מאמר על המתודה

חלק ראשון
[עיונים שונים על המדעים]

השכל הישר* הוא הדבר המשותף ביותר לכל באי עולם; הרי אין לך אדם שאינו סבור כי ניתן לו מזה ברוחב יד, ואפילו אלה שבכל עניין אחר קשה מאוד להשׂביע את רצונם, אינם מבקשים בדרך כלל שיוסיפו להם על המנה שהם מחזיקים בה. אין זה מתקבל על הדעת שכולם טועים; אלא דווקא יש בכך להעיד כי הכושר לשפוט נכונה ולהבחין בין האמיתי והשקרי, שהוא בעצם הדבר שקוראים לו שכל ישר או תבונה, שווה על-פי טבעו בכל בני-האדם; וכן, שדעותינו שונות זו מזו לא מפני שיש הגיוניים יותר והגיוניים פחות, אלא רק מתוך כך שאנו מטים את מחשבותינו לנתיבים שונים ואיננו שוקלים אותם דברים עצמם. כי אין די בכך שיהיה אדם מחונן בשכל טוב, אלא העיקר הוא שיעשה בו שימוש נכון. גדולי הרוח עשויים להפליג ביצרם הרע, וגם עשויים הם להצטיין במידות טובות; והמְהלכים תמיד לאִטם, אם יתמידו לדבוק בַּדרך הישרה, יוכלו להרחיק הרבה יותר מן הרצים הסוטים ממנה.
[* הביטוי le bon sens עוד יופיע אצל דקארט במשמעות שונה, אבל כאן הכוונה היא לכושר השיפוט הבסיסי, אשר השימוש הנכון בו אמור להוביל לקניית החוכמה.]
כשלעצמי, מעולם לא הנחתי כי שכלי מושלם יותר כהוא-זה משכלם של אנשים פשוטים; ולא פעם איחלתי לי שתהיה מחשבתי מהירה, או דמיוני מדויק ובהיר, או זכרוני שופע וערני לא פחות משל כמה אנשים אחרים. והרי אלו התכונות היחידות הידועות לי כמשביחות את השכל; כי באשר לתבונה, או להיגיון, שהרי זה הדבר האחד שמכוחו אנו בני-אדם והוא מוֹתר האדם מן הבהמה, מבקש אני להאמין שכל כולו מצוי בכל אחד; ובכך אצטרף לדעה אשר שותפים לה הפילוסופים*, הטוענים כי הבדלים של יותר או פחות יש בין המקרים השונים, ולא בין הצורות או המהויות של הפרטים בני אותו מין.
[* חכמי הסכולסטיקה, שאת ההבחנות אשר אליהן מתייחס דקארט במשפט הזה לוקחים מאריסטו.]
ואולם לא אהסס לומר כי שיחק לי מזלי ומנעורי מצאתי את עצמי הולך בנתיבים מסוימים והם הובילוני לשיקולים ולעיקרים שבניתי מהם מתודה, ובה, כמדומני, אוכל להרבות בהדרגה את ידיעתי ולהעלותה אט-אט למדרגה הגבוהה ביותר שיאפשרו לה שׂכלי הדל וקוצר ימַי. כי כבר קטפתי מן הפירות האלה, ואף-על-פי שבהערכת עצמי אני משתדל תמיד לנטות לצד הביטול ולא לצד ההאדרה, הנה בהביטי בעין הפילוסוף במעשיהם ובמִפעלותיהם של כל בני-האדם, כמעט אין בהם אחד שלא ייראה לי טפל ומיותר, וכך אינני יכול שלא להפיק קורת-רוח מרובה מן ההתקדמות שכמדומני כבר עשיתי בחקר האמת, ובליבי תקווֹת כאלו לעתיד, שאם ישנה בין תעסוקות האנשים, באשר הם אנשים, תעסוקה אחת טובה וחשובה תמיד, אני מעז לחשוב שהיא זו אשר בה בחרתי.
ובכל זאת, אפשר שאני טועה, ואולי נחושת וזכוכית נדמו לי כזהב ויהלומים. ידוע לי עד מה אנו נוטים לשגות בכל הקשור אלינו, ועד מה חשוב שיהיה משפטם של חברינו חשוד עלינו, בייחוד כשהם מדברים בשבחנו. ואף-על-פי כן, נכון אני להראות במאמר זה את הדרכים שהלכתי בהן, ולהציג בו את חיי כבתמונה, כדי שיוכל כל אחד להוציא עליהם משפט, וכשאשמע מדברי הכלל את הדעות השונות, יהיה זה אמצעי נוסף להשׂכילני, ואוסיף אותו לאמצעים האחרים שאני נוהג להסתייע בהם.
וכך אפוא אין מטרתי להורות כאן את המתודה שצריך כל אחד לסגל לו כדי להפעיל נכונה את תבונתו, אלא להראות כיצד נהגתי אני להפעיל את תבונתי שלי. הבאים להורות מַתכּוֹנת לזולתם צריך שיהיו מוכשרים יותר משומעיהם, ואם יִשְׁגוּ אף בקטן שבפרטים, יהיו ראויים לגנאי. ואולם את המאמר הזה אינני רואה אלא כמין סיפור מעשה, ואם תרצו, כאגדה, ובה, לצד כמה דוגמאות שאפשר לנהוג על-פיהן יימצאו אולי כמה דוגמאות אחרות שראוי לדחותן, ואני מקווה כי זה יועיל לכמה קוראים ולא יזיק לאיש, וכי כולם יכירו לי טובה על גילוי-הלב שלי.
מילדות מילאתי את כרסי בכל הכתוב בספרים; והואיל ושידלוני להאמין כי מהם אפשר לקנות ידיעה ברורה ובטוחה על כל המועיל בחיים, עזה היתה תשוקתי ללמוד אותם. ואולם כשהשלמתי את מסלול הלימודים הזה, שבסופו מתקבלים בדרך כלל לחוג המלומדים, השתנתה דעתי מן הקצה אל הקצה. כי ספקות ומשגים רבים כל-כך בילבלו אותי עד שדומה היה לי שכל מאמץ הלימודים לא הועיל לי אלא רק בזאת, שנתגלה לי יותר ויותר גודל בורותי. ובכל זאת, הרי הייתי באחד ממוסדות הלימוד המפורסמים באירופה, וחשבתי שמן הסתם יש בו מלומדים שכמוהם אין בשום מקום עלי אדמות. למדתי שם כל מה שלמדו האחרים; והואיל ולא הסתפקתי במדעים שהורו לנו, קראתי כל ספר שנפל לידי ושדובר בו במדעים הנחשבים למשונים ולנדירים ביותר. נוסף על כך, ידעתי מה דעת אחרים עלי, ונוכחתי שבעיניהם אינני נופל מחברַי ללימודים, אף-על-פי שהיו ביניהם אחדים שאותם הועידו למלא את מקום מורינו. ואף זאת, המאה שלנו נראתה לי משגשגת ופורה בחכמים, לא פחות מן המאות שעברו. מתוך כך נטלתי לי חירות לשפוט על-פי עצמי את כל האחרים, ולחשוב כי אין בעולם שום דוקטרינה שתצדיק את התקוות שטיפחו בי כלפיה.
ואולם לא חדלתי להעריך את הלימודים שעוסקים בהם בבתי-הספר. ידעתי כי הלשונות שלומדים בהם נחוצות להבנת הספרים העתיקים; וכי נועם האגדות מעורר את השכל, וזכר העלילות הגדולות מן ההיסטוריה מחזק אותו, ואם קוראים את האגדות קריאה זהירה, הן מסייעות לתלמיד להגיע לכלל הבחנה; וכי קריאת כל הספרים הטובים כמוה כשיחה עם מחבּריהם, אנשי מעלה מן המאות שעברו, ואפילו שיחה מעמיקה שבה הם מגלים לנו אך ורק את מיטב המחשבות שלהם; וכי יש לאמנות הדיבור כוחות ויופי שאין מוֹשלם; וכי יש לפיוט דקויות וחן מקסים; וכי למתמטיקה יש המצאות מעודנות מאוד, שכוחן רב להשׂביע את רצון הסקרנים וגם להקל את כל המלאכות ולחסוך עמל מבני-האדם; וכי הכתובים הדנים באורחות החיים יש בהם לא-מעט לקחים ולא-מעט משִבְחֵי המידה הטובה, המצמיחים תועלת מרובה; כי התֵאולוגיה מלמדת לרשת מלכות שמים; כי הפילוסופיה נותנת כלי לומר בו דברים מתקבלים על הדעת בכל עניין, ולעורר הערצה בקרב המלומדים-פחות*; כי תורת המשפט, הרפואה והמדעים האחרים מנחילים כבוד ועושר לעוסקים בהם; ולבסוף, כי מוטב להעמיד את כולם למבחן, אף את השטופים ביותר באמונות הבל וכזב, כדי שנדע את טיבם האמיתי ונישמר לבל יוליכונו שולל**.
[* באופן לא מרומז, דקארט מבקר את הדרך שבה לומדים ומלמדים פילוסופיה בזמנו.]
[** המדובר בעסקי מאגיה ובאלכימיה.]
אבל חשבתי שכבר הקדשתי די זמן ללשונות, ואף לקריאה בספרים העתיקים, ולסיפוריהם, ולאגדותיהם. כי השיחה עם בני מאות קודמות כמוה כמעט כמסע. טוב לדעת משהו על אורחות חייהם של עמים שונים, כדי שנוציא משפט נכון יותר על בני-עמנו ולא נחשוב שכל הנוגד את דְרכינו הוא נלעג או חסר דעת, כפי שנוהגים לחשוב אלה שלא ראו מאומה. אבל המקדישים זמן רב מדי למסעות, סופם שיהיו לזרים בארצם; ומי שמתעניין יתר על המידה בדברים שנעשו בדורות קודמים, יישאר בדרך כלל בור בדברים הנעשים בדורו. ולבד מזה, האגדות גורמות לנו שכל מיני אירועים שלא ייתכנו כלל יצטיירו בדמיוננו כאפשריים; וגם האמיתיים שבסיפורים, אפילו אינם משנים או מגדילים את ערך הדברים כדי לעשותם ראויים יותר לקריאה, כמעט תמיד הם פוסחים על הנסיבות העלובות והמפוארות פחות, ובשל כך אין כל השאר נראה בהם כמו שהוא, והמכַוונים את אורחות חייהם על-פי הדוגמאות שיימצאו להם בסיפורים אלה עלולים להגיע לידי שיגעונות כגיבורי הרומנים שלנו, ולהמציא להם משימות שאינן לפי כוחותיהם.
הוקרתי מאוד את תורת הנאום, והשירה היתה אהובה עלי; אבל חשבתי שזו אף זו הן בגדר כישרונות נתונים, ואינן פרי הלימוד. בעלי חשיבה חריפה המיטיבים לערוך את מחשבותיהם ולעשותן בהירות ומובנות, ייטיבו תמיד לשכנע בטיעונם, גם אם הם דוברים בעגת הבְּרֶטוֹנים* ולא למדו מימיהם את תורת הנאום; ובעלי ההמצאות הערבות לאוזן, היודעים לבטאן בשפע סלסולים ודברי נועם יהיו גם הטובים שבמשוררים, אפילו אם אין תורת הפיוט ידועה להם.
[* בחיבור אחר מזכיר דקארט גם את הצרפתים השווייצרים כמי שמדברים דיאלקט צרפתי נמוך במיוחד. אלא שבדומה למוֹנטֶן, הוא משבח את יכולתם של חסרי השכלה לטעון באופן מרשים.]
יותר מכל התענגתי על המתמטיקה לענפיה, בשל הביטחון והוודאות שבשיקוליה*: אבל עדיין לא התברר לי שימושה האמיתי; וכשחשבתי שאינה משמשת אלא למלאכות המכאניות, תהיתי מדוע לא בנו על יסודותיה, האיתנים והמוצקים כל-כך, שום דבר רם ונישא; לעומת זאת, את כתבי הקדמונים עובדי-האלילים, הדנים בתורת המוסר, השוויתי לארמונות רבי פאר והדר שנבנו על חול ובוץ: הם מעלים על נס את המידות הטובות ומציגים אותן כנעלות על כל דבר אחר בעולם; אבל אינם מלמדים אותנו די הצורך כיצד להכירן, ולא-פעם מה שהם מכנים בשם יפה כל-כך אינו אלא דבר הבל או שחץ, ייאוש או רצח-אב**.
[* האם ב-raisons מתכוון דקארט ל״שיקולים״ או ממש ל״הוכחות״? שתי האפשרויות קיימות בהקשרים שונים.]
[** דקארט מתייחס בביקורת לכמה מן האפיונים של הדוקטרינה הסטוֹאית. יש אומרים, כי ב״רצח-אב״ הוא רומז לרציחתו של יוליוס קיסר על-ידי ברוטוס.]
הערצתי את התאולוגיה שלנו והתיימרתי, ככל אדם, כי דרכי מובילה אל מלכות שמים: אבל כאשר נודע לי בוודאות גמורה כי הדרך הזאת פתוחה לפני הבורים לא פחות מאשר לפני המלומדים, וכי אמיתוֹת ההתגלוּת המובילות לשם הן מעל להשגתנו, לא העזתי לשקול אותן בכלֵי הגיוני הדל, וחשבתי שכדי לקום ולהעמיד אמיתות אלו למבחן, ולהצליח בזה, צריך לזכות באיזו עזרה יוצאת מגדר הרגיל מידי שמים, ולהיות יותר מבן-אדם*.
[* כלומר לזכות בסוג של חסד אלוהי. יותר מפעם אחת מדגיש דקארט כי הוא עצמו מצויד "רק" בכוחות ובכשרים אנושיים רגילים.]
לא אומר דבר על הפילוסופיה, אלא זאת, שבראותי כי מטפחיה הם מיטב המוחות זה מאות שנים, ואף-על-פי כן לא תמצא בה שום דבר שאין מתווכחים עליו, כלומר, שום דבר שאינו מוטל בספק, לא הרהבתי עוז בנפשי לקווֹת שהדבר יעלה בידי יותר מכפי שעלה בידי האחרים; וכשבחנתי כמה דעות שונות עשויות להישמע על אותו עניין עצמו, מפי אנשים מלומדים, ואחת מהן בלבד אפשר שתהיה נכונה, היה כל דבר שהוא סביר* בלבד מוחזק בעיני כמעט כשקרי.
[* שוב ושוב מתעקש דקארט להבחין בין אותם רעיונות שאינם ממש אמיתיים, אלא vraisemblable ולא יותר, אף-על-פי שגם לאלה חשיבות משלהם, בגלל מקורותיהם וכיוצא-בזה.]
ואשר למדעים האחרים, השואלים את עקרונותיהם מן הפילוסופיה, הערכתי כי אי-אפשר לבנות שום דבר יציב על יסודות כה רעועים; ולא הכבוד ולא השכר המובטחים בהם היו עשויים לעורר את תשוקתי ללמוד אותם: כי, תודה לאל, לא חשתי שמצבי מאלץ אותי לעסוק במקצוע מדעי כדי להקל את פרנסתי; ואף-על-פי שלא קמתי כאחד הציניקנים לבוז לתהילה, לא מצאתי אותה ראויה כשהיא נקנית שלא כדין. ולבסוף, אשר לדוקטרינות הנפסדות, חשבתי כי טיבן כבר מוכר לי מכדי שאלך שולל אחר הבטחותיו של אלכימאי או נבואותיו של אסטרולוג או מעשי רמייה של קוסם או להטוטים והתרברבות של אחד מן המתיימרים לדעת יותר מכפי שהם יודעים.
על כן, אך הגעתי לגיל שהותר לי לצאת מחזקת מחנכַי, זנחתי כליל את הלימוד מן הספרים. משהחלטתי שלא לחפש לי עוד ידיעה אלא זו שאוכל למצוא בתוך עצמי, או גם בתוך הספר הגדול של העולם, הקדשתי את שנות נעורי הנותרות למסעות, לראות חצרות מלכים וצבאות, לפגוש אנשים שונים במזגם ובמעמדם, לצבור לי ניסיונות שונים, להעמיד את עצמי למבחן בפגישות שמזַמן לי גורלי, ובכל מקום להרהר בדברים הנקרים בדרכי כדי שאוכל להפיק מהם איזו תועלת. כי דומה היה לי שהרבה מן האמת אוכל למצוא בהגיונו של כל מי ששוקל בדעתו את העניינים החשובים לו - ואם שגה בהבחנתו לא יאחר הנזק לבוא - יותר מכפי שאמצא בהגיונו של איש הרוח בחדר עבודתו, כשהוא מפליג בפלפולים שאין להם שום תוצאה ואינם נושאים לו שום פרי, זולת, אולי, היהירות שתִרבה בו ככל שיגדל המרחק בינם לבין השכל הישר, כי מן הסתם הִרבָּה יותר להשתמש בשכלו ובלהטוטיו כשהתאמץ לשווֹת לפלפוליו מראית-עין מתקבלת על הדעת. ותמיד עז היה רצוני ללמוד להבחין בין האמיתי ובין השקרי, כדי שאראה בבהירות את מעשי ואצעד בַּטוּחוֹת בחיים הללו.
נכון שכאשר בחנתי את אורחות חייהם של אנשים אחרים ולא עשיתי אלא זאת, לא מצאתי בהם דבר שיחזק את ביטחוני, וראיתי אצלם כמעט אותו גיווּן שקודם לכן ראיתי בין דעות הפילוסופים. וכך, התועלת הגדולה ביותר שהפקתי מן הדברים האלה היתה, שכאשר ראיתי כמה דברים שנדמים לנו כמשונים וכנלעגים, ובכל זאת הם מקובלים ומוסכמים על עמים גדולים אחרים, נמצאתי למד שלא להאמין אמונה יתרה בדבר אשר בו שוכנעתי להאמין מכוח הדוגמה והנוהג בלבד; וכך אפוא השתחררתי אט-אט ממשׁגים רבים העלולים לחבל בתבונתנו הטבעית ולפגוע בכושרנו לשמוע לקול ההיגיון. ואולם, אחרי שהקדשתי שנים לעיון בספר העולם והשתדלתי לקנות ניסיון כלשהו, החלטתי יום אחד ללמוד מתוך עצמי ולאזור את כל כוחות רוחי כדי לָבוֹר לי את הדרכים שבהן עלי ללכת; וזה, כמדומני, עלה בידי הרבה יותר מכפי שהיה עולה אילו מעולם לא רחקתי גם מארצי וגם מספרַי.