זה הספר שבו המצלמה מסתובבת. לא אל הילד שנפגע, אלא אל המבוגרים שעמדו סביבו. מורים שידעו, פקידים שרשמו, שכנים ששמעו, בני משפחה שהיו בחדר. אף אחד מהם לא היה אכזר. כולם, מאהבה או מעייפות, הסכימו יחד להתנהג כאילו עולמו של הילד שלם.
הספר אינו שואל מה קרה. הוא שואל איך זה נמשך, ומה נדרש מכל אדם סביב ילד אחד כדי שאיש לא יאמר את המילה. ספר שני בטרילוגיה מבקש את זכותי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
