מארז אמנזיה

2 ספרים במארז 

אמנזיה 1 - אמנזיה

נשטפתי אל חופה של עיירה קטנה על שפת אגם.
מקום שבו כולם מכירים את כולם, ועם זאת… איש אינו יודע מי אני.

גם אני לא.

אני לא יודעת מה שמי. מהו צבע שערי הטבעי, מתי יום הולדתי או היכן אני גרה.
ואם אישה אינה יודעת אפילו את שמה — האם היא באמת קיימת?

אני בלתי נראית.
לכולם. להכול. אפילו לעצמי.

חוץ ממנו.

אני רואה את הזיהוי בעומק מבטו, בדרך שבה עיניו מתעכבות על פניי כאילו הייתי חידה שהוא נואש לפענח.
אני רוצה ממנו רק תשובות. את האמת. לדעת מי אני.

אבל שפתיו חתומות.
ובכל זאת, עיניו מכשפות אותי.

אני לא יכולה לבטוח באיש. אפילו לא בעצמי.
מישהו רוצה במותי — אותו אדם שכבר ניסה לקבור אותי בקבר מימי.

והוא יבוא לחפש אותי שוב.

הפעם, אולי אפילו לא אזהה את פניו.
לעזאזל, אני אפילו לא מכירה את פניי שלי.

אני אמנזיה.

אמנזיה הוא החלק הראשון בדואט אמנזיה, ומומלץ להמשיך ישירות לחלק הבא כדי להשלים את סיפורם של אמנזיה ואדוארד.

אמנזיה 2 - אמנסטי

יש חופש בלהיזכר.
לפחות, כך הייתי רוצה להאמין.

חלקים מהעבר שלי כבר מצאו את דרכם בחזרה אליי, אבל עדיין נותרו יותר מדי חללים ריקים. יותר מדי דברים שאני לא יודעת על האישה שהייתי לפני שאיבדתי את הזיכרון.

ואולי יש סיבה לכך שאני מפחדת למלא אותם.

כי מה אם כל מה שאני מאמינה בו היום נשען על עבר שאני לא באמת מכירה?

מה אם התשובות שאני מחפשת ישנו את הדרך שבה אני רואה את עצמי — ואת אדי?

ומה אם כשאגלה סוף־סוף מי הייתי, כבר לא אוכל להמשיך להיות מי שאני עכשיו?

אדי אומר שהעבר שלי לא משנה לו. שהוא יודע מי אני, גם כשאני עדיין לא יודעת בעצמי.

הלוואי שיכולתי להאמין שזה מספיק.

אבל האמת נמצאת שם, מחכה שאמצא אותה, וכל זיכרון שחוזר מקרב אותי אליה עוד קצת. אל החיים שהיו לי. אל הסודות שהשארתי מאחור. ואל תשובה אחת שאני כבר לא בטוחה שאני רוצה לקבל.

מי הייתי לפני ששכחתי הכול?

ובעיקר — מה יישאר ממני כשאזכר?

אמנסטי הוא החלק השני בדואט אמנזיה והמשכו הישיר של אמנזיה.

אל תחמיצו את סוף סיפורם של אמנזיה ואדי