הרבה זמן לא קראתי קובץ סיפורים לכיד ברמתו וניסיוני ביותר שכזה. קובץ הסיפורים, המנומר בשירים הנקשרים לסיפורים ספרי לי חלום אחר של פולי ברינר, הוא יצירה ספרותית בשֵׁלה ביותר. במרכז הספר עומדות מערכות יחסים אינטימיות בין קרובים, קרובי משפחה, אהובים, אבל אלה אינם עוד סיפורי זוגיות ומשפחה, אלא כל סיפור מתאפיין בחריגותו הן מבחינה לשונית והן מבחינה תוכנית, וברקע פעמים רבות אלימות אצורה או אלימות מתפרצת, כעס ומרירות ביקורתית כלפי העולם, ובצדק, אלה מחאות והתרסות פנימיות בעקבות רעב אינסופי לאהבה בלתי מושגת. סובייקט חזק ביותר עומד בלב הסיפורים האלה.
כזה הוא הזוג, ובעיקר האישה, בנובליטה החזקה "תעשי את עצמך מתה", כשבמקום אקט מיני אינטימי או סוער, מתברר שהולכים מכות; כזאת היא הצלקת על פניה של רות המסמלת את מערכת היחסים המורכבת והקשה עם אביה בסיפור הקצרצר "כשבִּתו סיפרה לו שהיא בהיריון", וכזה הוא הזוג בסיפור "היום האחרון לא גמור" שלא גמור בכוונה, המנסה לעורר אהבת נעורים ישנה עד שתחפץ, אבל נכשל, כי שני דברים מעיבים עליו: הזמן שחלף וחולף שהוא גיבור בסיפור, והערות העורך הסקפטי. כל כך מקורי.
ברינר עושה שימוש בתחביר שבור, בדיאלוג מקוטע, אפילו בהערות עריכה של העורך בתוך הסיפור עצמו, הכול כדי להזיר את המעשה הבנאלי המוכר שבינו לבינה, או יחסי ילדים הורים, את שגרת החיים במעגל הקטן. זאת ספרות איכותית לא מתפשרת למיטיבי קרוא. ליבי מתמלא שמחה תוך קריאה כשאני רואה שעוד כותבים כך. היא נענית לצו של עזרא פאונד הקורא לספרות טובה: "ספרות גדולה היא פשוט לשון טעונה במשמעות עד לַמידה הַמְרַבִּית האפשרית".
רן יגיל – מבקר, סופר, עורך ומו"ל