דיבור 25 הוא אסופת קטעי הפרוזה והשירה של בוגרי.ות 2024-25 במכללת "מנשר לאמנות": סופיה הרננדז גארסיה, אילה שרעבי זמור, חן מירנדה ניסים, שיר קרואני, זמיר דולינגר, מיה פיאלה, איזבל בת־שבע איזגילוב ותמר בן סנדר. ארבע שנות הלימוד במכללה הן פרק זמן אשר מאפשר לזהות תהליכי שינוי שמתחוללים גם בבוגרי המחזורים השונים וגם בשיח הספרותי בספירה הכללית.
באסופה זאת, בשונה מקודמותיה - אולי בעקבות חוסר האמון באנושי, במדינה וברשויות, שבוגרי מחזור זה חוו בזמן המלחמה - הכתיבה על "האישי", הפנימי־סוגסטיבי, נראית כמוצא הכרחי. זו לא תגובה והפנמה של תרבות הסלפי וההעצמה של ה"אני" ברשתות - תגובה שעלולה בקלות להפוך לאובססיה נרקיסיסטית – אלא תשובה לה.
כאן השפה נטולת קלישאות, נטולת מניירות, נטולת פאתוס ובעלת פואטיקה שונה - אינטימיות לא פואטית, לא מתרפקת, לא רומנטית. כתיבה זורמת בשפה עכשווית וקשובה, עשירה בסלנג ובדימויים לא שגרתיים על אהבה, בדידות, בית, אמונה, עם אבחנות נדירות לגבי אנשים, מקומות, מצבי רוח, כאב ואינטימיות, בפואטיקה ייחודית שמבדלת כל אחת ואחד.
הבוגרים.ות למדו בין היתר שישה קורסים מעשיים כל שנה: כתיבה יוצרת, שירה, תסריטאות, עיתונות, מחזאות, פודקאסט, כתיבה לילדים ונוער, ביבליותרפיה, עריכה ספרותית ולשונית, קורסים תאורטיים בספרות מודרנית ועכשווית, אמנות וקולנוע, פילוסופיה, חברה ופסיכולוגיה.
הם למדו גם קורסים מעשיים באמנות פלסטית, צילום, קולנוע ואנימציה כדי להפנים שפות נוספות, לא רק זו המילולית - הבעה בדימויים חזותיים, בחומר ובצבע, בתנועה – ובעיקר הם למדו את עצמם, את עולמם, איך לברוא עולמות מרתקים של עצמם ושל אחרים, של המרחב הפיוטי המתקיים בינם לבין עולם התופעות שסביבם, בינם לבין הקוראים.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
