הערת פתיחה
ילד או ילדת פרחים הם ילדים של אהבה.
וילד של אהבה הוא ילד שנולד מתוך קשר של אֲהבים.
הרומנים מכנים ילד כזה "ילד פרחים". הסיבה לכינוי הפואטי הזה נעוצה ככל הנראה בכך שילדים כאלה מתחילים את חייהם ברחם אמם לעיתים תכופות בקיץ, בחלקת דשא זרועה פרחים. מובן שהדעות חלוקות באשר לנכונותה של טענה זו. הלא המקום עצמו, שמתחילים בו ילדים אלה את חייהם, אינו מצדיק את הכינוי הזה. גם עונת השנה ומזג האוויר החמים לא מצדיקים כינוי זה.
רגשות ולהט־יצרים פשוט מופיעים להם לפתע, הם אינם קרואים, ומבלבלים, ויום אחד הם מתעופפים להם לדרכם כלעומת שבאו. כמוהם כציפורים, הם לא משאירים עקבות באוויר (אלא אם נולדים לעולם ילד או ילדת פרחים). בקרב הציפּסֶרים1 — קבוצה אתנית קטנה בשולי הרי הקרפטים ברומניה — מכנים את האהבות האלה "אהבה פרועה", אבל ייתכן שבשפה עכשווית המושג "אהבה חופשית" משקף בצורה הטובה ביותר את אותה "אהבה פרועה". אלא ש"אהבה פרועה" חומקת מכל השוואה מסוג זה, יש לה כללי משחק משלה.
סיפור אהבה בלתי שגרתי זה מבוסס על אירועים אמיתיים. אירועים אלה מובילים אותנו לנופים רחוקים, אל חבל הארץ הרומני מולדובה, אל מחוז בוקובינה, השוכן כיום בשטח אוקראינה והיה בעבר שטח רומני, ואל מחוז מאראמוּרֶש, שעדיין שוכן גם כיום ברומניה. פגישות ויחסים בין אנשים שונים, שנאלצו להתכחש ליהדותם ובכל זאת לא רצו לוותר עליה, אכן אירעו במציאות, כפי שמתואר בספר. כל אלה היו חלק מאירועי השעה, גם אם הכול התנהל בשולי האירועים הגדולים שהספר הזה מצביע עליהם מדי פעם בפעם. לעיתים שונו כמה שמות של אנשים ושני שמות של מקומות, כדי להגן על אנשים שעדיין חיים, וכדי לא לפגוע בזכרם של אלה שנאלצו לעזוב את העולם הזה.
הספר מספר על פגישה בין שני אנשים, שהיו תחילה זרים זה לזה מפני שכך רצה הגורל, ואחר כך אהבו זה את זה מפני שאותו גורל מתעתע קבע שכך יתנהלו הדברים. אבל מי בעצם קובע את מהלך הדברים? ולמה הם מתגלגלים לפעמים בכיוונים משונים כל כך? אלה שאלות שאין אנו יכולים לענות עליהן. וגם בֵּיילָה, אחת משתי הנשים שמופיעות בספר, לא מצאה תשובה לשאלות אלה. ומריה, ילדת הפרחים של ביילה, לא חשבה כלל על השאלות האלה. ולאָמבּרוֹז לא נודע מעולם שגם הוא בעצם ילד פרחים, ואפשר לומר שהאהבה שלו לא הייתה 'פרועה', אלא רק לא שגרתית, ייחודית והרת אסון.
.jpg)
