יש על מה לדבר

מה קרה לשאיפה להיות 'אור לגויים'?

כמה מאיתנו מוּדעים לכך כי בשנותיה הראשונות של המדינה האמינו ישראלים רבים שייעודה הוא להיות דוגמה ומופת לאומות העולם, ובלשונו של הנביא ישעיהו 'אור לגויים'?

ברור שהרעיון היה מכוון במיוחד לציבור הנאור במדינה. היו שהאמינו כי אימוץ של דפוס התנהגות כזה יתרום לייחודנו ויחזק את מעמדנו בעולם. גם אם לא נאמר כך בבירור, יש להניח כי כוונתם של אלה שראו ב'אור לגויים' יעד בסיסי היתה להדגיש את אמונתה העמוקה של הציונות הנאורה בצדק חברתי, בכבוד האדם וחירותו ובשוויון לפני החוק והריבון, 'בלי הבדל דת, גזע ומין'. כך, כשחזר דוד בן-גוריון והצהיר כי 'ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מזכה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים', אין ספק שהאמין בדברים אלה בכל מאודו.

אך ככל שחלפו השנים התברר כי ייעוד זה איבד את מעמדו בחשיבתם של רבים, גם של הוותיקים שבנו. ייתכן שאפשר להסביר זאת כתוצאה של מצוקות חברתיות וכלכליות ושל לחצים חיצוניים מתמשכים, בעיקר ביטחוניים. סדר העדיפויות השתנה ותרם לשינוי האווירה, דבר שמנע את מימוש החלום השאפתני. בהדרגה התברר לרבים כי גם הצבא וגם העם רחוקים מלעמוד במבחן המצוינות או להיות, כפי שקיווינו, המוסריים בעולם.

כיום אין סימנים המעידים על כך שראשי המדינה בכלל, והאמונים על המערכות הביטחוניות בפרט, מבחינים בהידרדרות ועושים דבר או חצי דבר כדי לעצור את דעיכת החלום. מאז מלחמת ששת הימים אין ספק כי השלטון המתמשך על האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה מהווה גורם משחית. ייתכן שכאן נעוץ ההסבר לתחושת אי-הנחת המשותפת לרבים למשמע דברי ביקורת קשים, שדוגמה אחת להם הוא דו'ח השופט גולדסטון, שציין כי ישראל אינה עומדת באמות המידה המוסריות שהציבה לעצמה בעבר.

כשמתעורר הנושא (לעתים רחוקות) בערבי שבת או באירועים אחרים, קורה שיקומו הריאליסטיים והפרגמטיים שבחבורה ויטענו כי אלה שעדיין כמהים למימוש הייעוד הם יפי נפש מנותקים מהמציאות, שאינם מבינים את צורכי המדינה. הם אף מתריעים כי אם ימשיכו לשאוף להיות 'אור לגויים', עד מהרה ימצאו את עצמם נגועים בשמאלנות חסרת תקנה, ואולי אף יואשמו בסיכון של ביטחון המדינה.

האם ויתרנו במודע על הכוונה להיות 'אור לגויים'? האם המציאות הנוכחית ניתנת עדיין לתיקון, או שמא היעד אינו מציאותי עוד, אינו בר-השגה? האם עלינו לוותר עליו? האם מי שבעבר ראו בעצמם 'אור לגויים' יסתפקו בשאיפה ליתר ענווה ומתינות, ולהתנהגות לאומית מוסרית ומאופקת יותר – שאיפה צנועה יותר, אך אולי בת-הגשמה?  

נובמבר 2009