העור שלנו

הקדמה: 

העקבות שעל העור והפענוח שלהן

 

שטחו כמעט שני מטרים רבועים והוא מכסה את כל גופנו. העור הוא אמצעי הקשר שלנו לעולם החיצון. הוא האנטנה שלנו. הוא יכול לשלוח מסרים ולקבל אותם, והוא יכול להזין את חושינו. הוא מושא להערצה, שכבת ההגנה שלנו, כלי קיבול מרתק שבתוכו אנו שוכנים — אך בה בעת הוא מצע מזין ענק לחיידקים, לפטריות, לנגיפים ולטפילים.

השפה שלנו חושפת בפנינו את חשיבותו של העור. יש ימים שאנחנו לא מרגישים "נוח בעור שלנו". בעבודה אנחנו צריכים "עור עבה" — מי שמתקשה לקבל ביקורת הוא בעל "עור דק". פלוני ירצה "להציל את עורו" מעכביש גדול, ואילו אלמוני ייראה "חיוור כסיד" ומרוב פחד ינסה להימלט "בעור שיניו". אף על פי כן, רק מעטים יודעים מה טיבו של העור באמת, כיצד הוא מתפקד וכמה רבות וחיוניות המשימות שהוא מבצע עבורנו.

בראש ובראשונה העור, כמו חומה בעלת ציפוי חומצי, מגן עלינו מפני מסתננים מסוכנים, לדוגמה מפני מחוללי מחלות, רעלים ואלרגנים. בה בעת, הוא מתפקד כמו המזגן של הגוף שלנו, שומר שחום הגוף שלנו לא יעלה או ירד יתר על המידה ומונע התאדות כמות גדולה מדי של מים שעלולה לגרום לנו להתייבשות.

כדי שהעור יוכל להגן עלינו מפני כל הסכנות האלה, עליו להימצא בקשר תמידי עם הסביבה: הוא מודד את הטמפרטורה בחוץ, מתעל החוצה את כל הנוזלים וההפרשות האפשריים, קולט אור וממיר אותו לחום. באמצעות תאי חישה, שערות וקולטנים ש-2500 מהם נמצאים בכל סנטימטר רבוע של כריות אצבעותינו, הוא בודק אם נושבת רוח, אם קר או יבש, אם חפץ כלשהו מחוספס או חלק, רך או קשה, חד או קהה.

אבל זה ממש לא הכול. לא רק המגע שלנו עם העולם החיצון מתאפשר בתיווכו של העור, אלא גם המגע שלנו עם אנשים אחרים. הידעתם שהאיתותים של העור הם בעלי השפעה מכרעת על בחירת בני או בנות הזוג שלנו? טעם העור משתנה מאדם לאדם, וחתימת הריח תפתה רק את האדם המתאים. הטבע שואף לכך שהגנום שלנו יתערבב כמה שיותר, כדי שדור העתיד יגדל להיות בריא וחזק. במפגש של שני סוגי עור שונים טמונה אפוא ההבטחה לערבוב מיטבי של הגנים, במקרה של הולדת צאצאים. אפילו מסר פוליטי מסתתר כאן: העור לא מבחין בין גזעים, ודווקא את המגוון הגנטי הוא מבקש למצוא.

אפשר להתווכח מהו איבר המין הגדול ביותר של האדם — אם זה המוח, המצייר דימויים ופנטזיות ומחולל את החשק, או שאולי זה העור שבאמצעותו אנו חשים במגע בזמן תינוי האהבים, מסתכלים עליו במבט חדור תשוקה והוא אף משתנה במהלך הסקס באופן נראה לעין. בלי עירום אין עוררות מינית. אין כמיהה ללא עור. אין נגיעה בגוף בלי מגע בעור. מחשבות ארוטיות גורמות לעור־ברווז בכל הגוף. אפילו עולם הפֶטיש עוסק בסמלים הקשורים בעור: לכה מבריקה, עור ופרווה... כולם תחליפים ארוטיים של העור!

בטח כבר שמתם לב: מי שעוסק בעור נאלץ לגעת בהרבה דברים שהם בגדר טאבו. אחד מהם הוא העירום — המבושים הנראים לעין והבושה שאין לראותה, אבל גם העובדה שהעור יכול להיות לפעמים בעל ריח נעים ולפעמים להסריח, להיות מצולק או מחוספס, עם הפרשות וכתמים. בקיצור: הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים לדבר עליהם, דברים שאפילו מגעילים אותנו, מופרשים דרך העור או על העור — קשקשים, דונג, פצעונים, חֵלֶב, זיעה, "גבינה" בכפות הרגליים ועוד.

גם מחלות מין הן נושא שלא אוהבים לדבר עליו, ובמיוחד מרתיעה אותנו השאלה כיצד נדבקנו בהן. רופאי עור הם גם מומחים בוֵונֵרוֹלוֹגְיָה (ענף העוסק במחלות מין), מושג שנגזר מוֵונוּס, אלת האהבה. היא מדביקה אנשים לא רק בתשוקה, אלא גם בעגבת (סיפיליס), זיבה (גוֹנוֹרֵיאַה), יבלות באיברי המין (קונדולימה), הרפס (שַׁלְבֶּקֶת), דלקת הכבד (הֵפַּטִיטִיס) או מחלות איידס, שרובן נראות על העור או חודרות דרכו אל תוך הגוף.

מבחינתנו, רופאי העור, כל הדברים האלה לא מגעילים בכלל. אנחנו חושבים שהם מרתקים. אנחנו חושבים ומבררים כל מיני דברים בעיקר בעזרת החושים שלנו: אנחנו מתבוננים, מגרדים, מועכים ומריחים. זה מפני שהמרקם, הצמיגות או הריח של מחלת העור עוזרים לנו לחשוף את הגורם האחראי לבעיה.

רופאי העור של פעם המציאו כל מיני מונחים קישוטיים ויפים להפליא לתיאור מראות בלתי נעימים בעור: הקטגוריה שכוללת בתוכה פצעוני בגרות, כתמי עור, פצעים מוגלתיים וגְּלָדִים נקראת "פריחה של העור". לדימומים ברגליים כתוצאה מדָלִיוּת הצמידו את הכינוי "פּוּרְפּוּרַה באדום ובצהוב" (נקודות מדממות באדום ובצהוב) בעל הניחוח הצרפתי האלגנטי. גידולים אדומים בכלי הדם נקראים בשל צבעם וצורתם "אַנגיוֹמָה דובדבנית", כתמי לידה אדומים הם "כתמי יין פּורט", וכתמי לידה חומים בהירים מכונים כתמי "קפה או־לה".

וכאשר העור נסדק בגלל יובש, אנו מכנים זאת "אקזמת קְרַקֶלור"1 (גָּרָב סדוק). נו, ברור, עור יבש וסדוק בהחלט מזכיר לנו את סדקי ההתיישנות שעל ציורי הקיר של מיכאלאנג'לו בקפלה הסיסטינית ברומא. אתם בטוח מכירים: זה הציור שמתאר את בריאת העולם ואת בריאתו של אדם העירום והמסוקס שמושיט את האצבע המורה שלו כדי להגיע לאצבע האלוהים, כדי שניצוץ החיים יואצל עליו ממנה.

עמיתנו המנתחים או הרופאים למחלות פנימיות לעתים צוחקים עלינו, רופאי העור, הם משתמשים בכינוי הגנאי "רופא שטחי". מובן שלא בצדק. יש לנו עומק. ממש כמו שלעור יש. העור מתקשר לא רק עם העולם החיצון ועם אנשים אחרים, אלא גם עם עולמנו הפנימי. העור מחליף ללא הרף מידע עם מערכות העצבים והחיסון. אפילו המראה של העור שלנו קשור בעבותות להתרחשויות הפנימיות של גופנו — למה שאנו אוכלים וגם למה שעובר עלינו מבחינה נפשית.

העור הוא ראי הנפש, המסך שמוקרנים עליו הסיפורים מעולמנו הפנימי, מתת־המודע. כמו בלש פלילי אנו תרים את העור בחיפוש אחר רמזים. העקבות מובילות אותנו לפעמים למעמקי הגוף. פתאום אנחנו מגלים שהעור מספר לנו על חסך נפשי, על לחץ נפשי, על חוסר איזון נפשי או על האיברים הפנימיים שלנו ועל הרגלי התזונה שלנו.

קמטים מעידים על דאגות ושמחות, צלקות על פציעות, הבעה קפואה של בוטוקס מסגירה פחד מפני זקנה, עור ברווז מעיד על פחד או תשוקה, ופצעונים מסוימים על עודף חַלב, סוכר וקמח לבן. עודף משקל גורם להיווצרות זיהומים בין קפלי העור, ועור יבש או שטוף־זיעה הוא לעתים סימן לכך שמשהו לא בסדר בבלוטת התריס. העור הוא כמו ארכיון גדול שיש בו עקבות ורמזים רבים, גלויים וסמויים. מי שיכול לקרוא את הארכיון הזה יגלה ברוב תדהמתו כיצד הדברים הגלויים מובילים לעתים תכופות אל הדברים הסמויים.

העור שלנו הוא איבר מרתק, האיבר הגדול ביותר של בני האדם. פלא היצירה! ספר זה יעזור לכם להבין טוב יותר את עורכם — ובדרך זו גם את עצמכם. הבה נצלול יחד למעמקי הקסם הזה, או־אז תוכלו סוף־סוף להרגיש נוח בעורכם!