תלמה אדמון הלכה לעולמה בחודש אוגוסט 2025 בגיל 75 לאחר מאבק בן שנתיים במחלת הסרטן. כל שנותיה עסקה בכתיבה ועריכה ספרותית ועיתונאית.
תלמה הייתה הבת הראשונה של קיבוץ פלמחים שהוקם בידי יוצאי הפלמ"ח. את דרכה העיתונאית החלה ככתבת "במחנה נח"ל" ומשם המשיכה בתחילת שנות ה־70 לעיתון ''מעריב" ולירחון "את". בין השנים 1995 ל־2005 שימשה תלמה כעורכת מדור הספרות ב"מעריב", ושנים אחר כך המשיכה לכתוב מאמרי ביקורת ספרותיים ב"מעריב".
ב־1985 פרסמה את ספרה הראשון, "נועה כבר גרה כאן", קובץ רשימות של אם צעירה לבתה נועה, שחלקן ראו אור קודם לכן ב"את". שנים אחדות לאחר מכן ראה אור ספר הילדים הראשון שלה, "צריף עף ברוח". ספרה לנוער "מכתבים לעמוס: רומן מכתבים לנוער" הקנה לה את פרס זאב היוקרתי לספרות ילדים ונוער וב־2002 זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים (פרסי לוי אשכול). תלמה כתבה עוד ארבעה ספרי ילדים: "המון דודות", "שלי בוחרת מתנה", "אלה של החתולים" והאחרון שבהם "בלגור, החמור שבא לגור" שיצא לאור ב־2024.
לצד ספרי הילדים יצאו לאור שני ספרים למבוגרים פרי עטה. הראשון היה קובץ הסיפורים "אגמים", ואחריו פורסם "בוקר ראשון באירופה". שניהם שיקפו את כמיהתה ליבשת הישנה, לנופיה, לתרבותה וליושביה. מלבד יצירות מקוריות לילדים ולמבוגרים עסקה תלמה גם בתרגום ספרות מאנגלית לעברית.
בשנים האחרונות הייתה תלמה פעילה בהתארגנות "מסתכלים לכיבוש בעיניים", שם פעלה לסיום הכיבוש ולמען זכויות אדם שוות לכול. תלמה חייתה במושב שדמה עם בן זוגה מאיר בלייך ושם נקברה.
