-טיפוס שייוצר בסין הרחוקה, ולשלם עשרות אלפי שקלים לחברה שתתווך בינו לבין המפעל הסיני, שתתרגם את הוראותיו ואת התרשימים, שתשלם את השוחד פה וגם שם ושתגרום לכך שאב-הטיפוס — חתיכת פלסטיק קטנה — ישונע לאורך ולרוחב האוקיינוס עד שיגיע לישראל מקץ שבועות ארוכים.

ואז הוא יעוכב במכס עוד חודשיים.

מסכת הייסורים של משה לא מסתיימת בנקודה זו. הוא בוחן את אב-הטיפוס בעיניים מצומצמות, ומגלה מיד שהשסתום אינו נראה כפי שדמיין אותו. הוא מנסה להלביש אותו על הצינור ומגלה — גורל אכזר! — שפתח השסתום צר מדי. משה מתיישב מיד מול המחשב, משפץ מעט את פתח השסתום בתרשים ושולח את השרטוט החדש... ניחשתם — שוב לסין. ושוב דרך החברה המתווכת, ושוב המסע בים ושוב המכס. וכשמשה פותח את האריזה שנשלחה אליו, הוא מגלה שאחד הפועלים הסינים חמד לו לצון והחליף את השסתום בפקק. ושוב מתחילה הסאגה מההתחלה.

לסיפורו של משה יש סוף טוב. לאחר חודשים רבים של חילופי שרטוטים, תיווכים בינו לבין מפעלים סיניים וּויכוחים עם המכס הישראלי, משה שלנו הצליח לייצר אב-טיפוס שהתאים לחזון שהיה לו. עד לנקודה זו הוא כבר הוציא עשרות אלפי שקלים, ועתה הוא נאלץ להוציא עוד כסף רב כדי להזמין אלפי יחידות של השסתום הייחודי מסין. הוא מאחסן את היחידות בסלון ביתו, ומוכר אותן אחת-אחת בעמל רב לצרכנים המעוניינים בהן.

המעשייה על משה מתרחשת כאמור בהווה: בעולם שבו רוב בני-האדם אינם נהנים מגישה למדפסות תלת-ממד. העתיד עומד להיות שונה מאוד. בעולם שבו משה מחזיק מדפסת תלת-ממד בביתו, הוא יכול לייצר את אב-הטיפוס תוך שעות ספורות, מבלי לצאת מהבית. במידה שאינו מרוצה מאב-הטיפוס, הוא יכול לתכנן ולהדפיס גרסה חדשה למחרת היום. משך תהליך העיצוב והייצור מצטמצם בסדרי גודל משמעותיים לעומת ההווה.

אם יתרון זה אינו מספיק, הרי שמשה אינו חייב לייצר לעצמו אלפי יחידות, ורק אז לנסות למכור אותן. הוא יכול להדפיס יחידה אחת, לצלם אותה ולהעלות את תמונתה לרשת באתר מכירות. כל מי שיהיה מעוניין ברכישת השסתום החדש יוכל לשלם את המחיר המבוקש דרך הרשת — ומשה יקבל הודעה על הרכישה, ידפיס יחידה נוספת של השסתום וישלח אותה בעצמו אל הקונה המאושר.

עתה דמיינו לעצמכם עולם שבו כל אדם יצירתי יכול לפעול כמו משה: להשקיע כמה חודשים ברכישת ניסיון בשרטוט תרשימים תלת-ממדיים במחשב, להדפיס את התוצרים ולמכור אותם מביתו. מדפסות התלת-ממד יהיו דומות למכונות התפירה העתיקות, שבהן השתמשו המהגרים היהודים באמריקה להשלמת הכנסה ולתפירת שמלות ובגדים שונים ומרשימים. הן יאפשרו לכל אדם מן השורה להיות יזם, יצרן וספק במאמץ מינימלי. כל ילד יוכל להיות מעצב, וכמות החדשנות בעולם תזנק כלפי מעלה. זו תהיה המהפכה התעשייתית השלישית, כפי שהוגדרה על-ידי מגזין 'האקונומיסט'7, או מהפכת הייצור האישי כפי שהיא מוגדרת בספר זה.

וכמו כל מהפכה, גם זו תותיר מאחוריה את קורבנות הקידמה.

תעסוקה ואבטלה

בעולם שבו כל אדם יכול לייצר חפצים אישיים עבור עצמו ומשפחתו, לא יהיה עוד צורך בחלק ממערך הייצור, השינוע והמכירה הקיים כיום. כל אחד מהענפים הללו מספק תעסוקה לעשרות עד מאות אלפי עובדים במשק הישראלי. קשה לדעת את המספרים המדויקים, אך לפי סקירה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2012, עבדו כ-355,000 ישראלים בענף התעשייה (הכולל כרייה וחרושת), 380,000 ישראלים נוספים עבדו בענף המסחר ו-160,000 איש סיפקו שירותי תחבורה, אחסנה ותקשורת8. ברור שלא כל סוגי התעשייה יושפעו ממדפסות התלת-ממד, וגם לא כל סוגי המסחר והתחבורה, אך אפילו אם יפוטרו רק עשרה אחוזים מהעובדים בכל אחד מהמגזרים הללו, יזנק מספר המובטלים בישראל בחדות כלפי מעלה.

קשה לראות כיצד יהיה ניתן למנוע את גלי הפיטורים שינבעו מחוסר דרישה לשירותים האמורים. נהגי המשאיות לא יידרשו עוד להוביל סחורות מצד אחד של הארץ לצידה האחר, מכיוון שהסחורה תיוצר ישירות בבית הלקוח או במרכזי ייצור עירוניים. בעלי חנויות יאבדו חלק מהכנסותיהם, מכיוון שמספר האנשים שייכנסו לחנויות יקטן, כמו גם מספר האנשים המבקרים בקניונים. וכמובן, חלק מהחברות המעסיקות עובדים רבים בייצור כלי-בית וחפצים אחרים, ימצאו עצמן בצרות כלכליות קשות שיגררו פיטורים נרחבים.

השפעותיה הצפויות של המהפכה אינן צריכות להפתיע אותנו. כל אחת מהמהפכות התעשייתיות הקודמות הותירה מאחוריה את חותמה על שוק העבודה, כמו גם מספר עצום של מובטלים. מהפכת הדפוס הביאה להפסקת עבודתם של מעתיקי הספרים באותה תקופה. באופן דומה, כאשר הומצאו הנולים המכניים באנגליה, במה שנראה במבט לאחור כיריית הפתיחה של המהפכה התעשייתית הראשונה, הם הפחיתו באופן משמעותי את הצורך באורגים מיומנים וגרמו לאבטלה רחבה. דפוס דומה התגלה גם במהפכה התעשייתית השנייה, שהתחוללה כאשר הועבר חלק גדול מהעבודה האנושית האינדיבידואלית לפסי ייצור. אין סיבה לחשוב שהמהפכה התעשייתית השלישית לא תוביל לתוצאות דומות.

כדי לרכך את המכה נציין כי כל אחת מהמהפכות התעשייתיות הביאה, בסופו של דבר, לשיפור כללי ברמת החיים של האדם הפשוט. הנולים המכניים סיפקו בגדים איכותיים לכל אזרח באנגליה, והפכו את המדינה לכוח ייצור וייצוא בולט בעולם. פסי הייצור האמריקניים סיפקו עבודה — גם אם בשכר נמוך — לעשרות מיליוני אזרחים, והפיקו שורה ארוכה וזולה של מוצרים. יתרונות כל מהפכה תעשייתית מתגלים לקראת סופה. אך את חסרונותיה נחווה כבר בתחילתה, ואנו עתידים להתחיל לראות אותם כבר בשנים הקרובות.

תרבות הצריכה בעתיד

כיצד תשפיע המהפכה במלואה על חיי היום-יום של כל אחד ואחת מאיתנו? אולי כמה שורות מהעתיד הצפוי יסייעו לנו להבין את החיים בו.

"קמתי בבוקר, ציחצחתי שיניים ופתחתי את דלת הארון בשביל להגיע לחולצה. הידית נשארה לי ביד. לא נורא. הלכתי למחשב, נכנסתי לרשת וקיבלתי את קוד העיצוב של הידית מאיקאה. תוך עשר דקות, המדפסת יצרה לי ידית חדשה."

כחלק מהמהפכה התעשייתית החדשה, יתפתחו דרכי צריכה חדשות המזכירות את אלו שהתהוו בשנים האחרונות עבור המוזיקה והווידיאו. כאשר כל אדם יהיה מסוגל להדפיס בביתו אגרטל אלגנטי ויוקרתי למראה, או תכשיט מרשים עשוי ממתכת בצבעים בוהקים, לא תהיה עוד משמעות לחלק גדול מהחנויות הקמעונאיות. חברות גדולות וקטנות — איקאה, טויז-אר-אס, המשביר לצרכן ואחרות — ייאלצו לעבור למודל הדומה לזה שאימצה אמזון כאשר עברה למכור ספרים אלקטרוניים במקום ספרים עשויים מנייר ומעץ מת: במקום לייצר את החפצים הפיזיים ולשנע אותם אל הלקוח, הן ימכרו מידע ותרשימים דרך הרשת.

"רק כשסיימתי לתקן את הארון, דאג האייפון להזכיר לי: שכחתי את יום ההולדת של בני! רצתי בחזרה למחשב בפניקה. להדפיס לו רובוטריק? נכנסתי לאתר של טויז-אר-אס והתבוננתי בדגמי הרובוטריקים שהוצעו למכירה. המחירים גרמו לי להתכווץ בכיסא. ואז עלתה במוחי מחשבה מרושעת. נכנסתי לאתרי הורדות התרשימים הפרוצים. חיפשתי דגמים של רובוטריקים, ומיד מצאתי אחד שהתאים. הורדתי אותו למחשב תוך דקות ספורות ושלחתי להדפסה. לאחר שלוש שעות ישבה מולי בובת רובוטריק מרשימה, עם הלוגו (שהודפס יחד עם הבובה) של טויז-אר-אס עליה. תודה לאל על הפיראטים, שדאגו לרכוש את בובות הרובוטריקים, לסרוק אותן מכל הצדדים ולהעלות את התרשימים לרשת חינם-אין-כסף."

כאשר מכירת חפצים תתנהל בצורה דיגיטלית ולפי תרשימים הנשלחים ללקוח, נראה תוך זמן קצר מנגנונים לשיתוף פיראטי של מידע דרך הרשת. ממש כפי שאני יכול לרכוש היום תקליטור המכיל כמה עשרות יצירות מוזיקליות, להעתיק אותן למחשב שלי ולהפיץ אותן ברשת ללא תשלום, כך יעשו גם אנשים לחלק לא מבוטל מהיצירות הפיזיות. הפיראטים — אותם גולשים ברשת הדוגלים בחופש המידע ומפיצים כבר היום סרטים ומוזיקה בחינם — ירכשו עצמים מכל הסוגים, יסרקו אותם ויעלו אותם לרשת. לא לכל אדם יהיה בביתו סורק תלת-ממד, כמובן, או את הכישרון לפרק רובוטריק לחלקיו השונים ולסרוק כל אחד מהם בנפרד. אך מתוך מיליוני המשתמשים במדפסות התלת-ממד יימצאו בוודאי כמה אלפי אנשים בעלי הידע והכישרון הנחוצים, והם ייצרו עבור כל היתר את התרשימים הפרוצים.

עידן זה אינו רחוק מאיתנו כלל. למעשה, כבר היום קיים אגף באתר 'פיירט-בֵּיי' (Pirate Bay) שניתן להוריד ממנו תרשימים תלת-ממדיים פרוצים של חפצים שונים — מדגמי רובוטים מיניאטוריים ועד לתרשימים של כלי נשק חמים.

"לא תוכל לעצור את ההדפסות הפיראטיות, בדיוק כפי שאינך יכול לעצור אנשים מלצלם את המונה ליזה, להדפיס ולתלות על הקיר," התנבא דיקובסקי באוזניי. "כל דבר שתוכל לסרוק, תוכל גם להדפיס. אף אחד לא יוכל לאסור עליך להדפיס משהו שיש אליו גישה פתוחה. אם עיצבתי דגם חדש של מכונית, ומישהו בא וסרק אותה והדפיס מחדש — אני לא אוכל לעשות נגדו כלום, כל עוד הוא עשה את זה לשימוש פרטי שלו. לא יוכלו להגיד לך כלום — בדיוק כמו שלא מתלוננים כשאתה מקליט הופעה של להקה."

הקוד הפתוח של החומר

כיום קיים אוסף עצום של חוקי פטנטים וזכויות יוצרים המגינים על סמלים מסחריים ואפילו על המראה הכללי של מוצרים מסוימים. אלו מרמזים כי יהיה ניתן להגביל את הפצת הדגמים הפרוצים, ואין ספק שהחברות הגדולות יילחמו מלחמת חורמה נגד הטרנד החדש-ישן של שיתופיות ויקיימו משפטי ראווה כנגד מורידים בלתי נלאים של יצירות פיזיות המוגנות בזכויות יוצרים. למרות כל מאמציהן, הן לא יצליחו למנוע את השיתופיות הפיראטית, ממש כפי שחברות המוזיקה והקולנוע לא הצליחו לעצור את שיתופי הסרטים והמוזיקה ברשת. ברגע שהמידע והיכולות הופכים להיות זמינים לכל אדם, כבר לא ניתן לעצור את הפיתוי לגלוש, להוריד ולייצר במקום.

"הילד קיבל את הרובוטריק בפנים מעוקמות, אבל אמר תודה יפה. שעה לאחר מכן ראיתי אותו כבר מול המחשב, שקוע בעבודה על תוכנת השרטוט. נתתי לו לעבוד. למחרת בבוקר כבר חיכה לי ליד המיטה רובוטריק חדש. הוא היה דומה לזה שהורדתי — הילד השתמש בתרשים המקורי — אבל היו בו כמה חלקים נוספים. את הראש של הרובוטריק החליפו פנים שידעתי לזהות מיד: פניי שלי. ועל חזהו של הרובוט הופיעו האותיות המודגשות: קמצן!"

החברות החכמות יותר ישתמשו בשיתופיות הגוברת כדי לשכלל את מוצריהן. יהיו ילדים ומבוגרים שיורידו תרשימים תלת-ממדיים של מוצרים אמיתיים וישתמשו בכישרונותיהם כדי לשכלל אותם ולהתאימם טוב יותר לצורכיהם. לאחר מכן יועלו התרשימים לרשת, ושם יעמדו לרשות הרבים בתור גרסה חדשה ומשופרת של המקור. חברות שיצליחו למצוא את הדרך לרתום את היצירתיות והמרץ של אותם מעצבים — אולי באמצעות תחרויות יוקרתיות (וראוי לציין שמכון ראות ומעבדות XLNפתחו לאחרונה תחרות דומה לפיתוח מוצרים שיסייעו לקשישים9) — יזכו במקור שופע של חדשנות.

עולם העתיד יהיה גדוש בעצמים המותאמים אישית לכל אדם. אם ארצה לייצר לי כוס המתאימה בדיוק לדפוס אצבעותיי, אוכל להוריד בקלות מהרשת תרשים תלת-ממדי בסיסי של כוס ולעצב את הידית כך שתתאים בדיוק לאצבעותיי, באמצעות צילום האצבעות ושימוש בתוכנת עריכה ייעודית. ובאותו אופן אוכל גם לשלב תבליט של פניי או פניה של אשתי על הכוס, או לעצב את הכוס באופן שונה לגמרי כך שתשתלב ברכב שאני נוהג בו.

גם הרכב עצמו יהיה פתוח לשיפורים ולשינויים. ג'יי לנו, מנחה תוכנית אירוח פופולרית בארצות-הברית, מחזיק צי של כ-190 מכוניות. רבים מהרכבים הללו עתיקים עד כדי כך שהיצרניות הפסיקו לספק תמיכה וחלקי חילוף עבורם. כאשר לנו מעוניין להחליף את אחד החלקים ברכבים העתיקים ביותר, הוא כבר אינו טורח לצלצל לתמיכה הטכנית. במקום זאת, הוא סורק את החלק הישן ומייצר תחליף במדפסת תלת-ממד10. ההווה של ג'יי לנו הוא העתיד של כולנו. האפשרויות בלתי נדלות, וכולן חלק מאותו עתיד: מהפכת הייצור האישי.

נשק, טרור ופשיעה

המדפסות התלת-ממדיות ישמשו, בין היתר, להדפסת כלי נשק. על כך אין ויכוח. כבר היום עמלים מהנדסים — במגזר האזרחי דווקא, בפרויקט המכונה 'הגנה מבוזרת' (Defense Distributed) — על עיצוב תרשים שיאפשר הדפסת אקדח או רובה של ממש במדפסת תלת-ממד11. אנשי הפרויקט מתגאים באידיאולוגיה אנרכיסטית ומבקשים לספק לכל אזרח נשק חם שבו יוכל להשתמש כדי להגן על עצמו מפני אזרחים אחרים — או מפני הממשלה. כשהם מונעים בכוחה של האידיאולוגיה היוקדת הם הצליחו לתכנן, לעצב ולהדפיס את גוף הנשק של רובה סער, אך הנשק נשבר לאחר שש יריות בלבד. הניסויים ממשיכים במרץ, וסביר להניח שהגרסאות הבאות של רובים מודפסים יהיו חזקות יותר.

הנשק החם שמפתחים כרגע אנשי הפרויקט דורש אמנם כדורים חיים, אך אין מניעה עקרונית לייצר אקדחי אוויר או רובי אוויר, או כאלו המכילים קפיץ חזק במיוחד. כלי נשק מסוג זה מסוגלים לירות כדורים בעוצמה גדולה מספיק כדי לחדור דרך העור לתוך גוף הקורבן.

לפי תוצרי מחקר בינלאומי שנערך בניהול היחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל-אביב (גילוי נאות: הכותב הינו חוקר ביחידה)12, מדפסות התלת-ממד עומדות להוות גורם שקשה לשלוט עליו בשוק האזרחי. יהיה ניתן לייצר באמצעותן כלי נשק מסוגים שונים, עם פיקוח מינימלי בלבד מצד הממשלה. אפילו אם הן יכללו אמצעי הגנה מובנים שימנעו יצירה של כלים מסוימים, עדיין קשה לראות כיצד יעמדו האמצעים הללו בפני פריצה בעידן שבו כל גרסה חדשה של אייפון נפרצת תוך שבועות ספורים.

על אף שהישראלי הציני מתקשה לעיתים להאמין בכך, משטרת ישראל עושה כמיטב יכולתה להיערך לאיומים חדשים ומפתיעים. המדור למדיניות אסטרטגית במשטרת ישראל, שבראשו עומד דן פישר, אחראי על גיבוש הערכת הסביבה והערכת מצב ארגונית, תוך זיהוי איומים חדשים וגיבוש המלצות להיערכות לקראתם. המלצותיו של המדור יכולות, בעיקרון, להביא לשינוי מקיף במדיניות המשטרה בעת הצורך, ופישר סבור שייתכן כי שינוי כזה יידרש בקרוב.

"עלויות המדפסות יורדות בקצב מסחרר. עלות ממוצעת של מדפסת עומדת כיום על כמה אלפי דולרים, בעוד שלפני שנים ספורות מכשיר דומה היה עולה יותר ממאה אלף דולר. המדפסות מגיעות לידי ההמונים, ואם יהיה אפשר לייצר באמצעותן כלי נשק קרים או חמים, הדבר יהפוך לאיום משמעותי," מבהיר פישר.

פישר מאמין כי הדפסת כלי נשק תוביל לשינוי בהתייחסות למחוללי הפשיעה. במחוללי פשיעה כוונתו לאקדח, רובה או כל כלי נשק קטלני אחר שניתן לייצר ולהשתמש בו בקלות יחסית. ברגע שהכוח לייצור כלי נשק קטלניים נמצא בידי הציבור, ייאלצו המשטרה והפרקליטות לפעול כנגד אמצעי הייצור עצמם.

"ברור שתהיה חקיקה בדבר איסור ייצור כלי נשק מסוגים שונים באמצעות מדפסות תלת-ממד," אומר פישר. "החקיקה העתידית תכלול גם אפשרות לביצוע הליכי מעצר כבר בעת ביצוע העבירה, ולא אחריה, כדי שנוכל לסכל פיגועים ומעשי פשיעה בשלב המוקדם ביותר, ולא לאחר שהנזק כבר נעשה."

כיצד ינוטר תהליך יצירת כלי הנשק במדפסות? פישר רואה בעיני רוחו עתיד שבו קיימת בקרה על כל מדפסת הנמכרת בשוק, באמצעות תיאום עם החברות המייצרות או מייבאות מדפסות. כל מדפסת תזכה לפיקוח מצד המשטרה בתיאום עם גופי אכיפה נוספים. "הדבר ידרוש הקמת מרכזי בקרה משטרתיים, שיתכננו ויפעילו אפליקציות שיתפקדו כ'סוכני חרש'. סוכנים יעקבו אחר פעולת המדפסות, ייצרו תמונת מידע מודיעינית על הדפסת כלי נשק ללא רישיון ויוכלו במקרה הצורך גם ליירט את פעולת המדפסות באמצעות שליטה מרחוק."

הבקרה והיירוט, לפי פישר, יוכלו להתבצע במגוון דרכים. הוא מאמין שיהיה ניתן לדרוש מכל תוכנת הדפסה לשלוח נתונים מוצפנים (כגון ברקוד) למערכת בקרה מרכזית, שתבחן כל פרויקט הדפסה ותשלח למדפסת תשובה האם להדפיס או לשבות מפעולה. כל ניסיון ליצירת חפצים לא מאושרים יאפשר למערכת המרכזית לנטרל את פעולת המדפסת.

אני בוחן את פישר במבטי, ונאלץ לתהות: עד כמה תצליח משטרת ישראל לסכל יצירה של כל רובה ואקדח ביתיים? הוא עדיין אינו יכול לענות על השאלה הזאת, ואני מתחיל לראות בעיני רוחי עתיד שבו ילדים יכולים ליצור כלי נשק בכל בית, כל בעל זועם מסוגל להדפיס לעצמו נשק חם במהירות וכל טרוריסט בפוטנציה יכול לרכוש מדפסת תלת-ממד ולייצר לעצמו אקדח בן-לילה.

אין ספק שהתממשות טכנולוגיית ההדפסה התלת-ממדית לַכּול עומדת לחולל שינוי בדרך החשיבה שלנו ושל הממשלה על החזקת כלי נשק. וכפי שכותבים היטב חוקרי 'הגנה מבוזרת' באתר שלהם: "פרויקט זה עשוי לשנות את הדרך שבה אנו חושבים על בקרה וצריכה של אקדחים ורובים. כיצד יתנהגו ממשלות אם ייאלצו לפעול יום אחד על סמך ההנחה שלכל אזרח יש גישה כמעט מיידית לנשק חם דרך האינטרנט? בואו נגלה."

אנו מתחילים היום לגלות את התשובה. בתחילת מאי 2013 הודיע מנהל 'הגנה מבוזרת' כי הצליח להדפיס אקדח עשוי פלסטיק בלבד בשישה-עשר חלקים13, ושיחרר את התרשים לרשת האינטרנט. זמן קצר לאחר מכן, גילו מנהלי הארגון כיצד מגיבה ממשלת ארצות-הברית. הממשל פעל במהירות ובנחרצות, ואילץ את הארגון להסיר מאתרו את כל התרשימים של האקדח עד שתתקבל החלטה ממשלתית בנושא. אלא שהממשלה איחרה את המועד: לפי הארגון, במספר הימים שחלפו מאז שהועלו התרשימים לאתר, הספיקו מאה אלף משתמשים להוריד אותם למחשביהם. גם לאחר שסולקו התרשימים מהאתר, עדיין ניתן למצוא אותם באתרי שיתוף קבצים כמו פיירט-ביי14.

עד כמה מסוכן האקדח? לפי מזכר15 ששיחררו שירותי המודיעין בארצות-הברית, שירותי הביטחון חוששים בעיקר מכך שהאקדחים הללו אינם מזוהים במגלה מתכות רגיל. כדי לבדוק את הנושא, ביקשתי מידידיי ממעבדות XLNלהדפיס לי את האקדח החדש. הם נהגו באחריות ושינו את התרשימים כך שהאקדח יודפס מבלי יכולת ממשית לירות — אך באותה המידה היו יכולים גם להדפיס אותו כשהוא מוכן לירות. התוצר הסופי היה דגם של אקדח גדול קצת יותר מכף ידי, שיכולתי לפרק בקלות ולהחביא במכנסיים ובכיסי הז'קט. בהחלט ייתכן שזה היה האקדח המודפס הראשון בישראל.

העברתי את האקדח הפלסטי סדרה של מבדקים יסודיים. גלאי מתכות ידניים שהועברו על גופי לא הצליחו לאתר אותו. גם גלאי המתכות הרגישים בצורת שערים, המוצבים בכניסה לתחנות רכבת רבות, לא נחלו הצלחה. הצלחתי לעלות לרכבת ישראל כשאני נושא כלי נשק קטן וקטלני, שהרכבתי מחדש תוך פחות מדקה בשירותי הרכבת.

בהתחשב בעובדות אלו, אין כל סיבה שגורמי האבטחה בנמל התעופה בן-גוריון או בנמלי תעופה אחרים בעולם יוכלו לאתר את האקדח — אלא אם יבחרו בדרך של בדיקה גופנית פולשנית שעלולה להגיע עד כדי הפשטה מלאה.

יש להודות שקשה לבצע באמצעות האקדח המודפס פיגועים המוניים, מכיוון שכיום ניתן לירות בו רק כדור אחד בכל פעם. אך עיקר הדאגה של הרשויות נובעת מחטיפת מטוסים (שמתאפשרת גם עם כדור אחד), ומחוסר היכולת לאבטח באמצעות גלאי מתכות אירועים בהשתתפות בכירים חשובים כמו הנשיא אובמה. המשמעות היא שהמאבטחים ייאלצו ללטף ולטפוח באופן פולשני-ארוטי על גופו של כל מבקר, וזו רחוקה מלהיות חוויה נעימה — או כזו שהאמריקני או הישראלי הממוצע ייכנע לה בצייתנות.

האבולוציה המהירה של המוצר

רבים מתייחסים לאקדח המודפס כאל גימיק ותו לא. הם צודקים. האקדח הוא רק סימפטום של העתיד לבוא: של עולם שבו בני-אדם מסוגלים להדפיס לעצמם כלים שישפרו את איכות חייהם, כמו גם כאלו שיאיימו על חיי אחרים. אך המצב עתיד להסתבך עוד יותר במהירות, מכיוון שאנו עדים למגמת האצה באבולוציה של המוצרים.

למה כוונתי? חשבו שוב על משה, האינסטלטור-יזם בעל הרעיון המבריק לייצור שסתום חדש. אם בעבר הוא היה זקוק לחודשים ארוכים כדי להצליח להוציא את היצירה שלו לשוק, הרי שכיום הוא יכול לעשות זאת תוך ימים ספורים. באופן דומה, בעבר היה צורך במאמצים של חברה שלמה כדי לפתח אקדח חדש. כל חלק וחלק באב-הטיפוס של האקדח היה נוצר בקפידה ובעלויות גדולות שרק חברות מבוססות היו יכולות לעמוד בהן.

זהו אינו המצב עוד. כל אדם יכול להוריד היום את תרשימי האקדח, ואם הוא ניחן במינימום של כישרון, יכולת ורצון, הוא יוכל גם לשפר את התרשימים — ולהעלות אותם בחזרה לרשת, שם יופצו לכל עבר. בדרך זו עתיד האקדח לעבור שיפורים מהירים תוך זמן קצר, מכיוון שמתוך מאות אלפי מהנדסים שיבחרו להוריד את התרשימים, בוודאי יימצאו כמה שיוכלו גם לשפר אותם.

אפשר להבין עד כמה מהירה האבולוציה החדשה של המוצרים באמצעות סקירה קצרה של האבולוציה של האקדח. זכרו שהתרשים המקורי שוחרר לאינטרנט ב-3 במאי 2013, ותוך פחות משבוע הורידו יותר מ-100,000 משתמשים את התרשימים. חלק מאנשי המשטרה ושירותי הביטחון שבחנו את האקדח באותו זמן הביעו זלזול ביכולותיו, וטענו כי הוא מהווה חשש ליורה יותר מאשר לקורבן הפוטנציאלי16. אך ב-20 במאי שיפר מהנדס אנונימי מוויסקונסין את התרשימים באופן מינימלי והדפיס אקדח חדש שהצליח להישאר שלם לאורך תשע יריות17. חודשיים וחצי לאחר מכן, ב-8 באוגוסט, שופרו התרשימים שוב, כך שהפעם הוטמע מנגנון הירי ברובה שיוצר כולו במדפסת תלת-ממד. בעל הרובה הראה כי הוא מסוגל לירות 14 כדורים, והיה בטוח מספיק ביצירה כדי להחזיק אותה בידיו וללחוץ על ההדק בעצמו18. האם תצליחו לנחש מה הוא עומד לעשות עם התרשים המוצלח הזה? להעלות אותו לרשת, כמובן.

תוך שלושה חודשים עבר האקדח המודפס לפחות שני גלגולים (שעליהם אנו יודעים) והפך לרובה מודפס בעל יעילות מוכחת. מה יהיו הגלגולים הבאים שלו? איש אינו יודע. מצב עניינים זה עומד להפוך את כל מנגנוני האבטחה הקיימים כיום למיושנים ומיותרים. אפילו מכונות שיקוף שיחפשו באופן ממוקד את צורת האקדח עלולות להתגלות כבלתי יעילות, מכיוון שכדבריו של קודי וילסון, ראש פרויקט 'הגנה מבוזרת', לאתר InfoWars— "הם צעד אחד מאחורינו. אנו יכולים להפוך כל צורה לאקדח."19

כל חפץ תמים למראה — מידית של מקל הליכה ועד למחזיק מפתחות — יוכל להיות חלק מאקדח שיורכב מחדש על המטוס. מכונות השיקוף לא יוכלו להתמודד עם מודל האיומים החדש, והמשטרה וכוחות הביטחון ייאלצו לאמץ ולהמציא צורות חשיבה חדשות ויצירתיות כדי להגן על האזרח. יש צורך בפיתוח קונספט אבטחה חדש שיענה על צורכי העתיד, וכותב שורות אלו מעורב בעצמו בניתוח הצרכים החדשים לאבטחה, בתקווה להביא לעתיד טוב יותר ונטול פיגועים ככל האפשר.

אני מאמין שהפתרון המתאים ביותר יגיע משילוב שוטרים סמויים ברשתות החברתיות של המעצבים והמהנדסים המשתמשים במדפסות תלת-ממד, וזיהוי אלמנטים קריטיים בכלי-הנשק המודפסים שיחזרו על עצמם בווריאציות דומות בכל נשק עתידי. הפתרון האחר שהציע פישר — בקרה קפדנית על מכירת המדפסות ועל הפעלתן — עשוי לפעול, אך אני חושש שהוא יקשה על יוצרים עצמאיים רבים להשיג מדפסות ולפתח את השוק העתידי. עם זאת, פישר מנסה להתבונן על התמונה הגדולה ומצביע גם על יתרונות אחרים שיהיו למעקב אחר המדפסות. נציגי המשטרה מבינים כי בעתיד הקרוב יידרשו להתייחס גם להפרת זכויות יוצרים.

"כל פריצה או גניבת זכויות יוצרים היא עבירה לכל דבר ועניין, ומשטרת ישראל מחויבת להתייחס אליה ככזו," אומר פישר. "קיימת אפשרות סבירה שיתקיים בעתיד שוק אלקטרוני שחור שבו יסחרו המשתתפים בקניין רוחני, כמו תרשימים של חפצי אמנות או לבוש ייחודי, שעל פיתוחם שקדו אמנים ומעצבים זמן רב. שוק שחור שכזה יפגע בזכותו של האינדיבידואל להתפרנס מתוצרי עבודתו הקשה. לכן, המאמץ בשנים הבאות יתמקד בהקמת כוח משימה משולב שיכלול חוקרים, בלשים ומודיעין במטרה לבנות יכולות מענה התקפי כנגד עברייני מחשב שעוסקים בגניבת קניין רוחני."

כאשר פישר מספר לי על התוכניות לסכל את מעבר הקניין הרוחני דרך הרשת, אני מרים גבה בניגוד לרצוני. חברות המוזיקה והסרטים מנסות זה יותר מעשור לעצור את העברתם של קובצי מוזיקה וּוידיאו דרך הרשת, ונכשלות כישלון חרוץ. הדרך היחידה שבה צפויה הצלחה זמנית כלשהי, היא באמצעות "ציתות" ומעקב אחר פעולת המדפסות שבביתו של כל אדם. האם נסכים שזכויותינו לפרטיות ייפגעו בצורה שכזו?

פישר מודע היטב לחדירה לחופש הפרט של הפתרונות שהוא מציע, אך הוא אינו מטיל ספק בנחיצותם. "הבקרה שאני מציע מהווה פגיעה בזכויות הפרט, אך ניתן לטעון שגם האיסור לרכוש כלי נשק בלי רישיון פוגע בזכויות הפרט. למשטרה ניתנים היתרים נדירים לעקוף את זכויות הפרט — למשל, היתר לכלוא אדם לפרק זמן מוגבל — כדי להגן על החברה מסכנות. הדפסת כלי נשק מגלמת בחובה איום פוטנציאלי, ואם היקף האיום יגבר, הרי שיש לנקוט צעדים לבלימת התופעה," הוא מסכם.

כיצד יוכרע הפור? לטובת הזכויות לייצר כלי נשק וחפצי אמנות פרוצים? או כנגד הזכות לפרטיות, אך להגנת החברה כולה?

דרך השימוש העתידית במדפסות התלת-ממד תלויה בתשובה לשאלה זו.

"חיבקתי את אשתי בחוזקה, וניסיתי לאטום את אוזניי ליפחותיה. סמכנו על הילד. הסכמנו להשאיר אותו בבית — הוא כבר בן שתים-עשרה, וכל כך בוגר ביחס לגילו! — אבל לא תיארנו לעצמנו שינסה להדפיס לעצמו את אותו תרשים פיראטי שהוריד מהרשת. הרופא דיווח שהקליע רק שרט את הקרקפת, אבל זה היה קרוב. קרוב מדי."

העתיד הרחוק של החומר

מיחזור חומרי הדפסה

כבר בימים אלה נערך חיפוש ער אחר דרכים להוזיל את עלויות ה"דיו" באמצעות מיחזור חפצים שאינם נחוצים עוד ושימוש בחומרים המרכיבים אותם כחומר גלם ליצירת עצמים חדשים.

אחד הביטויים לטרנד הזה הוא מכונת ה'פילָה-בּוֹט' (FilaBot) — מתקן בגודל קופסת נעליים, שיהיה מסוגל לטענת מפתחיו לגרוס ולהמס סוגי פולימרים שונים. יהיה ניתן להזין למכשיר מגוון רחב של כלי-בית, בקבוקי שתייה קלה, מכלי חלב מפלסטיק, אבני לגו, דליים, תקליטורים ומשקפי שמש20. החומרים המומסים יופקו מחדש בצורת חוטי פלסטיק גמישים היכולים לשמש כחומרי גלם למדפסות תלת-ממד קיימות. מתקנים כגון פילה-בוט ייעשו מתוחכמים יותר עם השנים ויצליחו להתמודד עם מגוון גדול יותר של חומרים.

טרם ברור מה מידת ההצלחה של הפילה-בוט, אך ברור כי כל חברה להדפסה תלת-ממדית שתהיה מעוניינת לשלב את המדפסות שלה בשוק הביתי, תרצה לכלול לצד המדפסת גם אפשרות למיחזור העצמים הנוצרים. רק יכולת שכזו תאפשר לאנשים רגילים כמוני וכמוכם להדפיס עגילים, סיכות וצעצועים מדי בוקר, להתיך אותם בערב — ולהדפיס צורות חדשות ומעניינות יותר לפי צו האופנה בבוקר הבא.

הדפסת תרופות וכימיקלים

הצלחת מדפסות התלת-ממד בשוק הביתי תביא לפיתוח מדפסות מורכבות יותר, המסוגלות להדפיס גם חומרים בעלי השפעה רפואית. הרעיונות למדפסות מסוג זה קיימים כבר היום, וחוקרים באוניברסיטאות, בשיתוף פעולה עם ענקית התרופות גלקסו-סמית'-קליין (GlaxoSmithKline), מפתחים בימים אלו דרכים להדפסת גלולות בבית הלקוח. המדפסת העתידית להדפסת תרופות תכיל תאים רבים, שכל אחד מהם יחזיק חומר רפואי שונה: אקמול, איבופן, אופטלגין וכו'. בהתאם למרשם האלקטרוני שיספק הרופא, תיצור המדפסת גלולה או כמה גלולות, שיכילו בדיוק את כמות החומר הרפואי הנדרש21.

היתרון העיקרי של דרך ייצור זו טמון בהתאמה אישית של התרופות לחולה. כל אחד מאיתנו מגיב באופן שונה לחומרים תרופתיים שונים, בהתאם למבנה הגנטי ולתנאי הסביבה. כאשר הרופא מספק לנו מרשם לתרופה מסוימת, הוא פועל בהכרח לפי גודלם של הכדורים וכמות החומר הרפואי שהם מכילים. כאשר אני בא לרופא עם כאב ראש, הוא יכול להורות לי לקחת שני כדורי אקמול, או שלושה, או ארבעה. אבל אין ביכולתו להנפיק לי שניים ורבע כדורי אקמול — על אף שזוהי כמות החומר האופטימלית עבורי. בעולם שבו הדפסת תרופות הינה דבר שבשגרה, הרופא יוכל לקבוע בדיוק את כמות האקמול שתוטמע בכדורים שאקח.

קשה להמעיט בחשיבות ההתאמה האישית של התרופות. בשנת 2009 לבדה, נפטרו יותר מ-37,000 איש בארצות-הברית כתוצאה מלקיחת מנת-יתר של תרופות בשוגג22 — מספר מיתות גדול יותר מאלו הנגרמות מתאונות דרכים. מדפסות שייצרו תרופות מותאמות ללקוח בשעות מוגדרות יסייעו מאוד בפתרון הבעיה.

המדפסות המתקדמות ביותר יפעלו לפי מודל שתיכנן הפרופסור לי קרונין מאוניברסיטת גלזגו. קרונין התאים את המדפסת במעבדתו לייצור התקנים זעירים המכילים אגפים שונים, ומתכנן להזריק לכל אגף תרכובות שונות של חומרים בסיסיים: סוכרים, שומנים ועוד. האגפים מקושרים זה לזה באמצעות פרוזדורים וצינוריות זעירות, שדרכם יכולים החומרים לעבור ולהתערבב זה עם זה בסדרה של תהליכים כימיים מוגדרים מראש23. חזונו של קרונין הוא שהתקן מסוג זה ישמש כמפעל כימי בזעיר אנפין, שיוכל לייצר עבור הלקוח בביתו את התרופה שהוא חושק בה... או כל חומר כימי אחר, מאבק שריפה ועד מורפיום24.

קרונין צופה, באופטימיות מסוימת, שהמדפסת הכימית תגיע לבתינו תוך חמש-עשרה שנים לכל היותר25. קשה לחשוב כיצד יהיה ניתן לבקר את היצירות שיופקו ממנה. מכורים יוכלו להוריד מהרשת תרשימים ליצירת סמים ולייצר אותם לשימוש עצמי בבתיהם. המונח "תרופות מרשם" — כלומר, תרופות שרק לרופא סמכות לספק מרשם עבורן — יהפוך להיות חסר משמעות. וכמובן, כל אחד יוכל לייצר אבק שריפה עבור האקדחים והרובים שידפיס באמצעות מדפסת התלת-ממד השגרתית שבביתו.

הדפסת מזון

באמצע שנת 2013 מצאתי את עצמי מוזמן למשרדי חברת שטראוס כדי לספר על האפשרויות השונות המסתתרות בעתיד הקרוב והרחוק עבור תעשיית המזון. אחד הרעיונות שהעליתי בפגישה היה לפיתוח מדפסת תלת-ממד שתדפיס מוצרי מזון לפי דרישה. המנהלים התקשו להסתיר את התעניינותם: מדפסת שכזו תוכל לשכון בבתים פרטיים או בסופר-מרקטים, ותיצור מזונות שיהיו מותאמים לכל לקוח לפי צרכיו ורצונותיו התזונתיים. כל אדם, מילד ועד לקשיש, יוכל להדפיס לעצמו מנה עם שילוב הטעמים שיבחר, ועם הוויטמינים והמינרלים שהדיאטנים ימליצו עבורו.

נשמע כמו חלום רחוק? לא בהכרח. מתוך כל חוקרי העתידים שענו לשאלה הבאה, 60% מאמינים שתוך כמה עשרות שנים ניהנה מקיומן של מדפסות תלת-ממד במטבח הביתי. אבות-טיפוס למדפסות כאלו קיימים כבר היום. ביפן ניתן להדפיס באמצעותן בחג האהבה בובות שוקולד בצורת ראשו של האהוב המבוקש26, ולאחר מכן לכרסם את פניו המודפסות בהנאה מופגנת. מדפסות באוניברסיטת קורנל עושות שימוש בג'לים מסוגים שונים להדפסת מוצרי מזון בסיסיים בצבעים, בטעמים ובמרקמים שונים27. בהתחשב בהתפתחויות הללו, נראה ברור שבעשורים הקרובים יפותחו מדפסות בעלות יכולת להפיק מוצרי מזון מורכבים יותר, כולל חיקוי לבשר (וקיימת לפחות חברה אחת שקיבלה לאחרונה תרומה כספית גדולה כדי להדפיס בשר)28.

 

שני סוגי ארגונים יאמצו ראשונים את הטכנולוגיה. נאס"א וגופים אחרים הקשורים למסעות חלליים ירצו לבדוק את השימוש במדפסות ליצירת מזון גורמה במסלול מסביב לכדור הארץ ובמסעות לירח ולמאדים. הסיבה לכך היא שאסטרונאוטים סובלים כיום מתפריט החוזר על עצמו ונוטה לתרום לתחושת הדכדוך המעורבת בשהייה מחוץ לכדור הארץ. איזו דרך טובה יותר להפר את המונוטוניות, ממזון שמיוצר כל יום בצורה אחרת? אסטרונאוטים בעתיד עשויים לגשת למדפסת המזון המקובעת בקיר, להקיש את הקוד המתאים ולקבל את המנה שיחשקו בה: דמוי-המבורגר עם צ'יפס, נקניקיות עם קטשופ וחרדל בתוכן, או מחית סרטנים המגובשת לצורת שרימפס אמיתיים. ורק ליתר ביטחון, תוסיף המדפסת לכל אחת מהמנות את ריכוז הוויטמינים והמינרלים המדויק שהאסטרונאוט זקוק לו.

רעיון זה מזכיר את המכשיר הקסום שהופיע בסדרה 'מסע בין כוכבים' וייצר עבור כל אחד מחברי הצוות שבספינת החלל אנטרפרייז את המנה שרצה לאכול. וגם אם הרעיון נשמע לכם מופרך, נאס"א סבורה שיש בו ממש. לראיה, סוכנות החלל האמריקנית בחרה לתקצב לאחרונה פיתוח מדפסת תלת-ממד שתדפיס בחלל פיצות עבור האסטרונאוטים באמצעות ערבוב אבקות, מים ושמנים עד ליצירת הפיצה המושלמת29. דרך שימוש זו במדפסות תקבל משנה-תוקף בפרק האחרון של הספר, שבו נסקור את האפשרות לחיים בחלל החיצון בעתיד.

מסעדות הגורמה למיניהן יהיו הסוג השני של ארגונים שיאמצו את הטכנולוגיה. שפים יצירתיים ובעלי דמיון ישתמשו במדפסות ליצירת פריטי מזון מורכבים ומשוכללים. הצלחות וכלי האוכל עשויים להיות מודפסים מחומרי מזון פריכים; קינוחים יכילו אזורים מתוקים, מרירים, חריפים וחמוצים, שיסודרו בתוך המעדן כך שהסועד יקבל את המינון האופטימלי מכל אחד מהם בכל נגיסה. עוגות יכללו בתוכן מילים ומשפטים לפי רצון הסועד, שיתגלו רק לאחר החיתוך הראשון בסכין (דרך נפלאה להצעת נישואים!). הגבול היחיד לאפשרויות הטמונות במזון המודפס הוא דמיונם של השפים.

 

לאורך זמן, עשויות מדפסות המזון לסייע בצמצום הטֶבח המתקיים כיום בבעלי-החיים לצורכי ייצור בשר. תאי שריר של פרות, תרנגולות, חזירים ודגים יגודלו במעבדות, וישתכפלו כל העת ליצירת עיסות שאותן יהיה ניתן להזריק ולגבש באמצעות מדפסות תלת-ממד לצורה המדמה בשר אמיתי. עיסה שכזו לא תוכל להתפאר בטעם של בשר אמיתי, אך לשם כך יוספו לתוכה חומרי טעם וריח. זהו חזון בעל משמעות גדולה עבור האנושות, שיסייע לנו להיפטר מתעשיית הבשר המזהמת את הסביבה ואת המוסר האנושי. לרוע המזל, עדיין רחוקה הדרך עד לייצור זול של תאים לצורכי מאכל במעבדות, ויצירה של המבורגר שלם בדרך זו אמורה לעלות, נכון להיום, יותר מ-300,000 דולר30. המחירים יירדו, בוודאי, בשנים הקרובות, אך עדיין לא ניתן לשים את האצבע על פריצת-דרך ממשמשת שתביא להפחתה דרסטית בעלויות הייצור של בשר סינתטי.

סיכום וחיזוי

לאורך הפרק הוצגו תחזיות רבות לעתיד, וציפיותיהם של חוקרי העתידים בנוגע למועדי התממשויותיהן. הבה נאחד את כל אלו למקשה אחת.

תחזית פשוטה ומהימנה היא שכבר במהלך עשר השנים הקרובות תפותח מדפסת תלת-ממד בעלת יכולת להדפיס פלסטיק ומתכת במקשה אחת. המדפסות הללו עשויות להגיע לתפוצה רחבה בשוק האזרחי, אלא אם תנקוט הממשלה צעדים להגביל את שיווקן. בהנחה שהממשלה לא תבחר להגביל את חופש הייצור הפרטי, יובילו מדפסות אלו לכל ההשלכות החיוביות וגם השליליות שתיארנו לאורך הפרק.

תחזית מתקדמת יותר, אך מוצקה פחות, נוגעת לפיתוחה של מדפסת משוכללת ליצירת מזון שתוכל לשמש במטבחים פרטיים להדפסת סוגי מזונות רבים ושונים. התפתחות טכנולוגית וחברתית זו מתקדמת כל כך, ש-40% מחוקרי העתידים אינם מאמינים שתתרחש לפני שנת 2050, אם בכלל. לעומתם, 60% מחוקרי העתידים תולים תקווה בכך שהיא אכן תתרחש לפני 2050. כיום עדיין קשה לדעת אם תחזית זו תתממש, אך אני אישית מעז לקוות כי יש בה ממש, מכיוון שהיא יכולה לחסוך לי שפע של עבודה במטבח.

התחזית מרחיקת הלכת ביותר נוגעת לפיתוחה העתידי של מדפסת תלת-ממד שתייצר חומרים כימיים ותרופות בבתים פרטיים. הרעיון כבר קיים במעבדות, אך גם אם מדפסות מסוג זה אכן יגיעו לרמה שתאפשר להשתמש בהן בבתים, סביר להניח שהממשלות יטילו הגבלות חמורות על חומרי הבסיס שניתן להעמיס לתוך מחסניות הדיו של המדפסות, כדי למנוע יצירת חומרים מסוכנים כאבק שריפה, אופיום או אפילו הורמונים וסטרואידים אנושיים.

שתי התחזיות האחרונות הללו מתארות את שיאה של מהפכת הייצור האישי: עולם שבו כל אדם מסוגל להתקיים במידה רבה בכוחות עצמו וליצור את המזון, את התרופות ואת חפצי העבודה והפנאי שהוא צריך בביתו, מבלי סיוע מאחרים (מלבד אלו שיביאו לביתו את חומרי הגלם להדפסה). בדרך זו יצמחו אמנים ואנשי מלאכה רבים שיהפכו את בתיהם למפעלים בזעיר-אנפין ויגדילו את העושר התרבותי וההנדסי של החברה האנושית. לצידם יופיעו גם טרוריסטים ופושעים שישתמשו במדפסות ליצירת נשק וסמים.

האם ישמשו המדפסות כזרז להגדלת מספר ההמצאות והממציאים בעולם, מה שיעביר את הכוח ליצור ולפתח לידיהם של האנשים הקטנים? או שישמשו למעשי יצירה זדוניים יותר? אין מנוס מהקביעה כי שני הצדדים הללו בשימוש במדפסות הינם בלתי נמנעים, ונובעים מהטבע האנושי. כמו תמיד, המדע מסוגל רק לתת לנו את הכלים שיגדילו את יכולותינו עשרות מונים.

בסופו של דבר, האדם הוא הבוחר כיצד להשתמש בהם.

ההיה — או חלמתי חלום?

לאורך הפרק חזיתי את פריצתן לשוק של מדפסות התלת-ממד ואת המהפך שיחוללו בחברה. עם זאת, יש לזכור (כפי שכתבתי כבר בראשית הספר) כי העתיד לעולם אינו ודאי, וקשה מאוד לדעת בדיוק מה יקרה. קיים סיכוי סביר שחלק מהתחזיות לא יתממשו במלואן. מכיוון שכך, בסוף כל פרק תמצאו את סעיף 'ההיה — או חלמתי חלום?' שבוחן כמה סיבות אפשריות לכך שהתחזית לא תתגשם.

באשר לפרק הנוכחי, חשוב לזכור שמדפסות התלת-ממד הביתיות עדיין רחוקות מלהגיע ליכולותיהן של מדפסות תלת-ממד תעשייתיות או של שיטות אחרות לייצור במפעלים. אין ספק שהן ישתפרו בשנים הקרובות, אך עד אז נהיה עדים לתקופה שבה ההַייפ — התלהבות ההמונים — סביב המדפסות הביתיות יגדל באופן לא פרופורציוני, ללא סיבה אמיתית. אנשים רבים ירכשו לבתיהם מדפסת, רק כדי לגלות שיצירת החפצים מורכבת יותר מכפי שחשבו, והדיו הפולימרי יקר כל כך שיעדיפו לנסוע לקניון במקום להסתבך עם מלאכת היצירה היקרה.

במקרה זה, שאינו בלתי סביר, אנו נחזה בהתפוצצות בועת ההתלהבות שנרקמת בימים אלו מסביב למדפסות. חברות להדפסה תלת-ממדית יפשטו את הרגל ויתמוטטו. רק לאחר כמה שנים נראה התאוששות של שוק המדפסות הביתיות, כאשר הן יגיעו ליכולות שיצדיקו להחזיקן בכל בית, וכאשר צורכיהם של האזרחים יתאימו ליכולות הייצור הבלתי-נלאות של המדפסות.

ופה הנקודה החשובה ביותר: אפילו אם יוכלו המדפסות לייצר כל מוצר פיזי, עדיין לא ברור עד כמה יזדקק להן האדם הפרטי בביתו. אחרי הכול, קשה להאמין שנרצה להדפיס לעצמנו אקדחים חדשים מדי בוקר, צעצועים חדשים בצהריים וידיות לארון בערב... כל יום. לכן, השאלה שמטרידה כל העת את חברות ההדפסה התלת-ממדית היא זו: איזו סיבה תהיה לאדם הרגיל להחזיק מדפסת שכזו בביתו?

התשובה היא שנכון להיום עדיין אין צורך אמיתי במדפסת תלת-ממד בבית. עם זאת, כאשר רוח הדור תשתנה — והיא תשתנה בוודאות — ייתכן שיימצאו מוצרים פיזיים חדשים שנרצה לצרוך מדי יום. מדפסות ביתיות יוכלו לייצר תכשיטים חדשים מדי בוקר, למשל, שיתאימו למצב רוחו של העונד, ובסוף היום יישלחו למיחזור. או שהן יפיקו מתנות קטנות ואיכותיות לפי דרישה, מדי שבוע. קשה מאוד לדעת מראש מה יהיו השימושים בהן בעתיד הרחוק, כאשר איננו יודעים עדיין בוודאות מה יהיה היקף יכולותיהן, או את אופן ההתנהגות של אנשים בחברת העתיד. כל מה שאנו יכולים לדעת בוודאות הוא שאם לא יתגלה אותו "מוצר קסם" שמדפסות תלת-ממד יוכלו לייצר מדי יום או מדי שבוע בבתים, הרי שהמדפסות יישארו במרכזי הדפסה ייעודיים ובמפעלים, ולא בבתים פרטיים.

מהפכת הייצור האישי — סיכום

בחלק זה של הספר סקרנו את המהפכה הראשונה: מהפכת הייצור האישי. תחת כנפי המהפכה, יוכל כל אדם לייצר לעצמו בביתו מגוון רחב של עצמים ולמכור אותם או להשתמש בהם כרצונו. מחפצי אמנות יקרים ועד כפתור לסוודר — האפשרויות בלתי מוגבלות. וכך, גם העולם הפיזי יהפוך להיות חלק מזרימת המידע ברשת. כל מה שנראה ברשת — נוכל להפוך למציאות. וכל מה שנראה במציאות, נוכל לשכפל ולשפר. עם הזמן תוביל מהפכת הייצור האישי גם להדפסת מזון, תרופות ואפילו חלקי חילוף לגוף האנושי.

האם מהפכת הייצור האישי תביא אותנו לעולם טוב יותר? אין ספק שכן. היא תגביר את החדשנות האנושית, תצמצם את הפער בין המעמדות ותהפוך את החומר למידע שנוכל להתאים לצרכינו בכל עת. נוסף על כל זאת, היא תבטל חלק גדול מתרבות המשלוחים הקיימת כיום בעולם. זוהי תוצאה חיובית, מכיוון שהצעצועים הזורמים כיום בספינות ענקיות מסין לארצות-הברית עולים לנו ביוקר: הספינות והמטוסים מכלים את הנפט והדלק, מזהמים את האוויר ואת המים ופוגעים קשות בכדור הארץ.

כל המעלות הללו יכולות להשכיח מאיתנו את העובדה שמהפכת הייצור האישי, בדומה לכל מהפכה, תותיר גם קורבנות לצידי הדרך. כאשר ניתן לייצר חפצים רבים בבית הלקוח, מתייתרות חלק מהחנויות ומתייתרים גם המוכרים האנושיים שבהן. נהגי משאיות ומשלוחים עלולים למצוא עצמם מחוסרי עבודה. חלק ממפעלי הייצור עלולים להיסגר, ופועלים רבים ייאלצו למצוא עבודה אחרת, בשכר נמוך יותר. אם לא נתכונן למהפכה זו ונכין גם את הציבור, אנו עלולים למצוא עצמנו בעתיד שבו עשרות אלפי אזרחים בישראל נאלצים לעזוב את משרותיהם הקודמות ולחפש לעצמם תחומי עבודה חדשים.

עתיד עגום? אולי. אך יש לזכור: גם אלו שנותרים מובטלים יוכלו ללכת לבתיהם, לשבת מול המחשב, לשרטט את רעיונותיהם ולהפוך אותם לעצמים תלת-ממדיים, שינסו למכור ברחוב וברשת. בסופו של דבר, מהפכת הייצור האישי תעניק לכל אדם שליטה גדולה יותר על גורלו.

לטוב ולרע.