בשובי פעם אחת לווינה מביקור ברובעים החיצוניים של העיר, נקלעתי במפתיע למטח גשם שהצליף כשוט רטוב וזירז את האנשים אל מבואות בתים ומתחת למחסים, וגם אני מיהרתי לחפש קורת גג שתסוכך עליי. למרבה המזל, בווינה ממתין לך בית־קפה בכל פינה — נמלטתי אפוא אל זה שממול, בכובע נוטף מים ובכתפיים רטובות כהוגן. בפנים נתגלה בית־קפה שכונתי מהסוג הרגיל, כמעט תבניתי, חף מהתפאורה המלאכותית של מועדוני הריקודים שבמרכז העיר, המחקים את גרמניה; בית־קפה בורגני כמו בווינה של פעם, מלא עד להתפקע אנשים קטנים שצרכו יותר עיתונים מדברי מאפה. אמנם עכשיו, בשעות הערב, כבר היה האוויר המחניק סמיך מטבעות עשן כחלחלות, ועם זאת נראָה בית־הקפה נקי בזכות ספות הקטיפה החדשות־למראה והקופה הרושמת מאלומיניום בוהק: מכיוון שמיהרתי, לא טרחתי כלל לקרוא את שמו על השלט שבחוץ, כי לשם מה? — ועכשיו, משהתחממתי, ישבתי והבטתי בקוצר רוח דרך השמשות הנוטפות זרמי מים כחולים, לראות מתי יואיל בטובו הגשם המעיק להתרחק כמה קילומטרים.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
