אנטיגונה

כבר 2,500 שנה מתגלגל לו הסיפור הזה, נורא ונפלא, מלא הוד וכאב: המלך החדש, קראון, אוסר על קבורת פוליניקס בנו של אדיפוס, אחיהן של אנטיגונה ואיסמנה. וההוראה ברורה ומאיימת. הנה הן, האחיות: אנטיגונה: תעזרי ליד הזאת לקבור את הגופה? איסמנה: ...את מתכוונת לקבור אותה על אף האיסור החמור? אנטיגונה: כן, אקבור את אחי, את האח שלי ושלך, אם את לא מוכנה.... הוא לא יכול למנוע ממני את מה ששייך לי בזכות. איסמנה: טוב, אם כך החלטת, לכי! ...ובכל זאת, אני כל-כך אוהבת אותך. הטרגדיה הזאת, כפי שנכתבה בידי המחזאי הגדול, סופוקלס, אינה מרפה לעולם והיא מודרנית כתמיד. קשה לחשוב היום על דיון בשאלת הסירוב לציית לחוק, שאינו מתחיל באנטיגונה. את התרגום החדש, הקולח והעדכני, הכין שמעון בוזגלו לפי הזמנת התיאטראות הקאמרי והבימה. הוא מוגש כאן לקוראים עם מבוא, הערות ומבחר תמונות מהפקות של אנטיגונה ברחבי העולם.