הכל משנה

ברחם; ילדוּת

97 קודם כול, בלה בנעימים! לעולם לא יזדמן לך שוב לשאת באחריות מועטה כל כך להישרדותך שלך. בקרוב תצטרך לעכל אוכל ולהיפטר בעצמך מן העודפים, ללמוד להבחין בין יום ללילה ולרכוש את מיומנות השינה. תצטרך לחזק את השרירים שיהיו נחוצים לך כדי ליילל בעוצמה גבוהה ולמשך זמן רב. תצטרך לשלוט בהמיות ובעוויתות הפנים הלא-רצוניות שהן הבסיס למתיקוּתו של כל תינוק, כדי לוודא שהאנשים שבידיהם יופקד הטיפול בך יוסיפו לספק לך אוכל ומצעים נקיים. תצטרך להגמיש את זרועותיך ואת רגליך, לטלטל את ראשך כדי לחזק את הצוואר, לזחול, לדדות על רגליך ואז ללכת. זמן קצר לאחר מכן תצטרך ללמוד לרוץ, לשתף חברים בצעצועים, להניף מחבט ולהחזיק עיפרון, לאהוב, לבכות, לקרוא, לשרוך נעליים, להתרחץ ולמות. דברים רבים תצטרך ללמוד ולעשות, וזמנך יהיה קצר; די אם נאמר שעליך להיות ער לקשיים הצפויים לך, כדי שתוכל להעריך את ההיריון החלומי הזה, שכולו ציפָה נטולת מאמץ, כל עוד הוא נמשך, ולא רק במבט לאחור. לעת עתה, המשימה היחידה המוטלת על כתפיך היא לגדול.
יש לכך יוצא מן הכלל אחד. אולי הבחנת שאיתך ברחם יש עוד דברים. החשוב והעיקרי שבהם הוא החוט הבשרני הקשור לבטנך, הידוע בשם חבל הטבור. החבל הזה הוא, פשוטו כמשמעו, חבל ההצלה שלך, והוא מספק לך, בין היתר, דם, הזנה ונוגדנים הכרחיים. כבר עכשיו הוא כרוך פעמיים סביב צווארך, ואף אם בשלב זה, כשעדיין אינך נושם, נדמה לך שאין בכך כל איוּם או טִרדה, הרי זה בהחלט עלול לסכן את כניסתך לעולם. לא נשקר - זה עלול להרוג אותך. לאט לך, הירגע. עליך להיוותר דומם ככל האפשר במשך שארית ימיך ברחם. ואף אם זה לא יעזור במאומה להתיר את הקשרים הכרוכים כבר עכשיו סביב צווארך, זה יתרום רבות למניעת ליפופים נוספים ושאר סיבוכים - כלי דם עובריים על פתח צוואר הרחם, קשרים בחבל הטבור, ציסטות, שטפי דם. כל אחת מן הבעיות האלה כשלעצמה אינה מסוכנת ביותר, אך שתיים מהן או יותר, אם יתרחשו בו-זמנית, עלולות להיות צרה צרורה, כך שעליך לעמוד על המשמר ולא להתפתות לשום תזוזה. כמובן, יש שיטענו שאין זה הוגן לצַפּות מעוּבּר שיגלה יכולת לשלוט בדחפיו. עם זאת, טוב תעשה אם תימנע מחברתם של אנשים המלינים על כך שהחיים אינם הוגנים, ובמקום זאת תתרכז בבנייה מוקדמת של איפוק עצמי.
אור ורעש הם האתגרים הקשים ביותר לנחישותך לא לזוז. הם מגיעים אליך מבעד לבטן אמך, ואתה מרגיש דחף לנוע לעברם, לבחוש באמבט הצמיגי של מי השפיר באצבעות ידיך ורגליך הקטנות בניסיון לספוג את חום השמש או לשמוע את קולה המצלצל של קַרלי סיימוֹן. הדחף לנוע הוא טבעי ומובן. כך גם יהיה במשך כל חייך, ואחת היא כמה ארוכים או קצרים הם יהיו, הרי הבחירה היא, בסופו של דבר, בידך. רק זכור שלכל בחירה יש תוצאות, וברגע זה התוצאות עלולות להיות חמורות למדי.

96 לאמך יש עוד ילד, אחיך, שהסתובב ברחם כמו סופת טורנדו, כך שהיעדר התנועה שלך מעורר בה בהלה. עלינו להזכיר שהיא נוטה לחרדות בלתי-הגיוניות ולעצבים מתוחים, הפרעות קלות שבבסיסן עומדות סיבות אחדות, שהעיקרית שבהן היא ההתעללות המילולית והפיזית שספגה מאביה בילדותה. משום כך היא דוחפת אותך בידיה כה וכה ומצמידה במשך שעות מכשיר רדיו אל בטנה בניסיון לפתות אותך לזוז. למרות העובדה שבטנה מוסיפה לגדול, היא מתעוררת לילה אחד ומשוכנעת כי תיוולד כקליפה מצומקת, אצבעותיך מעוקלות לנצח לצורת טפרים קטנים וחסרי חיים. החיזיון הזה אינו מרפה ממחשבותיה והיא מתחילה להתייפח, ידיה שלובות זו בזו בתנוחת חיבוק מגונן תחת בטנה המתנשאת. כמובן, סלידה של בן מפני האפשרות שיצער את אמו היא אחד האינסטינקטים הקדמוניים והעיקשים ביותר, כך שאתה נמלא דחף רב-עוצמה ומפתה לבעוט ולהסתחרר כדי לספק הוכחה ניצחת לקיומך, כדי להפוך את התייפחויותיה של אמך לשיהוקים קטנים ונבוכים מעט של אושר ולתחושת הקלה. אל תיכנע לאינסטינקט הזה, וָלא - אתה מעמיד את חייך בסכנה. אם תגן על עצמך כעת, ייוותרו לך עוד שנים רבות לפצות אותה על מצוקתה. מלבד זאת, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאין זו הפעם האחרונה שתגרום לאמך לבכות.
בסופו של דבר כפות ידיו של אביך, לצד שני ביקורים דחופים אצל רופא הנשים לצורך בדיקת אולטרה-סאונד וניטור עוברי, משככות את פחדיה של אמך לדרגה שהיא מסוגלת לשאת, והיא כורכת סביב הרדיו את חוט החשמל שבוקע ממנו ומשיבה אותו לארון, ומפסיקה לשבת ולבהות בטלוויזיה במשך שעות דמומות.

95 אף שהמטרה הביולוגית של סקס הושגה עם התעברותך, אביך עדיין נהנה ממידה בריאה של תיאבון מיני (וכך גם אמך, אם כי בשל דאגתה כלפיך היא לא תודה בכך). בעיניך, ניסיונותיו של אביך לחדור פנימה מבעיתים. אתה שומע אותו מבקש להשיג לעצמו כניסה בלשונו ובאיברים אחרים של גופו, והאינסטינקט שלך הוא לסגת לאחור, שזה כמובן טבעי לגמרי - תפיסת האב כטורף כול-יכול ובעל עוצמה פיזית אדירה משרתת צורך חיוני אצל רוב הבנים, ועל פי רוב נותרת בעינה עד לגיל הבגרות, אם כי, למרבה הפרדוקס, היא אינה מבטלת את החתירה הנואשת אחר אהבתו וקבלתו. אתה מנסה להיאחז בכל כוחך, אך דחף חזק ודחוּף יותר לשימור עצמי כובש אותך, ואתה בועט בדופן הרחם, מתרחק מקולות הרחרוח והנהמות שבכניסה לביתך, ובעודך צף לאטך מעלה, חבל הטבור מתהדק סביב צווארך, ונוצר בו ליפוף. אמך, שמרגישה אותך נע זו הפעם הראשונה במשך חודשיים, מחייכת ומזמינה את אביך להיכנס, ודוחקת בו בעקבי רגליה. הם מתעלסים, פעימות גסות בעולמך החמים כמו תוספת של לב שלישי שפועם, ובאותו רגע, כשאתה שומע את אמך גונחת, אתה לומד בגידה מהי, מה משמעותה, אך גם מה הרגש שהיא מעוררת, ואף שכמובן אין זה רגש נעים, אל לך לשקוע בדכדוך; אנו יכולים לבשר לך שאחת היא כמה זמן תחיה, אחת היא כמה בוגר או חכם תהיה כשתגדל, כמעט כל ההארות הפתאומיות מעוררות את אותו הרגש בדיוק, כמו בעיטה בבטן, כמו חומצה על לשונך, וככל שתמהר להשלים עם כך - כן ייטב. למעשה, עליך לשמוח - בגילך, היכולת להבין ולהטמיע מושג מופשט אך מכאיב להפליא כמו בגידה, אינה אלא, במילה אחת, מופלאה. זה מרמז שיש לך סיכוי טוב מן הממוצע להצליח במשימה שלשמה נבחרת.

94 כעת מרחפת מעליך סכנה ממשית. משנוצר בחבל הטבור קשר, הוא לא יוכל לשאת עוד הימתחות. עליך לקפוא במקומך. אמך כבר חשה בתזוזתך, ועל כן היא תמצא מעתה ואילך כל תירוץ להתעלס, ואתה תיאלץ לשאת זאת ללא כל ניע. חייך תלויים בכך.

93 ובכל זאת, כשאינה לכודה בתנוחות מיניות, אמך היא הבית הבטוח והנוח ביותר שאתה יכול להעלות על דעתך. והיות שהסבירוּת שהיא תהיה הבית היחיד שתכיר אי-פעם עלתה פלאים, עליך להשתדל כמיטב יכולתך, כשאינך מבועת מחדירותיו של אביך, ליהנות מכל רגע שאתה מבלה שם.

92 התפתחות אחת קטנה וחיובית בכל הצרה המצטברת הזאת היא שאתה מתקרב אל סיום ההיריון, ובזכות מזיגת הורמונים מתוזמנת בקפידה אתה רוצה להסתובב פחות ככל שאתה מתקרב אל הלידה. אט-אט אתה מתגלגל פעם אחת אחרונה, עד שאתה הפוך על צירך, בתנוחה שבה תגיח מן הרחם. וכתוספת משמחת, אביך מתחיל להירתע יותר ויותר מכל פעילות מינית עם אמך. אין זה גודלה של אמה שדוחה אותו, אלא דווקא הטבור הנפוח שלה, שמבצבץ יותר ויותר מתוך בטנה, כמו אצבע שנגדעה ומתחילה לגדול שוב מאליה. הוא מנסה לא להביט בו, אך אינו מצליח להתאפק, וכשגל הגועל גואה בו הוא מרגיש מבויש ומסורס בו-בזמן, אף שכמובן לעולם לא יודה בזאת גם אם תינתן לו ההזדמנות. לפיכך מתאפשר לך לאגור בשלווה את כוחותיך, שתזדקק לכל גרם וגרם מהם, בייחוד מפני שכפי שחששנו, רופא הנשים לא הבחין בקשר שבחבל הטבור שלך. לו הבחין בו, הוא היה ודאי מורה על ניתוח קיסרי, ולפיכך מפחית את הסכנה הן לך והן לאמך. אך הנסיבות כרגע הן שבמהלך הלידה הווגינָלית המתוכננת, האירועים יהיו ודאי קשים, ממושכים ומסוכנים למדי.

91 היום הגדול קרב ובא. אמך יודעת זאת כבר בבוקר; שנתה היתה טרופה, וכשהיא מתעוררת וקמה ומדדה אל חדר האמבטיה היא מרגישה בתחילתם של צירים מתונים, מעין רעידות סֵיסמיות במורד גבה. גם אתה יודע. אתה מרגיש את הניד-וניע, ואף שעדיין אין לך מושג מה כל זה אומר, אינך בטוח שזה מוצא חן בעיניך. ראשית, אמך מתחילה לצרוח, ואתה משוכנע שאת זה אינך מחבב כלל, היות שאתה לכוד כך בתוך האמפיתיאטרון שבבטנה. ומלבד זאת, הניד-וניע הנזכרים לעיל מהדקים את חבל הטבור שלך עוד יותר, ובכך מחוללים את הפעם הראשונה שבה אתה חווה כאב פיזי. צווחותיה של אמך עולות באוקטבה שלמה, והנוזל החמים שבו בילית את כל חייך נשטף ונעלם, ומתחלף בקירות חלקלקים וגליים שחוּמם זהה לחום הנוזל אך הם נוקשים, עקשניים ולוחצים עליך מכל צדיך, והודפים אותך מטה, מטה, מטה, עוד ועוד ואל מחוץ לביתך לנצח, וכעת אתה משוכנע ששום דבר מזה לא מוצא חן בעיניך מפני שאיש אינו אוהב שינויים, אלא אם כן הם ממצב רע למצב טוב, ופרט לכך, הקשר והליפופים בחבל הטבור עצרו את זרם הדם, הן זה שיוצא מהשִליה והן זה שמגיע למוחך, וזו אכן צרה צרורה. לבך מאט את פעימותיו, ודקירת הסיכה של המודעוּת הולכת ומתעמעמת, ודוהה מאדום לוורוד לאפור. משהו לא בסדר, אמך מייללת באוזני הרופא והאחיות. הם מתעלמים ממנה; הרי הם המומחים, הם עשו זאת אלף פעם, ואמך סובלת ומותשת וּודאי אינה חושבת בהיגיון וצריכה לעזוב אותם במנוחה. אביך מנסה להשתיק אותה בנשיקה, אך שפתיו וכל שמץ של נחמה שהן יכולות להציע כלואות מאחורי הנקבוביות הצפופות שבמסכת חדר הניתוח שעל פניו. צוות הלידה מוסיף להתעלם מתחינותיה של אמך עד שדמותך, דומם, נוקשה וכחול ומעוות, שבה ועולה בה, והיא צורחת עליהם בעוצמה כזאת ולמשך זמן רב כל כך שקולה נשמע גם מאגף האונקולוגיה, שנמצא שתי קומות מתחת לחדר הלידה. בו-בזמן, המכשיר לניטור לב עוברי משמיע אזעקה מחרישת אוזניים, ותצוגת הדופק שלך שמופיעה עליו - נמוכה להדאיג ומוסיפה לרדת - מתחילה להבהב. ואז פורצת לפתע פעילות זריזה ונמרצת. ניתנות זריקות תת-עוריות; נפרשים מגשים של כלי מתכת נוצצים. כשכבר מושכים אותך, סגול ורופס, דרך הפתח החדש בבטן של אמך, אתה מחוסר הכרה. ההבעה שעל פניך - עיניך עצומות אך אינן מכווצות, פניך רגועים להפליא, פיך הקטן פעור - היא הבעה של ניטרליות מוחלטת. זו ההבעה שתעטה במשך כל חייך, ואחת היא כמה ארוכים או קצרים הם יהיו, כך שאיש לא יֵדע לעולם, גם לא אתה עצמך, אם אתה מתרגש או סובל.
הרופא והאחיות מציבים אותך על שולחן זעיר בקרבת מקום ומתחילים לעבוד, לוחצים בקצות אצבעותיהם על חזך, מנקזים את אפך ואת פיך, ובסופו של דבר מצליחים להחיות אותך. אתה מועבר לקופסת פלסטיק מגוננת ומצליח לחיות רק באמצעות צינורות, חוטים, חומרי הדבקה מסוג משוכלל ומסוג נחות, מחטים חלולות בקוטר קווצה משערותיו של אביך. למרות האורות העזים והדקירה הצורבת של המחטים, הבית החדש הזה אינו שונה רבות מביתך הישן. אתה נעטף בערימת שמיכות רכות, שאחוזות היטב בין הצינורות והחוטים. למשך ימים אחדים מצבך הוא מה שמכונה "מפרפר". הוריך מקבלים סקירה זריזה, המגיעה בלוויית החוברות וחיבוקי ההזדהות המתבקשים, שבה מפורטות אינספור הבעיות שאולי יצוצו בעתיד אך אינן בשום אופן, כך נאמר שוב ושוב, בגדר גורל שנגזר מראש. לעת עתה, תן להם לדאוג מהדברים האלה; הם המבוגרים, הרועים הרוחניים שלך, וכמבוגרים מוטל עליהם לשאת בעול האיומים שהם אינם מבינים ואף אינם יכולים לעשות דבר כדי לשנותם. עליך מוטלת משימה אחת בלבד, פשוטה יחסית: לשרוד.

90 ונדמה שבסופו של דבר תצליח לעשות זאת. חום גופך ולחץ הדם שלך עולים, קצב פעימות לבך מתייצב, וריאותיך מתחילות להתנפח בכוחות עצמן. עד מהרה, למורת רוחך, הצינורות והחוטים מוסרים ממך בזה אחר זה ואתה מוּצא מן האינקובטור, ונאלץ שוב לוותר על הנוחות שבקיום בתוך פקעת, אף שמתירים לך, כפרס ניחומים, לשמור את השמיכות. אל תתמרמר. כל אלה אינם אלא סימנים לכך שהסכנה חלפה, שחייך התחילו באמת - היית לאדם שצורתו שלמה, עצמאי ומקיים את עצמו בכוחות עצמו.

89 ובהזדמנות מבורכת זו מגיעה המשימה שדיברנו עליה לעיל, הצעה למשך כל ימי חייך שוודאי תיראה לך כעול, אך אנו מעודדים אותך לחשוב עליה כעל זכות, כעל כבוד גדול. אך תחילה עליך להבין את האמת הבאה:

אף שנדמה לך שאנו יודעים רבות, ואפילו ידענים מופלגים, הרי בעצם ידוע לנו רק דבר אחד בוודאות, והנה הוא: בעוד שלושים ושש שנים, מאה שישים ושמונה ימים, ארבע-עשרה שעות ועשרים ושלוש שניות מעכשיו, ב-15 ביוני 2010, בשעה 15:44 על פי שעון החוף המזרחי, יפגע בכדור הארץ כוכב שביט שהתנתק מחגורת קְוִויפֶּר שבסמוך לנפטון, בעוצמת פיצוץ של פי 283,824,000 מהפצצה שהוטלה על הירושימה.

זה הכול. יותר מזה אנחנו לא יודעים. למשל, אין לנו מושג אם תחיה די זמן כדי לחזות בתופעה הזאת. אך ישנם אי-אילו דברים שאנו יכולים להניח, ואחד מהם הוא שאם עדיין תחיה כשכוכב השביט יגיע, לא אתה ולא שום דבר אחר על כדור הארץ תוסיפו להתקיים. וכל זה מעלה את השאלה - המשימה, העול, הזכות, קרא לכך איך שתקרא - שגברים ונשים, דגולים ודגולים פחות, מכל צבע, דת ונטייה מינית, שאלו את עצמם מיום שניתנה להם שפה לשאול בה, וכנראה אף לפני כן:

האם משהו ממה שאני עושה משנה בכלל?

אנו מקווים שבעזרת הידיעה בדבר האסון העתיד לבוא, ובעזרת היתרון שבעזרתנו המתמשכת, תצליח לענות על השאלה הזאת טוב יותר מהאנשים שניסו לעשות זאת לפניך. ואנו מאחלים לך הצלחה רבה.