נועם חומסקי

פתח דבר

על חומסקי בעברית

הרי זה מן המפורסמות: נועם חומסקי הוא בין עשרת האינטלקטואלים המצוטטים ביותר בכל הזמנים, והראשון בין בני־זמננו. מעריציו ושותפיו לפעילות פוליטית ואקדמית פזורים ברחבי העולם. וכמובן, גם מתנגדיו, שונאיו. כאשר נעצר על גשר הירדן כשנה לפני שהספר הזה יוצא לאור, והפך, לראשונה, למסורב־כניסה לארצנו, קיבל מן האחראי בשטח את ההסבר: הממשלה הישראלית לא אוהבת את הדברים שאתה כותב. ותשובתו המפורסמת לערוץ 2 שלנו: "הצעתי לו שינסה למצוא ולו ממשלה אחת בעולם שאוהבת משהו שאני אומר".

המונוגרפיה הזאת על חומסקי, הראשונה מסוגה במקומותינו, כתובה ברוח קצת שונה, וברוח אחרת היא גם ערוכה בעברית. בסוף הספר הוספנו רשימה מומלצת לקריאה, לשמיעה, לראייה, ובה מפת דרכים אל כמות ממש בלתי נתפסת של חומר. כשהמהדורה הזאת יוצאת לאור חומסקי הוא נער כבן 83, והוא לא מרפה לרגע. מעקב פשוט באינטרנט נותן תמונה שאין לה אח ורע: אדם אחד, מדען ורדיקל פוליטי, הוא מקור לשיח גלובלי רצוף, מוקד לשיתוף פעולה אינטלקטואלי והערצה מקצועית ועממית, ולכעס ושנאה מצד כל מה שריח מימסדי עולה ממנו – ממשלתי, תקשורתי, עסקי.

ונראה שהשפעתו רק הולכת ומתרחבת. על סוד כוחו המיוחד העיד לפני שנים מי שנחשב לאחד ממבקריו העקביים בין גדולי הפילוסופים של זמננו, הילארי פטנאם, איש הרוורד:

כשאתה קורא את חומסקי, אתה נמלא תחושה שאתה פוגש עוצמה אינטלקטואלית גדולה; אתה יודע שאתה ניצב מול מוח יוצא מגדר הרגיל. וכך הוא הדבר בגלל הכישוף של האישיות החזקה שלו, כמו גם בגלל מעלותיו האינטלקטואליות הברורות: מקוריות; בוז לכל מה שאופנתי ושטחי; נכונות (ויכולת) להחיות־מחדש עמדות שנראה כי עבר זמנן (כמו הדוקטרינה של "אידאות טבועות־מלידה"); עיסוק בנושאים שהם בעלי חשיבות מרכזית ונצחית, כמו מבנה התודעה האנושית.

כיאה למי שאביו הוא היסטוריון של השפה העברית, כתב נועם חומסקי הצעיר את החיבור הראשון שלו בחקר השפה על תחביר הלשון העברית. חשוב במיוחד הפרק הארוך בספרנו על חומסקי הבלשן, פרק שיש בו סדק של הצצה אל עבר העולם רחב־הידיים של מחקר שהפך את חומסקי לתופעה יחידה במינה: מדען שהשפיע על תמונת הלימוד לאורך חצי מאה ולרוחב כל הדיסציפלינות של מדעי האדם, וכך מבחרותו ועד זקנתו.

נוסף לצדדים האלה בהגותו של חומסקי הוספנו בסוף הספר ראיון ובו חומסקי מספר בקולו שלו על ימי נערותו. ובספר פוקו, היוצא לאור במקביל לחומסקי, בסידרת "אכסדרה" שלנו, ימצאו הקוראים גם את תרגום השיחה המפורסמת בין השניים משנת 1971 – פוקו בערוב ימיו הקצרים, חומסקי בחצי ימיו הארוכים, ושניהם בשיא כוחם.

מערכת ספרי עליית הגג

חורף 2012

1

פועל אקדמי

רבים מן ההוגים המקוריים במהלך ההיסטוריה האנושית היו דמויות ססגוניות וניהלו חיים זוהרים וסוערים, שסיפקו לביוגרפיות לא־מעטות חומר רב־ערך, ופה ושם סיפורים עסיסיים. קחו למשל את פרידריך שילר, המשורר והמחזאי הגרמני המרדן, שהיה גם איש אקדמיה לעת־מצוא. כשעמד לתת את הרצאתו הראשונה באוניברסיטת יֶנָה בשנת 1789, הוא גילה שהגיעו אליה הרבה יותר אנשים ממה שיוכל האולם להכיל. במקום לבקש מן הממונים עליו באוניברסיטה למצוא אולם גדול יותר בקירבת מקום, שילר הנמרץ ניצל את ההזדמנות וצעד עם הקהל הגדול דרך רחובות יֶנָה עד לבית העירייה. שם הוא הרצה לקהל נלהב של אלפי אנשים שהריעו "חופש!", ובעקבות זאת גם נהנה מתשומת־הלב שהעתירו עליו נשות העיר המשוחררות. גם אנשים אחרים שלחמו למען החירות והתבונה, כמו ז'אן־פּוֹל סארְטְר ובֶּרְטְרַנְד ראסֶל, ניהלו חיים אֶקְסְצֶנטריים שזעזעו את המימסד המקומי. אפילו ג'ורג' אוֹרְוֶול, גיבור מעמד הפועלים, לא הצליח להתנער לחלוטין מן המורשת החינוכית של המעמד העליון שאותה ספג בבית־הספר, או כך לפחות מסַפּרות לנו הביוגרפיות שלו. כל האַקְטיביסטים מן הסוג הזה – הידועים והבלתי־ידועים – נאבקו כדי לשפר את גורלם של האנשים הרגילים, נשים וגברים, ורבים מהם קידמו תוך כדי כך את המדע ואת האמנויות.

חומסקי עובד במשרדו.

בזמננו, נועם חומסקי הוא אחד הבולטים והידועים ביותר מבין הלוחמים על זכויותיהם של בני־האדם. באותה עת הוא גם מדען מן האיכות הגבוהה ביותר. אבל האם גלום בו חומר נפלא לביוגרפיה? אין ספק שלא, אם תשאלו אותו, את מושא הביוגרפיה. כאדם שפרטיותו יקרה לו מאוד, הוא נבהל מן האפשרות להיות הדמות הראשית בסיפור כלשהו. משעשע אותו הרעיון שאנשים באים לראות אותו, להאזין לו, ואפילו להעריץ אותו, כאשר בעצם הוא הנואם המשעמם ביותר שהיה קיים אי־פעם. כשהוא עולה על הבמה, עד מהרה הוא עוטה ארשת רצינית, ומספר לקהל שומעיו שהם הגיעו לשמוע על "הנושאים" של זמננו, נושאים שחשובים להם, וגם – מסתבר – לו עצמו. מהו בדיוק הדבר שהוא יודע ואחרים לא יודעים? שאלה לא־נכונה, הוא נוהג לומר. אנשים רק רוצים לדעת את האמת והם יודעים שהיא מוסתרת מפניהם באמצעות מכונת תעמולה אדירה. המיומנות שלו היא להרים את המסך ולגלות את האמת. כל אחד יכול לעשות זאת, אומר חומסקי. כל מה שנחוץ זה קצת מאמץ כדי לחקור, ויכולת של הנמקה הגיונית.

שתי בעיות גדולות בעולמנו ידועות בתור הבעיה של אפלטון והבעיה של אוֹרוֶול. חומסקי מסביר אותן באופן הבא:

הבעיה של אפלטון [...] היא להסביר כיצד אנחנו יכולים לדעת כל־כך הרבה, לאור העובדה שהראָיות העומדות לרשותנו הן כל־כך מועטות. הבעיה של אורוול היא להסביר מדוע אנו יודעים ומבינים כל־כך מעט, אף־על־פי שהראיות העומדות לרשותנו כל־כך עשירות.

הבעיה של אורוול היא תיאור הולם של כל אקטיביסט פוליטי; היא משדרת ייאוש עקב חוסר הפעולה לנוכח שפע המידע המורה לנו לנהוג אחרת. מדוע אנחנו לא מסוגלים לעצור מלחמות ורצח עם? מדוע אנחנו לא מסוגלים לחסל את העוני? מדוע אנחנו לא מסוגלים לייסד סדר חברתי שבו הצדק והשוויון הם הנורמה ולא היוצא־מן־הכלל? הבעיה של אפלטון, לעומת זאת, ודאי מדברת אל ליבם של כל המדענים האמיתיים, כמו חומסקי עצמו. הוא היה שואל – כמו גָלילֵאוֹ, דֶקארט והוּמבּוֹלדט (Humboldt)¹ לפניו – "כיצד אנחנו רוכשים את מה שאנו מכנים שפה, על יסוד כל־כך מעט נתונים מן הסביבה הלשונית שלנו?", כיצד אנו יודעים את כל כללי השפה כשאיש מעולם לא לימד אותנו את הכללים האלה? כיצד אנו יכולים לומר דברים שמעולם לא אמרנו או שמענו לפני־כן? לא ייתכן שזוהי התנהגות נלמדת, כפי שתעשיית הפירסום היתה אולי רוצה שנאמין בשעה שהיא מנסה להפעיל על אנשים מניפולציות כרצונה.

עִצרוּ כאן, היה חומסקי אומר: אל תערבו מדע עם אקטיביזם פוליטי. אין קשר הכרחי בין השניים, ובמיוחד לא במקרה שלו. בדומה לתורת היחסות של איינשטיין, או לעקרונות הלוגיקה המתמטית של ראסֶל, הבלשנות החומסקיאנית דורשת שנים של לימוד והתמסרות למֶתוֹדה המדעית כדי לקדם תיאוריות חדשות ולהגיע לגילויים חדשים. האקטיביזם הפוליטי, לעומת זאת, הוא ברשותו של כל אדם, ובעוד שהמדענים גם הם בני־אדם, אין שום כלל לוגי שעל־פיו מדען טוב הוא גם אקטיביסט פוליטי טוב – וברור שעוד פחות מכך בכיווּן ההפוך – אף־על־פי שמאוד היינו רוצים להאמין שהדבר אפשרי.

בואו נתבונן אפוא בנועם חומסקי כמו בשני אנשים: המדען (הבלשן) והאקטיביסט הפוליטי. חייו הפרטיים הם ממש יוצאי־דופן בחוסר־העניין שהם מספקים לסיפור עלילה. לאור המעמד שהגיע אליו – לגמרי לא בכוונה, כפי שנראה – ולאור ההכנסה והביטחון הכלכלי שבאו בעקבותיו, חומסקי יהיה הראשון שיודה כי הוא מנהל חיי נוֹחוּת, לפחות בהשוואה למעמד הפועלים באמריקה, ועוד יותר מכך בהשוואה לעוני הנורא של ההמונים החיים במה שקרוי העולם השלישי. מכל מקום, מה שחשוב אצל חומסקי היא העובדה שהוא אחד מאלה שאומרים מה הן הסיבות לכך שזהו עולם של דיכוי ואי־צדק חברתי משווע. בתמורה לכך הוא מוכפש על־ידי עולם התאגידים הכוחני, כולל העיתונות השלטת, הן בארצות־הברית והן באירופה – כתבת של כתב־העת החדשותי הגרמני דֶר שְׁפּיגֶל, קַרְסְטֶן פוֹלְקֶרי (Volkery), כינתה את חומסקי בשנת 2005 "האַיאַטוֹלָה של השינאה האנטי־אמריקאית".

אז, בשנת 2005, היה חומסקי פעיל פוליטי ובלשן המתקרב לשנות השמונים של חייו, הוא חגג את יום הולדתו ה־77, ואין ספק שזכר את ברכת יום ההולדת הפומבית שקיבל מאישתו קרול ליום הולדתו השבעים: "טוב, שבעים זה נחמד, אבל מה שאני מחכָּה לו זה שמונים!"² כמו בכל יום בשנה, גם ביום ההולדת ההוא קיבל חומסקי כ־200 הודעות דואר אלקטרוני הדנות בנושאים פוליטיים, בלשניים ואחרים. כמו בכל יום בשבוע, הוא ענה על כולן (אם כי, בגלל ריבוי התחומים שהוא אחראי להם, מסייעים לו בזה שני עוזרים אישיים). נוסף לכך הוא מכין נאומים, קווי־מיתאר להרצאות, מאמרים מלומדים, עובד על ספרו האחרון וממלא עוד מטלות כתיבה אחרות. כפרופסור אֶמֶרִיטוּס גימלאי של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), חומסקי עדיין תורם בהוראה ובמחקר הרבה מעבר למחויבותו. הוא בעל יכולת קריאה מדהימה, והוא קורא בתשומת־לב רבה לפרטים. במהלך השנים הוא צבר ידע אנציקלופדי. הוא אף פעם לא מפסיק לעבוד. תפוקתו והישגיו הם עצומים, ובכל זאת הוא יאמר שכל עובד תעשייה פשוט בפס ייצור מייצר הרבה יותר מכל מה שהוא אי־פעם עשה. הוא מודע באופן עמוק לכך שבקרב מעמד הפועלים הוא נהנה ממעמד מועדף. ובכל זאת, חומסקי הוא התגלמותו האמיתית של הפועל האקדמי.

המשך הפרק בספר המלא

הערות:

1 המדובר הוא בווילהלם פון הוּמבּוֹלדט (1835-1767), בלשן, פילוסוף ודיפלומט. אין לבלבל בינו לבין אחיו הצעיר אלכסנדר פון הוּמבּוֹלדט (1859-1769), גיאוגרף וחוקר טבע, שהתפרסם במיוחד בזכות מסעות החקר שלו באמריקה הדרומית. פסליהם של שני האחים ניצבים בשער אוניברסיטת הומבולדט בברלין.

2 קרול חומסקי לא זכתה לכך. היא נפטרה ממש קרוב ליובל השמונים של נועם, ב־19.12.2008.