באל ארץ הגומא מתוודע הקורא למסעם המופלא של אם ובן. האם, טוני, היא אישה יהודייה צעירה, אמיצה ויפה, אך גם תיאטרלית ובעלת שיגיונות, המחליטה, לאחר חיים גדושי תהפוכות, שעליה לשוב למחוזם של הוריה, משם ברחה בשעתה בבושת פנים. הבן, רודי, דומה בחיצוניותו לאביו מולידו, גבר נוצרי, גבוה ורחב כתפיים, וגם בדרך החשיבה שלו, השיטתית, עניינית ומסודרת. אבל במהלך המסע אל מחוז ילדותה של טוני, נכבש רודי אט־אט בקסמם המשכר והמתעתע של כיסופיה של אמו — מהלך המוביל לאובדן אך גם מכשיר אותו לפגישה עם אהבת חייו.
אל ארץ הגומא הוא הזמנה אל לב המיתולוגיה הביוגרפית של אפלפלד, ובה־בעת הזמנה למסע לנבכי הזהות היהודית המודרנית. זהו מסע מרטיט של בן המנסה להשיב לעצמו אם שאבדה לו, ואשר מבחינות מסוימות מעולם לא היתה שלו, ובמקביל ניסיון אמיץ וגלוי עיניים להתחבר לזהות שבטית כובשת אך גם מסוכסכת וחמקמקה.
המסע אל ארץ הגומא, שהוא, בעצם, נתיב הגעגועים של כולנו, מלווה במוזיקה הממגנטת של הפרוזה הלירית המשובחת של אפלפלד. בדומה לשיר ערש, אל ארץ הגומא מספר לנו סיפור מזעזע, בלשון ריתמית קסומה, המערסלת ומענגת אותנו.
אל ארץ הגומא הוא חוליה נוספת, מדהימה בעוצמתה, בסאגה הגדולה של אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל ומהסופרים החשובים והמוערכים ביותר בעולם, על מאה שנות בדידות של העם היהודי בעולם המודרני.
יגאל שוורץ
